אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 14 מדרגים

ידועים בציבור בישראל

תעודת זוגיות
אתר משפחה חדשה
ידועים בציבור, אתר משפחה חדשה, 7.2.2008
ידועים בציבור
אתר משפחה חדשה
באתר משפחה חדשה, 7.2.2008
מחברי המאמר
שי רודין, עוז אלמוג, דוד פז

נוצר ב-3/31/2008  |  עודכן לאחרונה ב-11/14/2010

רקע

אחד השינויים המשמעותיים שהתחוללו במבנה המשפחה המסורתי בעולם המערבי בעשורים האחרונים, היא העלייה בשיעור הזוגות החיים יחד ללא נישואים, המוגדרים כ"ידועים בציבור". מצב זה הוא לעיתים כורח המציאות הנובע מסיבות דתיות (כמו כהן וגרושה). לעיתים, הסיבה נעוצה בקושי לפרק את המסגרת הקיימת. יש הבוחרים בכך ממניעים כלכליים, או כיוון שאינם מאמינים במוסד הנישואין.

המציאות הניעה את הערכאות המשפטיות להשוות את המצב החוקי בין זוגות נשואים לזוגות שאינם נשואים, ולקבוע כי ניתן להחיל את הלכת השיתוף גם על זוגות שאינם נשואים.

בישראל, דרך-חיים זו עדיין אינה נפוצה ומוסד הנישואין שומר על יציבותו ומרכזיותו, הן בקרב כלל האוכלוסייה והן בקרב המגזר החילוני. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בשנת 2006, שיעור הנישואין של הגברים היהודים (בכל המגזרים) עמד על 16.5 לכל 1,000 גברים בגילאי 15 ומעלה ושיעור הנישואין של הנשים היהודיות עמד על 15.5 לכל 1,000 נשים בגילאי 15 ומעלה. שיעור זה קטן מן הסתם במעט (לא ידוע כמה) במגזר הצברי הלא דתי.

מיהם ידועים בציבור?

ידועים בציבור הם בני-זוג המנהלים משק-בית משותף. סטודנטים החולקים דירה ומשחת שיניים משותפת לא יוגדרו כידועים בציבור, אם אין ביניהם מערכת יחסית רומנטית, גם אם הם משלמים יחד שכר דירה. אבל הרומנטיקה אינה הסייג היחיד. זוג שנמצא בזוגיות חמש שנים ואינו גר יחד, אינו מוגדר כידוע בציבור. כלומר, צריך מערכת ניהול כלכלית משותפת - שכר דירה, חשבונות, קניית מצרכים במכולת, חלוקת עבודה באחזקת הבית, כתובת משותפת (לא בהכרח חשבון משותף).

הטוען לקיומם של יחסי "ידועים בציבור", עליו נטל ההוכחה. יש להוכיח קיומם של שני יסודות, חיי משפחה וניהול משק-בית משותף. יסוד חיי המשפחה מורכב, בין היתר, מקיומם של יחסי אישות הנהוגים בין בעל לאשתו, יחסי אהבה וחיבה. ניהול משק-בית משותף אינו יסוד נפרד ועצמאי, אלא נגזר מחיי המשפחה ומכוון לניהול משק-בית כפועל יוצא של חיים משותפים, ולא מתוך בחירה של נוחות או כדאיות.

המבחנים לקיום שני היסודות הנ"ל אינם נוקשים, וכל מקרה נבחן לגופו. עם זאת, לצורך כוונת שיתוף אצל זוגות שאינם נשואים, נדרשת ראיה מחזקת, מעבר לזו הנדרשת בין בני-זוג נשואים. לפיכך, הנטל המוטל על הטוען לשיתוף ביחסי "ידועים בציבור", כבד יותר.

