אנשים ישראל אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 1 מדרגים

פוליטיקה במגזר הרוסי - דף מידע

אביגדור ליברמן
שרון צור
סיור בחירות בצפון
אביגדור ליברמן ופעילים
שרון צור
סיור בחירות בצפון
מחברי המאמר
אספה ערכה ועיבדה: שחר שפירא
 

נוצר ב-12/25/2011  |  עודכן לאחרונה ב-1/16/2012

רקע

הפוליטיקה בברית המועצות

בארצות חבר המדינות לשעבר, הלהט האנטי-קומוניסטי דהה בימינו ואינו מקור לגריפת קולות המונית. השכבה המשכילה והמבוססת מצביעה ברובה בעבור מפלגות מתונות (מהימין המתון, דרך המרכז ועד השמאל המתון), דפוס הצבעה דומה מאומץ על ידי מהגרים רוסים בכל העולם. (בן-בסט, 2006)

בשנות ה-90, "בעקבות התפרקותה של ברית-המועצות, אשר גררה בעקבותיה מלחמות אזרחים וחוסר יציבות באזורים רבים, קריסה של כל הנורמות החברתיות והפיכת הכלכלה לג'ונגל ולאזור ציד חופשי, וגם גל גואה של אנטישמיות פראית ביותר (שהתגלתה בדיעבד כאיום סרק), הגיעו לישראל בפרק זמן של שנתיים בערך קרוב למיליון איש, במצב של טראומה.

רובם מעולם לא חשבו לעזוב את ארץ מגוריהם והיו אנשים סובייטים למדי, או אף אנשים סובייטים גמורים. העולה המצוי בגל העלייה ההמוני היה אדם ששמח, בסוף שנות השמונים, על מידה הולכת וגוברת של חופש פוליטי וכלכלי. פתאום הוא נחשף  לכל מה שנמנע ממנו לפנים (ספרים אסורים, דת, גילויים היסטוריים מרעישים, ניפוצם של מיתוסים, פורנוגרפיה, רופאי אלילים המרפאים דרך מסכי הטלוויזיה), אך היה מודאג מהפשיעה שקיבלה ממדים של מגפה, מריסוק הכלכלה, ממכת הסמים שפשתה בקרב הנוער ומהאנדרלמוסיה שהשתלטה על הכול.

הרוב ביקשו להם מדינת מקלט. הם לא הכירו את ישראל ונחתו – לעתים, כזכור, בגנים הציבוריים – במדינה שעברה בעצמה טלטלה תרבותית, כלכלית ופוליטית, וניסתה בדיוק באותה עת לעצב את עצמה מחדש באופן קיצוני למדי." (שפירא, 2003)

מצב העולים בארץ

באופן כללי ניתן להגיד שמאז שנות ה-90 מצב העולים השתנה לטובה.

בסקר שערכה מינה צמח בסוף 2005, רוב העולים אמרו שהם התבססו כלכלית, ובסך-הכול מרוצים מהחיים בישראל (68%).

79% אמרו שהם לא היו רוצים לעזוב את ישראל לו הייתה להם האפשרות. אחרי עשר שנים לפחות, 53% מרגישים יותר ישראלים מאשר עולים, או גם ישראלים וגם יוצאי חבר העמים באותה מידה. יש להם עצמאות תרבותית: כלי תקשורת, חיי תרבות שקשורים לשפה, תיאטרון מצויין, ערוצי טלוויזיה.

מקומו של המגזר בפוליטיקה בישראל

למגזר הרוסי השפעה רבה על הפוליטיקה הישראלית. מאז העלייה הגדולה של שנות ה-90 מפלגה, שבונה לעצמה מאחז גדול בציבור דוברי הרוסית, קונה לעצמה יתרון אדיר, לפעמים כזה שיכול להכריע בחירות.

מאז בחירות 1988 ועד בחירות 1992 הגיעו ארצה כ-375,000 עולים מברית-המועצות לשעבר, כלומר, לו מיצו אז את מלוא כוחם האלקטוראלי יכלו לזכות בשישה עד שבעה מנדטים. עד בחירות 1996 כבר מנו העולים יותר מ-650,000, וכוח הצבעתם גדל בהתאמה (כדי להסיר ספק - לא כולם הצביעו בעד מפלגת העולים, ומכאן שכוחם האלקטוראלי גדול בהרבה ממספר המנדטים שקיבלה). (נויברגר, 1997)

בסך הכול היוו הבוחרים הרוסים 15% מציבור הבוחרים, דהיינו 17 עד 18 מנדטים, בכנסת 2003.

"בבחירות לכנסת ה- 16 ב-2003 הצביעו קצת יותר מ- 60% מהעולים, ומחצית מקולותיהם הלכו לליכוד ולרשימה המשותפת של האיחוד הלאומי וישראל ביתנו. כל אחת ממפלגות אלו קיבלה כרבע מהמצביעים, כשהאיחוד הלאומי מקבל מעט יותר מהליכוד. המפלגה השלישית בגודלה הייתה שינוי, שקיבלה כ- 20% מקולות העולים, והרביעית ישראל בעלייה, שקיבלה כ- 16%." (צמח, 2006)

ב-2005 סך כל קולות המצביעים הרוסים היה שווה 19-22 מנדטים (שלום ומרון, 2005).

לפי סקר של מינה צמח, ב-2006 עולי שנות התשעים ואילך מחבר המדינות היוו כ- 16.5% מכלל בעלי זכות הבחירה החיים בישראל. היא צפתה ששיעור ההצבעה של העולים יהיה נמוך מזה של הוותיקים, והניחה שהם יתרמו רק 16.5 מנדטים. זאת על פי תגובות העולים בסקרים הקודמים ועל פי התנהגותם במערכת הבחירות הקודמת.

מודעות ומעורבות פוליטית

שיעור ההצבעה במגזר הרוסי

בסקר, שערכה מינה צמח ב-2006, אמרו רק 55% מהעולים כי הם בטוחים שיבואו להצביע ב-28 במרס, ו-21% נוספים אמרו שהם חושבים שיבואו. היא הסיקה כי בהסתמך על מערכות בחירות אחרות, רק חלק קטן, ממי שאומרים כי הם חושבים שיבואו להצביע, אכן עושים זאת ביום הבחירות. (צמח, 2006)

קבוצת העולים הזאת מונה מספר גבוה במיוחד של בעלי זכות בחירה. עם זאת, בהיותם מהגרים "טריים" (כלומר, הם נתונים בעיצומו של תהליך השתחררות מהחברה שעזבו וכניסה לחברה החדשה), שיעור האי-השתתפות בבחירות גבוה יחסית בקרב מגזר זה. בנוסף, בין העולים יש שיעור גבוה ביחס של צעירים ושל מבוגרים מאוד. אלו הן שתי קבוצות, שנטייתן להשתתף בבחירות, נמוכה מן הממוצע. לדעת מומחים, מגמות אלה מקזזות זו את זו, ועל כן שיעור ההצבעה בקרב קבוצה זו דומה לשיעור בכלל האוכלוסייה בארץ (נויברגר, 1997).

בקיאות בפוליטיקה הישראלית

ב-2006 פרסם "מעריב" סקר בנוגע למערכת הבחירות. על שאלות רבות בין שליש למחצית מהנשאלים הרוסים השיבו, שאינם יודעים במה מדובר, או שאין להם דעה. כך היה בשאלות: איזו ממשלה אתה מעדיף, מה דעתך על ציפי לבני ושאלות השחיתות. לשם השוואה, בסקרים בקרב כלל הציבור הישראלי, אחוז קטן בהרבה של נשאלים מסמנים את עמודת ה"לא יודע". הכותב הסביר תופעה זאת על ידי כך שהעולים הרוסים מגלים זהירות בתשובותיהם. (איל, 2006)

הצבעה למפלגות

בחירות 1992

עם העלייה הרוסית הגדולה בשנות ה-90 נוצר מצב בו למגזר הרוסי יש כוח רב בידיו.

"הקול הרוסי" הוא שהכריע את הכף לטובת מפלגת העבודה בשנת 1992. זו הייתה הפתעה לסוקרים ולחוקרים, משום שההערכה הייתה שהרוסים יצביעו למפלגות הימין. ההסבר לכך היה כנראה, שעולים רבים התאכזבו מהליכוד. הם ציפו מהמפלגה שתקל עליהם את הקליטה, בעיקר בתחומי התעסוקה והדיור. לכן הם הצביעו לעבודה בתקווה שהיא תפעל למענם.

בחירות 1996

בבחירות אלו נחלשה העבודה והתחזקה מפלגת העולים ישראל בעלייה ומפלגת הליכוד. גם העבודה הכזיבה את הרוסים והם פנו חזרה לליכוד בתקווה לשינוי. עולים רבים גם התרשמו, כי מפלגת העבודה לא זו בלבד שאכזבה באשר לפתרון המעשי של הבעיות המעיקות עליהם, אלא אף נהגה כלפיהם בהתנשאות, ולא פעלה די הצורך נגד התפתחות סטריאוטיפים לא מחמיאים של מגזר העולים.

בחירות 1999

לפי סקר של גולדסטיין וגיטלמן שפורסם ב-2004, בוחרי המגזר הרוסי, כמו רוב הישראלים, לא תמכו ב-1999 במפלגות שייצגו המועמדים לראשות הממשלה.

הרוסים נתנו רק 11% מקולותיהם לישראל אחת (מפלגת העבודה) ו- 10% מקולותיהם לליכוד.

לעומת זאת, יותר ממחצית קולותיהם ניתנו לישראל בעלייה (36%), ולמפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל ביתנו (17%).

משום כך, אף כי קולות המגזר הרוסי לא היו גורם מכריע בקביעת התוצאה, הייתה להם השפעה מרשימה על כוחן של שתי מפלגות העולים המושתתות על בסיס אתני. (גולדסטיין וגיטלמן, 2004)

בחירות 2003

הליכוד, האיחוד הלאומי ושינוי גרפו את רוב תמיכתם של הבוחרים הרוסים בבחירות 2003. כל אחת מהמפלגות האלה קיבלה אחד מארבעה קולות הרוסים, בזכות המצב הביטחוני ושינוי שיטת הבחירות. מפלגת ישראל בעלייה קיבלה את קולותיהם של 16% מהבוחרים הרוסים. המפלגות משמאל למרכז, העבודה ומר"צ, זכו להצלחה מועטה ביותר (5% ו- 3% בהתאמה).

ישראל בעלייה והאיחוד הלאומי בראשות אביגדור ליברמן קיבלו את רוב קולותיהן מהמגזר הרוסי (100% ו- 69% בהתאמה).

שינוי חייבת הרבה מהצלחתה בבחירות 2003 לתמיכת המגזר הרוסי: 26% מהקולות שקיבלה, ארבעה מנדטים מתוך ה- 15, הם בזכות תמיכת הבוחרים דוברי הרוסית. (גולדסטיין וגיטלמן, 2004)

בחירות 2006

לפי סקר של מינה צמח מ-2006, שתי המפלגות המובילות ב-2006 בקרב העולים היו ישראל ביתנו (למעלה משליש מהעולים אמרו שיתמכו ברשימה זו) וקדימה (בין חמישית לרבע מהעולים אמרו שיתמכו בה).

כעשירית מהעולים אומרים שיתמכו בליכוד, מה שמעיד על כך שדפוס ההצבעה של העולים היה שונה משמעותית מזה של הוותיקים.

מקרב מי שהצביעו לישראל בעלייה בבחירות 2003, רק מיעוט קטן התכוון להצביע ב-2006 לליכוד, אף כי ישראל בעלייה נבלעה בליכוד ונתן שרנסקי מוקם במקום ה- 11 ברשימת הליכוד.

המפלגה הפופולארית ביותר בקרב תומכי ישראל בעלייה בעבר הייתה ב-2006 קדימה, והיא הובילה גם בקרב מי שהצביעו ב-2003 לשינוי או לליכוד.

הצבעה לראשות הממשלה

1992

בבחירות של 1992 העדיפו הרוסים את יצחק רבין.

1996

בבחירות ב-1996 העדיפו הרוסים את בנימין נתניהו. נתניהו מתאים וראוי מבחינת העולים, מבחינת ההשכלה, אופן החשיבה, דרכו הכלכלית ודמותו הטלוויזיונית.

1999

בבחירות ב-1999 תמכו הרוסים באהוד ברק. אכזבתם ממנו לאחר הבחירות הייתה גדולה. אחרי קמפ דייוויד ירדה תמיכת העולים בברק מ-56% בבחירות 1999 ל- 20%-17%.

2001 ו-2003

ב-2001 וב-2003 הרוסים הצביעו לאריאל שרון. למרות זאת, בניצחון הגורף שזכה לו שרון ב-2001 לא הייתה לקול הרוסי השפעה מכרעת.

