אנשים ישראל אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 2 מדרגים

בולים בישראל - דף מידע

מעטפות מבויילות
גל פז
דואר נע במושב כרם מהרל
גל פז
במושב כרם מהרל אין סניף דואר ולכן מגיע רכב שמביא חבילות לתושבים.
תיבות דואר במושב כרם מהרל
גל פז
במרכז המושב נמצא חדר תיבות דואר בו מחולקים המכתבים לתושבים. לקבלת חבילות יש להמתין "לרכב האדום" הדואר הנע של דואר ישראל.
מחברי המאמר
ערכה ועיבדה גל פז

נוצר ב-12/28/2010  |  עודכן לאחרונה ב-1/23/2012

 היסטוריה ורקע

תולדות הדואר בארץ ובעולם

הדואר בראי הזמן

הדואר, מיסודות התקשורת של האנושות, מלווה אותנו כבר אלפי שנים. כבר לפני 5,800 שנה התכתבו סוחרים אשוריים עשירים עם עמיתיהם בעניינים השונים. עד מהרה למדו שולחי הרצים, שכדאי להם לכתוב את המכתבים ולא לתת לרץ לזכור אותו בעל-פה, וכך נולד הרעיון של תיבת מכתבים. המכתבים הראשונים נכתבו על חרסים וגילם כ-5,000 שנה.

לאחר המצאת הרכבת, נעלמו הרצים וכרכרות הנוסעים שישמשו גם הם להעברת סחורה ומכתבים, והדואר צמצם את פעילותו רק למשלוח מכתבים, דברי דפוס וחבילות קטנות. מחירי המשלוח היו גבוהים מאוד ורק סוחרים, אנשי אצולה או סתם אנשים עשירים היו יכולים להרשות לעצמם לשלוח מכתב באמצעות הדואר.
את התמורה עבור המשלוח שילם הנמען, וזה היה מקור לאי-סדרים. עקב כך הוצא הבול והוא שינה את פני הדואר ומשמש אותנו עד היום.

תולדות הדואר בישראל

תולדותיו של הדואר הישראלי אינם מתחילים, כפי שרגילים לחשוב, ביום 16 למאי 1948, היום בו נפתחו לראשונה משרדי-דואר ישראליים. ההיסטוריה הפוסטאלית (הדוארית) של ארץ ישראל מתחילה, למעשה, במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר בעקבות התפוררותה של האימפריה התורכית-עות'מאנית נחתמו חוזים (קאפיטולאציות) עם המעצמות של הימים ההם, ולפיהם הורשו צרפת, איטליה אוסטריה, גרמניה, רוסיה ומצריים, לנהל עסקות-דואר בארץ ישראל. דבר זה לא מנע בעד התורכים מלהמשיך ולנהל את עסקאות הדואר שלהם. אדרבא, ככל שהמדינות האחרות שיפרו את שירותיהן, כן עשתה זאת גם תורכיה עצמה. כך חל שיפור ניכר בכל שירותי הדואר שפעלו בארץ ישראל.
מאז ומתמיד נראה שירות הדואר בעיני התורכים כמותרות, והזנחתם בשטח זה עלתה על זו של כל שירות ציבורי אחר. רק כתוצאה מרגשי הקנאה והרצון להתחרות בהם, נאלצו התורכים לפתוח בשנת 1866 משרדי דואר משלהם ולשפר גם את שרותיהם. האוסטרים היו הראשונים אשר פתחו משרד דואר לשרות הציבור בארץ ישראל, בסוף שנת 1852. לאחר מכן פתחו את שרותיהן לציבור כל שאר המדינות.

"הדואר העברי הראשון הוקם בתל אביב בשנת 1912. אילו היו השנים הראשונות של הגימנסיה הרצליה בתל אביב ובתוך הגימנסיה לקח על עצמו מועדון התלמידים "אגודת הרצל" את המשימה להקים דואר עברי ראשון בת"א. באותה תקופה לא היה כלל בית דואר בתל אביב, אלה רק ביפו. כך, הוצבה ליד התיבה הקיימת תיבה בצבעי כחול לבן, ועליה מגן-דוד והכתובת "דואר עברי". שלט שהוצב ליד התיבה הצהיר: "כל המכתבים, אשר יונחו בתיבה זו וישאו בולי קרן קיימת לישראל, יועברו לתעודתם על ידי חברי אגודת הרצל". אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב- 1.10.1914, נסגרו כל בתי הדואר הזרים בארץ ישראל על ידי השלטון העות'מאני.

עם כיבוש בריטניה את ארץ ישראל, עם סוף מלחמת העולם הראשונה, באו על קיצם שירותי הדואר התורכי, ויחד עימם חדלה גם פעולתם של כל שרותי הדואר הזרים שפעלו בארץ. אחת המשימות הראשונות שעמדו בפני הבריטים הייתה מתן שירותי דואר לאוכלוסיה האזרחית. בהתחלה הוטלה המשימה על שירותי הדואר הצבאי, ומכיוון שלא היו אז בולים בארץ, דואר זה, בדומה לדואר הצבאי, נשלח ללא תשלום. לאחר כארבע חודשים לערך, הגיעו לארץ ישראל הבולים המנדטוריים הראשונים, ואז החלו בארץ לשלם על משלוח דואר.

