אנשים ישראל אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 8 מדרגים

ישובים בלתי מוכרים בישראל

מפה
המועצה האזורית לכפרים הערביים הבלתי מוכרים בנגב
היישובים הבלתי מוכרים בנגב
היישוב הלא מוכר רח'מה
אורי זקהם
היישוב דאר אל חנון
אורי זקהם
הריסות היישוב ערב אלחמדאן
אורי זקהם
כביסה מתייבשת ומובילי מים
אורי זקהם
צולם ביישוב הלא מוכר עבדה
מבנה פח המשמש כגן ילדים
אורי זקהם
צולם ביישוב הלא מוכר רח'מה
מוביל מים בשבט אלאטרש
אורי זקהם
מכולת ביישוב עבדה
אורי זקהם
מפת הכפרים הלא מוכרים בנגב
המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב
מצבה על חורבות בית שפונה ביישוב אלערקיב
אורי זקהם
מצבה, שהקימו נורי אלעוקבי ואחיו שיח' סעיד, על חורבות הבית, בו נולדו וגרו עד לפינויו בשנת 1951
קולט שמש בואדי אל נעם
אורי זקהם
קופת חולים כללית ביישוב עבדה
אורי זקהם
מחברי המאמר
שרון הורנשטיין, ועוז אלמוג סייע בתחקיר ובצילום: אורי זקהם

נוצר ב-4/29/2008  |  עודכן לאחרונה ב-11/6/2010

הרקע לתופעת היישובים הבלתי מוכרים

שורשים היסטוריים

שורשיה של תופעת הישובים שלא הוכרו על ידי מדינת ישראל נעוצים עוד במלחמת העצמאות ב-1948 וקשורים להחלת הריבונות על שטחי המדינה.

במהלך המלחמה נמלטו רבים מהתושבים הערביים מבתיהם, ומשביקשו לשוב אליהם לאחר המלחמה וטרם סגירת הגבולות, גילו שיישוביהם כבר נתפסו על-ידי רשויות המדינה (על-פי חוק האפוטרופוס לנכסי נפקדים) ויועדו למטרות אחרות. בחלק מהמקרים בחרו התושבים להתיישב בסמוך ליישוב הישן. מדינת ישראל התנגדה בדרך-כלל להקמת יישובים כאלה, ולא הכירה בהם. 

במקרים אחרים עזבו התושבים כליל את כפרם ועברו להתגורר במקום אחר בו הקימו ישוב זמני, למשל היישוב עין חוד (عين حوض) שעל הכרמל, שהוכר רשמית רק בשנת 2005.

הגדרות

יישוב בלתי מוכר (או כפר בלתי מוכר) מוגדר בספרות המקצועית ובמסמכי המדינה כיישוב, שרשויות המדינה אינן מכירות בקיומו, ולפיכך אין לו רשות מקומית (הוא אינו מנוהל על ידי מועצה מקומית ואינו כלול בתחומי מועצה אזורית). ישוב זה חסר שטח שיפוט, תושביו אינם זכאים לאספקת שירותים כגון חיבור לרשתות המים, החשמל והטלפון, הוא אינו כלול בתכנון שירותי בריאות וחינוך, ולא בתכנון רשת הכבישים והתחבורה הציבורית. שמות היישובים הבלתי מוכרים אינם מצוינים במפות הרשמיות ואין שילוט של דרכי הגישה אליהם. בנוסף אין מוצבות בהם קלפיות בימי הבחירות, אולם תושביהם כפרטים הינם אזרחים לכל דבר ובין היתר בעלי זכות בחירה, אותה הם יכולים לממש בישובים (מוכרים) סמוכים. גם שאר זכויותיהם כאזרחים נשמרות, שכן הם רשומים במרשם האוכלוסין.

למעט מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון, המאוכלסים על ידי יהודים, כל הישובים הבלתי מוכרים בתוך הקו הירוק הינם ישובים ערביים – רובם הגדול בנגב – ומאוכלסים בעיקר בידי בדואים.

רוב היישובים, שהיו קיימים ערב הקמת המדינה, הוכרו כישובים רשמיים לאחר הקמתה, מלבד מספר ישובים ערביים, בעיקר כאלה שננטשו במהלך המלחמה, אך תושביהם שבו אליהם לאחריה.
בנוסף לא הכירה המדינה ביישובים שהוקמו זמן קצר אחרי מלחמת העצמאות על-ידי פליטים ערבים (במיוחד הפליטים המכונים בחוק הישראלי "נוכחים נפקדים", כלומר כאלו שנשארו בישראל אך התיישבו במרחק רב ממקום מגוריהם הקודם).
במהלך שנות קיומה של המדינה הוקמו יישובים חדשים על אדמות, שמוגדרות כיום כאדמות מדינה, אף כי תושביהן טוענים לבעלות עליהן. יישובים אלה אינם מוכרים אף הם.

דוגמאות לכפרים לא מוכרים

א-נוואקיר - ליד ערב אלערמשה בגליל המערבי. הוקם בתקופת המנדט ע"י בני השבט.

סרכיס – נמצא צמוד לצומת סומך בצפון. בתיה הקיצוניים של שכונת גבעת טל בקרית אתא מגיעים על למרחק של כ-150 מ' מבתיו. סרכיס הוקם בתקופת המנדט.

עין חוד' – עין חוד היה כפר פלסטיני שנכבש ביולי 1948 ותושביו חלקם ברחו וחלקם גורשו. כיום נמצא במקום כפר האמנים עין הוד. משפחה אחת (משפחת אבו אלהיג'א) ברחה מזרחה לקצה האדמות של הכפר, ובנתה שם כפר חדש, אך באותו שם, עין חוד'. לאחר מאבק ממושך זכה עין חוד בהכרה בשנות ה-2000.