ישנו הבדל מהותי בין כוונת השיתוף של בני-זוג נשואים, לזו של ידועים בציבור. לגבי זוגות נשואים קיימת כוונת שיתוף ברכוש, הנוגעת לזכויות סוציאליות, לדירת מגורים, לנכסים, לחשבונות וכיוצא באלה, ובמרבית המקרים היא שרירה וקיימת, אף ללא קשר לרישום בפועל. לעומת זאת, במערכת יחסים של ידועים בציבור, על בן-הזוג שטוען ל"חזקת השיתוף", להוכיח שגמירות-דעתם של הצדדים הייתה לשיתוף, והיא השתכללה מאורח-חייהם כידועים בציבור.

ידועים בציבור או 'זוגרים'?

למושג "ידועים בציבור" יש קונוטציה שלילית של חיים בחטא, והוא גם מרמז על התערבות הכלל בחיי הפרט. מספרת עורכת-דין צעירה המתגוררת עם בן-זוגה זה שלוש שנים: "כששמעתי על המושג 'ידועים בציבור', שאלתי את עצמי אם הסטאטוס שלי השתנה ולא שמתי לב, ובאיזו נקודה זה בדיוק קרה, אחרי שנה שעברנו לגור ביחד? אחרי שנתיים ויום? ומתי בדיוק הציבור הערטילאי הזה החליט שהפכתי מסתם רווקה לידועה של מישהו בציבור? בן-זוגי ואני ויתרנו במודע על גושפנקא של המדינה להוכחת אהבתנו, והנה באה המדינה וכופה עלינו שם מוזר, שכל מהותו הוא פלישה של הכלל לחדר-המיטות של הפרט".

צעיר תל-אביבי, שחי עם חברתו שמונה שנים ומנהל איתה משק-בית משותף, אף הוא מביע מורת-רוח: "שנים אני מנסה להבין מיהו אותו 'ציבור' שאמור לאשר לי שאני וחברתי-לחיים מנהלים חיים משותפים. חשבתי לעצמי איך אני אמור להוכיח לציבור הזה שאנחנו לא סתם שותפים, אלא מנהלים מערכת אישות מלאה. האם כדאי שאכניס את הציבור לחדר המיטות ואתנה אהבים בפומבי?"

בעקבות מחאות אלו ואחרות יזם אירגון משפחה חדשה ב-2006 פנייה לאקדמיה ללשון העברית, וביקש פיתרון לביטוי הבעייתי, המרמז על הפקעת הפרט לטובת הכלל. בפנייה נטען כי הכינוי נגזר מהמשפט "ידוע בציבור כחַי בחטא" ומעורר קונוטציות פולשניות וציבוריות למערכת יחסים אינטימית. הציבור, במקרה זה, הוא שמעניק את חותמת 'הכשרות' למערכת היחסים בין שני אוהבים.

"אנו סבורים כי יש טעם לפגם בשימוש בציבור כעד או כמיודע הכרחי, וחלק מתיאור מצבו האישי של אדם", נאמר במכתב לאקדמיה. "כפי שהמילים רווק/ה, נשוי/אה, אלמן/ה אינם כרוכים בקהל שיוכיח את מעמדם, כך גם מי שהינו 'ידוע בציבור' (ככינויו כיום), אינו אמור לשתף את ההמונים במעמדו האישי".

האקדמיה ישבה, איפוא, על המדוכה והחליטה על זוּגָרִים (צירוף של זוג + גרים) כחלופה ל"ידועים בציבור" ועל זוּגָרוּת כתחליף למעמד הידועים בציבור. עם זאת יש לציין, כי נכון לעכשיו, רק מעטים אימצו את החידוש הלשוני הזה.

שיעור הזוגות החיים כידועים בציבור

סקר עמדות מטעם אוניברסיטת תל-אביב שנעשה בשנת 2002,  הראה כי אחד מכל ארבעה ישראלים נכלל בהגדרת "ידוע/ה ציבור" בשלב כזה או אחר של חייו/ה. נתון זה מתייחס לכלל האוכלוסייה, והוא גבוה יותר בקרב המגזר החילוני.