המנדט הבריטי בארץ ישראל נסתיים ב 15 למאי 1948. אך הואיל ותאריך זה חל בשבת, נפתח לראשונה הדואר הישראלי למחרתו, ביום א', 16 למאי 1948. ב-15 לאפריל, כחודש לפני עזיבתם את הארץ, החלו השלטונות הבריטיים לחסל את קשר הדואר בארץ וכן את הקשרים עם חוץ-לארץ. חיסול זה נמשך עד לסגירת בתי הדואר האחרונים ב-5 למאי 1948.
השלטונות היהודיים בארץ, עמדו על החלטתם שלא להפסיק את שירותי הדואר אפילו ליום אחד. למרות הקשיים הרבים וביניהם הקושי של חוסר בולים, הבעיות נפתרו בצורות יצירתיות שונות.
היום, נקראים שירותי הדואר בישראל "דואר ישראל" לאחר מספר שינויים ברשויות ובארגונים.

היסטוריית הבולים בארץ ובעולם

הבול הראשון בעולם

הבול הראשון הומצא על ידי מורה אנגלי בשם רולאנד היל. היל ראה יום אחד את שכנתו מקבלת מכתב, מעיינת בו כשהוא סגור, מסובבת אותו על כל צדדיו ומחזירה אותו לדוור. בירור קצר עם הנערה הבהיר לו כי כדי לחסוך לעצמה את דמי המשלוח, קבעה עם חברתה קוד סתרים שהיה מצוי על המעטפה. כך יכלה להחזיר את המכתב, מבלי לפתוח אותו ומבלי לשלם לדוור העיף דמי טרחתו. כאן המקום להבהיר שבאותם ימים חלה חובת התשלום עבור דבר בואר על הנמען. שליח היה נושא את החבילה או את המכתב ליעדם, ומקבל המכתב היה משליש לידיו את שכרו.
בעקבות המקרה חשב רולאנד היל, כיצד אפשר לפשט את התהליך. הפתרון שמצא לבעיה היה בול הדואר. תמורת סכום פעוט שישלם השולח בסניף הדואר, הוא יקבל קבלה וידביק אותה על המכתב, וזהו הבול. כך נולד בשנת 1840 "בול הפני השחור" שהיה בול הראשון בעולם.

בריטניה הייתה אז המדינה היחידה בעולם שהנפיקה בולים, ולכן לא נזקקה לרשום את שמה על גבי הבולים. היום, על כל בול דואר יהיה רשום את מחירו של הבול במשרד הדואר אשר נקרא ערך נקוב, תמונתו או ציורו של הבול ויהיה רשום את שם המדינה אשר הנפיקה את הבול, למעט בריטניה שניתן לה אישור מיוחד מטעם איגוד הדואר העולמי בזכות היותה המדינה הראשונה, כאמור, שהנפיקה בולי דואר. דבר נוסף הוא כי לרוב הבולים, למעט מיוחדים ויוצאי דופן, תהיה צורה משוננת.

היסטוריית בולי ישראל

ייצור בולי ישראל החל מעט לפני קום המדינה, כאשר הדפיסו בולים במחתרת בכדי להשתמש בהם מיד לאחר עזיבת הבריטים את הארץ וההשתלטות על הדואר. בולים אילו יצאו יומיים לאחר הכרזת העצמאות, ב-16 למאי 1948. מאחר ולא היה וודאי מה יהיה שם המדינה, ועקב כך מה יהיה כתוב על הבול, היו מספר הצעות כמו "יהודה", ו"ארץ ישראל". לבסוף הוחלט לכתוב על הבול את הכיתוב "דואר עברי", שכן על עצם העובדה שהדואר יהיה מעתה "עברי" לא היה ויכוח. חשוב לציין כי הייתה זו סדרת בולי ישראל היחידה שהשם "ישראל" אינו מופיע עליה.

הבולים יוצרו בקדחתנות עקב לחץ של זמן בגלל הצורך בהם עם כינונה של המדינה. סדרת "דואר עברי" נושאת תמונות של מטבעות מתקופת המרד הגדול הרומאים ומטבעות בר-כוכבא. הסדרה היא בת 9 בולים שונים, כאשר על כל בול מטבע אחר, הבולים יצאו גם בערכים שונים ובשני גדלים.
מכיוון שהכיתוב על גבי המטבעות היה בשפה עתיקה, אשר אינה מובנת לרוב הציבור, הוחלט בדואר שזה עתה קם, כי יש לצרף הבהרה לכיתוב זה בפיסת נייר מצורפת. פיסת נייר נוספת זו, המכונה שובל, הפכה לחלק קבוע מכל בולי ישראל. ישראל היא המדינה היחידה ששירותי הדואר שלה מעניקים לאורך כל השנים את בוליהם יחד עם שובלים, ולא כמו שאר המדינות אשר נוהגות לצרף שובלים מידי פעם.

