אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 6 מדרגים

פנויים-פנויות בישראל

מחברי המאמר
עמית זהבי לונדון
מנהלת האתר "שקוף בצפון"

נוצר ב-12/12/2011  |  עודכן לאחרונה ב-12/16/2011

נתוני רקע

תוחלת החיים הגבוהה בישראל

ישראל היא אחת החברות המובילות בעולם בתוחלת החיים. תוחלת החיים של נשים היא 83.7 שנים, ושל גברים 80.4, כך שמגיל 30 ואילך הנשים מתחילות לשלוט מבחינה מספרית. ככל שהגיל עולה, כך הפערים נהפכים משמעותיים: בקבוצות הגיל שמעל 60, יש כ-120 אלף יותר נשים מגברים; בגילאים 60-64 יש כ-19 אלף יותר נשים מאשר גברים - 52.5% נשים לעומת 47.5% גברים. בגילאים 70-74 יש כ-20 אלף נשים יותר מגברים, אבל מכיוון שקבוצת גיל זו קטנה יותר מקבוצת הגיל 60-64  (193 אלף איש  לעומת 330 אלף), הפער באחוזים גבוה הרבה יותר - 55% נשים לעומת 45% גברים.
הפער לטובת הנשים גדל בגילאי 80-84 ל-60% נשים ו-40% גברים. מעל גיל 90 יש כבר 63% נשים ורק 37% גברים, וכאן כבר באמת לא קל למצוא חתן, שכן על כל גבר יש כמעט שתי נשים.

חתנים בוגרים, כלות צעירות

ב-2009 נערכו בישראל 49 אלף חתונות (37 אלף מהן של יהודים ו-9,999 של מוסלמים). תל אביב סיפקה 3,800 חתנים, וקצת פחות כלות - 3,584. בירושלים מתחתנים הרבה יותר: 6,500 כלות ו-6,150 חתנים.

הכלות בישראל מתחתנות צעירות, החתנים מבוגרים: רק 1,600 חתנים התחתנו כשהם בני פחות מ-19, בהשוואה ל-7,350 כלות - פי 4.5. כשיורדים מתחת לגיל 16, מגלים שהפערים בין בין נערים לנערות גדולים הרבה יותר: 505 כלות לעומת 50 חתנים - פי 10. בחתונות המבוגרים המצב שונה: 1,240 חתנים התחתנו כשהם בני יותר מ-50, לעומת 613 כלות. לא פלא שאומרים שהפנויות מתוסכלות יותר מהפנויים.

הרוב הגדול של החתנים והכלות בישראל התחתנו בגיל 25-29. הגיל החציוני של המתחתנים היהודיים עלה במשך 50 שנה רק בשנתיים וחצי - מ-25.7 ב-1960 ל-28.3 ב-2009, אולם צריך לקחת בחשבון שהנתון הזה מתייחס לכלל האוכלוסיה (כולל דתיים וחרדים). בקרב האוכלוסיה החילונית חלה עליה משמעותית יותר.

86% מהחתונות ב-2009 נערכו בין רווק לרווקה; 3.3% בין רווק לגרושה; 4.7% בין גרוש לרווקה (עלייה של כ-20% מאז שנות ה-60); 5.2% בין גרושים לגרושות; 0.2% מהחתונות (כ-100) נערכו בין אלמנים לרווקות; 0.4% בין אלמנים לגרושות; ורק 0.1% מהחתונות בין אלמן לאלמנה.

ומה קורה בגזרת הגירושין? 13 אלף זוגות, מתוכם 11 אלף זוגות יהודים, התגרשו ב-2009. 205 זוגות יהודים התגרשו באותה שנה שבה התחתנו (2009). אלה נוספו ל-585 זוגות יהודים שהחזיקו רק קצת יותר - התחתנו ב-2008 והתגרשו ב-2009. (מתוך השנתון הסטטיסטי, 2011 – המתייחס ל-2010).

בני חמישים פלוס

בחברת מאסטר פלאן (מבית מקאן אריקסון), המתמחה בייעוץ שיווק מוצרים לאוכלוסייה מבוגרת, אומרים כי קהל היעד שלהם דווקא צעיר ותאב ריגושים; לפי החברה, בני 50 פלוס פחות רגישים למחירים ומבצעים, אך מחשיבים נוחות, איכות, שירות ומותגים. בעוד עולם הפרסום מנמיך עוד ועוד את גיל קהל היעד שלו מתוך כוונה להטמיע כבר בילדים בגיל הגן תודעת צריכה, נזנח הטיפול באוכלוסייה המבוגרת, זו שהכנסתה הפנויה גבוהה.

במאה ה-20 עלתה תוחלת החיים במדינות המפותחות בכ-30 שנה, ואיכות החיים השתפרה פלאים, אך מרבית המפרסמים מתעלמים מ"הצעירים החדשים" - בני 50 ומעלה. אם הם נראים במסעות פרסום, הם לרוב מגלמים תפקידי משנה של סבים וסבתות במשפחה צעירה ועדכנית, אלא אם מסע הפרסום הוא לדיור מוגן או לשירות אחר שנועד במיוחד בשבילם.

בישראל, 25% מהאוכלוסייה הם בני חמישים פלוס, וזה פלח האוכלוסייה הגדל במהירות הגדולה ביותר. בניגוד למה שנהוג לחשוב - שמעל גיל מסוים יש בעיקר קשישים חסרי יכולת כלכלית שמתקיימים מקצבה זעומה - ההכנסה של רוב האנשים בני ה-50 פלוס גבוהה יחסית, בין השאר הודות גם לפנסיה וחסכונות, והם רוצים לחיות טוב.

בארה"ב בני 45 ומעלה מרכזים יותר מ-50% מהקניות בכרטיס אשראי, 50% מצריכת המותרות באופן כללי, 65% מהקניות באינטרנט וכ-80% מהנכסים הפיננסיים. הנתונים שהצליחה לקבל חברת מאסטר פלאן מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתייחסים לבני 60 פלוס, ולפיהם כוח הקנייה של פלח האוכלוסייה הזה הוא כ-20 מיליארד שקל בשנה, יש להם ייצוג יתר בעשירונים העליונים והכנסה פנויה גבוהה הרבה יותר מהממוצע (רוני קורן-דינר, "בני חמישים פלוס הם צרכנים מתוחכמים ונלהבים", הארץ כלכלה, 26.2.2004, עמ' ג7).

מי הם ה"פנויים פנויות"?

ניתן להגדיר את המושג "פנויים – פנויות" בהתייחס למס' אלמנטים:

הרשמי - גברים או נשים, שהסטטוס המשפחתי הרשמי שלהם הוא גרוש/אלמן/רווק וכך אף מצויין בתעודת הזהות שלהם.

המנטלי - גבר או אישה, אשר הסטטוס הרשמי שלהם גרוש/ רווק/ אלמן והם אינם נמצאים בזוגיות אך שואפים לכזו. חשוב להדגיש כי המושג מתייחס אך ורק לבעלי סטטוס רשמי כגרוש/אלמן/רווק, ולא לנשואים רשמית אשר אולי מנטלית "פנויים" לקשרים חדשים.