ערב אלחמדאן – כפר כבן 110 שנים, ליד הקבוץ (שהופרט) לוטם, מצפון לדיר חנא. בכפר מספר בתים המעידים על הגיל הוותיק של היישוב.

דאר אלחנון – כפר זה נמצא בוואדי עארה, ליד ערערה. הכפר נוסד בשנות ה- 1920, על אדמת תושביו שנרכשה בתחילת המאה ה-20. דאר אלחנון הוא כפר בת של ערערה והיה שייך לו מנהלית עד 1963, שבמהלכה הועבר לתחום המועצה האזורית מנשה. המדינה לא חולקת על הבעלות על האדמה, אלא על קדמותו של הכפר וזכות תושביו לחיות בו. בדאר אלחנון אין חשמל, על כמה מבתיו תלויים צווי הריסה, וקצה הדרך לכפר שצופה באספלט נהרס לפני חדשים מספר ע"י משרד הפנים בליווי כוחות משטרה. אחת מהסיבות שמועלית שוב ושוב ע"י משרד הפנים כנגד ההכרה היא הסכנה לנוף הירוק בסביבה. עם זאת לאחרונה הוחלט בהחלטת ממשלה להכיר בהאחזות נחל שאוזרחה ליד דאר אלחנון בשם מצפה אילן. מצפה אילן מרוחק כ-3 ק"מ בלבד מדאר אלחנון. הממשלה הכירה במצפה אילן למרות הפגיעה בנוף הירוק ולמרות שמשרד המשפטים התריע כל הזמן שאזרוח ההאחזות נעשה בניגוד לחוק.

בתי אלווחדי, ג'וואריש - רמלה - משפחת אלווחדי השתכנה ברמלה ליד בית הסוהר בפקודת השלטונות באמצע שנות ה-1950. רבים מבתיהם מיועדים להריסה, והאזור הוכרז כשמורת טבע. בשכונת ג'וואריש ברמלה גרים בעיקר בני משפחת ג'רושי שהם פליטים מקטרה (כיום בגדרה) שנשלחו לשם ע"י השלטונות. האדמה חקלאית, ורשיונות בנייה לא ניתנים.

אלעזה - הכפר אלעזה שליד כפר מנחם, בעבר נקרא ח'רבת איסטאס, היה מרכזה של משפחת אלעזה ששלטה ברוב האדמות באזור ובעלת כוח פוליטי רב. ח'רבת איסטאס נוסדה בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. שליטת המשפחה בקרקעות חלשה על שטחים נרחבים, עד לבית ג'וברין מדרום ומזרחה לעג'ור ותל א-סאפי. כל כפרי אלעזה חרבו, משפחת אלעזה מח'רבת איסטאס עברה ליפו (שם היו ברשותם בתים) בזמן מלחמת 1948. מאוחר יותר שבו לח'רבת איסטאס ואילו ב-1999 הוכר מקום מושבם ככפר. במקום קיימים שני ריכוזי בתים: האזור המזרחי הוא ח'רבת איסטאס, ובו מבנה החווה העתיק. החלק המערבי נקרא ח'רבת טרטר.

אלעוקבי - כפר לא מוכר מדרום לחורה בנגב, ובו כ-200 משפחות. השבט גר קודם בכפר אלערקיב שהיה ממוקם דרומית לרהט. (חלק מהשבט גר בזחיליקה – כיום תלמי בילו – וגלה לעזה במלחמת 1948). בשנת 1951 הועברו בני השבט על גבי משאיות צבאיות לאזור חורה. בתי הכפר – נהרסו. בית הספר שהיה בכפר נסגר ואחר כך נהרס. לבני אלעוקבי לא היה כל בית ספר עד לסוף הממשל הצבאי ב- 1966. האדמות במקום גלותם היו כבר בשימושם או בבעלותם של חקלאים בדואים אחרים. מקום מגוריהם הנוכחי אינומוכר גם היום על ידי המדינה.

ואדי אלנעם - ואדי אלנעם הוא כפר לא מוכר גדול, בן כ-8000 תושבים, ממזרח לכביש 40 ומול אזור התעשייה רמת חובב. בעבר התגוררו תושביו ממערב לכביש. בשלב מסוים הועברו בפקודת הממשל הצבאי מזרחה, כאשר השטח המערבי הוקצה לצרכי שטחי אימון של צה"ל.

רח'מה - רח'מה הוא כפר לא מוכר מצפון לירוחם. חלק מהתושבים גרו שם עוד טרם קום המדינה, וחלק הועברו לשם בפקודת הממשל הצבאי ב-1953 מג'בל ח'רוף (הר חריף). במקום אין כל תשתיות, חשמל או מוסדות חינוך. לאחרונה התארגנו התושבים עצמית על מנת לפתוח גן ילדים.

מספר היישובים הבלתי מוכרים

קיימות ההערכות שונות וסותרות לגבי מספר הישובים הבלתי מוכרים. זאת ועוד, המדינה מכירה טיפין-טיפין ביישובים מסוימים, כך שמספר הכפרים הלא מוכרים קטן במשך השנים.
בפני ועדת מנע (ראו בהמשך) הובאו נתונים שהתייחסו לכ-1,440 כפרים בלתי מוכרים. ח"כ תמר גוז'נסקי, שהיתה חברה בוועדה, ציינה במסגרת הסתייגויותיה לדו"ח, כי מספר זה הינו מוגזם בהשוואה לנתונים אחרים שהעמידו את מספר הישובים הבלתי מוכרים על 108.

מספר זה (108) מתיישב עם הערכות מאוחרות יותר, שהתייחסו לשנת 2007 ואשר נקבו במספר של 97 כפרים לא-מוכרים, כולם יישובים ערביים, 59 מהם יישובים בדואים בנגב. 