 הבולים הללו ועוד מבוליה הראשונים של מדינת ישראל עוצבו ע"י אוטה וליש (1906-1977). בולי "דואר עברי" נמכרו בישראל עד 1950". בישראל, מונפקים כ-42 בולים וגיליונות מזכרת בשנה, בערכים שונים, המשקפים את התרבות, ההיסטוריה והחיים במדינת ישראל.

היום, על גבי בולי ישראל מופיעים כיתובים בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. הדבר הוא המשך של מנהג מתקופת המנדט הבריטי, ודרישה על ידי חבר הלאומים.

כיצד נוצר בול

בחירת נושא הבול

בשלב הראשון פונים לקהל הרחב לקבלת הצעות של מגוון נושאים ורעיונות לבולים, כאשר בסוף הצעת ההצעות מתבצע ריכוז ההצעות וסידורן. בשלב השני ועדה בין משרדית מיוחדת בודקת את מגוון ההצעות, ממיינת אותן ובוחרת מתוכן את ההצעות המתאימות ביותר. לאחר קבלת ההחלטה, מעבירה הוועדה את ההצעה שנבחרה לאישור הממשלה, כאשר בדרך נותנים את הרשימה להמלצות של שר התקשורת. בשלב זה הממשלה צריכה לאשר את הנושא הנבחר לבולים חדשים. לאחר מכן, מתחילים בשירות הבולאי לעבד את הרעיונות, כאשר לומדים את החומר, שואלים אנשים שקשורים לנושא הנבחר, ובכך נוצר תחקיר על הנושא.
בסופו של תהליך זה מתחיל הרעיון לקרום עור וגידים יחד עם הכנת תוכנית בסיסית. כאן פונים למעצבים גראפיים בבקשה לצייר את הבול על פי הרעיון וגיבוש התפיסה. המעצבים מציירים את הבול בגדול, ואחר כך הוא מוקטן לגודל של בול. את הציור מגישים לשירות הבולאי. כאשר הבול מגיע אל השירות הבולאי, מתכנסת ועדת שיפוט נוספת אשר בוחרת את התרשים היפה והמתאים ביותר מתוך ההצעות שהוגשו.
בסוף תהליך זה הבחירה חוזרת אל שר התקשורת לאישורו. לאחר בחירת התרשים, פונים בחזרה למעצב ומבקשים ממנו לעבד אותו ולהכניסו לדפוס. במקביל מחליטים מה יהיה כתוב על בול ועל שובלו, פרט לשם "ישראל" בשלוש שפות. כאשר עיבודו של התרשים מוכן, מחליטים מה יהיה ערכו הנקוב של הבול, על פי מחיר המשלוח של המכתב ובהתאם לשימוש הנבחר לבול. בסוף התהליכים הללו מביאים את העיצוב הסופי לבית דפוס.

בתי הדפוס של השירות הבולאי

בתי הדפוס של השירות הבולאי בישראל הם "דפוס לוין אפשטיין" ו"המדפיס הממשלתי". בבתי הדפוס מקטינים, ע"י צילום, את התרשים לגודל של בול, מכפילים את הבולים ומניחים אותם זה על זה עד לקבלת גיליון שלם של 15 או 50 בולים זהים. מצלמים את הכול יחד ומתחילים בתהליכי ההדפסה. בתהליך ההדפסה יש צורך בביצוע שורת תהליכי הכנה, שמטרתן לייצר גלופות הדפסה מהן היא תתבצע. חשוב לציין כי בכדי להדפיס תווית צבעונית יש צורך בביצוע תהליך מקדים בשם "הפרדת צבעים". בתהליך זה יש צורך לייצר גלופה אחת עבור כל אחד מצבעי היסוד, וכך כאשר נדפיס על אותה הנקודה בנייר שני צבעים נוצר לנו צבע שונה, ובכך יוצרים מגוון צבעים. אך לא די בכך שנייצר שלוש גלופות לכל אחד מצבעי היסוד, יש צורך בגלופה נוספת שצבעה שחור, וזאת בכדי שצבע זה לא יראה חיוור כתוצאה משילוב צבעי היסוד יחד.

את הגלופות מיצרים בהתאם לשיטת הדפוס בה משתמשים, ובהתאם לאיכות של התוצר המבוקש. לאחר מכן, באמצעות תוכנות מחשב גראפיות מתבצע תהליך של הפרדת צבעים והכנת נגטיבים. הנגטיבים הם בעצם לוחות צילום המתארים את האזורים אותם יש להדפיס באחד מארבעת צבעי היסוד. חשוב להקפיד על בדיקת לוחות הצילום, כדי למנוע טעויות בזמן יצור הגלופות, שהם הלוחות עליהם ימרחו את הדיו וידפיסו את הבולים.