מותנה גיל - רווקים ורווקות מתחת לגיל 24, אינם נכללים בהגדרה "פנויים-פנויות", מאחר והם נמצאים בשלב מוקדם יותר של רכישת מקצוע, לימודים ובניית הזהות שלהם כמבוגרים, כאשר נושא הזוגיות אינו המרכיב המרכזי בחייהם. למרות זאת, ישנן חברות מסויימות כדוגמת החברה הדתית-המסורתית, שרווקים ורווקות בגילאים אילו כן נכללים בהגדרת ה"פנויים-פנויות".

מדוע חשוב להדגיש את הפאן המנטליי? נהוג לחשוב שמי שפנוי, הוא בהכרח מחפש זוגיות באופן אקטיבי או פסיבי. המציאות מוכיחה כי לא כך הם פני הדברים. כיום, יותר ויותר פנויים רשמית, אינם מחפשים זוגיות או קשר רומנטי ומנהלים את חייהם המלאים ללא בן/בת זוג וללא צורך נפשי בכך.

לסיכום, פנויים ופנויות הם גברים ונשים שמצבם האישי הוא גרוש/רווק/אלמן. הם מעוניינים בזוגיות ובהכרות רומנטית וגילם מעל 24  ובדרך כלל אף מבוגר יותר.

עם זאת, מי שמכיר את עולם ה"פנויים-פנויות" יודע שההגדרה לעיל אינה ממצה את מורכבות המושג והתופעה החברתית גם יחד. דומה שאפשר להוסיף מרכיב משמעותי נוסף, שהוא פסיכולוגי במהותו: הרצון העז להכיר בן/בת זוג ותהליך חיפוש מתמשך שיוצר במקרים רבים תחושה של מבוי סתום, אכזבה, ירידה בדימוי העצמי ואפילו ייאוש. הוא נובע לא רק מהסטטוס הרגיש של אנשים גרושים, אלא גם מנורמות חברתיות המאפיינות את החברה הישראלית בתחום הנישואים, ההורות, הזוגיות ויחסי המגדר. המחשה למרכיב הזה אפשר למצוא במונולוג הבא של פנויה בת 47 (להלן ציטוט):

"בנוגע לפנויים-פנויות יש סוגיה רצינית שאני מתלבטת בה כבר שנים: האם כל מי שמחפש זוגיות באמת פנוי לכך?
יש באתרי הכרויות אנשים שנמצאים שם כבר שנים. כל פעם שאני נתקלת בכרטיסים שלהם, אני אומרת לעצמי שהם בוודאי לא ממש רוצים, אחרת כבר מזמן לא היו שם. ואז אני מסתכלת על עצמי, מחשבת את השנים שהכרטיס שלי מתנוסס שם ושואלת את עצמי את אותה שאלה: כמה אני באמת רוצה וכמה אני באמת מחפשת ברצינות?
אז נכון שלא תמיד רציתי, נכון שלא תמיד הייתי פנויה באמת.
אבל גם אם אני רוצה – השאלה עד כמה אני רוצה ובאיזה מחיר.
האם אני עושה כל מה שאפשר כדי למצוא. ברור שלא.
למה?
כי זה נורא קשה וזה דורש המון משאבים רגשיים.
כי קצת התייאשתי מלמצוא, כי אני אומרת לעצמי ש"כל הטובים תפוסים", כי כבר אין לי כוח נפשי לאכזבות.
ובעיקר, בגלל שאני לא צריכה את הזוגיות בשביל הכותרת ובשביל המעמד, ואפילו לא בשביל שיהיה לי מישהו.
אני צריכה את זה בגלל התוכן המאוד מסוים שאני מחפשת וברור לי לחלוטין שאם התוכן לא יהיה ראוי ומספק, אז אני מוותרת על כל העניין.
לעומתי יש המון אנשים שכל הזמן צריכים להיות בזוגיות.
כשמערכת אחת נגמרת הם מזנקים מיד למערכת אחרת. כך שהם אף פעם לא לבד.
האמת, אני קצת מקנאה בהם.... יש להם את היכולת להתחבר עם מגוון רחב של אנשים ולכן קל להם יותר.
הם מנסים ומנסים ומנסים.... ברור שהסיכוי שלהם להתייצב במערכת ארוכת טווח הרבה יותר גדול משלי. מצד שני יש בזה גם משהו פתטי ועצוב, ואני חוששת להיות כזאת.
אני, לאחר 8 שנים כפנויה, אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הגברים שפגשתי ועניינו אותי כבני זוג פוטנציאליים.
למה?
אולי אני דפוקה...? אולי קשה לי, כמו לרבים כמוני, להתפשר. אולי יש פער בין הדימוי שלי לבין הפרסונה האמיתית. ואולי כל עניין הזוגיות הוא מיתוס אחד גדול שגם נישואים מסתירים. אפשר לעשות על זה דוקטורט".
 

מהפכת פירוק הזוגיות

בדו"חות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהשנים 1971 ו-1980 מסודרים הגברים והנשים בשתי קטגוריות בלבד של סטטוס משפחתי: "רווקים" ו"לא-רווקים". הדבר ממחיש, הן את העובדה שתופעת הגירושין נחשבה בעבר לתופעת שוליים והן את העובדה שהיא נתפסה באותה עת באופן סטיגמטי ולכן הוצנעה מהשיח באמצעות המושג המכובס "רווקים". על "פנויים", כלומר גרושים בגיל מבוגר, איש לא דיבר. בשנים 1999, 2004 ו-2009 חולקו כבר הגברים והנשים בטבלאות הלמ"ס לשלוש קטגוריות: "לא-רווקים", "רווקים שלא נישאו" ו"פנויים" – שינוי שסימל את התמורה הדמוגרפית המתחוללת לנגד עינינו.

בשנת 1971 הסיכוי שאישה בת 35 תהיה לא-נשואה עמד על אחד לארבעים. היום, לא פחות מאחת מכל ארבע נשים בשכבת הגילים 35-40 חיה בגפה. אצל הגברים המצב דומה. זה שינוי דמוגרפי ברמת המאקרו, ופירושו המעשי שחלק משמעותי מאוכלוסיית ישראל חי לבד או במסגרת משפחה חד-הורית. אם מוציאים מהסטטיסטיקה הזאת את הדתיים והערבים ונשארים עם האוכלוסיה היהודית-חילונית בלבד – התמונה דרמטית ומטלטלת עוד יותר. ההשפעות של מהפכת הזוגיות, או מוטב לקרוא לזה מהפכת התפרקות-הזוגיות, מרחיקות לכת ונותנות את אותותיהן בשנים האחרונות בתחום הדיור, הכלכלה, החינוך ואפילו מפלס האושר האישי. פתאום מתברר שדווקא המודרניזציה, הפלורליזם והעליה ברמת החיים יכולים להגדיל את האומללות. ואולי זו בכלל אומללות זמנית - שלב ביניים בדרך לחברה עם כללי משחק חדשים.