מנתונים לשנת 2005 שפורסמו בידיעות אחרונות, עולה, כי בישראל חיו בבית משותף באותה שנה כ-160 אלף זוגות בלי שנישאו באופן רשמי, והם מהווים כשמונה אחוזים מבתי-האב. בארצות-הברית, מספר זוגות הידועים בציבור עומד על חמישה מיליון (כעשרה אחוזים מכלל בתי-האב). המספר, מעבר לים וגם בישראל, נמצא במגמת עלייה. 

לכאורה, נראה כי תופעת הידועים בציבור מלחכת רק את שולי המגזר. אך המגמה המתרחבת של מגורים בצוותא לפני הנישואים לצורך אישוש ההתאמה ההדדית, נותנת רוח גבית למוסד הידועים בציבור ובמקביל, תומכת בלגיטימציה שמעניק המגזר היהודי-חילוני למבנה משפחתי זה.

לרוב, דחיית החתונה בקרב המגזר החילוני, אינה באה על חשבון ויתור על חיים זוגיים. יש זוגות, והם אינם רבים, החווים חיים משותפים כידועים בציבור, 'מתאהבים' ברעיון ואף מביאים לעולם ילדים מבלי להינשא. עם זאת, מרביתם נישאים בשלב מסוים, לרוב כדי להעניק לילדיהם לגיטימציה מימסדית. זאת ועוד, ערכים פמיניסטיים המקדמים השכלה והגשמה עצמית קונים להם אחיזה ומעודדים נשים לנהל את זוגיותן כידועות בציבור, מבלי להיחשב בלתי-מוסריות או 'מופקרות'.

הלגיטימציה לתופעה

סקר עמדות מטעם אוניברסיטת תל-אביב שנעשה בשנת 2002, מלמד על מימדי ההכרה שממנה נהנה מוסד הידועים בציבור בקרב האוכלוסייה בישראל באותה שנה. 58% מכלל היהודים גרסו, כי אין פסול בכך שבני-זוג חיים ביחד ללא כוונה להינשא. 62% מהנשאלים צידדו במגורים משותפים של זוג המתכוון להינשא.

בדיקה נפרדת של עמדת המגזר היהודי-חילוני ביחס לידועים בציבור, הצביעה על קבלה גורפת של מבנה משפחתי זה: 77% לא ראו כל פסול בכך שזוג ינהל חיים משותפים ללא נישואים, 80% צידדו במגורים משותפים קודם לנישואים.

עם זאת יש לזכור, כי מדובר בתופעה משפחתית חדשה שהאוכלוסייה הבוגרת מעכלת אותה בקצב איטי יותר מאשר הדור הצעיר. אפשר לשער שצעירים חילונים ומסורתיים מתייחסים לחיים ללא נישואים כתופעה נורמטיבית - הן כדפוס זמני והן כדפוס קבוע.

הבדלים בתפישת מוסד הידועים בציבור

מחקר שנערך בשנת 2005 על-ידי מכון גיאוקרטוגרפיה עבור אירגון משפחה חדשה בקרב 500 מרואיינים (המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת), מצביע על ההבדלים המגדריים בתפישת מוסד הידועים בציבור: 48% מהגברים הביעו נכונות לחיות כידועים בציבור, לעומת 28% בלבד מהנשים.

אפשר להניח שהאחוז היה גבוה יותר בקרב נשים, אילו נערך הסקר בקרב אוכלוסייה חילונית בלבד. אך גם כך יש בו כדי ללמד על הנטייה להעדיף חיי אישות נורמטיביים, האופיינית לנשים יותר מאשר לגברים. ניתן להצביע על שתי סיבות עיקריות להבדל זה:

1. נשים המשתתפות בסקרים מסוג זה, משיבות לא רק כפרטים, אלא גם כאימהות בהווה או לעתיד, ומכאן נגזרת השקפת-עולמן כי הורים נשואים הם המתאימים ביותר לגידול ילדים. בכך תומכים ממצאי הסקר הנ"ל, שבדק את "מיתוס הממזרים". 73% מהציבור גורסים, כי זוג שאינו נשוי רשמית המביא ילד לעולם, מסכן את עתידו של הילד. 49% מילידי הארץ סבורים כך, כמו גם מחצית מבעלי ההכנסה הממוצעת. בקרב העולים החדשים, לעומת זאת, רק 37% סבורים כי הפגיעה בילדים אינה חמורה.