טיב הבול טמון בסוג החומר ממנו עושים את הגלופה. הגלופה מסמנת, בדרכים שונות ובהתאם לסוג ההדפסה, את המקומות והצבעים בהם יש לצבוע את הבול. רק לאחר בדיקה להשלמת התהליך, הלוחות מוכנות לעבור למכונת ההדפסה. את לוחות ההדפסה המוכנים יש להרכיב על גלילי מתכת מיוחדים המשתלבים במכנת בדפוס ורק לאחר הנחת הלוחות באופן מוקפד ומדויק ניתן להתחיל בהדפסה. פה חשוב להגיד כי אם רוצים צבעים חדים יותר משתמשם בעוד גלופות הדפסה חוץ מאילו אשר מיינו קודם, דבר המייקר מאוד את הייצור. כעת, בכל יחידת הדפסה מרכיבים את גליל המתכת העטוף בגלופה, ומצמידים אליו גליל נוסף מחומר גמיש, עליו מרוח דיו באופן אחיד.בקצה אחד של מכונת הדפוס מרכיבים גליל גדול של נייר רציף.
הנייר המשמש להדפסת הבולים הוא נייר משובח, המיוצר במיוחד לצורך זה. צידו האחד של הנייר מצופה בשכבת מגן מבריקה, הנקראת כרומו, ואילו צידו השני מרוח בדבק. צבע הנייר לרוב לבן, אך לפעמים צהבהב או אפור, בעיקר בבולים ישנים. בניר זה יש לפעמים סימני-מים, אש נועדו למנוע את זיוף הבולים. ביחידת ההדפסה הראשונה "פוגש" הנייר את הגלופה הראשונה בצבע מסוים, ומשם ממשיך ליחידות אחרות שבכל אחת מהן צבע אחר. לאחר שהנייר הרציף עבר דרך כל יחידות ההדפסה, והתווית מודפסת במלואה, ממשיך הנייר ליחידת הדפסה נוספת. יחידה זו מיועדת להוסיף על התווית חומרים מיוחדים היוצרים שכבת מגן לבול. כאן נסתיימה פעולת ההדפסה של הבול.

עכשיו נותרו עוד שני שלבים לתהליך. הראשון הוא העברת הגיליונות המודפסים למכונה אחרת שעושה שורות של נקבים בין הבולים, המאפשרים תלישה של בול אחד מיתר הבולים. בשלב הבא חותכים את גיליונות הבולים לפי מידתם בכדי לבדוק אותם, לחיפוש טעויות, סופרים אותם, אורזים בנייר עטיפה ושולחים למחסני השירות הבולאי.

זיוף בולים

 הסיבות לזיוף בולים בארץ ועולם

ניתן לראות זיופי בולים כמעט מתחילת השימוש בהם. לזיוף הבולים שתי מטרות עיקריות: הונאת הדואר, דהיינו קבלת שירות דואר ללא תשלום, ומכירה לאספנים לצורך גריפת רווחים.

איסוף בולים של ארץ הקודש, היא ארץ ישראל, הוא תחום רחב יריעה הזוכה לביקוש רב מצד אספנים בארץ ובעולם. הביקוש הוביל, גם פה, ליצירת זיופים של בולים, חותמות, הדפסי רכב, תשניות ופריטים בולאיים אחרים. לאורך כל התקופות, היו זיופים לבולים שונים אשר יצאו בארץ ישראל ולגביה.

זיופים עיקריים בבולי ישראל

לאחר שאושרה הצעתו של אוטה ואליש, לעיצוב הבולים הראשונים של מדינת ישראל, הודפסו במהלך החודשים אפריל ומאי 1948 מספר הגהות של בולי המטבע. את בולים אלו זיפו על ידי כך שהודפסו בדפוס גס על נייר שונה מזה ששימש להדפסת ההגהות המקורית. לעיתים היה הדבר על ידי לקיחת החותמת המקורית מארכיון הדואר. תשניות של בולים מסדרת דואר עברי, הן בעלי ניקוב חלקי, מבוקשת מאוד על ידי אספנים, וערכן הקטלוגי גבוה מזה של תשניות שהן לגמרי לא מנוקבות. עובדה זו מניעה זייפנים לייצר תשניות מנוקבות באופן חלקי, וזאת על ידי הוספת נקבוב לבולים אמיתיים מגיליונות לא מנוקבים.

זיופים נוספים היו בסדרה הזמנית של בולי דמי דואר. הסדרה הודפסה בחמישה ערכים נקובים שונים מלוחות ההדפסה המקוריים של בולי דואר עברי. הבולים הודפסו על נייר בצבע צהוב, ונוסף עליהם הדפס רכב עם המילים "דמי דואר". בזיוף בולים אלה, הודפס "הדפס הרכב" באותו מהלך יחד עם הבולים עצמם.