על פי נתוני הלמ"ס מ-2008, שיעור הרווקים והרווקות בגילאים 25-34 בתל אביב הינו הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות ועומד על 53% לנשים ו-72% לגברים לעומת כ-39% ו-61% ברמת גן, 35% ו-58% בחיפה. בקצה השני של הסקאלה מצויה באופן לא מפתיע בני ברק, ששיעור הרווקות בה נמוך ועומד על 22% בקרב גברים, ו-18% בקרב נשים בשכבת הגיל הרלוונטית.

ב-2009 שיעור הנשים בגילאי 35-49 שחיו לבד (רווקות או פנויות) עמד על כ-35%. אצל הגברים שיעור החיים בגפם יורד עם הגיל: 42% בגילי 35-39, 35% בגילאי 40-44 ו-31% בגילאי 45-49. כאשר מפלחים את הגברים שחיים לבד לקטגוריות של "רווקים" ו"פנויים" מתחוור שהשוני בין הנשים לגברים נובע בעיקר מירידה בכמות הרווקים. כלומר הן "הפנויים" והן "הפנויות" מתקשים למצוא בן/בת זוג חדש בגילאי הביניים. התופעה הזאת מפרנסת עסקים רבים, למשל בתחום תעשיית ההכרויות.

הנורמליזציה של הגירושין

כבר לא תופעה יוצאת דופן

כ-11%-19% מאוכלוסיית הנשים בגילאי 35-49 ו-7%-13% מאוכלוסיית הגברים בגילאים הללו היו גרושים בשנת 2009. לאחר גיל ארבעים הגרושים מהווים את הנתח המשמעותי ביותר באוכלוסיית הפנויים והפנויות.

העליה בשיעור הגירושין, שמאפיינת את העולם המערבי כולו, כוללת עליה גם בשיעורי המתגרשים בגיל מבוגר (אחרי גיל 45) ובכלל זה בגיל הזקנה (זוג עם נכדים). הדבר יוצר מציאות דמוגרפית, כלכלית ותרבותית חדשה, שמשנה את המרקם החברתי ובתחומים רבים את כללי המשחק החברתיים. לעליה הכללית בשיעור הגירושין, וכתוצאה מכך בשיעורם ומספרם הכללי באוכלוסיה, מספר סיבות. להלן נמנה כמה עיקריות:

שיפור במעמד האישה

בחברה המודרנית, האישה שוב אינה נתפסת כשלוחה של בעלה או אביה. היא משכילה, נוהגת ברכב, עצמאית ודעתנית. חשוב מכך – היא מאמינה בעצמה, ביכולותיה ובזכותה (או חובתה) לתרום את חלקה בפרנסת המשפחה, להשפיע על סדר היום המשפחתי ולהוות גורם שיש להתחשב בו. הדבר משפיע על פירוק המשפחה בשני מובנים:
כלכלית - כאשר שני בני הזוג מרוויחים לפרנסתם, פרוק המשפחה יותר מעשי.
תפיסתית - במערכת הזוגית יש כעת שני גורמים בעלי חשיבות דומה, ובניגוד לעבר, הצד הנשי של המערכת פחות פסיבי, פחות מוכן לוותר ולהבליג.

השאיפה לאושר והגשמה עצמית

לשאיפה למסגרת זוגית יציבה וממושכת, המאפשרת קיום של חיי משפחה וכלכלה ברווחה יחסית, נוספה השאיפה לאושר ומימוש עצמי (יש הגורסים ששאיפה זו עולה לראש סולם השאיפות).

מושגים, מעורפלים לעיתים, של "סיפוק", "אושר", "מימוש בחיים" ו"הגשמה עצמית" קנו מקום של כבוד בשיח היומיומי ומשפיעים  היום על התפיסה והצפיות שלנו מעצמנו ומהזולת. שוב אין אנו מסתפקים ב"בסדר". היציבות והנוחות כבר אינן חזות הכול, אנשים רוצים יותר. שאלות כגון "האם החיים שלי נמצאים במקום אליו שאפתי?", "האם אני עושה מה שאני אוהב?", "האם אני רוצה לבלות את שארית חיי עם האדם איתו התחתנתי לפני 20 שנה?", הופכות לגיטימיות ועל כן גם שכיחות יותר ויותר. לעיתים קרובות התשובה מולידה טלטלה פנימית המובילה לשינוי דרסטי במצבנו המשפחתי.

הלגיטימיות (החדשה יחסית) של ההתבוננות הפנימית והחתירה לאושר, מאפשרות לנו לבחון את ההעדפות שלנו ולבצע שינויים בהתאם. אנו שואפים לריגוש, לחוויות ותחושות מסעירות, ולפעמים גם להיוולד מחדש. השעמום, גם אם הוא מלווה בביטחון כלכלי ויציבות רגשית, שוב אינו נסבל כמו בעבר כדרך חיים.

רגישות לצרכי הילדים

יותר ויותר פסיכולוגים מעודדים זוגות לפרק את נשואיהם הפגומים בטענה כי עבור הילדים מצב של שתי משפחות מתפקדות עדיף על משפחה אחת שאינה מתפקדת. למעלה מזה, להיות ילד להורים גרושים כבר לא נתפס כיוצא דופן או טראומטי במיוחד, והנכונות של ההורים להקריב את אושרם למען ילדיהם הולכת ופוחתת.

הכרה מאוחרת בנטיות הומו-לסביות ונכונות החברה לאפשר זוגיות אלטרנטיבית

במסגרת ההתבוננות הפנימית והמימוש העצמי יותר ויותר הומוסקסואלים שלא יצאו מהארון ושנישאו על פי נורמות הטרוסקסואליות מעיזים להודות בפני עצמם ובפני החברה, שהם בעצם חד מיניים. הלגטימציה, החדשה יחסית, של זוגיות חד מינית, מאפשרת להם לפרק את נשואיהם הנכים בשאיפה להקים מסגרת משפחתית חלופית המתאימה למאווייהם האמיתיים.

תמיכה והעצמה נשית

האינטרנט מאפשר לנשואה המתלבטת גישה נוחה וזמינה למקורות מידע וסיוע בנוגע לסוגית הגירושין. פורומים של נשים למען נשים, מעגלי הקשבה ותמיכה וכדומה, מסייעים לאלה ש"יושבות על הגדר" להגיע להכרעה בנוגע לגירושין. הסיוע חשוב גם בתקופה שאחרי פירוק החבילה.

הקלות חוקיות במשפחות חד הוריות

החקיקה ובתי המשפט מגינים היום יותר מאי פעם על נשים גרושות (מזונות וכו'). הדבר מקל על נשים רבות על ההחלטה להתגרש, שכן מדובר בהחלטה כלכלית לא קלה. מוסדות משפטיים, כגון היחידה לסיוע משפטי, מלווים את הזוגות המתגרשים ומעניקים ייעוץ משפטי (גישור) בחינם כתחליף לעורכי דין פרטיים. לאחר הגרושין זכאים ההורים הגרושים להנחה של 20% בארנונה ולהטבות נוספות בתחומים מגוונים.