אפשר להניח ששיעור ההתנגדות למוסד הידועים בציבור היה יורד, אילו נערך הסקר בקרב חילונים בלבד. עם זאת, יש בנתונים הנ"ל כדי ללמד על התפישה הרווחת בקרב הציבור הישראלי בכלל ובני המגזר בפרט, לפיה ילדיהם של ידועים בציבור עלולים לשלם בעתיד מחיר כבד.

2. נשים במגזר החילוני עדיין נתונות לעיתים ללחץ משפחתי-חברתי להינשא, יותר מאשר גברים. הלחץ למיסוד הקשר מופעל גם על אישה החיה כידועה בציבור.

הסקר מצביע גם על מיתאם חיובי בין רמת הדתיות למידת ההתנגדות.

המעמד החוקי של הידועים בציבור

רקע

ספר החוקים הישראלי מכיל כ-23 חוקים המכירים בזכויותיהם של זוגות החיים יחד ללא נישואים, בתחומים כגון תגמולים, קיצבאות נכות ופיצויי פיטורין. "ידועים בציבור", כהגדרתם בחוק, הם זוגות שבחרו לערוך טקס נישואין שאינו מוכר על-ידי המדינה (נישואי חוזה, טקס רפורמי או קונסרבטיבי, טקס יהודי-חילוני), זוגות החיים יחד בלי שקיימו טקס כלשהו לציון מיסוד יחסיהם, זוגות שחתמו על הסכם לחיי משפחה המסדיר את תחומי חייהם המשותפים, וכן זוגות החיים יחד בפועל ללא כל הסכם כתוב.

לדברי עו"ד אירית רוזנבלום, יו"ר אירגון משפחה חדשה, "מעמדם של ידועים בציבור שווה לזה של בני-זוג נשואים בתחומים רבים, הן מכוח החוק והן מכוח פסיקת בתי-המשפט. התנאי לקבלת זכויות הוא הוכחת חיים משותפים וניהול משק-בית משותף. השוואת הזכויות בין ידועים בציבור לנשואים, משמעותית במיוחד בשני תחומים - שיתוף ברכוש וירושה. כשנולדים לזוגות אלה ילדים משותפים, ובהנחה ששניהם אזרחי המדינה או תושביה, די בכך שיצהירו על הורותם כדי שיירשמו כהורי הילדים במרשם האוכלוסין במשרד הפנים. מעמדם של הילדים לא ייפגע מכך שהוריהם ידועים בציבור, לא מבחינת ההלכה ולא מבחינת רשויות המדינה. מעמדם שווה לזה של ילדי הורים שנישאו ברבנות".

זוג ידועים בציבור אינם חייבים להיות בני אותה דת. במקרה של פירוד הם אינם נדרשים לערב את המדינה, אלא מפעילים את סעיפי ההסכם שעליו חתמו. לחלופין, הם יכולים לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה, לצורך הסדרת תנאי הפירוד וחלוקת הרכוש. זוגות אלה יכולים לנסח התחייבות הדדית גם אם אינם רוצים, או אינם יכולים, להינשא רשמית (פסולי חיתון, לדוגמה).

זכאות להטבות

עם הזמן הולכים ומצטמצמים הפערים בין הידועים בציבור לנשואים כחוק. הם זכאים למרבית ההטבות, הגימלאות והזכויות הכלכליות של הנשואים (כולל חלק מהחובות) - ובמקביל, זכאים להטבות המגיעות לרווקים, כמו חישוב מס נפרד. בכך הופכת ישראל לאחת המדינות המתקדמות בהתייחסותה ל"מסלולים עוקפי נישואין".