כמו כן, זיופים נוספים ניתן לראות בסדרת חמשת בולי מועדים לשמחה, בערכים נקובים של 3-65 מילים, הודפסו בגיליונות מיוחדים שכללו צמדים עם פס ביניים. צמודים של בולים עם שבלים נמנים בין הפריטים הבולאיים היקרים ביותר שהונפקו בישראל. בולים רגילים עם שובל, וללא פס ביניים, מסדרה זו זולים למדי, דבר המהווה תמריץ לזייפנים. הזיוף בוצע במיומנות רבה עי הדבקה של הבולים יחד. יחד עם זאת, המרכוז של הבולים היה שונה, ובנוסף ניתן לראות כי הפסים השונים בשובל אינם שומרים על רציפות במעבר בין שני הבולים. לסיום, חשוב לציין כי זיוף בול הוא עברה שוות ערך בחומרתה לזיוף כסף.

אמצעים למניעת זיוף

בבולים יש אמצעי ביטחון שונים המקשים על זיופם. אחד האמצעים הוא סימן המים. ישנם סימני מים שונים, והם נפוצים מאוד בבולים שהונפקו עד שנות החמישים של המאה ה-20. זהו אחד באמצעים לוודא שהבול אכן אמיתי.
יש בשוק כמה מכשירים לגילוי סימני מים, חלקם זולים וחלקם יקרים. רוב האספנים מסכימים כי השיטה הטובה והזולה ביותר היא צלוחית פלסטיק שחורה ומעט בנזין טהור. בשיטה זו הבול הופך כהה, וסימן המים מתגלה. לאחר מה שניות הבנזין מתנדף, והבול מתייבש. הבנזין אינו מזיק לבול, אך הוא דליק מאוד ועל כן יש לנהוג בו בזהירות רבה.

בולאות

איסוף בולים

מהו איסוף בולים וכיצד הוא מתבצע?

איסוף בולים הוא נושא מעט מורכב. רבים רואים באיסוף תעסוקה ילדותית ותו לא, כאשר למעשה, איסוף בולים מתאים יותר דווקא לבוגרים, בעיקר בגלל הדרישה להשקיע זמן, סבלנות ועקביות. ילדים אוספים בולים על פי רוב מכל הבא ליד, דבר היוצר "אוסף ילדים". זהו מונח המתאר אוסף בולים חסר תכליתי. צעירים רבים נוטשים בבגרותם את איסוף הבולים בהיעדר יד מכוונת, אך חלקם מוצאים את שביל הזהב וממשיכים ליהנות מאיסוף מעניין ומעשיר למשך כל חייהם.

בשנת 1841, כשנה בלבד לאחר המצאת הבול בבריטניה, התפרסמה מודעה צנועה בעיתון "טיימס" הלונדוני ובה ביקשה אישה מן הקוראים לשלוח לה בולים שאין זקוקים להם כדי שתוכל לקשט בהם את קירות ביתה. שיטה זו כמובן אינה נהוגה היום באיסוף בולים, אולם הייתה זו כנראה האספנית הידועה הראשונה. כיום, כאשר יש למעלה מחצי מיליון סוגי בולים בעולם, ולכן לא יעלה על דעתו של איש לאסוף את כולם.

כתוצאה מכך הרעיון לאסוף בולים "מכל העולם" אינו מעשי, לכן נוהגים לאסוף בולים בצורה אחרת, על פי שלוש קטגוריות עיקריות:

  • "איסוף לפי נושא: איסוף של בולים מתקדמים בנושא מסוים. האיסוף כולל בולים, מעטפות, כלילים מכל העולם אשר מתייחסים לנושא הנאסף. סוג איסוף זה נפוץ מאוד בקרב האספנים משום שאינו מחייב רכישה של כל הפריטים, אלא לפי רצון ויכולת האספן.
  • איסוף מסורתי: אוסף שבו המטרה היא לאסוף את כל הבולים של המדינה או אוסף מתמחה הנכנס לפרטים ולהבדלים הקטנים ביותר בין בולים מאותה סדרה או אפילו הדפסות שונות של אותו בול עצמו.
  • איסוף תולדות הדואר: איסוף של מכתבים מהם ניתן ללמוד על נתיבי הדואר, התפתחות שירותי הדואר, התעריפים והאמצעים. סוג זה של אספנות דואר זוכה להתעניינות רבה בין אספנים מתקדמים בעולם).

השירות הבולאי ככלי עזר

הגוף אשר משמש כלי עזר לאספני בולי ישראל הוא השירות הבולאי. השירות הבולאי עוסק בהנפקת בולים וחותמות דואר, באספקתם ליחידות הדואר ובמן שירות לאספני הבולים וקידום הבולאות בישראל. השירות מנפיק כ-42 בולים וגיליונות מזכרת בשנה בערכים שונים, המשקפים את התרבות, ההיסטוריה והחיים במדינת ישראל.