נגישות לאינטרנט וחשיפה להיכרויות ברשת, לסיפורים ולפנטזיות

עולמות חדשים נחשפים היום בלחיצת כפתור. הנשוי המשועמם יושב בבית ומקיים תקשורת ענפה עם בנות זוג פוטנציאליות, בעוד זוגתו ישנה בחדר הסמוך (וההיפך כמובן). מהצד השני של המקלדת זורמים סיפורים לוהטים, הבטחות לחיי מין מסעירים, לריגושים ולמימוש פנטזיות.

עליה בתוחלת ובאיכות החיים

בשנות ה- 40-50 לחיינו, כאשר צפויות לנו עוד 30-40 שנות חיים, יש רבים שעוצרים ושואלים האם המסגרת הזוגית בה אני נמצא מתאימה לי גם לעתיד הרחוק. פרק א' של החיים - בנית משפחה, צבירת רכוש, פיתוח קריירה - דורש משאבים אישיותיים שונים מאשר פרק ב'. לעיתים קרובות, השותף האידיאלי לפרק א' כבר אינו מספק את הדרישות של פרק ב'.

נזכיר שתוחלת החיים של גברים נמוכה מזו של נשים. הסיבה היא ככל הנראה ביולוגית, אבל יש כאן גם סיבות חברתיות: גברים חשופים יותר לתאונות ולמוות בפעילויות בטחוניות. לכן, אוכלוסיית הפו"פ כוללת יותר אלמנות מאלמנים.

השתבשות יחסי המין

בדיחה שחוקה מספרת על כך שזוגות נשואים מקיימים יחסי מין כמעט בכל יום: כמעט ביום א', כמעט ביום ב', כמעט ביום ג' וכו'.... המציאות מצחיקה מעט פחות. ירידה בתדירות יחסי המין מאפיינת זוגות נשואים רבים. השגרה, אובדן הריגוש והרומנטיקה, הילדים, העייפות הכרונית, העיסוקים התובעניים, קשיי היום יום והאמונה כי מה שלא נעשה היום ניתן יהיה לעשות מחר - כל אלו מצמצמים את תדירות יחסי המין (לרוב גם את איכותם) לעיתים עד כדי פעם בכמה שבועות ואף פחות מכך. כאשר יש פערי צרכים בין בני הזוג – כלומר, כאשר אחד מהם רוצה ונתקל בדחיות וסירובים מצד בן/בת זוגו - יועמדו חיי הנישואין באתגר קשה. בן הזוג המסורב יחוש דחוי ומתוסכל ולעיתים קרובות יחפש פתרונות מחוץ למסגרת הנישואין. גם בן/בת הזוג השני בוודאי לא ירגיש נח – הצורך להעמיד פנים, לחפש תירוצים, רגשי האשמה ואי הנעימות בוודאי לא מיטיבים עם חיי הנישואין במקרים רבים תורמים לפירוקם.

גם במקרים בהם שני בני הזוג מדחיקים את המצב הלא סימפטי של העדר יחסי מין תוססים, המצב יקרין בסופו של דבר על המערכת הזוגית שלהם. האינטימיות והקירבה ייפגעו ובני הזוג עלולים למצוא את עצמם זרים זה לזו, שותפים לעסק הכלכלי המכונה "משפחה" ותו לא. גם כאשר הצורך המיני מתעורר מחדש, בן הזוג הוותיק כבר אינו מהווה אופציה מועדפת, הפיתויים בחוץ מספקים ריגוש וגירוי ברמה הרבה יותר גבוהה.

העולם שאחרי הגירושין - זיכרונות מצולקים טיפוסיים של גרושה

ההלם הראשוני

"הדלת נסגרת אחריו, אני עומדת ומביטה בפלטת העץ החומה והדמעות חונקות את גרוני. תמה תקופה. תחושות הבדידות, הכישלון והכאב מכות בי בעוצמה. אני מסתובבת וסורקת את פנים הבית. כאילו דבר לא השתנה, אני עדיין גרה כאן, עם ילדי, אבל בלעדיו. בצהריים הם יחזרו מבית הספר, ילכו לעיסוקיהם, בערב נאכל ביחד ארוחת ערב. אני והם. רק אנחנו. בלעדיו.

אני לא מצטערת שהלך. לא רציתי אותו יותר, כבר מזמן לא. אבל משום מה, אין בעובדה הזו כדי להקהות את הכאב. הכאב הוא לא עליו, על האדם הספציפי הזה שכבר לא בן הזוג שלי יותר, אלא על עצמי, על כך שאני כבר לא חלק מזוג.

המסגרת שעטפה אותי, סיפקה הגנה ובטחון מסוימים, הפכה אותי לחלק טבעי ולגיטימי מהחברה הישראלית, איננה יותר. עכשיו אני "גרושה", "פנויה", "משפחה חד הורית".

מה זה אומר, להיות גרושה בחברה הישראלית של שנות ה- 2000? מהן ההשלכות של מעמדי החדש, על בטחוני העצמי, יחסי עם ילדי ועם משפחתי הקרובה, עם חברי, עם הרשויות, על מצבי הכלכלי, על חיי היום-יום שלי?

הוא יצא מהבית, נשארתי לבד

לבד?
האמת, לא ממש.
יש לי ילדים, הורים, אחים ואחיינים, סבים וסבתות, דודים, בני דודים וכו'. מה שנקרא – "המשפחה המורחבת". סקירה מהירה של משפחתי המורחבת מציף מיד את העובדה שאני לא חריגה. יש לי אח אחד רווק, בן דוד רווק ועוד אחד גרוש. כלומר, לא המצאתי את הגלגל ואני בהחלט בחברה טובה. האם זה מקל במשהו את תחושותי? בהחלט כן. במשפחה שלי אני לא חריגה וזה לא דבר של מה בכך. ההורים שלי תומכים ועוזרים, ברור שהם לא מאושרים מגרושי, אבל הם מתמודדים יפה, בינתיים....

מה קורה במישור החברתי? ובכן, כאן המצב שונה.
כל החברים שלי נשואים. כולם. אין לי אפילו לא חברה או חבר אחד פנוי לרפואה.
מהר מאוד אגלה שזוהי בעצם הבעיה הגדולה ביותר שלי.
החברים המשותפים עוברים תהליך מיון ל"חברים שלי" ו"חברים שלו".
מטבע הדברים, חלק לא מבוטל מחברי הם גם חברים של בעלי לשעבר. הם נמצאים במצב לא נעים. מכיוון שברור שלא נמשיך להגיע ביחד לאירועים חברתיים, עליהם לבחור צד. חלק מהם בוחרים בדרך הקלה ואולי הנכונה מבחינתם: הם מזמינים את שנינו. עכשיו הכדור במגרש שלנו, עלינו להחליט כיצד לנהוג. זוהי אכן בעיה.
ראשית הילדים. האם הם ישבו איתי? האם הם ישבו איתו? עם מי הם יגיעו?
ואם אחד מאיתנו יגיע עם בן זוג חדש? איך ירגיש השני?
ואיך ירגישו חברותי הנשואות בנוכחותי? האם אוכל לשוחח בחופשיות עם בעליהן כבעבר? יתכן שירגישו מאוימות ממני?
בחלוף הזמן אני מוצאת את עצמי נמנעת מחברתם של חברי הוותיקים. גם בגללי, גם בגללם. איכשהו זה לא זורם כמו פעם. אני צריכה חברים חדשים, בסטאטוס שלי.

