אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 5 מדרגים

הדת הנוצרית-מדריך מקוצר

עץ חג המולד במעון ילדים בעכו
פריאל בסול ודאוד אימאן
מחברי המאמר
אספה ועיבדה נעמה גרינוולד

נוצר ב-11/10/2011  |  עודכן לאחרונה ב-11/24/2011

אמונה ותפיסות

שם הדת

המונח העברי "נצרות" לקוח משם העיר "נצרת", מקום לידת יוסף ומרים - הוריו של ישו והעיר בה גדל (הוא עצמו נולד בבית לחם). בשפות אירופאיות מכונים הנוצריים - Christians מהמילה היוונית Ξριστος, שהיא תרגום המילה העברית משיח. שם נוסף בו מכנים הנוצרים את עצמם הוא "דת האהבה" כי ישו העמיד מעל לכל, את מצות "ואהבת לרעך כמוך".

עיקרי האמונה

על פי המסורת הנוצרית ישו ("בן האלוהים") נצלב ע"י הרומאים ככפרה של האנושות וכקורבן פסח, וחזר לתחייה לאחר צליבתו על מנת לשבת לצדו של האל. הנצרות המסורתית אינה מאמינה בשובו של ישו בשנית כמשיח, אולם ישנם חוגים הטוענים כי ישו יחזור לתחייה על מנת לגאול את העולם באחרית הימים.

מונותיאיזם

הנצרות אימצה את האמונה באל אחד. היא בניגוד ליהדות דוגלת בהמרה של הדת ועם התפרסות הנצרות באירופה והתחלת המיסיונריזם הלכה ונעלמה האמונה בריבוי אלים.

השילוש הקדוש

קיומו של אל אחד בשלוש התגלויות שונות - האב, הבן (ישו) ורוח הקודש. רעיון השילוש נרמז בספר הבשורה עפ"י מתי, פרק כ"ח, פסוק י"ט. המונותיאיזם, שהוא אבן פינה בנצרות, חייב את האלהת ישו לצורך קבלת אמונה זו. דוֹגמת השילוש נוסחה סופית בוועידת קושטא ב-381 .

התגלמות ישו בדמות אדם

תחייתו לאחר שנצלב ועלייתו לגן עדן הם ביטוי למחילה של האל כלפי חטאי האדם. כמו כן ישו נתפס ככגואל האנושות.

חיים לאחר המוות

הנצרות מאמינה כי יש חיים לאחר המוות.

אהבת האדם

העקרון המרכזי הוא אהבה של המאמין לכל הקיים בעולם ומצוות בין אדם לחברו.
דרך חיים המבוססת על עשיית טוב וצדקה מתוך תפיסה רגשית אוהבת והימנעות מאנוכיות, שחיתות, פוליטיקה וממאבקים.

כפרה

עקרון הנלווה אל החטא הוא עיקרון הכפרה. ע"י עינוי הגוף, מתחברת נשמת האדם לאל ומכפרת על חטאיה (עינויים מקובלים הם צומות והתנזרות מהנאות שונות). על פי האמונה הקתולית הקלאסית, תרומה מסוימת לכנסייה מסוגלת אף היא לכפר על חטאים. 

מצוות הדת

הדת הנוצרית אינה דורשת קיום מצוות, אלא עשיית מעשים טובים ואמונה בישועה על ידי בן האלוהים – ישו. הנצרות מחלקת את ציבור מאמיניה לשני חלקים: הרוב, שהם המאמינים מן השורה, מחויבים בחובות מעטות; ואילו המיעוט, אנשי הכנסייה, מקדישים את כל חייהם לעבודת האל ונושאים בחובות רבות, שביניהן תיווך בין עדת המאמינים לבין האל.

לבוש אדם דתי

למנהיג לבוש מיוחד,עוטה כתונת שחורה/לבנה וחובש כובע המסמל את מעמדו.עונד על חזהו צלב גדול. לנזירות כיסוי ראש לבן ושמלות שחורות. למאמין הפשוט אין בגד מיוחד.