סימה קדמון הסבירה את תמיכת הרוסים בשרון כך: "רוב העולים תומכים במשטר נשיאותי. זהו משטר חזק, יציב, שאי אפשר להחליף כל שנתיים. שרון נראה להם כמי שיכול לייצג משטר כזה. מנקודת ראותם, הוא זה שמסוגל לתרום להמשכיות ההצלחה האישית שלהם. בנוסף לאישיותו, הוריו הם יוצאי ברה"מ, הוא יוצר רושם שהוא דובר רוסית, ויש לזה משמעות עצומה מבחינתם." (קדמון, 2005)

2006

בסקר לבחירות של 2006 שפרסם "מעריב", נמצא שלעולים יש דעה שלילית על מועמד קדימה לראשות הממשלה. בסקרים אהוד אולמרט הפסיד בהפרש קטן לבנימין נתניהו בשאלות מי יטפל טוב יותר במצב החברתי-כלכלי ובמצב הביטחון. התוצאה היחידה שבה הוא השיג כמעט תיקו עם נתניהו היא בשאלה מי יטפל טוב יותר בתחום החינוך.

אפשר לראות את הפופולאריות שהייתה לנתניהו אפילו בשאלת השחיתות, שבה הוא הפסיד באופן קבוע בציבור הכללי. העולים היו משוכנעים יותר בחפותו. נתניהו זכה לציון הגבוה ביותר מבין שלושת המועמדים לראשות הממשלה (30 אחוז הסכימו עם הטענה ש"נתניהו נגוע בשחיתות", לעומת 34 אחוז שחשבו כך על אולמרט ו-35 אחוז שסברו כי פרץ נגוע בשחיתות). (איל, 2006)

המועמד לראשות הממשלה עמיר פרץ לא הצליח לעורר בעולים אמון. התקשורת הרוסית התייחסה אליו בשלילה.

הסקטוריאליות של המגזר

עדיין אין תשובה ברורה לשאלה, האם מבחינה פוליטית העולים הרוסים רואים את עצמם כמגזר אחיד.

שנות ה-90: סקטוריאליות מובהקת

לעולים הרבים שהגיעו בשנות ה-90 מארצות ברית המועצות לשעבר היה צורך בייצוג מתאים בשלטון. כמענה לצורך הזה קמה מפלגת ישראל בעלייה, שפנתה בעיקר לעולי חבר המדינות. במהלך הכנסת ה-14 פרשו חברי הכנסת מיכאל נודלמן ויורי שטרן מישראל בעלייה והקימו סיעה נפרדת שהייתה אמורה לייצג את העולים בשם עלי"ה. האקלים הפוליטי בארץ היה כזה, שבו הרוסים התארגנו בעקבות ש"ס ודוד לוי בצורה אתנית.

בשנים אלו העולים הרוסים לא רצו להיות מגויסים בכוח למאבקים של צד אחד, ולכן נעדרו מהמאבקים הפוליטיים והחברתיים החשובים בחברה. דוגמה למאבק ממנו נמנעו הוא הדיון הציבורי בנושאי דת ומדינה, אף על פי שלעניין זה השפעה ישירה על רבים מהם. הם רצו להיות אזרחים שקטים שלא מעוררים מהומות.

שנות ה-2000: שילוב בחברה?

ישראל בעלייה התמזגה ב-2003 עם הליכוד ועלי"ה התמזגה עם ישראל ביתנו. כשעלי"ה התמודדה ב-2009 לכנסת לא עברה את אחוז החסימה. בכך היו שמיהרו להכריז שהרוסים השתלבו בחברה הישראלית ומחלקים כעת את קולם בין המפלגות הגדולות.

סיבה אפשרית אחרת לבריחתם של הרוסים ממפלגות העולים היא אכזבה ממפלגות אלו שלא הצליחו לקדם את ענייניהם לשביעות רצונם. יש הטוענים שהרוסים אינם רוצים מפלגה שתתייחס אליהם כמי שזקוקים לסעד. הם רוצים מפלגה שתוביל את הכמיהה שלהם למעמד של הובלה בחברה, הרבה מעבר לפתרונות של מצוקות דיור והשתלבות בלבד.

אי-הצבעתם של הרוסים למפלגות העולים ב-2003 הביאה למצב, שבו לכאורה אין אף גוף גדול שדואג לאינטרסים שלהם בכנסת ובממשלה.

מצב זה השתנה בבחירות ב-2006, אז בלטה ישראל ביתנו עם 11 מנדטים. היא זכתה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר. נראה כי הרוסים מצאו את ביתם בהנהגת אביגדור ליברמן שהצליח לרכוש את אמונם. במאמר ב"הארץ" ב-2006 מצביעה לילי גלילי על העובדה, שבהסכם הקואליציוני שנחתם בין קדימה לישראל ביתנו, ענייני העולים הדוחקים זכו לאזכור אגבי ולא מחייב. היא אומרת שליברמן גויס במהירות כדי להציל את הקואליציה, אך באותו מעמד גם נחלץ מן המשבצת המגזרית שבה בחל זה כבר.

תפיסות והשקפת עולם פוליטיות

למגזר הרוסי יש תפיסות פוליטיות ייחודיות ומורכבות. ככלל, מקורן הוא בעבר הסובייטי שלו ובמפגש בהווה עם החברה הישראלית.

דעות הרוסים לא מתאימות להגדרות הישראליות המסורתיות. מצד אחד הם ברובם בעד חברה אזרחית, זכויות אדם והפרדת דת ממדינה, ומצד שני הם בעד אימפריה גדולה, בלי לוותר על שטחים ובלי נוכחות של ערבים.

דוברי רוסית מתחלקים בהצבעתם בבחירות למספר קבוצות לא שוות בגודלן: האג'נדה החברתית דומיננטית יותר אצל הוותיקים מבין העולים, אלה שנפגעו מהרפורמות הכלכליות. בקרב העולים המסודרים מבחינה חברתית-כלכלית האג'נדה משולבת, עם דגש מדיני-ביטחוני לפתרון הסכסוך. זהו שילוב של שיקול חברתי עם אידיאולוגיה ימנית כוחנית. וקבוצה נוספת חוצה מעמדות בעיקר של צעירים מהמגזר שמתארגנת בהצבעתה סביב אג'נדה אזרחית, שבבסיסה סוגיות של דת ומדינה.

התפלגות הבוחרים הרוסים על פי גיל

הרוסים הצעירים מצביעים יותר לשמאל ולמרכז

לפי סקר של גולדסטיין וגיטלמן שפורסם ב-2004, בבחירות 2003 בני 18 עד 40 הצביעו פי שניים יותר למפלגות השמאל\מרכז, מאשר מצביעים בני 65 ומעלה. למשל, לשינוי הצביעו 27% מבני ה-18 עד 40, לעומת 12% בקרב בני 65 ומעלה. מפלגת העבודה זכתה לרמות תמיכה נמוכות מאוד, אבל חלקה עלה בקרב הבוחרים הרוסים מ- 3% אצל המבוגרים יותר ל- 6% אצל בוחרים צעירים יותר. מר"צ קיבלה 4% בקרב הצעירים לעומת 2% בקרב המבוגרים. הליכוד והאיחוד הלאומי שמרו על נתח אחיד של כרבע מציבור הבוחרים בכל קבוצות הגיל.

ההצלחה העיקרית של שינוי, וגם הרבה מההצלחה הצנועה של העבודה ושל מר"צ בקרב הבוחרים הרוסים הצעירים, באה על חשבון ישראל בעלייה. מפלגה זו קיבלה מספר נמוך פי ארבעה של קולות הבוחרים הרוסים הצעירים (8% לעומת 33%).

הסיבות להבדלים בין קבוצות הגיל השונות

גולדסטיין וגיטלמן הסיקו מהממצאים מספר מסקנות:

  • לעולים הצעירים יש פחות מודעות אתנית משיש למבוגרים.
  • סוגיות כגון כפייה דתית וסטטוס אישי (נישואים, גירושים) - סוגיות שבהן לשמאל יש עמדות ברורות יותר מלימין - חשובות לצעירים יותר.
  • ייתכן גם שיש מספר גדול יותר של בוחרים צעירים שמוכנים לנקוט עמדות פשרניות יותר כלפי הפלסטינים לעומת העולים המבוגרים יותר.

תפיסות שונות ליוצאי ארצות שונות

בבואם לבחור מועמד או מפלגה, יש חשיבות גם לגורם העדתי.

מתברר כי העולים מהרפובליקות האסיאתיות של ברית-המועצות, שאינם אשכנזים, נטו להצביע בעד נתניהו באותו שיעור גבוה כמו בני עדות המזרח הוותיקים.

לעומתם, הצבעתם של העולים האשכנזים התפלגה בשיעור שווה בין המועמדים לראשות הממשלה.

יוצאי הרפובליקות האסיאתיות נטו פחות מיוצאי הרפובליקות האירופיות להצביע בעד מפלגות העולים, שמנהיגיהן היו רובם ככולם יוצאי רפובליקות אירופיות. (נויברגר, 1997)

רוב הרוסים הם ימנים מתונים

הנתונים

ההנחה המקובלת, שהבוחרים הרוסים נוטים לימין הקשת הפוליטית הישראלית, זכתה לתימוכין בנתוני מדגמים שנערכו ביציאה מהקלפי בבחירות 1999 ו-2003, וכן בנתוני הצבעה ודעות קהל בציבור הכולל של הבוחרים בישראל, אותם ניתחו גולדסטיין וגיטלמן ב-2004.

ה'רוסים' מיקמו את עצמם בימין הקיצוני פי תשעה (35% לעומת 4%) מאלה שזיהו את עצמם בשמאל הקיצוני. עם זה, רוב גדול (%61) מיקמו את עצמם באחת משלוש קטגוריות הביניים. הייצוג שלהם בקטגוריה המתונה גדול בהרבה מהייצוג של כלל הישראלים היהודים. המגזר לא הצביע כמקשה אחת. אמנם יש לו נטייה ברורה לעבר הצד הימני של הקשת הפוליטית, אבל ישנה שונות, ורוב גדול של בוחרים רוסים רואים בעצמם מתונים.

השוואה בין תוצאות הסקר מ-2003 לבין אלה של 1999 מגלה כי המגזר הרוסי נעשה שמרני יותר. ב- 1999 אמרו 15% מהבוחרים הרוסים שיש להם אידיאולוגיה שמאלנית יותר. לפי נתון זה שיעורם היה פי ארבעה משיעור המתארים כך את עצמם ב- 2003. הבוחרים הרוסים נוטים לזהות את עצמם עם השמאל פחות מהבוחרים הישראלים האחרים.

הסיבות לימניות של העולים הרוסים

הרוסים אמנם מגדירים את עצמם כימנים, אבל ימניות זו אינה ה"ימניות" במובנה הישראלי הפשוט. זו ודאי אינה ימניות דתית, שהרי רובם המכריע של העולים הם חילונים מוצהרים; גם לא בדיוק ימניות לאומנית, היונקת מזכות אבות; רק 1.5% מהעולים בחרו לחיות בהתנחלויות, וכ-30% מהעולים רואים בחרדים את הבעיה המשמעותית ביותר בקליטתם.

  • העולים הרגיעו ממדינה ענקית ומתקשים להשלים עם מימדיה הקטנים ממילא של מולדתם החדשה המחזירה שטחים, וימניות של חרדה קיומית של מי שחוו כבר שינוי גדול בחייהם וחוששים מכל שינוי נוסף. (גלילי, 1998)
  • העולים הרוסים מסתייגים מרעיון ה"שמאל", בשל הקשר ההיסטורי והסמלי בין "שמאל" לקומוניזם. מפלגת העבודה נתפסת כמקבילה מקומית של הבולשביזם והמונח "שמאל" מוקצה אצל יוצאי ברה"מ מחמת מיאוס. האליטה של העולים היא באמת ימנית יותר, כי הם מרגישים ששמאלנות היא סתם יפי נפש במציאות שבה אין דמוקרטיה בעולם הערבי.
  • רגשי הנחיתות והאיבה כלפי האוכלוסייה המבוססת והמשכילה בארץ, הנחשבת לשמאלנית בהשקפותיה. מצב זה יצר הצבעה, שהיא במידת מה גם הצבעה "לעומתית".
  • העובדה שהעיתונות הרוסית (ובעיקר העיתון הנפוץ 'וסטי') נשלטת על ידי קבוצה של עיתונאים בעלי אוריינטציה ימנית מובהקת, עשויה גם כן להסביר באופן חלקי את נטיתם הפוליטית של העולים. אברהם בן יעקב שחקר את העיתונות ברוסית בארץ כתב: "לא פעם נראה 'וסטי' כביטאון של מפלגות הימין, על אף טענת עורכו הראשי, אדוארד קוזנייצוב, שעיתונו הוא בלתי תלוי מבחנה פוליטית." (אלמוג, 2011)

חוץ וביטחון

הגורם הבולט ביותר שתורם להחלטת העולים עבור איזו רשימה להצביע הוא המדיני-ביטחוני. שליש מהעולים מציינים אותו, והוא בולט במיוחד בקרב תומכי הליכוד. (צמח, 2006)

לפי סקר של גולדסטיין וגיטלמן שפורסם ב-2004, בבחירות 2003 הבעיות הביטחוניות האפילו על המצב הכלכלי הקשה או נחשבו לגורם העיקרי לו. לדוגמה, הסוגיה שהבוחרים הרוסים רצו שהממשלה החדשה תתמקד בה הייתה הביטחון: %41 מהבוחרים הרוסים ציינו שסוגיה זו צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות של הממשלה שתיבחר. סוגיות אחרות כמו תהליך השלום (14%) היו בעדיפות נמוכה יותר.