לצאת לעולם

השבועיים הראשונים לאחר הפרידה היו קשים. אח"כ גיליתי את האינטרנט. הרומנטיקה, ההתרגשות, הפלרטוט והחיזור – כל מה שחשבתי שאבד לי לנצח – חזרו בגדול. פתחתי כרטיס באתר הכרויות, נכנסתי לפורומים, שוטטתי בצ'אטים - עולם חדש נפתח לפני. ביליתי שעות בשיחות נפש עם אנשים זרים. דווקא האנונימיות של הרשת איפשרה לי לפתוח את ליבי, לחלוק את תחושותיי ואת סיפורי האישי. לחדד דברים, בעיקר כלפי עצמי. איפשרתי לעצמי לרצות, לקוות, להאמין. גיליתי שאני לא לבד, שהסיפור האישי שלי לא יוצא דופן במיוחד, שיש עוד הרבה כמוני. התחושה של "אני לבד מול העולם", "כולם בזוגיות ורק אני לא" התחלפה במהירות בהכרה כי "מצבי לא גרוע במיוחד" ואולי אפילו ההיפך – "מכאן אני יכולה להמריא לגבהים חדשים".

לאחר שנים ארוכות בהן לא עשיתי שימוש בנשיות שלי, היה צורך לבחון את האפקטיביות שלה, לנער ולרענן את היכולות שלי בתחום. אין ספק שבתחום הזה האינטרנט נותן תשובה אידיאלית. את נכנסת לזירה, מצוידת בכמה תמונות מחמיאות ובאנונימיות מוחלטת.
את קובעת את הכינוי בו את בוחרת להזדהות, כמה משפטי מפתח אודות אופייך ותכונותיך, אי אלו פרטים פיזיים וקדימה - רק הושיטי יד וקחי.... האינטרנט הוא כוורת הרוחשת אלפי אנשים החולקים איתך, בכל רגע נתון, את הרצון לשוחח, לפלרטט, להפיג את הבדידות ולתבל את החיים.

כל אחד מאותם אנשים משאיר את דמותו האמיתית מאחורי מסך המחשב ושולח קדימה, כדי שתייצג אותו בכבוד, את דמותו הוירטואלית. דמותך הוירטואלית יכולה ללבוש צורות רבות, בהתאם לאיש שיחך ולמה שבא לך באותו רגע. עם אחד את משוחחת על עניינים משפטיים, אצל השני את שופכת את הלב ועם השלישי – מחליפה משפטי זימה...

ההיית או חלמתי חלום?

הבעיה מתחילה כאשר את רוצה לקחת את העניינים שלב אחד קדימה וממש להיפגש עם בני שיחך. או אז מתגלה המרחק בין הדמות הוירטואלית למציאותית. השיחה במחשב, או אפילו בטלפון, משאירה הרבה מקום לדמיון. מטבע הדברים, את הפרטים החסרים תשלימי לפי תקוותיך הכמוסות.

את מגיעה לפגישה ונפגשת עם המציאות. גם בן שיחך. שניכם אמורים עכשיו להתמודד עם הפער בין מה שדמיינתם לבין האדם המציאותי העומד לפניכם. גם אם מאחוריכם שעות רבות של שיחות נפש, גם אם הרגשתם מאוד קרובים וחלקתם זה עם זו פרטים אישיים ואינטימיים – כרגע אתם שני אנשים זרים שנפגשו לראשונה.

אתם כמובן לא יכולים לחלוק אחד עם השני את האכזבה, זה לא מנומס.... אז מה עושים?
בפעמים הראשונות המצב מוביל לתוצאה אחת בלבד - שיחה מנומסת ומגומגמת והמלטות מהירה מהמקום.

אח"כ לומדים. בעיקר לומדים לרסן את הדמיון ולא לפתח צפיות. יש שיאמרו - לא להיפגש בלי לראות תמונה, אבל תמונה לא תמיד משדרת את המסר האמיתי ולעיתים קרובות לא תמנע את תחושת הזרות. רובנו מפתחים רתיעה מפגישות עיוורות ומחפשים פתרון אחר להיכרויות".

קשיים שחווים בני זוג לאחר הגירושין

קשיים כלכליים

  • הקטנת ההכנסה המשותפת ומנגד הגדלת ההוצאה עקב פיצול הבתים.
  • חלוקת הרכוש ולעיתים מימושו בתנאים לא אידיאליים, תחת לחץ.
  • הוצאות עבור ייעוץ משפטי ופסיכולוגי.
  • הוצאות בתי משפט.