מספר הכפרים הבלתי מוכרים בנגב נתון במחלוקת, המתייחסת הן לשאלה, אם באזור מסוים קיים בכלל ריכוז אוכלוסיה בדואית באופן קבוע, והן לשאלה אם אותו ריכוז הוכר על ידי המדינה כיישוב או לא.

חלק מההערכות נוקבות במספר 57 כמשקף את מספר היישובים הבלתי מוכרים בנגב. . ועדת גולדברג (ראו להלן) מצינת כי מספר הכפרים הבלתי מוכרים עומד על 46. 

הערכות אחרות, הנסמכות על בעלי תפקידים במנהלת הבדואים בנגב של מינהל מקרקעי ישראל ובמינהל התכנון של משרד הפנים, מלמדות כי כמות הישובים הבלתי מוכרים בנגב עומדת על 33 בלבד. 

לפי גורמים אלה, נכון לשנת 2006 היו בנגב 45 ישובים בלתי מוכרים. עשרה ישובים מתוכם היו כבר בשלבי הכרה ואיגוד תחת מועצת אבו-בסמה, שהוקמה לצורך כך, וכאמור, שני ישובים כבר זכו להכרה בפועל בשנת 2005 - אום בטין (ام بطين) ותראבין א-צאנע (ترابين).  שניים נוספים מתוך 35 הנותרים, אבו-תלול (ابو تلول) ואל-פורעה (الفرعة), הוכרו אף הם במסגרת תוכנית המתאר המחוזית ושאר הישובים נמצאים אף הם בהליכי תכנון, אם כי לדברי גורמים שונים במגזר הבדואי, התכנון אינו חופף את מקומם הפיזי המדויק הנוכחי של הישובים, ולמעשה שטחיהם הנוכחיים של היישוביים יימצאו בסופו של דבר מחוץ לגבולות הישובים שיוכרו.

מספרם המדויק של הכפרים הבלתי מוכרים בצפון הארץ אינו ידוע. מדו"ח ועדת מנע (ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא המגזר הבדואי בישראל) עולה, כי נכון לשנת 1996 עמד מספר הישובים הבדואים הבלתי מוכרים בצפון הארץ על 33, מתוכם 25 במחוז הצפון ו-8 במחוז חיפה. בעת כתיבת הדו"ח עמדה על הפרק הכרה ממשלתית בחלק מהישובים והדבר צוין בפרק המסקנות, בו המליצה הוועדה להכיר בישובים נוספים, בעיקר באלו המרוחקים ואשר לתושביהם יש בעלות על הקרקע. כמו כן המליצה הוועדה על סיפוח חלק מהישובים הבלתי מוכרים ליישובים קיימים (ערביים או יהודיים) תוך הרחבת תוכנית המתאר של ישובים אלה.

גודל האוכלוסייה ביישובים הבלתי מוכרים

גודל האוכלוסייה בישובים הבלתי מוכרים אינו ברור. על-פי חלק מההערכות, חיים ביישובים הבלתי מוכרים כ-75 אלף איש, מתוכם כ-65,000 בדואים בנגב (נכון לשנת 2006). 

על פי הערכות הלמ"ס כמות הבדואים בנגב קטנה יותר, והיא עומדת (נכון לשנת 2006) על מעט יותר מ-50,000 איש.
במהלך חודש נובמבר 2007, עלה לשידור בתחנות הרדיו קמפיין תקשורתי למען הכרה בישובים הבלתי מוכרים. קמפיין זה נקב אף הוא במספר של 50,000 איש, הגרים בכפרים הבלתי מוכרים. 

בדו"ח שפרסמה האגודה לזכויות האזרח בדצמבר 2007 הוערך מספר התושבים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב בכ-80,000 איש. ועדת גולדברג (ראו להלן) מציינת כי לפי נתוני משרד הפנים, נכון לשנת 2007, גרים בכפרים הבלתי מוכרים 62,487 נפש. (בנתוני משרד הפנים רישום השבט בתעודת הזהות כמקום מגורים בלי ציון ישוב מוכר, מוגדר כמגורים בפזורה. בפני הוועדה הוצגה מצגת של אלי עצמון, ולפיה מספר הבדואים בפזורה הוא 84,641.

היישובים הבלתי מוכרים בנגב

תופעת הישובים הבלתי מוכרים בנגב קשורה קשר הדוק לאורח החיים הנוודי של האוכלוסייה הבדואית.

לפני הקמת המדינה

עד שנת 1896 חיו הבדואים בנגב באופן חופשי, כאשר השלטון העותומאני לא התערב בנעשה בנגב. בעקבות מלחמות בין שבטיות, התערב השלטון וסימן את הגבולות הבין-שבטיים, כלומר את השטחים שאותם הורשה כל שבט להחזיק. עם זאת בשטחים אלה לא הוקנתה לשבטים בעלות. פעולה זו של השלטונות יחד עם הקמת העיר באר שבע בנגב סימנו את תחילת סיומו של תהליך הנוודות של הבדואים ומעבר לשלב התנחלות והתיישבות בנגב. 

השלטון הבריטי אימץ את חוקי הקרקעות העותומאניים (ראו בהמשך), ואף הוסיף עליהם את פקודת הקרקעות (מתות), שמטרתה הייתה למנוע פלישה לקרקעות ואי הכרה בתפיסה בלתי מורשית של קרקע. שלטונות המנדט אף ערכו רישום ראשוני של האדמות והחל משנת 1934 החלו לגבות מסי קרקעות. מפות מנדטוריות מלמדות על מיקומם של שבטים בדואים בנגב אולם אלה לא סימנו את גבולותיו של כל שבט. 