דרך הפצת הדת

פעולתם של השליחים - כינויים של 12 תלמידיו של ישו, שנבחרו על ידו כדי להפיץ את תורתו - ובעיקר של פאולוס , הובילה להתפשטות הדרגתית של הנצרות בקרב חברות ועמים פגאנים ברחבי האימפריה הרומית במאה ה-3. כיום מופצת הדת ע"י מיסיון.

מנהגים

צליינות

אחד מהמנהגים הרווחים בנצרות. משמעותו - עלייה לרגל למקומות קדושים, בעיקר כאלה הקשורים לישו הנוצרי או מוזכרים בברית החדשה. אין ציווי דתי מסוים לצליינות והמניע ליציאה למסע הוא, בדרך כלל, הרצון האישי לזכות בברכת האל או מעשה של הוקרה ומסירות לדת או לקדושיה. בתקופת ימי הביניים היתה ארץ ישראל היעד המועדף למסעי צליינות. במרוצת השנים נוספו לאתרי הצליינות כנסיות ומנזרים ברחבי העולם, אך מקומה של ארץ ישראל, בה חי ישו נותר מרכזי.

טקסים-סקרמנטים

טבילה

הטקס המרכזי בדת הנוצרית הוא טקס הטבילה, אותו עובר כל מצטרף לנצרות, לרבות תינוק המועד להיות נוצרי , בטקס ניתן לתינוק שם. בעיקרו של טקס זה מוזלפים מים קדושים על המצטרף.מקורו של טקס זה ביהדות של ימי בית שני, ועל פי המסורת הנוצרית החל אותו יוחנן המטביל. למרות שישו אינו מטביל בעצמו ואינו קורא לטבילה, הטקס התקבל בנצרות משום שיוחנן הטביל את ישו בתחילת דרכו שאז החל לקבל עליו את רוח הקודש.הטקס מסמל את כריתת הברית בין האדם לאלוהים.

אישוש

בטקס זה מצח הילד נמשח על-ידי בישוף כאשר הוא מגיע לגיל שבע. באמצעות סקרמנט האישוש אישר הילד את הטבילה והתקבל לנצרות, הפעם מרצונו ומהבנתו. הטקס נועד בעיקר לחיזוק האמונה הנוצרית.

וידוי

כאשר נוצרי חוטא הוא מתוודה בפני הכומר, מקבל את העונשים שהוא מטיל עליו וכך מתנקים חטאיו. יש לציין כי לפי התפיסה הנוצרית הקלאסית, משאירה המחילה הזאת כתם על הנשמה. כאשר מת הנוצרי עליו "למרק" את הכתמים האלו בפורגטוריום (מקום בו הנשמה סובלת סבל נורא). רק כאשר כיפר שם על חטאיו, רשאי הנוצרי להגיע לגן-עדן. המחילה בכנסייה הקתולית נעשית בנוסח זה: "האל הרחום, דרך מותו ותחייתו של בנו, גאל את העולם ושלח את רוח הקודש בינינו למחילה על חטאינו; מי ייתן ודרך הכנסייה יעניק לך האל מחילה".

ההסמכה

סקרמנט זה עוסק בהכשרת נוצרים פשוטים לכמרים ולבישופים. ההקדשה לכהונה נעשית ע"י אדם שקיבל הסכמה מטעם הכנסייה הקתולית בוותיקן והיא נעשית במספר שלבים:

1. בחירת המועמד (לא כל אדם יכול להיות כוהן מטעם האל)

2. הדרכתו וכיוונו המקצועי.

3. השבעה של אותו אדם.

4. מינויו לתפקיד כומר או בישוף.

המשיחה האחרונה

הכומר מעניק "מתנת חסד" אחרונה לנוטה למות, שומע את וידויו האחרון ומושח את גופו בשמן לפני המשפט השמימי בפני האלוהים. השמן עצמו מתקדש ע"י כוהן דת בכיר, והוא עשוי מבשמים חזקים ומוחזק בקופסה מעוטרת. טקס הנישואין לפי האמונה הקתולית, טקס הנישואין אינו הפיך, גירושים אסורים בתכלית האיסור. מרבית הזרמים בנצרות מאמינים כי הנישואין הינם קשר רוחני-אלוהי, שמטרתו להעמיד צאצאים. טקס הנישואין חייב להתקיים בכנסייה או במקום אחר בנוכחות איש-דת, ובנוסף לאיש הדת חייבים שני אנשים נוספים שישמשו כעדים לטקס.