קשיים נפשיים-רגשיים

  •  "מאוהב לאויב". מי שהיה עד עתה החבר, השותף והאדם הקרוב ביותר, הופך לבעל אינטרסים מנוגדים וליריב (לעתים יריב אכזר). מעטים המקרים בהם הגירושים מתנהלים באווירה חברית ואוהדת. ברוב מקרים, לא רק שאיבדת את החבר/ה הכי טוב, עכשיו אתה צריך לחשוד בכוונותיו ולהלחם בו. בנגוד לחיי הנשואין, המצב שוב אינו WIN – WIN, אלא משחק סכום אפס – הפסד של צד אחד הוא בהכרח רווח של הצד השני. זהו שינוי תפיסתי מטלטל הגובה מחיר נפשי אדיר.
  • שינוי תפיסה מ"אנחנו" ל"אני". ההכרה כי עכשיו אני לבד מול תלאות החיים, הפרנסה, ילדים וכו'. מה שאני לא אעשה לבד, בעצמי - לא יתגשם. אין על מי לסמוך, אין למי להעביר אחריות, אין את מי להאשים....
  • לעתים קרובות נוצרת תלות חדשה בהורים ובאחים. הם אמנם קרש הצלה, אבל יש לכך גם מחיר.
  • צרכים רומנטיים-מיניים שנותרים בלתי מסופקים וצריך להתאמץ כדי למלאם. לאחר שנים של זוגיות יציבה והעדרות מ"שוק הבשר", רובנו מאבדים את כישורי החיזור והפלירטוט. מה שעשינו בגילאים צעירים שוב לא נראה מתאים, אנחנו לא יודעים מה מקובל ומה נכון לעשות.
  • תחושת הכישלון האישי, ללא קשר לסיבה האמיתית לפרוק הנישואין. פירוק הנישואים כמעט תמיד מלווה בתחושת כישלון, גם אם אנחנו יודעים בוודאות שזו אינה אשמתנו. תמיד עולים ההרהורים "מה היה קורה אילו", "מה עשיתי לא נכון", "מה יכולתי לעשות כדי למנוע".
  • בושה ומבוכה. גירושין, למרות שכיחותם ההולכת ועולה, תמיד יהוו נושא שיחה במשפחה ובחברה הקרובה. נושאים פרטיים ואינטימיים, לעיתים בעלי גוון צהוב, נחשפים והופכים לנחלת הכלל. דרוש אומץ רב וחוסן נפשי לא מבוטל כדי לצאת החוצה עם הכאבים האישיים ולעמוד בחשיפה הזאת (שפירושה במקרים רבים גם מבוכה, בושה וכעס על צביעות החברה). מתגרשים רבים מוצאים את עצמם מסוגרים בביתם כדי להימנע מההתמודדות החברתית.
  • הקושי והחרדות נוכח המחיר שהילדים משלמים. כאשר הורה עוזב את הבית, אין ספק שילדיו משלמים על כך מחיר נפשי לא פשוט. הורים שמודעים לכך ישקיעו מאמצים רבים בניסיון לצמצם את הנזק או לפצות את ילדיהם. ככל שהפרידה קשה יותר, ככל שהמתחים בין בני הזוג גדולים יותר – כך נדרשים ההורים למאמץ גדול יותר כדי לשדר בטחון ויציבות לילדים.
  • מעמד חברתי משתנה לרעה, תחושה של "סוג ב". נישואים מקנים סוג של מהוגנות חברתית, תחושה של חלק אינטגראלי מהממסד, של עמידה בצפיות החברה. עדיין, למרות כל השינויים והקדמה, האבן הבסיסית ממנה בנויה החברה היא התא המשפחתי המבוסס על הזוגיות. כאשר הזוגיות מתפרקת, לעיתים קרובות הולכת יחד איתה תחושת השייכות והביטחון במעמד החברתי. רוב הזוגות הנשואים נטועים חזק במרקם חברתי של אנשים כמותם, זוגות ומשפחות קונבנציונליות. כאשר מעמדם המשפחתי משתנה והם הופכים ליוצאי דופן, בד"כ תתלווה לכך ירידה בקרנם והחברה הקודמת תדחה אותם.
  • בדידות. החברים הנשואים של בני הזוג מוצאים עצמם בסיטואציה לא נוחה. במקרים רבים עליהם לבחור עם מי משני הצדדים להמשיך את הקשר. לא אחת קורה שהקשר עם החברים הופך להרבה פחות משמעותי ואינטנסיבי. מן העבר השני – בני הזוג שנפרדו שוב לא ירגישו בנוח בחברה הזוגית הישנה. השהות של הגרוש עם הזוגות מעצימה ומבליטה את תחושת הבדידות והחריגות שלו/ה. גם אם החוויה כשלעצמה תהיה מהנה ונעימה, הנפילה שתבוא אחריה, עם החזרה לבד לבית ריק, עלולה למנוע ממנו/ה לחזור עליה לעיתים קרובות.
  • קשיים בנגישות לסקס איכותי (סקס המשלב גם רגישות, התחשבות ואהבה הדדיים).

קשיים חברתיים

  • הקושי, בייחוד בגילאים מבוגרים, להכיר בני זוג חדשים. ההכרות הרומנטית שהובילה לנשואים מתרחשת בד"כ בתיכון, בצבא, באוניברסיטה או במקום העבודה החדש. בגילאים מאוחרים, שוב איננו נחשפים לאנשים חדשים בתדירות גבוהה.
  • צורך בחברה חדשה. לאחר הגרושים נוצר חוסר התאמה לחברה הקודמת המבוססת על זוגות. הגרושים ישאפו לבלות עם אנשים איתם הם חולקים אורח חיים וסטטוס חברתי דומה. מכיוון שבאופן טבעי חיי הנשואים מובילים אותנו למסגרות חברתיות של זוגות, אין לגרושים אופציה חברתית אחרת זמינה.
  • נשים נשואות רבות חשות מאוימות מפני נשים גרושות ופנויות. החרדה, הלעתים לא רציוניולית, מפני "השפעת הגרושות על בעליהן" מובילה לעתים להתנהגות לא מנומסת ולעתים ממש מעליבה ואגרסיבית כנגד האישה הגרושה.

היכרויות באמצעות האינטרנט

כאמור, מתגרשים רבים אינם מוצאים את עצמם בחברה הקודמת שלהם, המורכבת ברובה מזוגות נשואים ובהרבה מקרים חווים כתוצאה מכך בדידות מעיקה. הפתרון למועקה זו, כמו גם לאיתור בן/בת זוג בצורה דיסקרטית עם מחיר אישי מינמילי נמצא באינטרנט. מעניין לראות איך אנשים בגילאים מתקדמים משכילים ללמוד ולפתח מיומנויות חדשות של שליטה ברשת האינטרנט ולהיחשף באמצעותה למגוון אפשרויות חברתיות והכרויות חדשות. האינטרנט מציע מספר אפשרויות:

פורומים

הפורום הוא דף אינטרנט המיועד לפרסום הודעות בנושא מסוים. כדי לפרסם הודעה עליך להירשם לפורטל שמארח את הפורום, לפתוח כרטיס, לבחור כינוי ולהוסיף פרטים מינימאליים על עצמך. כמובן שאף אחד לא בודק את נכונות הפרטים שמסרת. אתה יכול לבחור לך זהות וירטואלית כאוות נפשך. מטרת הפורום, בדרך כלל, היא לשתף, להתייעץ, לשחרר קיטור. החברים מפרסמים הודעות, שאלות, מחשבות, ומגיבים זה לזה.

רוב הפורומים מקפידים על אנונימיות מוחלטת של החברים, האינטראקציה נשארת בדרך כלל בתחומי הפורום בלבד. לעיתים רחוקות נוצרים קשרים אישיים שמתממשים בעולם האמיתי. לכל פורום יש מנהל שקיבל ממנהלי הפורטל את הגישה לאחורי הקלעים של המערכת הטכנולוגית. באפשרותו למחוק הודעות שלדעתו אינן במקום ואף לחסום את הגישה של כרטיסים מסוימים ולמנוע מהם את האפשרות לפרסם הודעות.

יתרונם הגדול של הפורומים הוא באנונימיות שהם מאפשרים לגולשים. הם מקנים את היכולת לספר על צרותיך ובעיותיך לכל העולם, לקבל התייחסות, אמפטיה ועזרה, תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת.

לעיתים האנונימיות מוציאה מאנשים את הרע שבהם. מנהל פורום טוב (בייחוד בפורומים העוסקים בבעיות אישיות) יקפיד על רמתן של ההודעות ולא יאפשר העלבות, השפלות והתייחסות שלילית.