גודלם ומיקומם של האזורים, בהם ישבו הבדואים או עיבדו אדמות, אינם ידועים בוודאות ונתונים במחלוקת כמו גם גדולה של האוכלוסייה באזור. במפקד הכפרים הבריטי משנת 1943 צוין כי הבדואים עיבדו בנפת באר שבע כשני מיליון דונם, אולם יש הטוענים כי השטח שעובד על ידי הבדואים בנגב לא עלה על 60,000 דונם.

עמנואל מרקס בספרו "החברה הבדואית בנגב", תיאר את מיקומם וגודלם של השבטים והמטות השונים של הבדואים בנגב ערב הקמת המדינה. 


שבטי הבדואים בנגב לפני 1948 *
מטה מספר שבטים מספר נפשות ** אזור
תראבין 25 21,000
(33,064)
בקעת באר שבע המערבית
תיאהא 28 18,000
(27,069)
מרכז ומזרח בקעת באר שבע
עזאזמה 12 12,000
(16,505)
מרכז הנגב
חנאג'רה 4 7,000 דרומית לעזה
ג'ובאראת 14 5,000 צפונית לעזה
סעידין 6 1,000 דרומית לים המלח
אחיואת 3 1,000 ליד מפרץ אילת
ג'אהלין 3 750 הרי חברון
סה"כ 95 65,750
(70,000)
 
 

לאחר הקמת המדינה

כאמור, ערב הקמת המדינה היו מרבית הבדואים נוודים, שהתפרנסו בעיקר מגידול צאן, ונדדו איתו למציאת אדמות מרעה, תוך שהם חוצים לא אחת את קווי הגבול. לאחר 1949 נעשתה הנוודות קשה, בשל סגירת הגבולות המדיניים והלאמת הקרקעות. רבים מהבדואים הפכו לנוודים למחצה ופרנסתם מחקלאות ורעיית צאן גם יחד. כתוצאה מכך הוקמו נקודות יישוב קטנות בכל רחבי הנגב. יש לציין כי תהליך הפיכתם לנוודים למחצה החל עוד קודם לכן עם התערבותו של השלטון העותומאני בהסדרת החלוקה השבטית על אדמות הנגב.

בשנת 1951, עם החלת הממשל הצבאי על כל ערביי ישראל, אולצו הבדואים בנגב לעבור לאזור הסייג ("המשולש" שבין דימונה, ערד ובאר שבע). חוק הקרקעות משנת 1952, שקבע כי מי שאדמתו אינה בחזקתו באפריל 1952 מאבד את זכותו עליה, גרם לאובדן זכויותיהם של הבדואים בקרקעותיהם שמחוץ לאזור הסייג, אליהן לא יכלו לשוב. הדבר גרם גם ליצירת שני מעמדות בתוך אזור הסייג: שבטם בדואים שהיו באזור עוד קדום לכן ועל כן היו "בעלי קרקע" לעומת "מחוסרי הקרקע" (אותם שבטים בדואים שהועברו לאותו אזור). במקביל, החל תהליך של פיתוח אדמות, שהבדואים טענו כי הם שטחי מרעה לצאן ושטחי העיבוד החקלאי שבחזקתם, וזאת לצורכי הקמת יישובים יהודיים, שמורות טבע, שטחי אש ומחנות צבא (שהבולט ביניהם הוא שדה התעופה בנבטים).

בשנות ה-60 המאוחרות ובשנות ה-70 המוקדמות החלה הממשלה ליישם תכניות ליישוב מחדש של הבדואים בנגב בשבעה יישובים עירוניים: רהט (رهط), תל שבע (تل السبع), ערערה (عرعرة), כסיפה (كسيفة), שגב שלום (شقيب السلام), חורה (حورة) ולקייה (اللقية). זאת, על מנת לרכזם בשטח מוגדר ולמנוע מהם להתיישב או לתבוע בעלות על שטחי אדמה. כיום רהט הוא הישוב הבדואי הגדול ביותר, והוא הרביעי בגודלו אחרי שלושת הישובים המוסלמים הגדולים ביותר בישראל.

שני יישובים בנגב (רהט ותל שבע) מנוהלים על-ידי נבחרי ציבור, לעומת חמשת היישובים האחרים המנוהלים על-ידי ראשי מועצות ממונות (על-ידי משרד הפנים), שאף לא אחד מהם נמנה עם האוכלוסייה הבדואית. אספקת השירותים ובניית התשתית ביישובי הקבע - חינוך, בריאות, כבישים, מים ועוד - שימשו תמריץ למשיכת כמחצית מהאוכלוסייה הבדואית ליישובים אלה, בעוד שהיתר מסרבים בכל תוקף לעזוב את היישובים הבלתי מוכרים, ועקב כך מתגוררים בתנאי מחיה קשים.

הסיבות להתנגדות הבדואים למעבר לישובים המוכרים הן, בין השאר:

  • הצורך של חקלאים בדואים באדמות פוריות יחסית לחקלאות. (הישובים המוכרים מתאימים יותר לאופי עירוני, ואדמותיהם אינן מאפשרות גידול חקלאות ומרעה).
  • סירוב לפנות בתים וקרקעות ללא פיצוי הולם.
  • חוסר אמון בין רשויות המדינה לבין הקהילה הבדואית ומנהיגיה, הנובע מתחושה שמטרת המדינה היא לנשל את הבדואים מאדמותיהם.
  • תלונות על הזנחה ביישובים החדשים.
  • השאיפה לשמור על המסורת וצביון החיים הבדואי המסורתי.
  • החשש להיות נתון למרותם של שבטים אחרים וחמולות מתחרות. 