המיסה

המיסה הוא הסקרמנט החשוב ביותר בנצרות, המיסה היא תפילה נוצרית שבמהלכה מגיש הכומר למתפללים לחם ויין, שהופכים במהלך הטקס לדמו ולגופו של ישו. כך מעביר ישו את החסד למאמינים, בשרו הופך לבשרם ודמו נמהל בדמם. הטקס מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה: "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים".

חגים ומועדים

חג הפסחא

מציין את תחיית המתים של ישו לאחר צליבתו. פסחא הוא היום הקדוש ביותר בלוח הנוצרי, קדוש מחג המולד, ומוכר כיום חג רשמי ברוב הארצות שבהן קיימת מסורת נוצרית משמעותית. המועד שבו חל חג הפסחא תלוי במועד שבו חל חג הפסח היהודי, משום האמונה שבמהלך חג הפסח שב ישו לחיים. 

חג המולד

מציין את הולדת ישו,שהוא הדמות המרכזית בנצרות ונחשב בנצרות לבנו של האל וגואל האנושות. סיפור לידתו מתואר בברית החדשה בגרסאות שונות בארבעת האוונגליונים (מתי, לוקס, מרכוס ויוחנן). בקהילות נוצריות רבות מקובל להמחיז את סיפור לידת ישו בכנסייה בערב החג. באירופה ובארצות הברית, חג המולד הוא החג המרכזי בשנה. בתקופת חג המולד, שמשתלבת בחגיגות השנה האזרחית החדשה, ניתנת חופשה לרוב האזרחים.

המנהגים המרכזיים בחג הם הצבת עץ אשוח מקושט במרכז הבית והענקת מתנות.

חג ההתגלות

מטרת החג היא לחגוג את התגלותו של אלוהים בצורת אדם בדמותו של ישו. החג נחוג ב-6 בינואר ומקורו בכנסיות המזרחיות. 

 יום החמישים (פנטקוסט)

יום ייסוד הכנסייה, המתקיים 10 ימים לאחר יום העלייה. ביום זה שלח אלוהים את רוח הקודש אל השליחים.

יום השילוש הקדוש

יום ראשון שלאחר יום החמישים.

גופו של ישו (קורפוס כריסטי)

יום חמישי שלאחר יום החמישים (בכנסייה הקתולית בלבד). 

סילבסטר

קרוי על-שמו של האפיפיור סילבסטר הראשון שכיהן בשנים 335-314. אפיפיור זה מת ב-31 בדצמבר, ומאז נקשר סיום השנה האזרחית בחגיגות הנושאות את שמו. ברוב הארצות קרוי חג זה בשם "ערב השנה החדשה" (אנגלית: New Year's Eve, צרפתית: Jour de l'An). ליל סילבסטר נחגג במסיבות ששיאן - בחצות הלילה, עם התחלפות השנה - נחתם בנשיקה.

תחילת השנה הכנסייתית

נחוג בכנסייה היוונית האורתודוקסית בספטמבר.

יום כל הקדושים

חל ב־31 באוקטובר, והקשר שלו למכשפות ולשדים קשור לחגיגות השנה החדשה בימי הקלטים - ליל הרוחות בו מקובל היה לחשוב כי הרוחות מהלכות על הארץ.

יום כל הנשמות

נחוג ב-2 בנובמבר (ואם חל ביום ראשון בשבוע – נדחה ל-3 בחודש).

בואו של ישו (אדוונטוס)

תקופת הכנסה לקראת ראשית השנה החדשה, זמן של ציפייה לבוא ישו מחדש (נובמבר-דצמבר).