"מקום מושבו של השירות הבולאי הוא "בניין הדואר המרכזי" שביפו. השירות הוקם בסמוך לקום המדינה, כאשר ב-1948 הפסיק המנדט הבריתי לספק שירותי דואר בארץ ישראל, והבולים הראשונים בישראל יצאו יומיים לאחר הכרזת העצמאות, ב-16 במאי 1948.

בנוסף להנפקת בולים וחותמות, מעניק השירות הבולאי גם שירות למנויים, המאפשר לעשות מנוי לקבלת בולים ומעטפות היום הראשון עם הנפקתם. ב-12 בספטמבר 1982 הונפק לראשונה בישראל, ע"י השירות הבולאי כמובן, בול ללא ערך נקוב, המשמש למשלוח מכתב רגיל בארץ.

איסוף הבולים היה ועודנו תחביב שכיח בקרב הישראלים. האגודה הישראלית לבולאות מכירה בכ-24 מועדוני בולים בישראל. כמו-כן בישראל קיימים 15 עסקי בולאות. בישראל קיימים ירידי בולים, גיליונות מתנה, תערוכות בולים, מגזינים לבולאות וקטלוגים. בשנת 1998 הקים דואר ישראל את מוזיאון הבולאות בתל-אביב.

פריט אספנות- מעטפת היום הראשון

פריט אספנות נוסף וחשוב לא פחות הוא מעטפת היום הראשון. מעטפת היום הראשון או מעטפת יום ההופעה שהיא מעטפה או מעטפות אשר מונפקות באותו היום בו מונפקים הבולים מהסדרה המסוימת כאש על המעטפה מודבקים אותו בול דואר או סדרת בולים והוחתמו בחותמת דואר בעלת תאריך יום הופעת הבול.
חותמת היום הראשון יכולה להכיל את צירוף המילים "חותמת היום הראשון", אבל מילים אילו אינן הכרחיות לשלמות הפריט הבולאי.

ניתן לראות כי אף שמדובר במוצר מסחרי, הכולל חותמת מתאימה, יש המרחיבים הגדרה זו גם למעטפות רגילות הנושאות חותמת תאריך מהיום הראשון שבו הונפקו הבולים שעל המעטפה.

"מעטפות היום הראשון הם פריטים בולאיים מבוקשים ביותר ע"י אספנים. בישראל, מפיק השירות הבולאי מעטפות יום ההופעה כשהן בדרך כלל מצוירות ע"י אותו האמן שצייר את הבול. מכאן אנו מבינים כי מעטפות יום ההופעה הן בדרך כלל מאוירות, אך דבר זה אינו הכרחי.

אביזרי בולאות לאספן המתחיל

כדי לאסוף בולים ולשמר אותם נזדקק לציוד מתאים. יש ציוד בסיסי שכל בולאי צריך, ויש ציוד שהוא בגד מותרות. פריטים אילו יסייעו מאוד לבולאי המתחיל לארגן את האוסף באופן יעיל וטוב.