עם זאת, סלע המחלוקת העיקרי בין הבדואים לרשויות המדינה נסב על גודל הקרקע שהיתה בבעלותם של הבדואים ערב הקמת המדינה, כאשר לגבי חלק ניכר מהקרקעות טוענת המדינה כי מדובר בשטחים שלא ניתן לרכוש בהם בעלות.
 
לטענת הבדואים, השלטון התורכי ולאחריו השלטון הבריטי הכירו בזכויות הבעלות בקרקעות עליהן יושבים הבדואים מזה שנים. הכרה זו התבטאה, בין היתר, בגביית מסי קרקע, הכרה רשמית במכרית קרקעות מהבדואים לתנועה הציונית (מכירות שנרשמו בטאבו)

אף על-פי שחלק נכבד מהאדמות היה בשימושם, נמנעו הבדואים לפני קום המדינה לרשום את האדמות על שמם במוסדות המנדט ובמוסדות השלטון העות'מאני שלפניו. הבדואים נותנים סיבו היסטוריות ותרבותיות לאי-הרישום: ניכור ממוסדות מדינתיים, רצון להתחמק מגיוס לצבא, נגישות נמוכה למנגנון הרישום עקב פיזור האוכלוסיה, רמת השכלה נמוכה ואי ידיעת החוק בדבר חשיבות הרישום. לפעמים נמנעו במכוון מרישום אדמות כדי לחמוק מתשלום מס. אדמות לא-רשומות הוכרזו לאחר הקמת המדינה כאדמות מדינה.

בועדת גולדברג (ראו להלן) הודגש כי במשך השנים לא היתה כל חיוניות ברישום שכן באזורי הבדואים שרר משטר מקרקעין פנימי שהכיר בחזקה היסטורית ובהסכמי מכירה מסורתיים. מערכת קניין מסורתית זו תפקדה היטב.

כתוצאה מכך נאחז חלק ניכר מהאוכלוסייה הבדואית באדמה עליה הוא יושב ואף פלש לאדמות נוספות על מנת לממש את מה שנתפס על ידו כבעלות הלגיטימית על אדמות אלה.
 
ניתן לחלק את הבדואים התובעים בעלות על שטחים בנגב לשלוש קבוצות:

  • התובעים בעלות על קרקע המחוזקת על ידם (שטח קרקע זה הוערך בועדת גולדברג בכ-387,000 דונם).
  • התובעים בעלות על קרקע שהחזיקו בעבר ואינם מחזיקים בה כיום (בעיקר אותם בדואים שפונו לאזור הסייג כאשר ערב הקמת המדינה החזיקו בשטחים מחוץ לאזור הסייג).
  • תובעים בעלות על קרקע התפוסה על ידי אחרים.

חשוב להבהיר: חלק מתביעות הבעלות של הבדואים נוגע לקרקעות שנמצאות בשטחים של ישובים מוכרים. לאמור: ההכרה בבעלות הבדואים על הקרקע לחוד, והכרה רשמית בישובים לחוד. 

בשנת 1971 הוכרז על תהליך הסדר קרקעות בנגב הצפוני, על פי פקודת הסדר הזכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשנ"ט – 1969. בסיומו של ההסדר נרשמה כל חלקה על שם בעליה. (קדמו להכרזה זו הכרזות דומות על אזורים אחרים בנגב). הכרזה זו הביאה לידי ביטוי את העימות החזיתי בין המדינה לבדואים בנוגע לבעלות על הקרקעות ובעקבותיה הוגשו על ידי הבדואים בנגב 3,220 תביעות הנוגעות לכ-776,856 דונם.


פילוח תביעות הבעלות על קרקעות הנגב לפי שבטים
מטה שבט מספר תביעות שטח התביעות אחוז מסך התביעות
      פלחה מרעה סה"כ  
אל תיאהא אל הוזייל 180 39,774 5,156 44,930 5.8
  אל אסד 90 13,450 5,668 19,118 2.5
  אבו עבדון 37 8,182 1,691 9,873 1.3
  אל קוועין 12 2,789 21 2,810 0.4
  אל אעצם 191 27,237 17,964 45,201 5.8
  אבו עמאר 31 2,869 485 3,354 0.4
  אבו רקייק 736 84,004 48,986 132,990 17.1
  אל צאנע 200 33,015 6,163 39,178 5.0
  אבו רביעה 573 80,354 61,265 141,619 18.2
  אבו קורינאת 205 33,129 47,341 80,470 10.4
  אבו ג'וויעד 287 34,233 44,886 79,119 10.2
  אל נצאצרה 52 4,904 1,657 6,561 0.8
  אל זבארקה 31 3,971 1,858 5,829 0.8
  אל אפיניש 76 11,845 1,198 13,043 1.7
  אל עטאונה 92 13,672 1,689 15,361 2.0
  אל עוקבי 118 13,634 1,764 15,398 2.0
אל עזאמה אל עזאמה 144 37,525 49,625 87,150 11.2
אל תראבין אבו סירחאן 47 9,305 720 10,025 1.3
  אבו עמרה 48 4,727 43 4,770 0.6
  אבו סהיבאן 40 7,297 253 7,550 1.0
  אבו בלאל 14 4,087 643 4,730 0.6
  אחרים 16 6,436 321 6,757 0.9
סה"כ  3,220 476,439 299,397 775,836 100
 


מאז תחילת הסדר הקרקעות ניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע 80 פסקי דין שהתייחסו ל-50,050 דונם. 13 מהם ניתנו במסגרת פשרה שהושגה עם התובעים ו-67 מהם הסתיימו בדחיית התביעה (לעתים בשל זניחת התובע את התביעה או אי התייצבותו לדיון). עד כה טרם ניתן פסק דין אחד המכיר בתביעת הבעלות של בדואי על הקרקע שנתבעת על ידו.