קבוצות סגורות – קומונות וירטואליות

בניגוד לפורומים, המטרה המוצהרת של הקבוצות (קומונות וירטואליות) היא ליצור חברה חיה שתתפקד בחיים הממשיים. האינטרנט מאפשר תקשורת בין חברי הקבוצה לצד חשיפה לחברים חדשים פוטנציאליים. דף הקבוצה בדרך כלל סגור לצפייה מבחוץ. כדי לראות את הפרסומים יש לכתוב למנהל הקבוצה ולקבל ממנו אפשרות גישה. מכיוון שמדובר במפגש בחיים האמיתיים, הקבוצות מוגדרות על פי מכנים משותפים של החברים: גיל, מצב משפחתי ואזור גיאוגרפי.

רשתות חברתיות

עד לפני כמה שנים היתה הרשת החברתית-עסקית "קפה דה מרקר", מיסודו של עיתון הארץ, הרשת החברתית המובילה. היא כללה מאות אלפי חברים, בלוגים, פורומים בנושאים שונים, מיזמים חברתיים, הכרויות רומנטיות, חברתיות ועסקיות.

מאז פריצתה של פייסבוק ירד במקצת קרנה של דה מרקר. אולם, עדיין, רשת דה מרקר נתפסת כמקום המיועד לאנשים בוגרים, איכותיים ורציניים.

השוני המהותי בין הרשתות החברתיות לבין הפורומים הוא התדמית האמיתית שיש לבעלי הכרטיסים שם. האפשרות לטוות רשת של קשרים וחברויות, להעלות תמונות ובלוגים, לפרסם ולקדם עסקים – כל אלו מצמצמים את הפער בין הדמות הוירטואלית לדמות במציאות ותורמים לתחושה שמה שכתוב בכרטיס אכן מייצג את האדם שמאחוריו.

אתרי פעילויות פנויים – פנויות

אתרים אלו מפרסמים פעילויות המיועדות, בהגדרה, לפנויים-פנויות. יש אתרים המתמקדים בסוג מסוים של פעילות (למשל, טיולים בלבד) ויש אתרים המפרסמים מגוון רחב של פעילויות – טיולים, מסיבות, מפגשים, סדנאות והרצאות.
יתרון - פעילויות המנוהלות באופן מקצועי וקבוע.
חסרון - מגיעים לפעילות ללא הכרות קודמת עם המשתתפים האחרים, כי אין פלטפורמה של הכרויות וירטואליות באתרים הללו. יש סיכוי שתגיע לפעילות ותיווכח שאתה לא משתלב במרקם החברתי שנוצר שם. לעיתים קרובות נוצר אוסף של בודדים שלא תמיד מצליחים להתחבר זה עם זו.

אתרים המשלבים הכרות וירטואלית עם פעילות חברתית

אתרים מסוג זה משלבים את הפורמט של אתר הכרויות קלאסי עם ייזום אירועי פנויים-פנויות. מכיוון שקיימת פעילות וירטואלית - פורומים, צ'אטים וכו' - ומכיוון שהרישום לאירועים מתבצע בתוך האתר – החברים יכולים לתקשר ולהכיר וירטואלית ואח"כ להיפגש באירועים השונים. פלטפורמה זו מנטרלת את החשש מפני הגעה לפעילות ללא הכרות מוקדמת עם המשתתפים האחרים. צפיה מוקדמת דרך רשימת הנרשמים בכרטיסי החברים המיועדים להגיע לאירוע, תבהיר אם חתך האוכלוסייה מתאים לך.

אתרי הכרויות

מטבע הדברים, בגילך המתקדם את כבר לא מסתובב/ת בריכוזי רווקים כגון צבא או אוניברסיטה. אם את/ה לא מקושר/ת לרשת של דודות, חברות של אימא, שכנות וסתם מכרים שמצידם מקושרים להמוני גברים/נשים פנויים – מצבך לא פשוט. אתרי ההיכרויות הם הפורמט המקובל והפעיל ביותר בזירת הפנויים-פנויות שמחפשים באמת אהבה וזוגיות. אם אתם פנויים ומחפשים בני זוג - אתם שם. בכל הגילים, מכל המינים ובכל הסטאטוסים.

אתרי ההיכרויות החליפו את משרדי השידוכים של פעם בהבדל משמעותי אחד – אם בעבר לא היה נעים להודות בהזדקקות למשרד שידוכים ופנויים בדרך כלל עשו זאת בהיחבא – היום מאוד לגיטימי, בעיקר בין הצעירים, להחזיק כרטיס באתר הכרויות.

גם בקרב אנשים מבוגרים, בגילאי 60+, השימוש באתרי הכרויות הופך לפופולארי יותר ויותר. רבים המקרים בהם הילדים מעודדים את הוריהם לפתוח כרטיס ואף מדריכים אותם כיצד לעשות זאת.

בניגוד לפורמטים שתוארו לעיל, כאן השרות אינו ניתן בחינם. ברוב אתרי ההכרוית מאפשרים לך להירשם, למלא את פרטייך (ללא פרטי התקשרות) בכרטיס לפי סעיפים מובנים ולצפות בכרטיסים של מועמדים פוטנציאליים, לפי הגדרות חיפוש שאת/ה קובע/ת. כדי ליצור קשר עם המועמד, את/ה כבר צריכ/ה לשלם. לעיתים סכומים לא מבוטלים.

האתרים נחלקים לשני סוגים עיקריים:
סוג אחד הם אלו המגדירים את מטרת גולשיהם כמציאת זוגיות רצינית. "הרציניים "מקפידים ככל שניתן שהרשומים לא יהיו נשואים, עוקבים אחר התבטאויות לא נאותות, פוגעניות ומשפילות, ומפעילים שרות לקוחות לרווחת לקוחותיהם.

אתרים מהסוג השני מאפשרים לכל אחד לפתוח כרטיס, כולל נשואים. מבחינתם כל מטרה היא לגיטימית והם אינם מגבילים את התקשורת בין חברי האתר. אין פיקוח ואין מקום לתלונות באשר לתוכן ההודעות. אתרים אלו מציעים את שרותיהם בחינם ונשענים כלכלית על פרסומות.

רוב המומחים תמימי דעים שהעתיד בתחום ההיכרויות במדיום האינטרנטי שייך לרשתות החברתיות. אין ספק שהפייסבוק הופך בהדרגה לאתר ההיכרויות החשוב ביותר.

האלטרנטיבות לפגישות עיוורות ולמפגשים אינטרנטים

פעילויות חברתיות - רקע

השוק מציע היום מגוון של פעילויות לפנויים-פנויות, בעיקר טיולים, מסיבות ומפגשים המיועדים לפנויים ופנויות, גרושים וגרושות - אנשים שחוו שינוי במצבם האישי בגיל מבוגר יחסית ולעיתים קרובות אינם חשים בנח בסיטואציות של אתרי הכרויות רגילים או "בליינד דייטים" למיניהם. חשוב להדגיש כי גם בגיל מבוגר, לעיתים דווקא בגיל מבוגר, יש בנו פתיחות להיכרויות חדשות, יכולת לקבל ולהכיל אנשים חדשים ולייצר לעצמנו חוויות חדשות. אנשים מבוגרים נחשפים לסוגי בילויים שלא חוו קודם.

