אספני רכב בישראל - דף מידע

"בשנים האחרונות יש התעניינות גוברת סביב נושא רכבי האספנות, וכלי הרכב האלה הפכו לתחביב נפוץ בקרב רבים. כיום (נכון ל-2010) רשומים בישראל 5,640 רכבי אספנות פעילים. בשנת 2009 יובאו לארץ 190 רכבי אספנות לעומת 102 בשנה הקודמת. כבר היום מקבלים רכבי אספנות הקלות במחיר ביטוח החובה שהם משלמים, העומד על כ-400 שקל לעומת יותר מ-1,000 שקל למכוניות רגילות. עם זאת, מוטלות על בעלי מכוניות אלה גם מגבלות, כמו איסור על נסיעה בין השעות 07:00 ל-09:00 בבוקר." (אודי עציון)

חוק היבוא

"כיום מתיר החוק יבוא של רכבי אספנות בני 30 שנה ויותר, אבל מחייב את האספנים לשלם תמורתם מס כמו על רכב חדש, שיעור מצטבר של יותר מ-110%". (אודי עציון)

"למוסף 'ממון' של 'ידיעות אחרונות' נודע כי משרדי התחבורה והאוצר מנהלים דיונים, נכון ל-2010, על מתן הקלות מס על יבוא רכבי אספנות מחו"ל, כחלק מסדרת מהלכים לעידוד העיסוק בתחום בארץ." (אודי עציון)

תקנה האוסרת יבוא רכב מארה"ב

בשנת 2008 התכוונה המדינה להתקין תקנה שתסגור סופית את הפרצה המאפשרת ליבואני הרכב האישי לייבא ולשווק בארץ מכוניות שהגיעו מארה"ב, ולהתחרות בייבוא הסדיר של היבואנים הרשמיים. תקנה זאת שמה טריז בגלגלים של אספני הרכב כיוון שהייתה אמורה לחול גם על רכבי אספנות (בני 30 שנה ויותר). בסופו של דבר משרד התחבורה הגמיש את עמדתו. (רועי צוקרמן)

"בעקבות פניית 'Ynet', אמרו במשרד התחבורה, באפריל 2008, כי בכוונתם לשקול שינוי בתקנות, אשר ימנע את האיסור בנוגע לרכבי אספנות. למרות ששינוי כזה עדיין לא בוצע, במשרד מאפשרים יבוא מכוניות אספנות גם מארצות הברית. דובר המשרד דאז, אבנר עובדיה, אמר כי כל עוד לא נקבעה מדיניות אחרת, לא ימנעו יבוא של מכוניות אספנות מכל מדינה, גם מארצות הברית.

בעשור הראשון של שנת אלפיים, הפך ענף הייבוא האישי לרכב בכלל ולמכוניות אספנות בפרט לפופולארי מאוד. כ-1,300 מכוניות הגיעו לישראל בשנת 2007 בייבוא אישי, מתוכן כמה עשרות מכוניות קלאסיות. אלה מיובאות בדרך כלל על-ידי אספנים או חובבי ענתיקות, אבל במקרים רבים גם כהשקעה כספית - מתוך מטרה למכור אותן ברווח. מכיוון שכלי הרכב בארצות הברית נמכרים במחירים זולים יחסית, הפך הייבוא משם לפופולארי במיוחד, וסגירתו היוותה מכה רצינית למעוניינים במכונית קלאסית." (רועי צוקרמן)

לוחית הרישוי של רכב אספנות

"כיום מקבלים רכבי האספנות המיובאים, ואלה שהוכרזו ככאלה בארץ, לוחית רישוי צהובה רגילה בת 6 ספרות והכיתוב 'רכב אספנות'." (אודי עציון)

"בה בעת עובדים ב-2010, במשרד התחבורה, על שורה של צעדים נוספים ובראשם החלטה על החלפת לוחיות הרישוי של כל רכבי האספנות בכאלה בצבע שונה משל שאר המכוניות." (אודי עציון)

מגמות חדשות של יבוא

"לראשונה מתכוון משרד התחבורה לאפשר גם יבוא של משאיות אספנות, בעקבות כמה בקשות שקיבל בעניין, בעיקר מחובבי כבאיות. היום מוגבל משקל המרכב המיובא ל-3.5 טון. מובן שכמו שאר רכבי האספנות, גם המשאיות לא יורשו 'לעבוד' ויוכלו לשמש רק לתצוגה ולתחביב. ועוד הקלה: בעקבות בקשות של חובבי רכב קלאסי, מסתמן כי גם יותר יבוא של מכוניות אספנות בעלות הגה ימני, כמו המכוניות המקובלות באנגליה, בתנאי שגילן עולה על 50 שנה. כיום אסור להכניס לארץ מכוניות כאלה גם כחדשות, משום שהמכוניות התקניות בארץ הן בעלות הגה שמאלי. בה בעת מתכנן המשרד לקבוע כי כל אספן יוכל להביא לארץ עד שתי מכוניות בשנה. כיום אין הגבלה בעניין." (אודי עציון)