יום ולנטיין הקדוש

הכנסיה הנוצרית מצביעה על שלושה אנשים שונים שנקראו ולנטיין, אשר לאחר מותם הוחלט להפוך אותם לקדושים. אחד היה כומר בימיו של הקיסר הרומי קלאודיוס השני. קיסר זה אסר נישואים של אנשים צעירים, אבל ולנטיין המשיך להשיא זוגות צעירים בסתר. אחר היה כומר שהוצא להורג לאחר שהפך למאמין נוצרי אשר יום מותו חל ב – 14 בפברואר.

אגדה אחרת, אשר מחזקת את דמותו של ולנטיין כמייצג דמות רומנטית, מספרת על ולנטיין אשר שלח מכתב אהבה לאהובתו, מבית הסוהר לפני הוצאתו להורג. על המכתב חתם "מוולנטיין שלך", מילים אשר הפכו לביטוי בו משתמשים גם בימינו. לכן מקובל לחשוב שהתאריך 14 בפברואר מציין את יום השנה למותו של ולנטיין הקדוש בשנת 270 לספירה. אבל, יש האומרים שהכנסיה הנוצרית קבעה את יום ולנטיין באותו תאריך בו נהגו אנשי רומא העתיקה לחגוג פסטיבל אלילי בשם לופרקליה. במהלך הפסטיבל היתה נערכת הגרלה בה זכו הבחורים בבנות זוג, וחלק מהזוגות היו מתאהבים ומתחתנים.

בשנת 498 לספירה, אפיפיור בשם גלאסיוס הכריז על יום ולנטיין הקדוש וביטל חלק מהמנהגים של הפסטיבל העתיק. בימי הביניים באנגליה ובצרפת, חשבו שעונת הרביה של הציפורים מתחילה ב – 14 בפברואר, וכך נוסף עוד מרכיב רומנטי לאותו תאריך. אנגליה היא גם המקום בו הפך יום ולנטיין הקדוש לחג פופולרי, ובמאה ה –18 התגבש המנהג לתת מתנות קטנות ולשלוח מכתבי אהבה.  

ימי זכרון

יום טבילת ישו

יום זיכרון הנערך ב-6 בינואר (בכנסייה המזרחית בלבד).

תענית לנט

הינזרות ממאכלי בשר במשך 40 הימים שלפני הפסחא. ימים אלה חופפים לתקופה שבה שהה ישו במדבר.

יום ראשון של תמרים

יום זיכרון לבואו של ישו לירושלים, הנחוג שבוע לפני הפסחא. בכנסיות מקדשים ביום זה כפות תמרים.

יום שישי הטוב

יום השישי הטוב, יום צליבת ישו, הוא יום שישי שלפני יום ראשון של חג הפסחא הנוצרי. באנגלית הקדומה המילה "טוב" משמעותה גם "קדוש" וזה פירוש שמו של היום. יום שישי הטוב הוא יום שבתון ברבות מהארצות הנוצריות. הקתולים ממעטים לאכול ביום זה, והאורתודקוסים צמים בו. גם בקרב הפרוטסטנטים יש ליום מעמד מיוחד. בכנסיות מתנהלת תפילה מיוחדת, אך המיסה אינה מתקיימת. בירושלים נוהגים נוצרים להתהלך לאורך ה"ויה דולורוזה" כשהם לבושים בתלבושות תקופתיות ומשחזרים את צליבתו של ישו.

חג עליה השמימה

יום זיכרון לעליית ישו השמימה, החל ביום חמישי, 40 יום לאחר הפסחא.

תפילות

מקום התפילה

התפילה נערכת בכנסייה, מקום זה משמש כמקום מפגש דתי של הנוצרים. (באנגלית מקור המילה "Church" הינו במילה היוונית "κυριακον δωμα" שמשמעה מקום כינוס).

קתדרלה (אנגלית: cathedral church , לטינית: ecclesia cathedralis ) היא כנסייה נוצרית המשמשת מושב לבישוף (הגמון). מונח זה נמצא שימוש רק בידי הנצרות הקתולית. הקתדרלה לרוב היא מבנה גדול ומפואר, שניצב רם בכיכר העיר.

שליח ציבור/חזן

נשים וגברים יושבים במעורב. איש הדת הממונה על התפילות בכנסייה מכונה כומר והוא קורא בקול חלק מהתפילה.