הנימוק המשפטי העיקרי לדחיית התביעות הסתמך בעיקר על סיווג האדמות כקרקע מסוג מואת. על פי חוק הקרקעות העותומאני משנת 1958, הקרעות מחולקות למספר סוגים: קרקע בבעלות מלאה (מולכ), קרקעות ממשלה שזכות השימוש בהן ואכילה מפירותיהן נתונה למי שמעבד אותן (מירי), קרקעות רשות הרבים (מתרוכה), קרקעות הקש (וקף או מוקופה) וקרקעות מתות (מואת). המוחקק המנדטורי הכיר באפשרות של מסירת קרקעו מסוג מואת לעיבוד ופיתו אולם רק על ידי אישור מאת השלטונות. חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע בסעיף 155 כי אדמות, שערב חקיקתו של החוק סווגו כ"מואת" יירשמו על שם המדינה אלא אם קיבל אדם שטר קניין לפי אחד מחוקי הקרקעות של השלטונות במהלך השנים.

חשוב לציין כי יכולתם של הבדואים להוכיח בעלות על הקרקעות הינה מוגבלת לאור אי יכולתם לגבות את תביעתם במסמכים רשמיים.

המקרה המפורסם ביותר הוא תביעתם של בני שבט הואשלה, שעניינם הגיע עד לבית המשפט העליון, אשר דחה את תביעתם לבעלות על הקרקע. עיקר המחלוקת בין המדינה לבין בני שבט הואשלה נסבה על סיווג הקרקע, כאשר בית המשפט דחה את טענת הבדואים כי מדובר באדמות שמלכתחילה היו ראויות לעיבוד ולא אדמות מסוג מואת. בית המשפט העליון קבע כי המדינה עמדה בנטל ההוכחה כי מודבר בקרקע מסוג מואת. בית המשפט העליון אף דחה את טענת הבדואים להכרה מיוחדת בזכותם עקב אופיין המיוחד של הקרקעות בנגב, וקבע כי כשם שהמחוקק העותומאני והמחוקק הבריטי לא מצאו לנכון לעשות כן, אין זה מתפקידו של בית המשפט להעניק הקלות שאינן עומדות בהוראות החוק המפורשות. 

לקריאת פסק הדין לחצו כאן.

ועדת מנע

בשנת 1994 מינתה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטארית בנושא המגזר הבדואי בישראל. בראש הוועדה עמד ח"כ דוד מנע, ומכאן כינוייה השגור "ועדת מנע". הועדה התייחסה למכלול הבעיות במגזר הבדואי וחלק ניכר מדו"ח הוועדה התייחס לישובים הבלתי מוכרים. עיקר המלצותיו כוונו למניעת פתרון כפוי מצד המדינה ולהתחשבות בצרכים הייחודים של הישובים הבדואים, ובעיקר באורח חייהם המצריך הקמת ישובים בעלי אופי כפרי ולא עירוני. הוועדה המליצה, בין היתר, על הקמת ישובים בדואים נוספים בנגב ועל הגדלת תקציביהם של הישובים הבדואים שכבר קיימים.

בשנת 2003 הכריז ראש הממשלה, אריאל שרון, על תוכנית שמטרתה פתרון בעיית הכפרים הלא מוכרים. תוכנית זו כללה מצד אחד הכרה במספר יישובים בדואים חדשים, ומצד שני - הגברת האכיפה בסוגיית הבנייה הבלתי חוקית.

בהתאם לתוכנית, הוקמה בשנת 2004 מועצת אבו-בסמה (ابو بسمة) כדי לאגד את הכפרים הללו ולתת להם שירותים עירוניים בסיסיים, כגון חינוך ורווחה. בשנים האחרונות זכו עשרה כפרים לא מוכרים בהכרה במסגרת החלטות ממשלה. שמונה מתוכם יועדו לקהילה מוגדרת, כלומר עבור שבט מסוים, אשר ישב באזור. יישובים אלה הם: ביר-הדאג' (بير هداج), קסר-אלסר (قصر السر), אבו-קרינאת' (ابو قرينات), אום-בטין (ام بطين), אל-סייד (السيد) , תארבין-אלסאנע (ترابين), דריג'את (جريجات) וכוחלה (كحلة).
שני ישובים נוספים, מרעית (مرعيت ) ומולדה (مولدة), הם יישובים חדשים, שהקימה המדינה ושלא נועדו לאכלוס בלעדי של שבט מסוים, אלא לכמה קהילות שבטיות.

ביישובים אלו נעשה הליך תכנון רגיל, דהיינו לכל הכפרים הללו כבר יש תוכניות מתאר מקומיות ולחלקם יש גם תוכניות בינוי מפורטות.

במהלך 2005 הוכרזו שניים מהישובים הללו כישובים בדואים (אום בטין ותארבין-אלסאנע).
בהתאם לתוכנית המתאר המחוזית למטרופולין באשר-שבע, מתוך 35 הכפרים הלא-מוכרים הנותרים (לאחר ההכרה בעשרת הישובים הנ"ל) המדינה מכירה, למעשה, בשני היישובים הבדואיים אבו-תלול ואל-פורעה.
לפי המשך ההליך התכנוני המקובל, שני ישובים אלו אמורים להיכלל בעתיד בתוכנית מתאר מקומית ולהתחבר לתשתיות מים, חשמל וביוב, לקבל שירותי בריאות, חינוך וכיוצא בזה.