קרן דור מ'Ynet' ראיינה שני אספני רכב - בעל ואשתו - אודות התחביב שלהם והראיון מעניק הצצה לעולמם:
"אורי (31) ואשתו סבין (29) גל 'חולים על מכוניות', משפצים מכוניות ישנות, אוספים ענתיקות על גלגלים וחברים ב'מועדון החיפושיות הישראלי' וב'מועדון האופנועים הישראלי'. 'אין לנו באמת מושג למה, זה כנראה משהו שהיה טבוע בשנינו מאז ומעולם. אין ספק שזו שריטה שהולכת ומעמיקה עם השנים, פשוט נעשים 'רעבים' יותר ויותר. מדובר על אהבות שונות לגמרי, עולם האופנועים שונה לחלוטין מעולם רכבי האספנות ורכבי הספורט, כך שהאהבה שלנו נחלקת למספר תחומים שונים', אומר אורי ומספר שהם נכנסו לעולם רכבי האספנות לגמרי במקרה. 'במהלך אחת ההשקות (הצגת רכב שסיים תהליך שיפוץ) ב'מועדון החמש', סבין פנתה אלי ושאלה למה שגם אנחנו לא נשפץ רכב. תשובתי הייתה 'השתגעת? מאין הכסף? מי מבין בכלל במכאניקה ומאיפה נשיג חלקים? זה לא מתאים לנו'. לאחר שבועיים מצאנו עצמנו עם 'חיפושית' גרוטאה משנת 1964 שבקושי נושמת, ההילוך השני לא עובד ורואים את הכביש מבעד לחורים בריצפת הרכב. הרכב שימש עד אז בעיקר כמחסן לכיסאות פלסטיק. בתום כשנה וחצי ולאחר המון עבודה ומאות רכיבים שאותרו, קוטלגו והוזמנו מחו"ל, השקנו גם אנחנו את הרכב הראשון שלנו במועדון החמש והחיפושיות.'

סבין: 'הואיל ואף אחד מאיתנו לא מגיע מעולם הרכב אלא מעולמות אחרים לגמרי (כלכלה), לא היו לנו התנאים, הכלים, והידע הדרוש לטובת הפעילות, שאפילו נראתה כהרפתקה גדולה מדי עבורנו. אבל בזכות תמיכה הדדית, עבודה משותפת, עקביות נחישות וכישרון הצלחנו להתגבר על הפערים, לרכוש ידע ולסיים שיפוץ ברמה גבוהה מאוד.'

מאז הם מבסוטים מהעיסוק שמצאו לעצמם. 'התחום הזה ממלא לנו את החיים בהרבה מאוד צבעים, מחבר אותנו להרבה מאוד סוגים שונים של אנשים ופותח לנו את האופקים. אין לנו ספק שביום שנהפוך למשפחה רחבה יותר, לא נוותר על התחביב המשותף. בעצם, אנחנו די בטוחים שיצטרף לו עוד 'משוגע' לחגיגה', אומר אורי." (קרן דור)

מועדונים של אספני רכב

בארץ יש מספר מועדונים של אספני רכב קלאסי. העיקריים שבהם:

• מועדון הדה-שבו הישראלי - גוף שהוקם ב1986 ע"י מספר בעלי 'דה-שבו', 'דיאן 6' ו'אמי'.
• מועדון סובארו קלאסי.
• אספני כלי הרכב הארצישראלים (IVC).
• מועדון Fuel Slut Israel - סניף של מועדון רכבים אמריקאים מפלורידה. למועדון יש סניפים בטקסס , ניו ג'רזי, ושבדיה.
• מועדון רנו 4 ישראל.
• מועדון החיפושיות הישראלי.
• מועדון ה - 5 - הוקם ע"י "איגוד נהגי ישראל" בתחילת 1985 במטרה לארגן את בעלי הרכב העתיק והקלאסי ולקדם את שימור הרכבים האלה בישראל. שמו של המועדון הזה נגזר מהעובדה שבזמן הקמתו מכוניות ישנות, בנות 25 שנה ומעלה, היו עם מספר רישוי בן 5 ספרות.

חלק מהמועדונים הללו חברים בארגונים בינלאומיים כגון (Fédération Internationale des Véhicules Anciens” (FIVA".

מטרות המועדונים

מועדוני הרכבים הקלאסיים שמים לפניהם מטרות שונות ומגוונות. למשל, ארגון אירועים, טיולים, תערוכות ומפגשים הקשורים באספנות רכב, עידוד שימור כל סוגי הרכב העתיק והקלאסי בישראל, דאגה לשימור וקידום של התקנות הנוגעות לאספנות כלי רכב בארץ, פיתוח מודעות להיסטוריה מוטורית בארץ ובחו"ל, הגברת התודעה המוטורית בכלל ולאספנות רכב בפרט, הגברת התודעה והזהירות בדרכים, חינוך לתחזוקה נכונה ושימוש נכון ברכב, קשר עם מועדונים אחרים בעולם ועוד.