  • אלבום בולים: אלבום הבולים כיום הינו הכלי הנפוץ ביותר לבולאות, הן למתחילים והן לאספנים המומחים כאשר נהוג לבחון אוסף לפי מספר האלבומים אשר הוא מכיל. אלבום בולים הוא בעצם ספר או חוברת, שבהם מסדרים את הבולים.
    בסביבות 1850 החלו להשתמש באלבומי בולים וזאת כאשר הורידו את הבולים מהמעטפות והדביקו אותם באלבום. עם התפתחות אספנות הבולים, התפתחו והשתכללו גם אלבומי הבולים ואיכותם השתפרה.
    היום ישנם שני סוגי בולים. האחד הוא אלבומי שורות, אשר הוא האלבום הנפוץ יותר. האלבום מורכב מכמה דפי קרטון ועלים דפי צלופן שקופים. באלבום סטנדרטי יש 32 עמודים כאשר בכל אחד מהם תשעה פסי צלופן וכן גיליון נייר פרגמנט המפריד בין הדפים למניעת הידבקות זה לזה. הסוג השני הוא אלבומים מיוחדים. באלבומים אילו יש מקום שמור לכל בול והם מיועדים לאיסוף בולים ממדינה אחת או עבור נושאים בולאיים, זאת בהתאם לאלבום. דפיו של אלבום כזה עשויים נייר או קרטון דק, ועליהם מודפסות תמונות הבולים של אותה המדינה או אותו הנושא. דפי האלבום מחוברים בברגים, וניתן להוסיף דפים חדשים היוצאים מידי שנה ועליהם תמונות בולי השנה היוצאת. אלבומים אילו מהודרים ויקרים יותר מאלבומי השורות הרגילים.
  • מלקט (פינצטה): המלקט הוא פריט חשוב לא פחות, והוא משמש בתחומים רבים, לכן קיימים סוגים רבים כאשר עיקר ההבדל הוא בשפתי המלקט, הקצה שבו מחזיקים את הפריט. מאחר שהמלקט נוגע בבול, יש לבחור אותו בקפידה ורצוי לרכוש אותו רק בחנות בולים.
    מומלץ לרכוש מלקט מתכתי שאינו מחליד, פלדת אל-חלד או מצופה ניקל. יש להקפיד ששפתי המלקט יהיו בעלות סיומת מעוגלת או ישרה ושטוחה, אך לא חדה- כדי לא לפגוע בבול או לחורר אותו. יש למשש את שפתי המלקט כדי לוודא שאין שם שאריות גרד מתהליך הייצור. אם שפתי המתכת אינן חלקות- המלקט פגום.
    בעזרת המלקט נוכל לבחון את הבולים ולסדרם באלבום. כמובן כי לא כדאי לגעת בבולים בגלל השומן והלכלוך שעל הידיים מפני שאילו ישאירו כתמים. 
  • זכוכית מגדלת: כדי לראות פריטים קטנים וזעירים בבול נזדקק לזכוכית מגדלת. מגוון המגדילות רחב, ויש גם כאלו העשויות פלסטיק. כושר ההגדלה שלהן משתנה, ונע בין פי שניים לפי עשרה.
    רצוי לרכוש מגדלת מזכוכית. שקיפות הזכוכית טובה יותר, לעיתים היא מצופה בחומר נגד השתקפות, והמבחר רחב יותר. יחד עם זאת, הזכוכית כבדה ויקרה יותר מהפלסטיק.
    ישנם קטרים רבים למגדלת. כדי לבחור את המגדלת המתאימה ביותר כדאי לבחון כמה מגדילות בחנות. עקרונית, אם זקוקים למגדלת כדי לראות את הבול טוב יותר, כדאי לרכוש מגדלת המגדילה פי שניים עד שישה. אם מעוניינים להתרכז בפריטים זעירים, כדאי לרכוש מגדלת המגדילה פי שישה עד עשרה. ככל שהמגדלת בעלת כושר הגדלה חזק יותר – כך קוטרה קטן יותר.
    מכשיר אופטי נוסף הוא מיקרוסקופ נייד. זהו מיקרוסקופ זעיר, הכולל תאורה או שאינו כולל תאורה, והוא בעל כושר הגדלה פי ארבעים לערך. זהו אביזר נהדר לזיהוי טעויות זעירות ושינויים שנעשו בגלופה כמו ריטוש וכדומה.
  • מד-שינון: בולים רבים מונפקים עם תמונות זהות ושינון שונה. השוני בשינון מופיע בקטלוגים, וכדי לוודא שאכן מדובר בשני סוגי השינון, יש למדוד את הבולים במד שינון. הבדלים בשינון כמעט ואינם נראים לעין והם נמדדים על פי מספר החורים לאינץ'. ניתן להשיג גם מדי שינון אלקטרונים, אך אילו יקרים מאוד. 
  • מפתח צבעים: מכשיר זה מומלץ אם אינכם יכולים לזהות את צבע הבול. מפתח הצבעים מכיל דוגמאות רבות מכל קשת הצבעים, ומציין את שמותיהם, כך שתוכלו להשוות את המפתח עם הבול ולזהות את הצבע במדויק.
    פתחות צבעים קיימים כבר שנים רבות וכיום הם מכילים מאות דוגמאות צבע. מפתחות הצבעים מכילים רק את הצבעים שמשתמשים בהם לייצור בולים, ולא את כל הצבעים שיש. עם הזמן נוספים צבעים למפתח. 
  • נורת על-סגול: לא רק פריטים קטנים קשה לראות על הבול, אלה גם את פסי הזרחן. מכונת המיון בדואר יכולה "לראות" את הזרחן, אך יש צורך בנורת על-סגול (UV) כדי לראותו. בעת החשיפה לאור על-סגול, הזרחן זוהר ונראה בבירור. ניתן לראות את הזרחן גם באור השמש, אך בלילה ובימי חורף הוא לא נראה.

בעזרת מגוון אביזרים אלו נוכל לבנות אוסף בצורה נכונה ולדעת בדיוק אילו פריטים יש ברשותנו. את האביזרים כדאי לאחסן ביחד במגירה או בארון סגור, מוגנים מאבק ומלכלוך.

בולים וחינוך

נגיעה בתולדות הקשר בין בולים לחינוך

הקשר בין חינוך לבולים החל כבר באמצע המאה ה-19, כאשר מורה בלגי לגיאוגרפיה עודד את תלמידיו לאסוף בולים ממדינות רחוקות ולהדביקם באטלסים שלהם. הבולאות התבררה כמקור ידע ולימוד עצמי רב ומהר מאוד הפכו למדיה החושפת מגוון עצום של נושאים מעוררי עניין ובהם אומנות, מדע, דת, פוליטיקה, תיאטרון, אופנה, כלכלה, מוזיקה, ספרות ושירה, היסטוריה, בעלי חיים על סוגיהם השונים, שחמט, רפואה, מטוסים, אוניות, ילדים, אגדות ילדים ונושאים רבים אחרים.