לשאר הכפרים הלא-מוכרים הגדירה תוכנית המתאר המחוזית "מרחבי חיפוש", שמשמעותם סימון שטחים כדי שהוועדה המחוזית תקבע אם יהיה אפשר להקים בהם יישובים חדשים לאוכלוסייה הבדואית.
מינהל התכנון במשרד הפנים טוען שאף שהתוכנית טרם אושרה, נעשית במקביל עבודת תכנון של היישובים עצמם. במילים אחרות: מבחינה מעשית נמצאים היישובים האלה בהליך שאמור להביא להכרה רשמית בהם. על מנת לקצר את ההליך החלו עבודות התכנון של היישובים עוד בטרם אושרה תוכנית המתאר המחוזית, כך שברגע שזו תאושר, לא ייגרמו עיכובים נוספים הקשורים לצורך בתכנון היישובים.

עם זאת התוכנית מעוררת התנגדות בקרב גורמים שונים במגזר הבדואי. לטענתם, בתוכנית לא ניתן מענה תכנוני כולל לסוגיית הכפרים הלא-מוכרים. כאמור, התוכנית קובעת "מרחבי חיפוש" ועל-פי רוב לא נותנת פתרונות קונקרטיים. כמו כן, רוב הכפרים הלא-מוכרים נותרים מחוץ ל"מרחבי החיפוש" (כלומר כפרים אלה לא יוכלו לקבל הכרה במקומם הגיאוגרפי הנוכחי, ותושביהם ייאלצו לעקור לאזור אחר על מנת להקים שם ישוב שיוכר).

טענה אחרת היא כי שטחים רבים ב"מרחבי החיפוש" סובלים ממגבלות סביבתיות, וספק אם יהיה אפשר לפתח אותם לצורכי התיישבות. נוסף על כך, לא ברור מי האחראי לייזום התכנון העתידי ולקידומו (בשלב שאחרי "מרחבי החיפוש").

יתר על כן, לא ברור מה יהיו הקריטריונים להכרה ביישובים ומה יעלה בגורלם של הכפרים השוכנים מחוץ ל"מרחבי החיפוש". גם לא ידוע אם היבטים כגון שימור המסורת והתרבות ואפשרויות לעיסוק בחקלאות יובאו בחשבון בהליך ההכרה והתכנון. 1

ועדת גולדברג

ביום 23.12.2007 מינה שר הבינוי והשיכון, זאב בוים, ועדה שתמליץ לממשלה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, ובכלל זה על גיבוש הצעות לתיקוני חקיקה. בראש הוועדה עמד שופט בית המשפט העליון לשעבר, השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג. 

ביום 11.12.2008 פרסמה הוועדה את המלצותיה, ובראשן המלצה להכיר בכפרים הבדואים הבלתי חוקיים. בנוסף המליצה הוועדה כי כפרים, שלא ניתן להכיר בהם, יקבלו אפשרות לעבור למקום אחר. עוד הציעה הוועדה הסדר, שבמסגרתו יקבלו הבדואים חלק מתביעות הקרקע שלהם באמצעות הקצאת קרקע וחלק בפיצוי כספי. הוועדה אף המליצה להקים ועדה, שתכיר במהירות במבנים בדואים בלתי חוקיים בתחומי הכפרים שיוקמו.

לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן.

לצפייה במפות ההתישבות הבדואית והיישובים הבלתי מוכרים בנגב לחצו כאן.

היישובים הבלתי מוכרים בצפון

מרבית הכפרים באזור צפון הארץ הינם כפרים שננטשו במהלך מלחמת העצמאות ותושביהם שבו אליהם לאחריה, אך לא הורשו באופן רשמי להתיישב בהם. לפיכך הם התיישבו באופן בלתי רשמי ובלתי מוכר באזורים סמוכים ליישוב המקורי. במרוצת השנים הוכרו חלק מהם, למשל הכפר עין חוד ליד הכרמל, שהוכר בשנת 2005. 

במהלך השנים מאז הוגש הדו"ח זכו מספר ישובים בדואים בלתי מוכרים להכרה ולמעמד מוניציפאלי, וכיום הרוב המכריע של הישובים הבדואים בצפון הינם ישובים מוכרים שלחלקם מועצות מקומיות עצמאיות וחלקם מאוגד תחת מועצות אזוריות.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

 ספרי עיון ומדע

  • חיידר עזיז (עורך), ספר החברה הערבית בישראל: אוכלוסייה, חברה, כלכלה, 2005.
  • מרקס עמנואל, החברה הבדווית בנגב, רשפים, 1974.
  • רוזנהק זאב, מדיניות השיכון והערבים בישראל 1948 – 1977, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1996..

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • בן דוד יוסף, "הבדויים בנגב 1900 – 1960", עידן 6, 1986, 81.
  • חמאיסי ראסם, "ביצוע תוכניות מיתאר בכפרים הערביים", אופקים בגאוגרפיה 17 – 18, 1986, 161.
  • חמאיסי ראסם, "הבעלות על הקרקע כגורם מעצב מרחבים בישובים הערביים", אופקים בגאוגרפיה 40 -41, 1994, 43.
  • מוסא אווה, "שוויון בחלוקת הקרקעות במדינה? לא כל כך מהר", דו-עט, אפריל 2005, 12. 

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • האגודה לזכויות האזרח בישראל זכויות האדם בישראל - תמונת מצב 2007, 2007.
  • האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, דו"ח האגודה, אוגוסט 1990.
  • הוועדה להצעת מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, דו"ח הוועדה, 2008.
  • ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא המגזר הבדואי בישראל, דו"ח הוועדה, 1996.
  • מנהלת פרוייקט תכנית אב מתאר במגזר הערבי בראש משרד הפנים ובשיתוף מינהל מקרקעי ישראל ומשרד ראש הממשלה, לקראת הפעלת דרכים וכלים למימוש הגדלת פוטנציאל המקרקעין לפיתוח היישובים הערביים – דו"ח מסכם, 2000.  
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי מפקד האוכלוסין והדיור 1995, בתוך אתר הלמ"ס.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה הערבית בישראל, סטטיסטיקל 26, 2002. 