תדירות התפילה

התפילה המרכזית מתבצעת בכנסייה בכל יום ראשון ,מלבד זאת כל מאמין רשאי להתפלל בכל עת שירצה.

אופן ביצוע התפילה

נהוג להסיר את הכובע בכניסה, ורובה של התפילה נעשית בישיבה. נהוג שבתפילה משולבים כלי נגינה, ובהם בולט בעיקר העוגב. ישנם קטעי שירה אותם שר הציבור כולו ודרשת הכומר.

סוגי תפילות

סוגי התפילות משתנה עפ"י זרמי הנצרות השונים. בכנסיה הפרוטסטנטית, עומדת במוקד העניינים קריאה של טקסטים מקודשים, גם מהברית הישנה והדרשה באה לאחריה. ואילו בכנסיה האורתודוקסית עיקר התפילה הוא הטקסים, הפולחנים והתפילות כאשר היסוד הרגשי הוא העיקר, והיסוד השכלי והלימודי מאוד חלש.

חפצים וסמלים

סמל הדת

הסמל של הדת הנוצרית הוא צלב -זוהי צורה גיאומטרית המורכבת משני קווים החוצים זה את זה בזווית של 90 מעלות, ומחלקים אחד או את שתי הקווים לשתיים. הצלב הוא אחד מהסמלים העתיקים ביותר בתרבות האנושית,בנצרות הצלב מסמל את צליבתו של ישו שנעשה על גבי צלב עץ.

המקום המקודש

המקומות הקדושים לנצרות נקבעו עפ"י: אירועים שקרו בהם, אנשים חשובים שסיירו בהם או אזכור המקומות בכתבי הקודש.

ארץ ישראל

ככלל נחשבת כארץ הקדושה (הולילנד), ובה ערים ואתרים רבים כמו:

  • בית לחם, בעיר זו נולד ישו וכנסיית המולד הנמצאת בה נבנתה לפי אמונתם על הגבעה בה התרחש אירוע הלידה.
     
  • נצרת, הוריו של ישו, יוסף ומרים גרו בעיר,שם נמצאת כנסיית הבשורה בה קיבלה מרים את ההודעה שהיא עתידה להוליד בן, שם התחנך ישו, מילדות עד בגרות.
     
  • ירושלים, ובה כנסיית הקבר שבה נקבר ישו ודרך הייסורים של ישו בדרך שהלך אל מותו (ויה דלורוזה) כנסיית כל העמים, כנסייה הנמצאת על הר הזיתים בירושלים הכנסייה נקראה למעשה 'כנסיית הייסורים' אולם בגלל שהוקמה ע"י תרומות שנאספו מכל העולם הקתולי, נוצר כינויה "כנסיית כל האומות" או "כנסיית כל העמים". הכנסייה הוקמה במקום בו, על פי המסורת הנוצרית, התפלל ישו את תפילתו האחרונה, קודם הסגרתו לידי הרומאים.
     
  • נהר הירדן והכנרת, כמו מקומות נוספים בהם עשה ישו ניסים לפי המסורת. מאמיני נצרות שבאים לבקר בארץ ישראל מסיבות דתיות נקראים צליינים.
     
  • קבר מרים, האמונה הנוצרית מצביעה על מערה הנמצאת בערוץ נחל קדרון כמקום קבורתה של מרים (מריה) אמו של ישו. המערה נמצאת לא רחוק מכנסיית כל העמים. על פי האמונה הנוצרית גופת מרים לא נשארה במקום, אלא עלתה לשמים מן הקבר. במקום נבנתה כנסיה בתקופה הביזנטית (המאה ה-5) ושופצה בתקופה הצלבנית (המאה ה-11).

הוותיקן

הוותיקן הוא מקום מושבו של האפיפיור והכס הקדוש, מרכז הנצרות הקתולית. הוותיקן היא המדינה העצמאית הקטנה בעולם הן מבחינת השטח והן מבחינת האוכלוסייה. היא כוללת איזור בשטח של פחות ממחצית קמ"ר בתוך העיר רומא שבאיטליה

היום המקודש

היום המקודש של הנצרות הוא יום ראשון, שבו נהוג לשבות מעבודה וללכת לכנסייה ואף נהוג לדחות אליו חגים ואירועים.