יש חוקים ותקנות, דוגמת החוק למניעת אלימות במשפחה, או תקנות בנושאים כמו אימוץ ילדים ופונדקאות, שאינם מבדילים בין ידועים בציבור לנשואים. מנגד, הטבה במשכנתא אינה מוענקת אוטומטית לידועים בציבור, אלא אם נולדו להם ילדים משותפים. כמו כן, ידועה בציבור אינה מקבלת פטור משירות סדיר בצה"ל כאישה נשואה, הליך התאזרחות של בן-זוג זר של אזרח ישראלי רצוף קשיים, והמעמד האישי של הידועים בציבור במרשם האוכלוסין אינו משתנה מ"רווקים" ל"נשואים".

אומנם, הפסיקה מוכיחה גמישות ונאורות בהגדרת ידועים בציבור כסטאטוס המקנה זכויות, חרף העובדה שמדובר במצב בלתי-פורמלי. עם זאת, אין היא מספקת תשובה למצב שבו אחד מן הידועים בציבור אינו גרוש אלא פרוד כדרך קבע, לא מנהל משק-בית משותף עם אשתו ולא מקיים עמה יחסי אישות. לעומת זאת, עם הידועה בציבור שלו הוא מקיים משק-בית משותף (אם כי חלקי), ויחסי אישות ויחסים הרמוניים מלאים.

בחוקים אחרים (לדוגמה, חוק מס שבח) כן מכירים בבן-זוג החי בנפרד כדרך קבע. הוכרו גם מקרים בהם זוג נפרד בדרך קבע אולם גר תחת קורת גג אחת, בשל קשיים כלכליים לקנות עוד דירה.

זכות הירושה

ההתייחסות הראשונה בחוק לנושא הידועים בציבור, מצויה בסעיף 55 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, תחת הכותרת "מעין צוואה". וכך נאמר שם: "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק-בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש שציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".

כלומר, זכות הירושה בין בני-זוג שאינם נשואים זה לזה, מושתתת על שלושה יסודות: הם חיו חיי משפחה, במשק-בית משותף, ובשעת מותו של אחד לא היה השני נשוי לאחר.

הפסיקה המאוחרת הרחיבה את המושג "בן-זוג", כך שיחול גם על ידועים בציבור, גם באותם סעיפים בהם נאמר רק "בן זוג". המבחנים שקבעה הפסיקה להרחבה זו גמישים: המערכת הנסיבתית החיצונית וכן קריטריונים סובייקטיביים, כלומר, איך בני הזוג תפסו את יחסיהם. אולם כאן התעוררה בעיה: איך סעיף 55 לחוק הירושה מתיישב עם סעיף 11 לאותו חוק, שבו נקבע במפורש כי על בן-הזוג להיות נשוי למוריש שלוש שנים לפחות?

בפסק-דין שנצר מ-1988 נקבע, כי המדובר גם בזוגות המוגדרים ידועים בציבור, וזאת על-פי מטרת החוק: להשוות בין ידועים בציבור לבין בני-זוג נשואים, ככל שמדובר בזכות הירושה על-פי דין. לפיכך, אם עמד ידוע בציבור או ידועה בציבור בדרישות סעיף 55 ובנטל ההוכחה - ייחשב כבן-זוג נשוי לכל דבר ועניין. מנגד, הדין מחמיר עם ידועים בציבור בעניין ירושה על-פי צוואה: כאן נדרשת צוואה מפורשת ולא צוואה משתמעת. אם אחד מבני-הזוג השאיר צוואה מפורשת שאינה מורישה לבן-הזוג, הרי היא גוברת על הצוואה המשתמעת מכך שחיו בצוותא, גם אם ניתן להוכיח כי חיו תקופה ארוכה ובהרמוניה.

שאלה שבית-המשפט התמודד עמה היא: כמה זמן בני-זוג צריכים לחיות יחד, על-מנת שהגדרת סעיף 55 תחול עליהם. התשובה ניתנה בפסק-דין היועץ המשפטי נגד סוזאן שוקרן (1983): במקרים מסוימים, די בשלושה חודשים כדי להיכלל בהגדרה.