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2007). המשולש. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:06, נובמבר 14, 2007 
  • תורמי ויקיפדיה (2007). הנגב. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 20:44, נובמבר 15, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). הגליל. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 21:31, נובמבר 6, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). בדואים בישראל. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:17, דצמבר 2, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). כפר בלתי מוכר. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 08:58, דצמבר 2, 2007 
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אבו ג'ווייעד. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:08, פברואר 10, 2007 
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אבו עמרה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:35, מאי 3, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אבו קורינאת. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 00:26, יולי 5, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אבו רוקייק. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:10, פברואר 10, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אום בטין. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:23, מאי 7, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2008). אטרש. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:10, מרץ 7, 2008
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אעצם. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:44, מרץ 27, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אפיניש. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:43, מרץ 27, 2007 
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ביר הדאג'. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:59, יולי 21, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2006). ג'נאביב. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 20:46, נובמבר 10, 2006
  • תורמי ויקיפדיה (2006). הוואשלה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 20:16, נובמבר 10, 2006
  • תורמי ויקיפדיה (2007). הוזייל. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:49, מרץ 27, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). זבארגה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:49, מרץ 27, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). חורה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:33, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). כסייפה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 02:28, אפריל 11, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). לקיה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:05, אוקטובר 19, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). מסעודין אל-עזאזמה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 21:29, אוגוסט 2, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). מרעית ודריג'את. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 19:45, אוגוסט 3, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). נצאצרה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 20:32, אוגוסט 5, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). עוקבי. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:47, מרץ 27, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ערערה-בנגב. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:41, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). קבועה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 21:55, יולי 8, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). קודייראת א-צאנע. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:45, מרץ 27, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). קוואעין. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:45, מרץ 27, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2006). קסר אל-סיר. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 20:11, נובמבר 10, 2006
  • תורמי ויקיפדיה (2007). רהט. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:23, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). שגב-שלום. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:45, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). תל שבע. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:13, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). תראבין. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 06:18, ספטמבר 13, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). תראבין א-צאנע. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:38, אפריל 15, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אום אל-קוטוף. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 18:06, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אל עריאן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 05:10, אוגוסט 29, 2007  
  • תורמי ויקיפדיה (2007). בסמ"ה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:30, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ברטעה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 20:04, ספטמבר 3, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). דחי (יישוב). ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:46, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). מועאוויה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 05:45, אפריל 23, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). מוקייבלה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:57, ספטמבר 28, 2007
  • ויקיפדיה (2007). אבטין. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:00, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). אל-ח'וואלד. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 09:19, מרץ 15, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ד'הרה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 08:46, מאי 30, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). טובא-זנגרייה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:33, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). כמאנה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:51, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). מנשייה זבדה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:59, ספטמבר 13, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). נאעורה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 18:08, ספטמבר 28, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). עוזייר. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 15:14, אוקטובר 14, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). עיאדאת. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:31, ספטמבר 13, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ערב אל נעים. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 11:44, ספטמבר 14, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ערב אל סמניה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 15:22, פברואר 25, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). רומת אל-הייב. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:27, אפריל 5, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). שבלי - אום אל-גנם. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:44, ספטמבר 28, 2007 

כתבות ומאמרים בעיתונות

ארכיונים ומאגרי מידע

  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, תוכנית מיתאר לישובי הבדואים בנגב - מוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה, 2006.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: בנייה בלתי חוקית – מוגש לחה"כ רוחמה אברהם, 2004.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: תופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל – מוגש לוועדה לענייני ביקורת המדינה, 2005. 
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, בנייה בלתי-חוקית בעיר לוד - מוגש לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, 2006. 
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, הפיכת קרקעות חקלאיות המעובדות בידי בדואים בנגב, 2006. 
  • בג"ץ 8035/07 ו' אבריק-זבידאת נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 31.10.07).
  • זוהר אהרן, תוכנית פיתוח לבקעת באר שבע, 1982.
  • משרד הפנים תכנית מתאר ארצית משולבת לבניה לפיתוח ולשימור תמ"א 35 - הוראות התכנית, 2005.
  • רכס אלי (עורך) הערבים בישראל: קובץ נתונים סטטיסטיים, 2005.

אתרי אינטרנט

שונות 

  • מותגים מצגת המגזר הערבי 2007 מגמות וכיוונים, 2007.

  1. קטע זה נלקח ועובד בעיקר מתוך המקורות שלהלן: ויקיפדיה, בדואים בישראל; ויקפדיה, כפר בלתי מוכר; הכנסת מרכז המחקר והמידע, תוכנית מיתאר לישובי הבדואים בנגב - מוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה (2006); ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא המגזר הבדואי בישראל, דו"ח הוועדה (1996). המידע נבדק ואומת על ידינו ממקורת נוספים.  חזרה

מילות מפתח

מדינה | נגב | שבט | רהט | מואת | א-נוואקיר | אבו-בסמה | אליעזר-גולדברג | ועדת-גולברג | מלחמת-עצמאות | ועדת-מנע | סרכיס | עין-חוד' | ערב-אלחמדאן | דאר-אלחנון | ג'וואריש | אלעזה | אלעוקבי | רח'מה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על ישובים בלתי מוכרים בישראל (2)

    מערכת

    ציין בדיוק היכן זה מופיע ונבדוק.
    שבת א' בשבט תש"ע 16 בינואר 2010

    יוחנן

    איפה בארץ נמצאת עבדה
    שבת א' בשבט תש"ע 16 בינואר 2010

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.