באשר לסוגיית חלוקת הארץ, עד השנים האחרונות נראה כי המגמה המרכזית במגזר הרוסי הייתה התנגדות להחזרת שטחים לפלסטינים.

50 אחוזים מהעולים הצביעו בעד שלמות הארץ כמניע מרכזי בהצבעתם, כך עולה מסקר שביצע הד"ר אלכס פלדמן ממכון מותגים ב-1999.

הבוחרים הרוסים החזיקו בדעות שמרניות במיוחד באשר לסוגיות ספציפיות הקשורות בתהליך השלום. שישה מתוך עשרה לא היו מוכנים לוותר על שטחים תמורת שלום, ורק אחד מתוך עשרה תמך בתהליך אוסלו. לשלושה מתוך עשרה בוחרים רוסים היה קרוב משפחה (4%) או ידיד (26%) שנפצע או נהרג בפיגוע התאבדות. (גולדסטיין וגיטלמן, 2004)

בסקר שערכה מינה צמח בסוף 2005 נמצא כי 76% מהעולים סברו שגם במסגרת הסכם שלום ישראל אינה צריכה להחזיר לפלשתינים את רוב השטחים. מומחה לרחוב הרוסי הסביר כי העולים הם פטריוטים. אם משהו הוא שלנו – אסור לוותר עליו.
צעדים חד-צדדיים הם תפישה מקובלת מאד ברחוב הרוסי, שרוב מכריע בו לא מאמין בקיומו של שותף למשא ומתן או באפשרות של שלום. חד-צדדיות נתפשת דווקא כביטוי של עמדת כוח. (גלילי, 2006)

כיום ברור לכל העוסקים בעמדותיו הפוליטיות של ציבור העולים, כי כרבע מהמצביעים העולים (7-6 מנדטים) הם שמאלנים בהווייתם. הם תומכים בהיפרדות מהפלשתינאים והחזרת שטחים. אוכלוסייה זו היא ברובה הגדל משכילה מאוד ובעלת ביטחון תעסוקתי. (בן-בסט, 2006)

כלכלה וחברה

בסקר שערכה מינה צמח בינואר 2006, אחד הנתונים המפתיעים הוא האופן שבו הגדירו העולים את נטייתם הפוליטית-הכלכלית. רק 38% מהם הגדירו את השקפת עולמם קפיטליסטית; 34% - סוציאל-דמוקרטית; 8% - סוציאליסטית; והיתר – מרכז או ללא הגדרה.

לפי סקר של מינה צמח ב-2006, 30% מהנשאלים העולים טענו כי שיקול שמשפיע עליהם במיוחד בבואם לבחור מפלגה או מועמד הוא ענייני כלכלה וחברה.

העולים תומכים בכלכלה חופשית. הם רוצים שהמדינה תדאג להם כמו שדאגו להם בברה"מ. שתהיה להם אפשרות להשכלה חינם עד לתואר ראשון, שהם יקבלו שירותים סוציאליים, שידאגו להם לעבודה, שיהיו להם שירותים רפואיים, סל תרופות ראוי ודיור.

דת

תפיסת עולם חילונית

הרוב המכריע של העולים מברית המועצות לשעבר חילוני. בסקר שערכו גולדסטיין וגיטלמן שפורסם ב-2004, כמעט שלושה מארבעה בוחרים רוסים דיווחו שהם לא דתיים (60%) או אתאיסטים (25%). המגזר הרוסי הוא ברובו אשכנזי וחילוני, אבל הבוחרים הרוסים אינם מתנהגים כמו בוחרים אשכנזים וחילונים אחרים בישראל, ומצביעים למפלגות הימין.

יחס לכפייה הדתית בישראל

רק 2% מקרב הציבור הרוסי ראו בנושא הכפייה הדתית נושא ראוי לעסוק בו, כעולה מסקר של מינה צמח מ-2005.

יחס לנישואים אזרחיים

"סקר שנעשה ב-1999 על ידי הד"ר אלכס פלדמן ממכון מותגים מצא כי בנישואים אזרחיים תומכים 92% מן העולים. הכוונה, אגב, היא לנישואים אזרחיים לכל; החלתם של נישואים אזרחיים ללא-יהודים בלבד, שהייתה אמורה לפתור את בעייתם של חלק מהעולים, נתפשת בעיניהם כצעד גזעני – יש המשווים זאת לגרמניה הנאצית; יש המדמים זאת לאפרטהייד בדרום אפריקה." (גלילי, 2000)

הפרדת הדת מהמדינה

"העולים, ככלל, שמרנים יותר ממה שנדמה, גם בנושאי דת ומדינה. אולי מתוך הבנה עמוקה של המחלוקת הפנימית בחברה הישראלית אין הם נוקטים עמדות רדיקליות. בהפרדה מיידית בין דת למדינה תומכים רק 39% מן העולים; שיעור זהה תומך בהפרדת הדת מהמדינה "בעתיד", במציאות אחרת." (גלילי, 2000)

כרבע מהמצביעים הרוסים תומכים בהפרדת הדת מהמדינה. ( בן-בסט, 2006)

חינוך

תחום החינוך נחשב קריטי במגזר הרוסי.

ניקיון כפיים של נציגי הציבור

נושא השחיתות אינו בראש סדר העדיפויות של העולים. רק 4% טוענים שזה משפיע על דרך הצבעתם, כך לפי סקר של מינה צמח מ-2005.

ב-2006 פרסם "מעריב" סקר בנוגע למערכת הבחירות. על שאלת השחיתות רבות בין שליש למחצית מהנשאלים הרוסים השיבו, שאינם יודעים במה מדובר, או שאין להם דעה. לשם השוואה, בסקרים בקרב כלל הציבור הישראלי, אחוז קטן בהרבה של נשאלים מסמנים את עמודת ה"לא יודע". הכותב הסביר תופעה זאת על ידי כך שהעולים הרוסים מגלים זהירות:

"כך, לדוגמה, כמחצית מהם מעדיפים לא לקבוע מיד ובוודאות מי מושחת ומי לא. יש שמנתחים וטוענים כי מדובר בחוסר אמון ושיתוף פעולה עם סקרים, ואחדים שתולים זאת תרבותיות והיסטוריות. אפשר גם לטעון טענה פשוטה יותר: שהנתונים מוכיחים כי העולים החדשים פחות מקובעים ונחפזים לשיפוטיות ואינם חוששים לומר "אני לא יודע". אין ספק שיש לישראלים הוותיקים מה ללמוד מהם." (איל, 2006)

העדפה למנהיג חזק בשלטון

העולים הרוסים מעדיפים מנהיג חזק, "איש פלדה". שלא יידבר אלא יפעל בשטח, שיוכיח את עצמו דרך מעשים. לכן הם גם מעדיפים משטר נשיאותי.

ב-1992 העדיפו הרוסים את יצחק רבין, "מר ביטחון", או את מרצ שבראשה עמדה לוחמת זכויות אדם כריזמטית כמו שולמית אלוני. ב-1996 העדיפו את בנימין נתניהו החזק על שמעון פרס ההססן והלא החלטי, ב-1999 תמכו בגנרל אהוד ברק וב-2001 ו-2003 העדיפו את אריאל שרון בשל עברו הצבאי.

עם זאת, הרוסים לא יודו במניע חזק זה בבחירת מפלגה לכנסת. לטענת מומחה לרחוב הרוסי, לעולים מחבר העמים לא נעים להודות שהם שייכים למישהו, שהם זקוקים לדמות של סמכות ואבהות. הם גם לא רגילים להישאל על כך; בברה"מ הם הצביעו למפלגה הקומוניסטית.

אליטיסטיות מיובאת מברה"מ

העולים מחשיבים את עצמם כאליטה תרבותית של החברה כולה. תחושה של עליונות תרבותית, מועצמת בחוויה של הגירה מאימפריה, גם אם מתפרקת, עיצבה את אופיו הייחודי של גל העלייה הזה.

יחס לערבים

רבים מהעולים האירופאים רואים ככל הנראה את הערבים כמעין גרסה ישראלית של העמים האסייתיים בברה"מ, שכלפיהם רבים מהם חשו בוז עוד בברה"מ. חוקרים ציינו כי רבים מהעולים סוחבים עמם מעברם הרוסי-הסובייטי רגשי עליונות אתניים כלפי אוכלוסיות 'לא לבנות'.

האופי הסובייטי לעומת האופי הישראלי

המשטר הסובייטי היה משטר ריכוזי וסמכותני (אוטוריטטיבי). גם החינוך הרוסי בבית ובבית-הספר היה ביסודו סמכותני ומבוסס על משמעת ברזל. הדבר הקרין על כל התרבות הסובייטית, ונבע בחלקו מתפישה אירופאית של "לא מעגלים קצוות".

תפישה זו מטביעה את חותמה על העולים בתחומים רבים, למשל, בבוז "לבלגן" הישראלי ובביקורת הרווחת במיוחד על מערכת החינוך הישראלית האנרכית, שאינה משתלטת על תלמידים. המורים העולים מזדעזעים מכך שמורים ישראלים וותיקים יושבים על השולחן בזמן הרצאתם בכיתה, ומכך שהתלמידים מצביעים בנפנוף ידיים (במקרה הטוב) ומתפרצים לדברי המורה (במקרה הרע). לרבים נדרשה תקופת הסתגלות ארוכה למציאות הזאת, שמפריעה להם עד היום. רבים מהעולים גם מוטרדים מההמוניות הישראלית ומחוסר הטקט. (אלמוג, 2011)

חשיבה אסטרטגית ותכנון לטווח ארוך

אחת הקובלנות השכיחות של יוצאי בריה"מ לשעבר היא, כי בניגוד להם, לישראל הוותיקה אין חשיבה אסטרטגית. לרוב הם מייחסים חסר זה להבדל בתפישת הזמן בין הוותיקים לעולים וסולדים מן הישראליות העוסקת רק בכאן ובעכשיו. הרוסים טוענים שהחשיבה הרציונלית המאפיינת אותם מובילה אותם לניתוח נכון של כוונות הצד הערבי, ולפיכך גם לגישה פחות נאיבית, המאפיינת את השמאל, ויותר "ריאל פוליטיק".

ב-2006, אחרי כישלון מלחמת לבנון השנייה, דוברי רוסית רבים ראו את ליברמן כמי שנכנס לואקום מנהיגותי גדול. הייתה אצלם תחושה, שהם מבינים את המצב האזורי טוב יותר מהוותיקים.

תפיסת האזרח כנתין

תפיסת האזרחות של עולים יוצאי חבר המדינות היא של תפיסת האזרח כנתין, כאזרח המקבל הוראות יותר מאשר כאזרח המשתתף בתהליכים פוליטיים.

תמיכה ברעיון החוקה

מדינה בלי חוקה דומה בעיניי העולים למדינה מן העולם השלישי. לפי תוצאות סקר שנערך ב-1999 על ידי הד"ר אלכס פלדמן ממכון מותגים, תמכו כמעט 85% מהעולים בהחלתה של חוקה, שנתפשת אצלם כתנאי לקיומה של מדינה מודרנית. זהו רעיון פופולרי מאוד בקהילת העולים. (גלילי, 2000)

העדפה למדינה עם גבולות ברורים

"הקול הרוסי" מעדיף מדינה עם גבולות ברורים. היעדרם של גבולות מוגדרים למדינה הוא מצב בלתי נתפס אצל מי שבאו ממדינה בעלת שטחים עצומים וממציאות שבה גבולות חזקים היו ערך בפני עצמו.