דילמה אחרת קשורה לניסוח "ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר". לגבי האישה, חשוב להוכיח שאיננה נשואה לאחר, בשל חשש לממזרות. לגבי הגבר, המחוקק ביקש למנוע מצב של "ביגמיה חוקית", במקרה של גבר הנשוי רשמית שיש לו גם ידועה בציבור. אם החוק יכיר בה כידועתו-בציבור, הרי כאילו התיר לו להיות נשוי לשתיים.

החלת הלכת השיתוף

בשונה מן הדין הדתי, הדין האזרחי בישראל מניח כי בין בני-זוג יש שיתוף שווה בנכסים, כל עוד הם חיים ביחד כבעל ואישה, תחת קורת-גג אחת, ומנהלים משק-בית משותף, מתכוונים לשתף אחד את השני ברכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים. לכן הוא מחיל עליהם משטר רכושי, הנקרא "הלכת השיתוף".

הלכת השיתוף הוחלה בתחילה רק על זוגות נשואים, שנישאו לפני ה-1 בינואר 1974 (על זוגות שנישאו לאחר תאריך זה, חל חוק יחסי ממון). אך במציאות כיום, בה זוגות רבים בוחרים לחיות יחדיו ללא נישואין, התעורר הצורך בדיון בעניין זכויותיהם של ידועים בציבור, והוחלט להחיל גם עליהם את הלכת השיתוף. הנימוק המרכזי לכך היה, כי הלכת השיתוף אינה מותנית באקט פורמאלי, אלא באורח חיים משותף של בני-הזוג ובמאמץ משותף לרכישת הנכסים.

עד שנת 1980, נטל ההוכחה שבני-זוג הם אומנם ידועים בציבור, היה מוטל על הטוען. באותה שנה, בדיון בבית-המשפט העליון בתיק שחר נ' פרידמן, קבע השופט אהרן ברק, כי די בכך שהטוען יציג עובדות המעידות על כוונה משותפת לשיתוף נכסים, כדי שיתהפך נטל הראייה על המשיב, להוכיח שלא הייתה כוונה כזו.

התנאים לתחולתה של הלכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג, הם קיום אורח-חיים תקין ומאמץ משותף ברכישת הנכסים, או למצער, בניהול משק-הבית המשותף ובגידול הילדים. ואולם, העובדה שבני-זוג מקיימים חיים משותפים מבלי למסד את הקשר ביניהם, יש בה לעיתים כדי להעיד על ארעיות הקשר ביניהם, או על היותו קשר בלתי מחייב, ובכך לשלול כוונת שיתוף בנכסים.

לעיתים ניתן להסיק שזו מעין תקופת ניסיון, ועל כן בית-המשפט מתייחס לשני פרקי-זמן עיקריים:
א. שלב ההיכרות ובחינת מערכת היחסים. בשלב זה ייתכן כי עדיין אין גמירות-דעת ביחסים ולכן,
הנטייה היא שלא להחיל את הלכת השיתוף.
ב. התייצבות מערכת יחסים הרמונית שיש בה גמירות דעת, על אף שהדבר אינו מוסדר פורמלית.
במקרה זה יחיל בית-המשפט את הלכת השיתוף ויתכן שגם על נכסים שנרכשו קודם לכן.

הכלל הוא, כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן-זוגו, כבד מזה הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי. שוני נוסף בין שני המצבים מתייחס לנכסים עסקיים, להבדיל מדירת מגורים. לעניין החלתה של הלכת השיתוף על בני-זוג נשואים, אין מקום להבחנה בין נכסים עסקיים לאחרים. אך לגבי ידועים בציבור, יש צורך בראיה נוספת.