בולים וחינוך בישראל

בישראל, בולים רבים מתקשרים לנושאים המופיעים בתוכנית הלימודים ויכולים לשמש מקור מידע מגרה ומעניין. שילוב פעילויות בבולים בתהליך ההוראה מגוון את הלמידה ותורם לחוויות הבונות ערכים. ההסתכלות בבולים תורמת לרכישת ידע כללי ולפיתוח החשיבה. העיון בסדרות של בולים מאפשרת הפעלת אסטרטגיות-חשיבה שונות: השוואה, מיון, סידור ברצף ועוד. הניתוח והסקת המסקנות הם תוצאה של בדיקה מדוקדקת את כל הפרטים.

הבולים מזמנים לנו אפשרות לנקוט את הגישה האינטגרטיבית החשובה לנו כל כך. לכל בול דואר יש תוכן, צורה, צבע וערך נקוב. היות ולבול יש תוכן אפשר לטפל בו בדרך של "מדרש תמונה" בנוסף לכך יש לראותו כבול דואר על פי מהותו ותפקידו.

מרכיבי הבול מזמינים פעילויות בלשון ובחשבון: הגדרת תוכן הבול במלה או משפט- דרך לטיפוח ההבעה. השימוש בערך הנקוב של הבול כנתון בבעיה או כפריט במטלה- גיוון הפעילויות בחשבון. המספרים השלמים והשברים העשרוניים של ערכי הבולים יוצרים רמות קושי שונות.
עניין נוסף וחשוב לא פחות הוא כי בול הדואר הוא סמל לעצמאות מדינית כמו המטבע, דגל, המנון וסמל המדינה. העיסוק בבולי ישראל מקרב את הלומד לארץ המולדת.
דבר נוסף אשר ניתן להשתמש בבולים הוא לצורך העשרה. לדוגמא את תהליך הנפקת הבולים: ההכנה וההדפסה של הבולים מאפשרות הרחבת אופקים בתחום האומנות כגון ציור, גרפיקה, דפוס וצילום. אפשר לבצע תהליך זה גם בכיתה. הכנת הצעות לבולים חדשים מעודדת את יכולת ההבעה בעל-פה ובכתב. הפעילות של ציור בולים משרתת יעדים רבים בתהליך ההוראה ותורמת לפיתוח הדמיון והיצירתיות של הלומד.

כפי שמסתבר מן הנאמר לעיל אפשר לנצל את הבולים להשגת מטרות בכל התחומים של החינוך (קוגניטיבי, ריגושי, חברתי ופסיכו-מוטורי).

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אברהם, אסף, המילון האנציקלופדי לבולאות ודואר, שוהם, ישראל, הוצאה לאור בולאית, 2008.
  • אלוני, צבי (עורך), אוסף אלכסנדר-אבני דרך בתולדות הדואר של ארץ ישראל, ת"א, ישראל, מוזיאון ארץ ישראל-דפוס ע"ר בע"מ, 2008.
  • שליט, שמואל, בולי ישראל, ת"א, ישראל, "הוצאת עמיחי", תשי"ט.
  • שמר, דינה, בולים מספרים: הבול כאמצעי עזר בתהליך ההוראה-למידה: מדריך למורה, ת"א, ישראל, "רשפים", 1987.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • גלאון, חיים, "איסוף בולים: התחביב הנפוץ בעולם", הד חינוך, מקום הוצאה לא צוין, מוציא לעוד הסתדרות המורים בישראל (ינואר 1991), 38.
  • צחור, יעקב, "זיופים בבולי ישראל", שבל: מגזין בולאים בישראל, 73, ת"א, הוצאת התאחדות בולאי ישראל (ספטמבר 2008), 16-22.
  • רימר, משה, "סיור מודרך בבית הדפוס", שבל: מגזין בולאים בישראל, 76, ת"א הוצאת התאחדות בולאי ישראל (מרץ 2009), 9-14.
  • שם מחבר לא צוין, "דואר ישראל", שבל: מגזין בולאים בישראל, 72, ת"א, הוצאת התאחדות בולאי ישראל (אפריל 2008), 24-25.
  • שם המחבר לא צוין, "איסוף לפי נושאים", שבל:מגזין בולאים בישראל, 75, ת"א, הוצאת התאחדות בולאי ישראל (ינואר 2009), 28-29.

אתרי אינטרנט

ראיונות 

  • לוין, אלישיב, מעצב גרפי.

מילות מפתח

בית-דפוס | רולאנד-היל | שובל | השירות-הבולאי | אוטה-וליש | זיוף | אספנות | דואר-ישראל | הולאי-ישראל | איסוף-בולים |

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על בולים בישראל - דף מידע (1)

    סיון מרדוק

    אני אוסף בולים זה 15 שנה ויש לי אוסף גדול של כמעט כל בולי ישראל מסודרים יפה רובם עם שובל מלא ובלי חותמת האם ידוע לך מה השווי של אוסף? או כיצד אני יכול לברר
    יום חמישי ה' בכסלו תשע"ב 1 בדצמבר 2011

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.