מפלגות רוסיות בישראל

ישראל בעלייה

"ישראל בעלייה הייתה מפלגה ישראלית אשר הוקמה לקראת הבחירות לכנסת של 1996 בידי נתן (אנטולי) שרנסקי, אסיר ציון לשעבר. מפלגה זו פנתה בעיקר לעולי חבר המדינות של ברית המועצות לשעבר, אשר התאכזבו ממצב קליטתם במדינת ישראל. הישגה הגדול ביותר של המפלגה היה בבחירות הראשונות שבהן השתתפה, ובהן גרפה שבעה מנדטים.

לאחר כישלון המפלגה בבחירות בשנת 2003, שבהן זכתה בשני מנדטים, התמזגה המפלגה עם הליכוד וחדלה להתקיים.

הרקע להקמה: צורך של העולים בייצוג

בשנות ה-90, בזמן העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, עלו לישראל כמיליון עולים חדשים, בעיקר מחבר המדינות של ברית המועצות. בעקבות העלייה התעורר צורך בייצוג פוליטי לעולים, ולנישה זו נכנסה מפלגת ישראל בעלייה.

כדי לפתור את בעיות העולים הקימו ד"ר יורי שטרן ונתן שרנסקי את "לשכת המידע על עולים מברית המועצות", אשר היוותה את הבסיס להקמתו של "הפורום הציוני" בשנת 1988. הפורום נאבק למען זכויות העולים, הקים מוסדות סדירים לניהול עניינו של הארגון, קיים אספות כלליות ובחר את מוסדותיו.‏‏‏

הבחירות הראשונות שבהן השתתפו בהם עולי ברית המועצות, בחירות 1992, הסתיימו ב"מהפך". בבחירות אלו חזרה מפלגת העבודה לשלטון, לאחר 15 שנים של שלטון מפלגת הליכוד.

בנוסף הופיעו בבחירות אלה שתי מפלגות עולים חדשות: מפלגות "דע" ומפלגת "תלי". מפלגת "דע" התבססה על פעילי "הפורום הציוני", ומפלגת "תלי" התבססה על פעילי "התאחדות עולי ברית-המועצות". שתי מפלגות אלו לא עברו את אחוז החסימה בבחירות‏‏. עלתה טענה שלפיה העולים הם אלו אשר היטו את הכף לטובת השמאל, בעקבות התייחסות מפלגות הימין לעלייה ולקליטתה.‏‏

ניתן להעריך כי מספר סיבות אפשריות הובילו להקמת המפלגה.

מצד אחד, ניסיון לשמר את זהותם של העולים על ידי ייצוגם בכנסת.

סיבה אפשרית נוספת עשויה להיות הרצון להתמודדות נגד האנטגוניזם שיצרה העלייה אצל חלק מפלגי העם. דוגמה לכך ניתן למצוא באמירות של משה שחל כי העלייה הרוסית הביאה איתה אלמנטים של "מאפיה", והאמירה של אורה נמיר על אודות הצעירים שנשארו ברוסיה ושלחו את הוריהם הקשישים לארץ ישראל כדי ליהנות מכספי הרווחה. על אמירות אלו מציינים העולים באירוניה, כי "בגין הקים את הליכוד, בן-גוריון הקים את מפלגת העבודה ושחל ונמיר הקימו את ישראל בעלייה".‏‏

רומן ברונפמן ציין כי קבוצת העולים התאכזבה במידה מסוימת מאי-יכולתה של החברה הישראלית לקלוט כמות גדולה של עולים באופן הרצוי. ברונפמן מתאר את השנה שבין 1989 לסתיו 1990 כ"ירח דבש" בין החברה הישראלית לעלייה מברית המועצות. "ירח דבש" זה התפורר עקב עייפות של החברה הישראלית מקבלת הפנים החגיגית, והפך לדחייה.‏‏

על רקע זה, נתן (אנטולי) שרנסקי, אשר הוכר כמנהיג העולים והיה לסמלו של מאבק היהודים בברית המועצות נגד השלטון הקומוניסטי, הקים במרץ שנת 1996 את מפלגת "ישראל בעלייה", על בסיס "הפורום הציוני" שבראשו עמד. מפלגה זו הוקמה לקראת הבחירות בשנת 1996.

ציוני דרך

הכנסת ה-14

בבחירות לכנסת ה-14, שנערכו בשנת 1996, קיבלה מפלגת ישראל בעלייה שבעה מנדטים‏‏‏‏.

המפלגה כיהנה בקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו, וקיבלה שני תיקים: נתן שרנסקי קיבל את תיק התעשייה והמסחר ויולי אדלשטיין קיבל את תיק העלייה‏‏.

במהלך אותה כנסת פרשו חברי הכנסת מיכאל נודלמן ויורי שטרן מהמפלגה, והקימו את סיעת "עלי"ה".

הכנסת ה-15

בבחירות לכנסת ה-15 ב-1999 השיגה המפלגה שישה מנדטים.

עיקר מצע המפלגה התבסס על הדרישה לקבל את תיק הפנים. זכורה במיוחד ססמת הבחירות של המפלגה: "МВД под ШАС контроль? Hет! МВД под HАШ контроль" ("משרד הפנים לשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים לשליטה שלנו"). הססמה, למרות שהייתה ברוסית, חזרה על עצמה פעמים רבות בתשדירי התעמולה של המפלגה, וגם דוברי עברית נדבקו בה, ואף יצא סטיקר עם הססמה באותיות עבריות: "אֶם.ווֶה.דֶה. פַּד ש"ס קוֹנטרוֹל? נְייֶט. אֶם.ווֶה.דֶה. פַּד נאש קונטרול".‏‏

לאחר הבחירות מונה נתן שרנסקי לשר הפנים בממשלתו של אהוד ברק, אך מפלגתו התפלגה בעקבות פרישתם מן הסיעה של חברי הכנסת רומן ברונפמן ואלכסנדר צינקר, שהקימו את סיעת "הבחירה הדמוקרטית", שהתמודדה בבחירות 2003 ברשימה משותפת עם מפלגת מר"צ.‏‏

ביולי 2000, בעקבות התנגדותו לועידת קמפ-דיוויד השנייה, התפטר השר נתן שרנסקי מתפקידו והמפלגה פרשה מהכנסת.‏‏

לאחר הבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001 מונה שרנסקי לשר הבינוי והשיכון ולסגן ראש הממשלה בממשלתו הראשונה של שרון ויולי אדלשטיין מונה לסגן השר לקליטת עלייה.‏‏

הכנסת ה-16

לבחירות לכנסת ה-16, בשנת 2003, רצה המפלגה תחת הסיסמה "שרנסקי.ימין.שפוי.נקי", במטרה לפנות לישראלים ותיקים מאוכזבי הליכוד‏‏. המפלגה ציפתה לשחזר את ההצלחה בשתי מערכות הבחירות האחרונות.

בפועל, המפלגה נחלה כישלון כאשר הצליחה לקבל שני מנדטים בלבד. בעקבות כישלון זה הודיע שרנסקי על התפטרותו מהכנסת, ופינה את מקומו לחברת הכנסת מרינה סולודקין, שהייתה במקום השלישי ברשימה.‏‏

לאחר הדיונים הקואליציוניים הסכימה מפלגת ישראל בעלייה להצטרף למפלגת הליכוד בתמורה למינוי שרנסקי כשר ללא תיק האחראי על ענייני ירושלים והתפוצות בממשלה העתידה לקום.‏‏‏‏

בעקבות התמזגותה עם מפלגת הליכוד חדלה המפלגה מלהתקיים.

חקיקה

ב-2001 התקבל "חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, תשס"א-2001"‏, שהציעו חברי הכנסת מטעם מפלגת ישראל בעלייה, יורי שטרן ומיכאל נודלמן.

בשנת 2000 התקבל "חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, תש"ס-2000"‏‏‏‏ שהציע חבר הכנסת יורי שטרן.

חוק נוסף אשר הוצע באותה שנה היה תיקון לפקודת העיריות, שלפיו יש לכונן בעיריות שבהן לפחות 10% מתושביהן הם עולים מברית המועצות, מועצה שתדאג לקליטת העלייה. תיקון זה הוצע על ידי חבר הכנסת רומן ברונפמן, והתקבל באותה השנה‏‏.

ב-2001 התקבל תיקון לחוק דמי מחלה שהציע חבר הכנסת גנדי ריגר, שלפיו יש להעלות את ימי החופשה לטיפול בילד חולה מ-6 ימים בשנה ל-8 ימים בשנה‏‏‏‏‏.

תיקון נוסף שהוצע באותה שנה, על ידי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, היה תיקון לחוק בתי המשפט. על פי תיקון זה יוכל אדם לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות.‏‏ תיקון זה התקבל בשנת 2001." (ויקיפדיה)

אפיון ואידיאולוגיה

"ישראל בעלייה, כמו יתר מפלגות העולים, הדגישה נושאים מעשיים כגון:

  • משכנתאות
  • בניית בתי חולים
  • סיוע ליזמים
  • קליטת מדענים
  • יום חינוך ארוך

יש לה גם "צבע" אידיאולוגי בנושאי חוץ וביטחון, כלכלה וחברה ודת ומדינה. בנושאי חוץ וביטחון נראה כי היא ממוקמת במרכז, ימינה ממפלגת-העבודה ושמאלה מהליכוד. היא הכריזה, ש"לעם היהודי יש זכות בלתי מעורערת על ארץ ישראל" ושירושלים "אינה ניתנת למשא ומתן", והתנגדה בתוקף למדינה פלסטינית ולפינוי יישובים יהודיים.

נציות ניכרת גם בדרישה שהחלטות על פשרה טריטוריאלית יתקבלו ב"רוב מיוחד", בקביעה ש"אין לתלות תקוות מיוחדות בכוחות אמריקניים ידידותיים שיוצבו באזורים חמים" [הכוונה כנראה לרמת הגולן - ב.נ.], ובהתניית המשך תהליך השלום ב"דמוקרטיזציה" בעולם הערבי.

עם זאת, ישראל בעלייה מכירה "בזכותו של כל עם להיות מופקד על גורלו", ולכן היא מכירה "בזכות קיומה של האוטונומיה הפלסטינית", ובמצעה היא מזכירה את האפשרות של "פשרה טריטוריאלית" ביהודה, שומרון וחבל עזה וגם ברמת הגולן (אם כי באשר לרמת הגולן נאמר במצע, כי "בשלב הנוכחי" לא נוצרו לכך תנאים מתאימים).

בנושאי כלכלה וחברה מצטיירת ישראל בעלייה כמפלגה המשלבת - בדומה לליכוד - מחויבות חזקה ל"ימניות" קפיטליסטית עם דרישות חברתיות "שמאליות". בנושא הכלכלי דורשת המפלגה 'יכלכלה מודרנית חופשית מכבלי מונופולין ומשרידי המשק הסוציאליסטי" ו"צמצום התערבות המדינה בתחום הכלכלה". המצע קורא להפשרת קרקעות מדינה לבנייה ול"הפרטת מפעלים", ובמיוחד מוזכרים תעשיית החלב, התעשייה הצבאית, הבנקים, חברת מקורות וחברת החשמל.

הפן הקפיטליסטי בולט גם בדרישה להורדת שיעור המס המרבי מ-50 אחוזים ל-35 אחוזים ולביטול שיטת הקביעות בעבודה, בתביעה לבטל את מונופול ההסתדרות על ייצוג העובדים בעניינים הנוגעים ליחסי עבודה, ובדרישה להפסיק את הזרמת כספי הציבור ל"קיבוצים ומושבים כושלים".

בנושא החברתי בולט יותר הפן השמאלי-סוציאלי של המפלגה - הדרישה להטיל מס על רווחים בבורסה, התמיכה בהעלאת מס שבח מקרקעין, השאיפה לסבסוד מוגבר של השיכון הציבורי, השיכון בשכירות והמשכנתאות, והצבת יעדים חברתיים כמו יום לימודים ארוך ופנסיה ממלכתית.

בענייני דת ומדינה ישראל-בעלייה דומה יותר למפלגות השמאל. מצעה דורש נישואין וגירושין אזרחיים למי שאינם יהודים (לפי ההלכה) ולפסולי חיתון, בתי קברות חילוניים, תחבורה ציבורית בשבת, חקיקת חוק יסוד: זכויות האדם והתנגדות לכל שינוי בחוק השבות (שיגביל את זכאותם של קרובי יהודים שאינם יהודים על-פי ההלכה). הצבע "החילוני" של ישראל-בעלייה מקורו בכך שרבים מן העולים (כ-5%) אינם יהודים לפי החוק הישראלי, ולבטח לא לפי התפיסה ההלכתית, וגם הרוב המכריע של העולים היהודים הוא חילוני או ליברלי בתפיסתו בענייני דת ומדינה." (נויברגר, 1997)

ישראל ביתנו

"ישראל ביתנו הנה מפלגת ימין רדיקלי בישראל אשר נוסדה ומונהגת בידי אביגדור ליברמן.