אירוע מכונן

הסעודה האחרונה היא אירוע מכונן בתולדות הנצרות, המהווה את אחד מהמאורעות העיקריים המיוחסים לחייו של ישו. שמה נגזר מכך שזוהי סעודתו האחרונה של ישו עם ממשיכי דרכו לפני צליבתו על-ידי הרומאים.

על פי התיאור הנוצרי, בסעודה נכחו ישו ושנים עשר שליחיו, ובה אמר ישו לתלמידיו כי יש ביניהם בוגד (הבוגד היה יהודה איש קריות, אם כי ישו לא ציין זאת) וכי הוא עצמו ימות. כמו כן, בסעודה זאת אמר ישו לתלמידיו לאכול מלחם הקודש ולשתות מהגביע הקדוש מפני שהם מסמלים את גופו ואת דמו. המסורת מצביעה על הר ציון בירושלים כמקום בו התרחשה הסעודה האחרונה.

מסעות צלב

סדרת מסעות צבאיים שיזמו האפיפיורים בין המאה ה-11 והמאה ה-13. הם החלו כניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים ולהביאה תחת שלטון קתולי אך הפכו למלחמות טריטוריאליות. המשתתפים במסעות אלה קרויים צלבנים. במובן רחב יותר "מסע צלב" הינו כינוי למלחמה הנלחמת מסיבות דתיות.

כתבי קודש

ביבליה

הספר המקודש לנצרות הוא הביבליה (Bible) הכולל 27 ספרים שנכתבו ביוונית ביניהם: הברית הישנה, הברית החדשה והספרים החיצוניים.

הברית החדשה

קובץ כתבי קודש נוצריים ביניהם קורותיהם של ישו וראשית הנצרות, זמן חיבורם במאות הראשונה והשנייה לספירה. מקור השם בנבואה על הברית החדשה (ירמיהו לא, לא) שתיכרת בין אלוהים לישראל - הנוצרים רואים עצמם כעם ישראל האמיתי, ומכנים את ספרי המקרא "הברית הישנה" (Old Testament).

לפי אמונתם, פג תוקפה של הברית הראשונה, שנכרתה בין אלוהים לישראל במעמד הר סיני עם בואו של ישו המשיח. הספר כולל את ארבע הבשורות (האוונגליונים), המתארות את חיי ישו ביהודה; סיפור מעשי השליחים לאחר מותו של ישו; קובץ אגרות ששלח פאולוס לקהילות נוצריות; וחזון יוחנן, המתאר את אחרית הימים .

הברית הישנה

ספרי המקרא- התנ"ך היהודי.

הספרים החיצוניים

אותם ספרים שלא נכנסו לתנ"ך היהודי.

תפוצת הכתבים

לכל מאמין יש עותק, מספר העותקים רב.

זמני הקריאה בכתבים

כל זמן שרוצים ובזמן התפילה.

מנהיגים ורועים רוחניים

מנהיג הדת

בנצרות האורתודוכסית ובנצרות הקתולית הכומר הינו ראש הקהילה המקומית.הוא המנהיג שבא במגע עם הציבור, מעמד הכמורה הוא המעמד הנמוך ביותר בנצרות מבחינת דרגות המעמד הדתי. אנשי דת נוספים בסולם ההיררכיה הם: בישוף ,קרדינל ואפיפיור. אנשי הכנסייה, ובמיוחד הנזירים, נתפסים בנצרות כמי שממלאים את החובות הדתיות בשם כלל הציבור.

המנהיג הראשון

לפי המיתולוגיה הנוצרית, ישו הוא בנו של אלהים וביטוי של אלהים עצמו, שהתגשם בבשר והיה לאדם, כדי להקריב עצמו למען האנושות ולגאול אותם בדמו.

היחס למנהיגים שנפטרו

פוקדים את קבריהם ובד"כ מקימים מקומות קדושים כדוגמת כנסיות, בקרבת קברי קדושים.