ההיגיון אומר שאנשים בעלי תחביבים משותפים ימצאו שפה משותפת ויתחברו באופן טבעי. ההכרות תוך כדי טיול או מסיבה מנטרלת את הלחץ של ה"אחד על אחד" ומאפשרת אינטראקציה טבעית, שאינה בהכרח ממוקדת מטרה. סיטואציה מעין זו מאפשרת התרשמות מתכונות שאינן באות לביטוי בפגישות אישיות – חברתיות, שיתוף, עזרה לזולת וכו'. יתרון משמעותי נוסף הוא האפשרות לנצל את היום הארוך כדי ליהחשף למספר גדול של בני זוג פוטנציאליים.

פעילויות חברתיות המיועדות לפנויים-פנויות מספקות את הצורך בחברה חדשה, הומוגנית. באופן טבעי, כל אדם מחפש את חברתם של הדומים לו, איתם יוכל לחלוק את חוויותיו היומיומיות.

חלק ניכר מהמשתתפים באירועים חברתיים של פו"פ באים לשם כאשר מטרתם הראשונית היא לגבש לעצמם חברה חדשה, למצוא חברים וחברות איתם יוכלו לחלוק את הקשיים והחוויות של חייהם כיחידים, להעביר זמן של איכות וכיף. לעיתים קרובות, חלקם אף מצהירים בגלוי כי מציאת בן זוג חדש כלל אינה נמצאת על סדר יומם כרגע, אלא לבלות ולאוורר את הראש.

טיולים בארץ

חברות שונות מציעות לפנויים פנויות טיולי הליכה ברמות קושי שונות, החל בטיולים קלילים של 5-6 ק"מ, דרך טיולים אתגריים המיועדים למטיבי לכת וכוללים מסלולים של 15-20 ק"מ ביום, בתנאי שטח קשים, וכלה בטיולי אופניים וטיולים באוטובוס.
חלק מהמפעילים מציעים גם סדנאות ומשחקי הכרות המשולבים בטיול.

היתרונות

1. מפגש בין אנשים החולקים עניין ותחביב משותף, יצירת קשרים אישיים וחברויות.
2. השהות בשטח במשך שעות רבות, הסיטואציות האתגריות והלא שגרתיות מאפשרות היכרות מעמיקה בין המשתתפים.
3. הטיול מהווה אטרקציה כשלעצמו, גם אם החוויה החברתית אינה עונה על כל הציפיות.
4. ניתן לפגוש בטיול אחד כמה בני זוג פוטנציאליים.

החסרונות

1. השתלבות והנאה מהסיטואציה החברתית מחייבת כישורים חברתיים ספציפיים. מי שתחום זה חלש אצלו יתקשה למצוא את מקומו ולהשתלב.
2. הצעד הראשון קשה. לא פשוט להגיע לבד למפגש קבוצתי כאשר לא ברור מראש איזה חתך אוכלוסיה צפוי להיות שם.

מסיבות ריקודים

סגנון הפעילות הפופולארי ביותר בקרב אוכלוסיית הפו"פ, מתקיים באופן קבוע, בעיקר באזור המרכז, ובדרך כלל מאופיין בחלוקה לפי חתך גילאים.

היתרונות

1. מאפשר "לדפוק הופעה", לראות ולהיראות במיטבך.
2. חשיפה לכמות גדולה של אנשים.
3. בד"כ כוללת הפעילות שתית אלכוהול, מה שגורם לתחושת שחרור ופתיחות.
4. הפעילות נגישה לכולם ולא נדרשים כישורים פיזיים מיוחדים.

החסרונות

1. תדמית של "שוק בשר" המרתיעה לעיתים.
2. הכרות בסיטואציה מאוד חד ממדית, שאינה מאפשרת דו שיח אמיתי.
3. חשיבות גבוהה להופעה חיצונית מושכת.
4. לא מתאים לביישנים ולמי שנרתע מהמוניות.

סדנאות

תחום הסדנאות המיועדות בהגדרה לקהל הפו"פ נחלק לשני סוגים:
סדנאות לגברים: "איך להשיג סקס".
סדנאות לנשים: "איך להשיג חתן".
מעבר לכך, קיים מבחר של סדנאות העוסקות בשיפור ומודעות עצמית. בד"כ הן אינן פונות לקהל הפו"פ דווקא, אבל אחד הנושאים השכיחים הוא מציאת בן/בת זוג ושימור הזוגיות.

נופש במלון

נופש של כמה ימים, בד"כ בימי חמישי עד שישי במלון, בשילוב פעילויות באזור.

הפופולארי ביותר הוא נופש באילת, שנחשבת לעיר רומנטית.

ריקודי עם

אם אתה גבר פנוי בגיל +40 , ניחנת בחוש קצב, מעט קואורדינציה, חיבה לשירי ארץ ישראל וכושר גופני סביר - הרקדות הן המקום האידיאלי עבורך להכיר בנות זוג פוטנציאליות.

סצנת ריקודי העם זוכה לפריחה מחודשת בשנים האחרונות. חוגים למתחילים ולמתקדמים מתקיימים בכל ימות השבוע, בעשרות מרכזים ברחבי הארץ, חלקם נהנים מנוכחות קבועה של מאות משתתפים.

כמו בכל פעילות חברתית, כמות הנשים עולה על זו של הגברים ולכן מצבו של הגבר הפנוי טוב יחסית. יודעי דבר אומרים שאם את אישה פנויה - שימי לב - יתכן שלגבר החביב והשרמנטי שהוביל אותך כל כך יפה - מחכה אישה בבית...

ההבדל בין גברים לנשים

באירועים של פנויים-פנויות, בעיקר בטיולים, סדנאות, הרצאות ופחות במסיבות, ניתן למצוא רוב נשי מוחלט. בטיולים שההרשמה אליהם חופשית והמארגנים אינם מקפידים על איזון, ניתן למצוא עד כ- 80% נשים!
מדוע?

  • נשים יותר חברותיות מטבען, מתחברות בקלות ומרגישות בנח עם נשים אחרות.
  • נשים שרוצות לטייל יחפשו להצטרף לטיול מאורגן. גברים יעדיפו לארגן את הטיול בעצמם.
  • לגברים יותר קשה להגיע לבד לסביבה חברתית לא מוכרת.
  • הצורך בחברה חדשה ובזוגיות יציבה לאחר הגירושין גדול יותר אצל נשים.
  • גברים יחפשו מהר בת זוג חדשה. נשים יעדיפו לקחת את הזמן ולהשתקם נפשית.
  • נשים מודות בצורך החברתי שלהן, גברים מדחיקים זאת.
  • נשים גם עדיין יותר פאסיביות ותלויות בהצעה של הגבר. לכן הן נזקקות למסגרות תומכות שיסייעו להן להיות זמינות.

הערות שוליים

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.