היסטוריה

הכנסת ה-15

ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. אליו חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים מסיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת ה-15 באותה שנה קיבלה המפלגה 4 מנדטים.

בשנת 2000 התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.

בשנת 2001 חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות). הסיעה פרשה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים. ההתפטרות נכנסה לתוקף סמוך לרצח רחבעם זאבי.

הכנסת ה-17

בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את ישראל ביתנו עם 2 מנדטים בלבד.

אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו הוא, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי. בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי.

בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים.

ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות.

ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הכנסת ה-18

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. על פי הערכות שונות, בין 9-10 מהמנדטים של המפלגה הגיעו מהעולים מברית המועצות לשעבר.‏‏

ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני איילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה.

מצע

המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי, וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד:

  • עלייה
  • הגנה על המולדת
  • התיישבות

הרעיונות העיקריים במצע המפלגה:

  • להגביר את יציבות המערכת הפוליטית בעזרת שינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית (משטר נשיאותי, חוקה ובית משפט לחוקה). שיטת הבחירות תישאר ארצית-יחסית ולא אזורית-רובנית מפני שרוב הבעיות של מדינת ישראל הן בתחום הכלל-לאומי, ואינן בעיות אזוריות ספציפיות ובנוסף הסיכוי להשיג חלוקה אזורית שתהיה מקובלת על דעת הכל הוא קטן מאוד.
  • •להגשים את החזון הציוני על שלושת מרכיביו העיקריים (עלייה, הגנה והתיישבות).
  • להגביר את התחרות ולהאיץ את הצמיחה על ידי ליברליזציה של המשק, להפריט חברות ממשלתיות, להביא לתאגוד עצמאי של שירותים ממשלתיים, לצמצם את הוצאות הממשלה.
  • להבטיח ביטחון אישי לכל אחד מאזרחי המדינה על ידי מיגור הפשע (שהוא "הטרור המסוכן ביותר לחברה הישראלית"), החמרת הענישה, העלאת רמת החינוך, האצת הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי, עידוד השקעות חוץ וצמצום בהוצאות הממשלה.
  • תוכנית חילופי השטחים - תוכנית שמטרתה להחליף שטחים בביטחון ולהעביר את הגבול "בינינו ולא בתוכנו". לפי התוכנית, האחריות על שטחים המאוכלסים ברוב ערבי כגון אום אל פאחם במשולש תועבר לרשות הפלסטינית. במקביל, שטחים בתחומי יהודה ושומרון ומעוזי התיישבות יהודית, יצורפו באופן רשמי למדינת ישראל. ההתיישבות הישראלית בגושי ההתנחלויות הגדולים (אריאל, מעלה אדומים, גוש עציון) יעברו לריבונות ישראלית. יחסי הגבול יהיו בשאיפה לגבול פתוח, המאפשר מעבר מבוקר של אנשים וסחורות. מידת הפתיחות תהיה בהתאם לרמת הביטחון שתהיה לישראל.
  • חוק אזרחות חדש, לפיו יהיה על כל אזרח ישראלי להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולשרת שרות צבאי או לאומי אלטרנטיבי.
  • שדרוג החינוך והכשרת הטובים ביותר כמורים. יש ליישם שיטת תמרוץ ותגמול למורים לפי מדד הצלחת התלמיד. לעודד הצטיינות ולהעניק פטור משכר לימוד במוסדות אקדמיים לתלמידים המצטיינים באזורי הפיתוח. להטמיע במערכת החינוך תוכנית לימוד ערכית עם דגש על טיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת."
  • החזרת הביטחון האישי לאזרח. לשם כך אפשר וצריך להשתמש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה אכיפת החוק והלוחמה בפשע.
  • דרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל), תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, התבטא מספר פעמים באופן חריף כנגד חברי כנסת מהמפלגות הערביות בטענה שאינם נאמנים למדינה.‏‏
  • המפלגה פונה לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ולכן עוסקת בבעיות הקשורות לקליטת העלייה."
     

(ויקיפדיה)

מפלגת לב

"מפלגת לב (או: לב לעולים) היא מפלגה של עולים יוצאי מרכז אסיה וקבוצות אתניות קטנות אחרות, אשר שואפת לפתור את בעיות המגזרים החלשים בישראל.

היסטוריה

המפלגה הוקמה בשנת 1999 על ידי עובדיה פתחוב לקראת הבחירות לכנסת ה-15. המפלגה הביעה תמיכה לפני הבחירות באהוד ברק, ולא עברה את אחוז החסימה.

בבחירות 2003 לכנסת ה-16 הביעו חברי המפלגה תמיכה במפלגת ישראל ביתנו ולא התמודדו באופן עצמאי. בשנת 2006 התמודדה המפלגה לבחירות לכנסת ה-17, אך לא עברה את אחוז החסימה.

ברשימת המפלגה מיוצגים בעיקר נציגי העדה הבוכרית והקהילה הקווקזית. בשנת 2009 התמודדה המפלגה לבחירות לכנסת ה-18 בראשות אלכסנדר טנצר, שבבחירות לכנסת ה-15 היה מועמד מטעם מפלגת תקווה, ובבחירות לכנסת ה-16 היה מועמד מס' 3 במפלגת המרכז. יו"ר מפלגת לב עובדיה פתחוב שובץ במקום השני. גם בבחירות אלה, בהן זכתה המפלגה ב-632 קולות, לא עברה המפלגה את אחוז החסימה.

עקרונות המפלגה

השמת דגש על שמירת יחסי קרבה עם ארצות הברית, רוסיה וחבר המדינות.

  • שאיפה לשלום באמצעות ביצוע הסכמי משא ומתן.
  • תמיכה בפתרון הדרגתי של בעיות הקבוצות האתניות תוך שינוי תנאי החיים של קבוצות אלה.
  • שיפור רמת החיים של יוצאי מרכז אסיה ושל קבוצות אתניות אחרות מבחינת תעסוקה, דיור, חינוך, תרבות ודת.
  • התחייבות להקמת מרכזי קבלת קהל במטרה להכיר בבעיות קבוצות אתניות, ומרכזי תעסוקה במטרה לסייע לנזקקים במציאת עבודה.
  • תמיכה באכיפת חוקי העבודה וצמצום שבוע העבודה לחמישה ימים.
  • פעילות להקלה כלכלית לשכבות החלשות."

(ויקיפדיה, 2011)

בראיון ל"הארץ" (לורי, 1999) אמרו מייסדי המפלגה כי הם מאמינים ביכולתם לכבוש את הציבור הבוכרי והקווקזי ולתרגם את מאות אלפי העולים הללו לשניים-שלושה מנדטים בכנסת. הם טענו כי מנדטים אלה התבזבזו בבחירות הקודמות על מפלגות שלא מייצגות את הבוכרים נאמנה, ש"ס וישראל בעלייה.

הברית הסלאבית

ב-2001 נוסדה תנועת "הברית הסלאבית". מייסדיה, בראשם אלכסיי קורובוב, לא הצליחו לרשום אותה כעמותה. התנועה הייתה אמורה לייצג את העולים הרוסים הלא יהודים שלא הצליחו להיקלט במדינה ומרגישים שאין אף מפלגה שדואגת לצרכיהם. חברי הארגון שלחו מכתב לנשיא רוסי, ולדימיר פוטין, בבקשה להגן על הרוסים בישראל, שסובלים, לטענתם, מאפליה.

הם פירסמו כרוזים שקראו לעולים להצביע לחד"ש. "הביאו אותנו לכאן בתור בשר תותחים וכוח עבודה זול, במטרה לדחוק את רגליהם של תושבי פלשתין", נטען בכרוזים. "הבה ניאבק יחד עם הפלשתינים נגד הגזענות והעוני, בעד השוויון והדמוקרטיה". הצעד הבא היה יצירת קשר עם גורמים פלשתיניים.

גרעין המייסדים הפך מושא לרדיפות. הביקורת כלפיהם הייתה שהם לא ציונים ושהם עלו לארץ מסיבות כלכליות בלבד.

עלי"ה

"עלי”ה - עמנו למען ישראל המתחדשת היא מפלגה וסיעה הפונה לעולים מרוסיה. המפלגה החלה את דרכה כסיעת פורשים ממפלגת ישראל בעלייה, ובהמשך פעלה במסגרת ישראל ביתנו ומאוחר יותר במסגרת קדימה. כיום המפלגה עצמאית, אך לא מיוצגת בכנסת.

סיעת עלי"ה הוקמה במהלך בכנסת ה-14 על ידי חברי הכנסת יורי שטרן ומיכאל נודלמן שפרשו ממפלגת ישראל בעלייה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 (1999) התמזגה המפלגה עם ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן ונציגיה נודלמן ושטרן התמודדו ונבחרו במסגרת רשימת ישראל ביתנו לכנסת ה-15 ו-ה-16 (2003; השניים נחשבו רשמית לנציגי עלי"ה‏). בעקבות הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2003) נכנסה עלי"ה לסכסוך משפטי ארוך עם ישראל בעלייה ויורי שטרן סביב האחריות לכספי מימון המפלגות שניתנו בבחירות אלו.

לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) עבר יורי שטרן למפלגת ישראל ביתנו ומיכאל נודלמן נפרד מישראל ביתנו ונבחר לכנסת ברשימת קדימה כנציג לא רשמי של עלי"ה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 (2009) התמודדה המפלגה, כשבראשה נודלמן, באופן עצמאי, קיבלה 2572 קולות (0.08%) ולא עברה את אחוז החסימה." (ויקיפדיה)

דמויות מפתח בפוליטיקה הישראלית

אביגדור ליברמן

פרטים כלליים

"אביגדור (איווט) ליברמן הוא שר החוץ בממשלת ישראל, סגן ראש הממשלה, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני ויו"ר מפלגת ישראל ביתנו. נולד ב-5 ביוני 1958 בקישינב, מולדובה, אז חלק מברית המועצות.

ליברמן עלה לישראל ב-18 ביוני 1978, למד עברית במסגרת אולפני קיבוץ ושירת בצה"ל מספר חודשים כאפסנאי בשירות מקוצר ("שלב ב'") בחיל התותחנים. הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילות פוליטית

ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו ששב אז לישראל מכהונתו כשגריר ישראל באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא ליווה את נתניהו בעשר השנים הבאות.

לאחר בחירתו של נתניהו ליושב ראש הליכוד ב-1992 מונה ליברמן למנכ"ל תנועת הליכוד וארגן את שיקומה.

בשנת 1996, לאחר בחירתו של בנימין נתניהו כראש הממשלה, מונה ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בדצמבר 1997 התפטר ליברמן מתפקידו. יש שתלו זאת בפתיחת תיק חקירה נגדו במשטרה, תיק שנסגר בלא כלום.‏

ב-3 בינואר 1999 הכריז ליברמן על הקמתה של מפלגת ישראל ביתנו. המפלגה זכתה בבחירות באותה שנה ב-4 מנדטים. בשנת 2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות, מולדת ותקומה, אשר קודם לכן הרכיבו יחד עם חרות את סיעת האיחוד הלאומי, לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו.

ב-15 באוקטובר 2001 החליטו ליברמן וחברו לסיעה, רחבעם זאבי, לפרוש מהממשלה במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים. שעות ספורות לפני כניסת מכתבי ההתפטרות לתוקף נרצח זאבי בידי מתנקש פלסטיני. לבקשת שרון, לא התפטרו ליברמן והשר החדש בני אלון. חרף המאמצים של שרון, השניים התפטרו בסופו של דבר ב-14 במרץ 2002.

במהלך מערכת בחירות לכנסת ה-16, שהתנהלה בעיצומה של אינתיפאדת אל אקצא, אימצה הסיעה המשותפת שרצה תחת השם "האיחוד הלאומי", בראשות ליברמן, את רעיון הטרנספר כמצעה לפתרון הסכסוך. האיחוד הלאומי זכתה ב-7 מנדטים בבחירות אלה, 3 מהם מטעם ישראל ביתנו.

לאחר הבחירות מונה ליברמן לשר התחבורה בממשלת שרון השנייה (הממשלה ה-30). עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16 התפטר ליברמן מהכנסת, כדי לאפשר לחברו לרשימה ולמפלגה, אליעזר (צ'יטה) כהן, להיכנס במקומו.

ב-4 ביוני 2004, עקב כוונתו להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, פוטר ליברמן מהממשלה (יחד עם בני אלון) על ידי ראש הממשלה שרון, במטרה להשיג רוב לתוכנית בקרב השרים בהצבעה שאמורה הייתה להתקיים כעבור יומיים.

בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית לכנסת ה-17. הפעם הציג ליברמן במצע מפלגתו את תוכנית חילופי השטחים. רעיון זה, המבוסס על פתרונות דומים בעולם, כדוגמת קפריסין, בא לפתור סכסוכים הנובעים משוני בין אוכלוסיות (בדת או בלאום) באמצעות הפרדת האוכלוסיות.