"בעלי המכוניות העתיקות לא נוסעים לעבודה ברכבים האלה, לא חושפים אותם לגשם, וחלילה לא משאירים אותם דקה ללא השגחה. הדרך היחידה להשוויץ עם ה'בייבי' היא להוציא אותו לטיול של שבת. כך הם מתנהלים בשיירות שהופכות לאטרקציה בדרכים, מתכנסים בחניונים לעיני צבא סקרנים, מזינים זה את זה במידע ומציצים לקרביים של ה'שכנה הזקנה'." (רונית סבירסקי)

פעילויות שגורות של אספני רכב הן פגישות קבוצתיות של המועדון אליו הם שייכים. למשל, בכל יום שישי אחר הצהריים מתקיים מפגש שבועי ראשי של חברי "מועדון החמש", באצטדיון "נוקיה" בתל אביב. בנוסף, אספני רכב מתארגנים למסעות ראלי, נפגשים בירידי מכירה וקנייה של חלפים, הולכים למוזיאונים של רכבים קלאסיים ועוד כהנה וכהנה פעילויות שונות ומגוונות. (רונית סבירסקי ואודי עציון)

בשנים האחרונות הפכו שני אתרים למקום עליה לרגל עבור "חובבי מכוניות". אצטדיון רמת גן בימי שישי, וחניון "רידינג" שבתל אביב בימי חמישי. לאירועים אלה מגיעים יותר ויותר בעלי כלי רכב שנהנים להביט, להתרשם, להחליף דעות ובעיקר ליהנות. אלא שבמפגשים אלה מתקהל המון רב, המנוע לעתים את תחושת הייחוד של "משוגעים לדבר" אמיתיים.

תערוכות רכבים

אספני הרכב לעיתים גם מארגנים תערוכות שבהן הם מציגים את רכביהם. למשל, במאי 2009 יזם אספן האופנועים והמכוניות העתיקות בועז דגן תערוכה בנמל תל-אביב, שנערכה לזכר בנו ליאור דגן שנרצח לפני שנתיים בחו"ל. בתערוכה הוצגה מכונית עתיקה ונדירה, 'ביואיק מקלאגלין' (McLaughlin) משנת 1924. זוהי אחת המכוניות הישנות והנדירות ביותר בישראל, נצר לשושלת האמריקנית של ראשית המאה ה-20. (בני ברק)

מוזיאונים

חלק מאספני הרכב מציגים את הרכבים שבבעלותם במוזיאונים:
"אורי סהר פתח, בשנת 2004 בקיבוץ אייל, מוזיאון שבו הוא מציג את האוסף הנדיר שלו. כבר בכניסה אפשר לראות את דגמי ה'מוריס', החביבים עליו - 'מוריס' 8 משנת 1935 עם גג נפתח ו'מוריס מיינור' 1000 מסדרת הייצור הראשונה. בין הענתיקות שנראות כאן בולטות גם 'אמ-ג'י ספורט' מטיפוס M מ-1930 עם גוף מעץ, מצופה בבד, ו'יגואר' משנת 1946. בכל רכב במוזיאון מונח אלבום שיפוץ שבו אפשר לראות איך נראתה המכונית לפני ששמו עליה יד אוהבת.

בשנת 2004, היו עוד לפחות שני מוזיאונים למכוניות עתיקות, בתפן ובתל-חי, והם היו שייכים לאוסף המכוניות של איתן ורטהיימר." (רונית סבירסקי)

מסעות בארץ

רועי צוקרמן הקיף, בספטמבר 2009, את המדינה וביקר ב-40 הערים הגדולות בישראל, כשהוא מצויד במכונית ענתיקה נדירה אותה שיפץ עד הבורג האחרון. אורך המסע היה 1,718 ק"מ. הסיבה בעטיה יצא רועי למסע הייתה כדי לציין את יום הולדתה ה-40 של מכונית נדירה מדגם 'ויניאלה גאמין' - רכב שרק 300 מסוגו יוצרו בין השנים 1967-1971.

במסגרת מסע יום ההולדת, רועי צילם את מכוניתו ליד שלט "ברוכים הבאים" של 40 הערים הגדולות בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המסע נערך במשך שישה ימי שבת, בשעת בוקר מוקדמת. הבחירה ביום ובשעה יוצאת הדופן, ארבע לפנות בוקר, נבעה מהרצון להתמודד עם כמה שפחות תנועה בכבישים, אך בעיקר כדי למנוע מהמנוע הקטן ומקורר האוויר מאמץ-יתר.

סיקור של המסע נמצא ב"מדריך ויני לערים בישראל" - שם נמצאת תמונת כל עיר, פירוט היסטורי קצר ופרטים נוספים על מהלך המסע. (מתוך הכתבה "מסביב לארץ, בענתיקה משופצת ובתמונות")