אנשי דת

אנשי דת נוספים בסולם ההיררכיה הם: בישוף ,קרדינל ואפיפיור. אנשי הכנסייה, ובמיוחד הנזירים, נתפסים בנצרות כמי שממלאים את החובות הדתיות בשם כלל הציבור.

אפיפיור

האפיפיור הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית וראש מדינת קריית הוותיקן שברומא, ויש הרואים בו את נציגו של ישו עלי אדמות. מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים. מקור המילה הוא במילה אל פפה בלטינית שמשמעותה האב. כיום האפיפיור הוא אחד האנשים החזקים בעולם שסוחף אחריו מיליארד ויותר מאמינים קתולים.

בישוף

מכריע את כל השאלות המוטלות בספק הודות למעמדו החוקי,גם אנשי הרוח חייבים להישמע לו .שומר על יסודות האמונה כפי שנוסחו בבשורות ובכתבי השליחים.  

קרדינל

מבעלי המִשׂרות החשובות ביותר בכנסייה הקתולית.התואר קרידנל ניתן במקור לממונים על כנסיות מסוימות ברומא ובפרבריה. הקרדינלים שימשו כיועצים לאפיפיור וסייעו לו. במשך הזמן ניתן התואר לאנשי כנסייה רמים גם מחוץ לאזור רומא, שהאפיפיור חפץ ביקרם.  

נזיר

הנזירים בנצרות חיים נודרים נדר נזירות הכולל המנעות מחיי משפחה (לא מתחתנים ולא מקימים בית ומשפחה), והקדשת עצמם לאל ולהליכה בדרכי ישו ושליחיו. חלק מהנזירים במיוחד בראשית הנצרות אך גם מאוחר יותר היו נזירים מתבודדים שהסתובבו במדבריות ורק לעיתים התקבצו במנזרים.

תפקידי המנהיג

תפקידם של הכמרים בנצרות לנהל את טקסי הדת: להטביל, לחלק את לחם הקודש, ובקתוליות גם לשמוע וידויים.

מינוי המנהיג

אנשי דת הגבוהים ממנו בסולם הדרגות ממנים את המנהיג לתפקיד לכל חייו. המנהיג נבחר עפ"י כשרונותיו והתאמתו הכומר ממונה על ידי הבישוף הקהילתי.

הדרישות מדמות המנהיג

בכניסה האנגליקנית ובכנסיות הלותרניות הן גברים והן נשים יכולים להתמנות לכמורה. בנצרות האורתודוכסית והקתולית רק גברים יכולים להיות כמרים, ועליהם להיות בני 30 שנים ומעלה, אולם לעיתים ניתן למנות כומר בגיל יותר צעיר. ככלל, אסור לכמרים נוצריים להינשא, אולם יש כללים לגבי אנשים נשואים המתנצרים ורוצים להפוך להיות כמרים.

בכנסיות ההאנגליקנית והאפיסקופלית מותר לכמרים להיות נשואים ואין הם חייבים בנדר צניעות. כמרים אורתודכסים יכולים להפוך לכמרים לאחר נישואיהם, אולם אם היו כמרים וטרם נישאו או אם התאלמנו אסור להם להינשא. 
 

ביביליוגרפיה

  • תורמי ויקפדיה, נצרות, ויקיפדיה, האינציקלופדיה החופשית (אוחזר 22 לנובמבר 2011).
  • יום ולנטיין הקדוש, הספריה הוירטואלית של מט"ח.
  • הבישוף, הספריה הוירטואלית של מט"ח. 

מילות מפתח

מונותיאזים | השילוש-הקדוש | התגלמות-ישו-בתור-אדם | חיים-לאחר-המוות | לבוש-אדם-דתי | דרך-הפצת-הדת | צליינות | טבילה | וידוי | המשיחה-האחרונה | המיסה | חג-הפסחא | חג-המולד | עץ-אשוח | חג-ההתגלות | סילבסטר | יום-כל-הקדושים | יום-כל-הנשמות | יום-ולנטיין-הקדוש | יום-שישי-הטוב | קתדרלה | ותיקן | מסעות-צלב | הברית-החדשה | הברית-הישנה | אפיפיור | בישוף | קרדינל | נזיר

הערות שוליים

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.