בבחירות לכנסת השבע עשרה הגדילה "ישראל ביתנו" את כוחה ל-11 מנדטים, כשהיא זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר.

ב-30 באוקטובר 2006 הוביל ליברמן את מפלגתו להצטרפות לקואליציה בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים בממשלה ה-31. הצטרפות "ישראל ביתנו" לממשלה גררה התנגדות מצד חברים במפלגת העבודה, החברה בקואליציה, אך בהצבעה במרכז המפלגה הוחלט על הישארות בממשלה. כניסתו של ליברמן לממשלה הובילה להתפטרותו מהממשלה של השר אופיר פינס.

לאחר שהממשלה ניהלה משא ומתן עם הרשות הפלסטינית הודיע ליברמן על פרישת מפלגתו מן הממשלה בשל הדיונים עם הפלסטינים בסוגיות הליבה. ב-16 בינואר 2008 פרשה מפלגת ישראל ביתנו מהממשלה.

בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 זכתה מפלגת "ישראל ביתנו" ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה.

במרץ 2009, עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון."

מעורבות בפלילים

בסוף 1999 הוגש כתב אישום נגד ליברמן באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים.

חלק מקשריו של ליברמן עם בעלי הון ישראלים וזרים נמצאים בחקירת המשטרה, מחמת החשד כי קיבל לכאורה סכומים של מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר כנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכיסו של ליברמן, זאת ככספי שוחד שהועברו על ידי בעל ההון, מיכאל צ'רנוי. ‏‏חשדות אחרים נוגעים לחברה בשם "מ. ל. 1" אותה ייסדה בתו, מיכל ליברמן, שנחקרה בחשד שתיווכה במתן שוחד. אל חברה זו הועברו מיליוני שקלים מגורמים מחוץ לארץ, והיא שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו.‏

באפריל 2011 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין לליברמן כי הוא שוקל להעמידו לדין בכפוף לשימוע, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד.

הציבור הרוסי מחפש מנהיג חזק והחלטי בשלטון. ליברמן נתפס כמנהיג כזה. הוא נתפס כחלופה לחולשותיו של הממסד הוותיק.

אידיאולוגיה

השקפתו הפוליטית

ליברמן מגלה יחס נוקשה ביחס לעימות הישראלי-ערבי אך בשונה מחלק גדול מאנשי הימין, הוא מצהיר כי יהיה מוכן להכיר במדינה פלסטינית בתנאים מגבילים‏‏.‏ תחילה תמך בטרנספר כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, אך לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2006 הציע מתווה של הסדר שהדגש המרכזי בו הוא חילופי שטחים, זאת כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל.

בכמה מקרים התבטא בחריפות נגד השמאל הישראלי. ביום השבעת הממשלה ה-31, דרש ליברמן לשפוט ח"כים הנפגשים עם ראשי חמאס בתור משתפי פעולה, כמו במשפטי נירנברג ותבע שגורלם יהיה זהה. נגד הקריאה יצאו אישים שונים, בין היתר בטענה שהתבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה.‏

דת ומדינה

בתחום מדיניות הפנים ליברמן תומך בהנהגת "ברית זוגיות", אשר תאפשר נישואין כדין בישראל גם לאלה שאינם רשאים להתחתן בנישואים דתיים. בהתאם לכך, הכניסה "ישראל ביתנו" סעיף בהסכם הקואליציוני לפיו תפתור הממשלה בעיה זו בהסכמה. בשל המשמעת הקואליציונית, התנגדה סיעת "ישראל ביתנו" להצעת חוק פרטית בנושא.‏

יחסי חוץ

ליברמן תופס את הסכסוך הישראלי פלסטיני כחלק מעימות רחב יותר בין המערב לאסלאם. לדעתו, היעד המדיני והביטחוני של מדינת ישראל צריך להיות הצטרפות לנאט"ו ולאיחוד האירופי.

עם היכנסו לתפקיד שר החוץ אמר ליברמן כי הוא אינו מחויב למתווה אנאפוליס, וכי חזון שתי המדינות הוא רעיון יפה אבל לא ישים. בכך שינה ליברמן את הקו המנחה של הממשלה הקודמת, בראשות אהוד אולמרט.

ליברמן תמך בחיזוק הקשר עם רוסיה מתוך אמונה שקשר כזה חיוני לאינטרסים של ישראל, ואף מונה ל"ממונה על הדיאלוג האסטרטגי מול הקרמלין" מטעם הממשלה, דיאלוג שעליו סוכם בעת ביקור שלו במוסקבה ביוני 2009.‏

בחודש יולי 2009 ביקש להנהיג רפורמה ביחסי החוץ של ישראל, שבה יעבור הדגש מעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לעיסוק בדיפלומטיה ציבורית ושיקום מעמד ישראל בעולם. במסגרת מימוש הרפורמה נסע לביקור במדינות אמריקה הלטינית, על מנת להדגיש את החשיבות הגבוהה שמייחס משרד החוץ לאזור זה.‏

את ביקורו של נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, החרים ליברמן כאות מחאה על שזה סירב להניח פרחים על קברו של הרצל, אולם הניח פרחים על קברו של יאסר ערפאת.

על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, אמר ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות, במהלך בחירות 2001, שבמקרה של מלחמה עם מצרים יש להפציץ את סכר אסואן, ולהטביע במימי אגם נאצר את האזור הסמוך לו. עם היכנסו לתפקיד שר החוץ, הודיעה מצרים כי נציגיה לא ייפגשו עמו עד אשר יחזור מדבריו. עם זאת, ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הגיע לפגישה עם ליברמן‏‏,‏ ועל פי פרסומים בעיתונות, אף הזמין אותו לביקור במצרים. מובארק הכחיש את העניין לאחר ימים אחדים.

במסגרת מדיניותו כשר החוץ, אמר ליברמן לשגרירי ישראל "שלא יתרפסו בפני העולם" משום ש"למושגים כמו כבוד לאומי יש חשיבות רבה בהשפעה על מעמד ישראל בעולם".‏ במסגרת מדיניות זו, בעקבות דברי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נגד ישראל, השפיל סגנו של ליברמן, דני אילון, את שגריר טורקיה בישראל בכך שהורה לו לשבת על ספה נמוכה לעיני המצלמות. ליברמן לא גינה את איילון, והצדיק את הצורך להגיב בתקיפות, גם אם לא את צורת התגובה. לאחר הודעת הבהרה שלא נתקבלה, איומים מצד טורקיה, ובהתערבות פרס, הבהיר איילון לשגריר כי לא היה בכוונתו להשפילו אישית, וכי הוא מתנצל בפניו על הדרך בה האירוע נוהל והאופן בו התפרש.‏

תוכנית חילופי השטחים

תוכנית חילופי השטחים היא אחד המרכיבים במסגרת תוכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין היתר, מתבסס ליברמן על הטענות:

• חלק מערביי ישראל מזדהים עם אויבי מדינת ישראל ומהווים בעיה דמוגרפית המסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית.

• האינטרס של ישראל הוא להפחית ככל האפשר את אחוז השוללים את ערכי המדינה בקרב אזרחיה ואף בקרב תושביה
במקום בו יש שני לאומים – יש בעיות, לכן, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש להבטיח כי תהיה מדינה הומוגנית עם רוב יהודי בטוח לנצח.

• הפלסטינים דורשים מדינה ערבית ללא תושבים יהודים.

עיקרה של תוכנית חילופי השטחים, אותה מציע ליברמן כפתרון לבעיות אלה, הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל, ובמקביל העברת שטחים ישראליים המאוכלסים בערבים, כגון אום אל פאחם וסביבתה, לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם. באופן זה יחדלו התושבים, שיבחרו להישאר בשטחים שיועברו, ואשר לא יביעו נאמנות למדינת ישראל, להיות אזרחי ישראל.

נאמנות

ליברמן סבור כי יש להכניס תיקונים בחוק האזרחות של ישראל, לפיהם יחויב כל אזרח במדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לעקרונותיה ולחוקיה. מי שיסרב לעשות כן, יאבד את זכותו לבחור ולהיבחר ואף עשוי לא לקבל תעודת זהות. ליברמן סבור שיש לחייב בהצהרה זו כל אזרח ישראלי שמגיע לגיל 16.‏

עוד סבור ליברמן שיש להגדיר קשר הדוק יותר בין השירות בצה"ל או השירות הלאומי לבין הזכויות הניתנות מביטוח לאומי, כך שמי שנאמן יקבל יותר.

שינוי שיטת הממשל בישראל

ליברמן תומך בשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית, ושינוי שיטת הממשל הוא אף חלק ממצע מפלגתו. הוא תומך בשיטה של בחירות אזוריות, שבה המפלגה הזוכה מקבלת את כל המושבים.

עם כניסתו לממשלה ה-31, החלו מגעים עם אהוד אולמרט לשינוי שיטת הממשל. כאשר ניסה להעביר את ההצעה לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית בקריאה טרומית, הוא נתקל בהתנגדות הכנסת וההצעה נפלה.

(ויקיפדיה)

נתן שרנסקי

פרטים כלליים

"אסיר ציון ומסורב עליה סובייטי, פוליטיקאי ישראלי, אידאולוג מדיני ושר לשעבר.

נתן שרנסקי נולד ב-20 בינואר 1948 כאנטולי שרנסקי באוקראינה למשפחה יהודית. סיים תואר במתמטיקה שימושית מטעם המכון הטכנולוגי של מוסקווה.

שרנסקי היה ציוני נלהב ופעל כדי לעלות לארץ ולעודד יהודים אחרים לעשות עלייה. בקשתו לקבל ויזת יציאה לישראל ב-1973 נדחתה בגלל סיבות שהוגדרו "ביטחוניות". אז החל לעבוד כמתרגם עבור הפיזיקאי הנודע אנדריי סחרוב ובעקבותיו נהפך לפעיל למען זכויות אדם. הוא הצטרף לארגון זכויות האדם Moscow Helsinki Watch Group בראשותו של סחרוב והיה הדובר העיקרי עבור אסירי ציון ומסורבי העלייה היהודיים.

במרץ 1977 נעצר מטעמים פוליטיים והואשם האשמות שונות, שהתגלו מאוחר יותר כהאשמות שוא. ביולי 1978 הרשיע אותו בית המשפט בבגידה, ריגול למען ארצות הברית, הסתה ותעמולה אנטי-סובייטית, וגזר עליו 13 שנות מאסר. הוא ישב 16 חודשים בכלא לפורטובו (Lefortovo) ואז נשלח לגולאג בסיביר. על פי עדותו, הצליח שרנסקי לשרוד את מחנות המעצר והעבודה של הגולאג באמצעות דבקות בזהותו היהודית ותשוקתו לעלות ארצה.

בעקבות מאבק לשחרורו שניהלה אשתו, אביטל, ולחץ דיפלומטי כבד מצד המערב, שוחרר שרנסקי כעבור תשע שנים ב-11 בפברואר 1986 במסגרת עסקה שבה נמסרו לברית המועצות חמישה מרגלים תמורת שלושה מרגלים מערביים, ביניהם המרגל לכאורה שרנסקי. ב-11 בפברואר 1986 עלה שרנסקי לישראל והחליף את השם "אנטולי" בשם העברי "נתן".

ב-1989 העניק לו נשיא ארצות הברית רונלד רייגן את מדליית החירות. הענקת המדליה ביטאה את הכבוד וההערכה הרבים שרחשו בארצות הברית לנתן שרנסקי על מלחמתו למען זכויות כנגד ברית המועצות ומשטר הדיכוי שלה.

פעילות פוליטית

בעקבות העלייה הרוסית הגדולה בשנות התשעים, ייסד שרנסקי את מפלגת ישראל בעלייה על מנת לתת ביטוי לצרכיהם ומצוקותיהם של ציבור העולים מברית המועצות לשעבר ולסייע לקליטתם בחברה הישראלית.

בבחירות לכנסת ה-14 (1996) התמודדה מפלגתו לראשונה וזכתה המפלגה ב-7 מנדטים. שרנסקי כיהן כשר התעשייה והמסחר.

בבחירות לכנסת ה-15 (1999) זכתה מפלגתו ל-6 מנדטים. שרנסקי הצטרף לממשלת ברק בתמורה למשרד הפנים, אך התפטר ביולי 2000 לפני ועידת קמפ דייוויד השנייה.

בעקבות הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהם נבחר אריאל שרון, הוא הצטרף לממשלתו וכיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון.

בבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכתה ישראל בעלייה בשני מנדטים בלבד. בעקבות הכשלון בבחירות וקשיים כלכליים התמזגה המפלגה בתוך הליכוד. שרנסקי התפטר מהכנסת (במקומו נכנסה מרינה סולודקין), והוא מונה כשר ללא תיק האחראי לענייני ירושלים, יהודי התפוצות ומלחמה באנטישמיות.

בבחירות המקדימות בליכוד לקביעת הרשימה לכנסת ה-17 נבחר שרנסקי למקום ה-11, ונבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17.
ב-11 באוקטובר 2006 הודיע על כוונה לפרוש מהחיים הפוליטיים ולעבור לעולם האקדמי. מתוך 4 כהונות בכנסת, התפטר שרנסקי מ-3 מהן לפני תום כהונתו."

תפקידים ציבוריים

  • יושב ראש "הפורום הציוני", ארגון גג של מסורבי עלייה מברית המועצות, מ-1988
  • חבר מועצה של ארגון Peace Watch
  • עורך בג'רוזלם רפורט
  • עמית מחקר במרכז שלם בירושלים


דעותיו הפוליטיות

אחת מעמדותיו של שרנסקי, כי על הרשות הפלסטינית להיהפך לדמוקרטיה קודם הישיבה איתה למשא ומתן, אומצה על ידי מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס כעמדתו הרשמית של הממשל. הוא פרסם את דעותיו בספר "The Case For Democracy" שיצא לאור בשנת 2004.

בדעותיו המדיניות שרנסקי הוא ימני. הוא מוכן לתת לפלסטינים מדינה על חלק משטחי הגדה והרצועה. זאת אך ורק בתנאי שהמדינה שיקימו תהיה מדינה חופשית עם שלטון דמוקרטי. המדינה הפלסטינית חייבת להפסיק את ההסתה כנגד ישראל ולפרק את ארגוני הטרור.

להסכמי אוסלו, שלטענתו נתנו לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת סמכויות ושטחים בלי לדרוש מהם מחויבות לדמוקרטיה, מלחמה בטרור או שמירה על זכויות אדם, הוא קרא "בגידה בעקרונות הדמוקרטיה".

ב-2 במאי 2005 התפטר מן הממשלה במחאה על תוכנית ההתנתקות.

(ויקיפדיה ואתר הכנסת)
ארקדי גאידמק

פרטים כלליים

"אַרקַדי אלכסנדרוביץ' גַאידָמָק, או בשמו העברי אריה בר-לב (נולד ב-8 באפריל 1951), איש עסקים.

מחזיק באזרחות כפולה - ישראלית וצרפתית, וכן בדרכון דיפלומטי של אנגולה. הונו הוערך ב-2007 בסכומים הנעים בין 700 מיליון לארבעה מיליארד דולר, אך בעקבות תביעות, השקעות כושלות והמשבר הכלכלי העולמי ב-2008, נראה כי הונו נמוך משמעותית.‏ גאידמק השקיע בעסקים בכל העולם.

פעילות פוליטית

ב-21 בפברואר 2007 הכריז גאידמק על הקמת תנועת "צדק חברתי" במטרה להקים מפלגה חדשה בשם זה. התנועה הוקמה בעקבות פרסום סקרים אשר ניבאו למפלגה בראשותו של גאידמק הצלחה רבה בבחירות לכנסת. ההכרזה על הקמת התנועה נעשתה במסיבת עיתונאים וגררה הדים רבים בתקשורת הישראלית. גאידמק הודיע כי אם תתמודד התנועה בבחירות אין בכוונתו להיות מועמד מטעמה אלא לפקח על פעילותה כיו"ר. בנוסף הכריז גאידמק כי התנועה תתמוך במועמדותו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, אולם הסתייג מהודעה זו מאוחר יותר.

עיקרי טיוטת מצע התנועה:

  • המפלגה מיועדת להיות מתונה מבחינה מדינית
  • בעלת אוריינטציה חברתית, מתוך מטרה "ליצור מכנה משותף למיעוטים המקופחים"
  • המפלגה תתמוך בשוויון ובדו-קיום עם ערביי ישראל, כמו גם עם הפלסטינים

כחלק ממאמצי קידום המפלגה, ביום העצמאות ה-59 ערך גאידמק, בחסות התנועה, אירוע פתוח לציבור בפארק הירקון שבתל אביב, בשם "מסיבת הפתעה למדינה". במהלך האירוע נכחו כ-90 אלף איש, נערכו בו הופעות של אמנים שונים וכרזות התנועה הוצבו ברחבי המתחם.

במאי 2008 ניסו כמה מפורשי מפלגת הגמלאים בראשות ח"כ משה שרוני להצטרף למפלגת "צדק חברתי" ובכך להפוך אותה לסיעה עם ייצוג בכנסת, תמורת הבטחת מימון ומקומות ברשימה בבחירות הבאות, אולם נסוגו מהרעיון עקב ביקורת על מידת החוקיות של הפילוג ‏‏ולאחר שהסתמן רוב בקרב חברי ועדת הכנסת נגד אישור ההתפלגות. לאחר תיקון ההסכם הוגשה הבקשה בשנית ובהצבעה שנערכה בוועדה ב-28 במאי נדחתה הבקשה.

בבחירות למועצות המקומיות ב-11 בנובמבר 2008, התמודדה התנועה במספר רב של עיריות. גאידמק עצמו התמודד על ראשות עיריית ירושלים, תוך נסיון למשוך מצביעים מקרב האוכולוסיה הפלסטינית. בבחירות הובס גאידמק כאשר קיבל 3.6 אחוזים מן הקולות ורשימתו בירושלים לא קבלה אף מושב במועצת העיר.

לאחר הבחירות התבטא כי אין לו עוד עניין בפוליטיקה הישראלית. מפלגתו לא הגישה את מועמדותה להשתתף בבחירות לכנסת השמונה עשרה.

מעורבות בפלילים

בחודש אוקטובר 2009 הרשיע אותו בית משפט צרפתי בפרשה של מכירת נשק לא חוקית לאנגולה. בית המשפט גזר, בהיעדרו, את עונשו ל-6 שנות מאסר. גאידמק ערער על ההחלטה, זוכה בערעור מחלק מהעברות ועונשו קוצר לשלוש שנים." (ויקיפדיה)

הביקורת על התנהלותו

ארקדי גאידמק נותר דמות שנויה במחלוקת. מבקריו יטענו שהוא מגלומן שניצל מצוקות חברתיות כדי לקדם את עצמו. זאת מבלי שיהיה לו סדר יום ברור, מלבד הנטייה לתקוף ולזלזל במוסדות השלטון. הם יטענו שגאידמק הציג עצמו כקורבן וליבה את תחושות הקיפוח של קהלו.

יורי שטרן

פרטים כלליים

"ד"ר יורי (רפאל) שטרן (29 במרץ 1949 - 16 בינואר 2007) חבר כנסת, בעל תואר דוקטור לכלכלה.

נולד בשנת 1949 במוסקבה. היה מסורב עליה ומן הבולטים שבין אסירי ציון שנכלאו בגולגים. נלחם בארץ הולדתו במשך שנים רבות על חופש הגירה וחופש דת ליהודי ברית המועצות. בהפגנות רבות ברחבי העולם שהתקיימו בשנות ה-70 בלטה תמונתו לצד חבריו יוסף מנדלביץ', אידה נודל, אנטולי שרנסקי ויולי אדלשטיין על גבי כרזות ושלטים גדולים, עד שהייתה חבורה זו למיתוס כמי שהביאו בסופו של דבר לנפילתה של ברית המועצות. ב-1981 התאפשרה עלייתו ארצה בעקבות ההפגנות הרבות והלחצים העצומים שהיו על ממשלת ברית המועצות וזו החליטה שמוטב לה שלא להמשיך להחזיק בו.

פעילות פוליטית

נבחר לכנסת הארבע-עשר בשנת 1996 במסגרת סיעת ישראל בעליה.
לקראת בחירות 1999 חבר יחד עם מיכאל נודלמן לסיעת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.
הוא היה פעיל בארגונים שונים למען עליה של יהודי בריה"מ לארץ, יו”ר התאחדות יזמים חדשים וחבר הנהלת הפורום הישראלי.
כמו כן במסגרת פעילותו הפרלמנטרית סייע רבות לארגונים הפועלים למען העובדים הזרים, הזקנים, לארגוני הנכים והוטרנים (לוחמי מלחמת העולם השנייה).

עמד בראשות הועדות:

  • הועדה לנושא העובדים הזרים (בכנסת ה-15)
  • ועדת הפנים והגנת הסביבה (בכנסת ה-16), במסגרתה קידם חקיקה לפיקוח על קרינה בלתי מייננת
  • הועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסות ה-16 וה-17

בין תפקידיו בכנסת:

  • סגן שר במשרד ראש הממשלה
  • חבר בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
  • חבר בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים

 

שטרן היה חבר כנסת פעיל מאוד והעביר הצעות חוק בנושאים שונים ובהם:

  • איכות הסביבה
  • עבודה ותעסוקה
  • הטבות לניצולי שואה
  • תיקון להצעת חוק ביטוח לאומי, לפיו עצמאיים יהיו זכאים לדמי אבטלה

שטרן כיהן משך כשנה (2001-2002) כסגן שר במשרד ראש הממשלה, תחת ראש הממשלה אריאל שרון. בכנסת ה-17 צמצם את פעילותו הפרלמנטרית בעקבות מחלת הסרטן בה חלה, אך עם זאת המשיך להשתתף בדיונים.
ב-2007 נפטר מסרטן." (ויקיפדיה ואתר הכנסת)

יולי אדלשטיין

פרטים כלליים

"יליד 1958, צ'רנוביץ', ברית המועצות. עלה לארץ ב-1987. למד שפות זרות במוסקבה. ב-1978 ביקש לראשונה אישור יציאה מברית המועצות, בקשתו נדחתה והוא הפך למורה לעברית במחתרת.

ב-1984 נאסר על-ידי ה-ק.ג.ב בהאשמת שווא על החזקת סמים. במשך שלוש שנים שהה במאסר. ב-1987 עלה לישראל והתיישב ביישוב אלון שבות בו הוא גר עד היום. עסק בתחום החינוך ופעל למען קליטת עליה מברית המועצות לשעבר.

פעילות פוליטית

בכנסת ה-13, בשנים 1994-1993, שימש יועץ לענייני עליה לח"כ בנימין נתניהו (ראש האופוזיציה דאז).

נמנה עם מקימי מפלגת ישראל בעלייה, ונבחר מטעמה לכנסת ה-14. כיהן בממשלה בתפקיד שר לקליטת עליה.

נבחר במאי 1999 לכנסת ה-15 ברשימת ישראל בעלייה. במרס 2001 מונה לסגן שר קליטת עליה בממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. בפברואר 2003 סיים את תפקידו.

בכנסת ה-15 מילא את התפקידים הבאים:

  • חבר בוועדת הכנסת
  • חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט
  • חבר בוועדה לקידום מעמד האישה
  • חבר בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
  • חבר בוועדת חקירה פרלמנטארית בנושא איתור והשבת נכסים של כספי השואה; ממלא-מקום בועדת חוקה, חוק ומשפט
  • חבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה

בכנסת ה-16 שימש בתפקיד סגן יו"ר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד.

היה חבר בוועדות הבאות:

  • ועדת הכנסת
  • ועדת חוקה, חוק ומשפט
  • ועדה לענייני ביקורת המדינה
  • ועדה לזכויות הילד
  • ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
  • ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל

(ויקיפדיה ואתר הכנסת)

סופה לנדבר

פרטים כלליים

"היא נולדה בשנת 1949 בלנינגרד, רוסיה, ועלתה לארץ בשנת 1979. כיהנה כחברת מועצת העיר אשדוד, וכחברת דירקטוריון בחברה לפיתוח העיר אשדוד.

פעילות פוליטית

בשנת 1996 נכנסה לראשונה לכנסת ה-14 מטעם מפלגת העבודה כנציגת העולים ושימשה חברה בועדות הבאות:

  • ועדת הכספים
  • ועדת העלייה והקליטה
  • ועדת העבודה והרווחה והבריאות
  • ועדה לקידום מעמד האישה
  • ועדת המדע והטכנולוגיה
  • הועדה לפניות הציבור

בכנסת ה-15 כיהנה כסגנית יושב ראש הכנסת, כיו"ר הועדה לפניות הציבור וכחברה בוועדות הכנסת השונות.

לנדבר כיהנה במשך כשלושה חודשים (12 באוגוסט-2 בנובמבר 2002) כסגנית שר התחבורה בממשלתו הראשונה של אריאל שרון.

לכנסת ה - 16 הושבעה בינואר 2006 בעקבות גל התפטרויות שנוצר בסיעה בשלהי הכנסת ה-16. לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה נבחרה למקום השביעי ברשימת ישראל ביתנו. על מנת לאפשר את התמודדותה לכנסת ה-17, היא התפטרה מן הכנסת ב-8 בפברואר 2006 ופינתה את כסאה מטעם העבודה לאורנה אנג'ל.
ב-17 לאפריל 2006 הושבעה כחברת כנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו והיא שימשה בכנסת ה-17 כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, חברה בוועדת הכספים, וועדת הקליטה העלייה והתפוצות וחברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

תפקידים ציבוריים

  • יו"ר ההתאחדות הארצית של עולי ברה"מ וחבר המדינות בישראל, בשנים 1993-2003
  • יו"ר קונגרס קהילת יוצאי חבר העמים בישראל, החל משנת 2002
  • יו"ר ארגון בין פרלמנטרי כנסת ישראל – פרלמנט קזחסטן
  • יו"ר ברית ישראל- בלרוסיה
  • יו"ר עמותת מ.ש.א- (מתישבי שנת אלפיים) לבנייה לעולים חדשים, בין השנים 1991-1994

נושאים החשובים לה

נושאי הטיפול בהם היא עוסקת קשורים במישרין בסיוע לעולי חבר העמים. סופה לנדבר עוסקת בחקיקה חברתית בנושאים הבאים:

  • רשת הביטחון הסוציאלית
  • ביטוח לאומי
  • פנסיות
  • זכויות דיור ציבורי

ב-2007 יזמה את הצעות החוק הבאות:

  • הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - פיקוח על עמלות הבנקים)
  • הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות"

(ויקיפדיה ואתר הכנסת)

מרינה סולודקין

פרטים כלליים

"נולדה בשנת 1952 במוסקבה ובעלת תואר שלישי בתחום כלכלה ומדעי החברה. עלתה ארצה בשנת 1991 ממוסקבה. כיום גרה באשקלון.

פעילות פוליטית

כיהנה בכנסות ה-14 וה-15 מטעם ישראל בעליה.

בבחירות לכנסת ה-16 זכתה ישראל בעליה בשני מנדטים בלבד ואילו סולודקין הייתה ממוקמת במקום השלישי ברשימת המפלגה, אך נכנסה לכנסת לאחר שפרש ממנה נתן שרנסקי, עם מינויו לשר. זמן קצר לאחר מכן התמזגה ישראל בעליה עם סיעת הליכוד.

לאחר הקמת קדימה על ידי אריאל שרון הצטרפה למפלגה, ונבחרה מטעמה לכנסת ה-17.

תפקידים בהם כיהנה:

  • יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה, בכנסת ה-14
  • סגנית השר לקליטת עלייה, בשנים 1999-2000 וממרץ 2005
  • ראש מטה עולי חבר העמים במפלגה במהלך הבחירות לכנסת ה-17

פעילה מאוד בנושאי רווחה וזכויות סוציאליות של עולי חבר העמים, בזכות פעילותה הפרלמנטארית למען אנשים במצוקה וזקנים בקרב דוברי הרוסית בכנסת זכתה בקהילת דוברי הרוסית לשם "האמה תרזה של המגזר"." (ויקיפדיה ואתר הכנסת)

רומן ברונפמן

פרטים כלליים

"ברונפמן נולד באוקראינה ב-22 באפריל 1954. בשנת 1980 עלה לישראל ושירת בצה"ל כסמל בחיל האוויר. ברונפמן למד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר דוקטור בשנת 1989. הוא מרצה ועיתונאי במקצועו.

פעילות פוליטית

בשנת 1996 נבחר לכנסת מטעם ישראל בעליה.

בשנת 2000 פרש ממפלגתו יחד עם ח"כ אלכסנדר צינקר, והם הקימו את סיעת "חברות ורפורמות" שהפכה אחר כך ל-"הבחירה הדמוקרטית".

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה ב-2003 הצטרף ברונפמן לרשימה המשותפת של מרצ ותנועת שח"ר של יוסי ביילין תמורת שריון המקום החמישי ברשימה לכנסת. מר"צ רצו לצרף את ברונפמן כדי לפנות לרחוב הרוסי, שתומך ברובו בימין ובמפלגות העולים (ישראל בעליה וישראל ביתנו). גם הרשימה המשותפת לא זכתה להצלחה, והשיגה שישה מנדטים בלבד. אחרי הבחירות מרצ ושח"ר התאחדו למפלגת יחד. ברונפמן בחר שלא להצטרף למפלגה החדשה ושמר על עצמאות מפלגתו (אם כי נשאר בסיעה המשותפת בכנסת).

בכנסת ה-16 התאפיינה הפעילות של ח"כ ברונפמן בקידום סדר יום אזרחי. תחומי פעילותו:

  • איכות הסביבה
  • נושא הגנת הצרכן
  • ללגליזציה של סמים קלים כדוגמת מריחואנה

ברונפמן עמד בראש צוות פרלמנטרי שכלל 22 חברי כנסת למעקב אחרי הפרות זכויות אדם בשטחים וגרם לשינוי משמעותי בדרך שבה צה"ל מתנהג במחסומים הפזורים ביהודה ושומרון.

לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הודיע כי בכוונתו לסיים את הקשר שלו עם מפלגת מרצ שעמה הוא נכנס לכנסת ה-16 ולהתמודד ברשימה עצמאית במסגרת הבחירה הדמוקרטית, ואולם בחר להסיר את מועמדות מפלגתו לפני הבחירות.

תפקידים ציבוריים

  • יו"ר הנהלת הרשות לקליטת העלייה בחיפה
  • סגן נשיא הפורום הציוני מ-1993, ונשיא הפורום מ-1996
  • חבר מועצת העיר חיפה
  • יו"ר השדולה הפרלמנטרית להגנה הצרכן"

(ויקיפדיה ואתר הכנסת)

השפעת המגזר על הפוליטיקה הישראלית

ההגירה המסיבית של שנות ה-90 אירעה בעת שהסביבה האלקטוראלית התאפיינה באיזון צמוד, והיא משכה תשומת לב רבה מצד המפלגות והפוליטיקאים הישראלים.

בבחירות של 1992 הכריעה הצבעתם לטובת מועמדה של מפלגת העבודה יצחק רבין, כאשר הוא קיבל מהרוסים כ-60% מהקולות. מן הסקרים שנערכו בבחירות 1996 עולה כי הבוחרים דוברי הרוסית הצביעו בדרך כלל לבנימין נתניהו והייתה להם השפעה מכרעת על תבוסתו של ראש הממשלה המכהן שמעון פרס.

קדימה והמגזר הרוסי

במערכת הבחירות של 2006 קדימה הסתמכה בחלקה על קולות הבוחרים דוברי הרוסית. התכנית של שרון הייתה לקשור את העולים לקדימה כפי שבגין עשה עם המזרחים. תוכנית זו התקלקלה כאשר סקרים הראו שהרוסים כבר לא מאמינים בקדימה, בעקבות אשפוזו של אריאל שרון. כשקדימה הבינה מצב עניינים זה, היא נקטה בפעולות למנוע את זליגת הבוחרים: מרינה סולודקין מוקמה כעת במקום השישי ברשימתה לכנסת בעשירייה הראשונה, הושקע עוד מאמץ ותקציב בפרסום ברחוב הרוסי והושם דגש על הייצוג של עולים בשאר העשיריות.

כך קדימה בראשות אולמרט השיגה אחוז נאמנות גבוה בקרב העולים שהחליטו להצביע לה (יותר מ-44 אחוז), וקיבלה חמישה עד שישה מנדטים מהעולים. זאת לעומת למעלה מעשרה מנדטים רוסיים שהלכו אחרי שרון לפי הסקרים.

ב-2007 חלה הידרדרות ביחסי קדימה ומתפקדיה העולים. זאת אולי בעקבות התבטאויות השרים מאיר שטרית ויעקב אדרי בדבר הצורך להחמיר את תנאי חוק השבות.

"עם הרכבת ממשלה נטולת שרים דוברי רוסית, ועם המלחמה אחר כך, נעלמו גם מנדטים אלה. התקשורת ברוסית, שהייתה אדישה בעיקרה, נהפכה אחרי המלחמה לעוינת לקדימה בכלל ולאולמרט בפרט. מצב זה החמיר בשל העובדה שעיקר האופוזיציה לאולמרט במפלגה באה דווקא מהח"כים הרוסים. הח"כים מרינה סולודקין וזאב אלקין ניהלו מדיניות עצמאית ולא ניסו להסתיר אפילו את דעתם על ראש מפלגתם. קדימה נותרה כמעט בלי מתווכים ברחוב הרוסי." (גלילי, 2007)

באותה עת נוצר מצב מעניין, שבו המצביעים הרוסים עצמם מתרחקים מקדימה, אבל פעילים פוליטיים רוסים בשטח הבינו שהם יכולים לנצל את חולשת המפלגה החדשה ולהתקדם בתוכה בקלות. פעילים אלו פקדו לקדימה 15% מכלל מתפקדי המפלגה, כולם דוברי רוסית.

הליכוד והמגזר הרוסי

הליכוד זוכה לציון עלוב בשאלת "האינטרסים של העולים". הניגוד הזה, אהבה לבנימין נתניהו ורתיעה מהליכוד, הוא שמנחה את הקמפיין הרוסי של הליכוד – שהתמה המרכזית שלו היא להסתיר את המפלגה ולהבליט את המועמד. (איל, 2006)

העבודה והמגזר הרוסי

בבחירות 2006 מפלגת העבודה איבדה כמעט לחלוטין את הקול הרוסי. יש שייחסו מגמה זו ליחס הקריר שקיבל יושב ראש העבודה עמיר פרץ מצד המגזר.

ש"ס והמגזר הרוסי

בבחירות של 1999 יצאה מפלגת העולים ישראל בעלייה עם הסיסמה "נאש קונטרול", קיצור של הסיסמה ברוסית "משרד הפנים בשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים בשליטה שלנו". "נאש קונטרול" אל מול "ש"ס קונטרול" היה בשנים ההן אחד מסמליו המובהקים של אחד השסעים העמוקים בחברה הישראלית.

ב-2001 ש"ס החלה לחזר אחר הקול הרוסי, וגייסה את אמנון כהן, יוצא בוכרה, לתפקיד נציג העולים מרוסיה בש"ס. בראיון עמה ל"הארץ" (גלילי, 2001), אמרה מנכ"לית העיתון הרוסי המוביל "וסטי", שלש"ס דווקא יש סיכוי לקנות את לב הרוסים.

זאת בגלל שש"ס מוכיחים עצמם במעשים, כמו פתיחת מוסדות חינוך, ולא בדיבורים. תכונה כזו מוערכת על ידי הציבור הרוסי.
כעשור לאחר המאבק בין ש"ס לישראל בעלייה, ולאחר התמזגות ישראל בעלייה בליכוד, נדמה כאילו לציבור הרוסי כבר אין מפלגה סקטוריאלית בלעדית. במצב כזה, מקווים בש"ס לאסוף חלק מקולות הרוסים חסרי הבית.

ביביליוגרפיה

ספרים ומאמרים

  • גולדסטיין קן וגיטלמן צבי "מ'רוסים' לישראלים?", הבחירות בישראל 2003, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2004.
  • נויברגר בנימין, "ממשל ופוליטיקה. המפלגות בישראל", האוניברסיטה הפתוחה, 1997.
  •  שפירא דן, "אל תפחדו מאיתנו", ארץ אחרת, גיליון מספר 19: מיליון עולים רוסים: איך השתנינו ועוד נשתנה, 31.12.2003.

מאמרים וכתבות בעיתונות ובאתרים

לקסיקונים ואנציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2011), "אביגדור ליברמן", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "ארקדי גאידמק", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "יולי אדלשטיין", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "יורי שטרן", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "ישראל ביתנו", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "ישראל בעליה", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "מפלגת לב", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011),"נתן שרנסקי", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011),"סופה לנדבר", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "עלי"ה", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.
  • תורמי ויקיפדיה (2011), "רומן ברונפמן", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, אוחזר ב-30.12.11.

מילות מפתח

מפלגה-רוסית | מצביע-רוסי | רוסים-בפוליטיקה | דפוסי-הצבעה-רוסים | הצבעה-דוברי-רוסית | הצבעה-יוצאי-ברה"מ | ישראל-ביתנו | נתן-שרנסקי | אביגדור-ליברמן | ישראל-בעלייה | האיחוד-הלאומי | לב-לעולים | עלי"ה | מרינה-סולודקין | מפלגת-קדימה | מפלגת-שינוי | נאש-קונטרול | מרינה-סולודקין | זאב-אלקין | יולי-אדלשטיין | סופה-לנדבר | יורי-שטרן

הערות שוליים

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.