נכסים שנצברו לפני היחסים המשותפים

שאלת הנכסים שנצברו לפני היחסים המשותפים, נבחנת על-ידי בית-המשפט לפי כוונת הצדדים. בפסיקה המוקדמת נטתה דעת הרוב לסברה, כי אין להכליל נכסים אלה באיזון המשאבים. ואם כך לגבי זוגות נשואים - קל וחומר לגבי ידועים בציבור.

הפסיקה המאוחרת גמישה יותר ובוחנת כל עניין על-פי נסיבותיו המיוחדות. כאשר לאחד הצדדים יש ילדים מנישואין קודמים או אף לשניהם, חזקת השיתוף מתערערת. שכן, לא בטוח כי הצד שהילדים אינם שלו ביולוגית מעוניין שהם ירשו אותו.

זכאותה של ידועה בציבור לדמי מזונות

הדין האישי מחיל על הבעל חובה לזון את אשתו. מזונות אישה ניתנים כל עוד הצדדים נשואים. עולה השאלה, האם ידועה בציבור זכאית למזונות כשל אישה נשואה?

בית-המשפט העליון נדרש לסוגיה זו, ובפסק-דין תקדימי (רע"א 8256/99, פלוני נ' פלונית והיוהמ"ש), קבע את העיקרון הבא: ידועה בציבור זכאית לדמי מזונות מבן-זוגה, למשך תקופה שאורכה והיקפה תלויים בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

מקור החובה אינו בדיני המשפחה, כי אם במערכת היחסים החוזית שנוצרה בין בני-הזוג, לפיה הידוע בציבור התחייב לזון את שותפתו לחיים. אלו הם "מזונות חוזיים" או "מזונות משקמים".

בהסתמך על ההלכה ולפיה "היעדר קיומו הפורמאלי של מוסד הנישואין, אינו גורר אחריו קיומן או היעדרן של חובות אזרחיות בין הצדדים", ידועה בציבור זכאית למזונות מכוח ההסכם עם בן-זוגה. הפסיקה פיתחה בנושא זה מבחנים, שמתקיימים גם בהיעדר קיומו של הסכם בין הצדדים.

כך, לדוגמה, ב-1999, בתביעה שהגישה ידועה בציבור נגד בן-זוגה, שנטש אותה אחרי 19 שנות חיים משותפים וסירב לשלם לה מזונות, קבע השופט יהודה גרניט, מבית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב: "תחושת ההגינות, הצדק והיושר, מחייבים להגן על התובעת, שהיא הצד החלש מבחינה כלכלית ולקבוע, כי על הנתבע להמשיך ולתמוך בה מבחינה כלכלית. אי-חיוב הנתבע במזונות התובעת יהיה בניגוד לחובתו לנהוג כלפיה בתום-לב, הואיל והיא הסתמכה על הנתבע כשנענתה להפצרותיו לבוא לישראל ולחיות עמו, היא ילדה לו שני ילדים והוא שזן אותה במשך 19 שנים וסיפק לה רמת חיים גבוהה".

הסכם לחיים משותפים

הקשר בין בני-זוג הוא מפגש רצונות שנבנה על אמון, שיתוף ויצירת תא משפחתי. הבעיות מתעוררות כשאחד הצדדים מעוניין בניתוק הקשר, ומבקש ליצור לעצמו יתרון, שלא כדין, על-ידי התנערות מהמחויבויות שנטל על עצמו.

לפיכך, עורכי-דין המתמחים בתחום ממליצים להכין צוואה והסכם לחיים משותפים בין בני-זוג, על-מנת לקבוע את מערכת היחסים וחלוקת הרכוש הקיים או הרכוש העתידי שייצבר, למקרה של פירוד או פטירה של אחד מבני-הזוג. הסכם זה אינו כפוף לאישור בית-המשפט, וכעיקרון, הוא תקף מרגע חתימתו. זאת, בניגוד להסכם ממון הנחתם בין בני-זוג נשואים, אשר מקבל תוקף משפטי מחייב רק לאחר אישורו. יחד עם זאת, מומלץ לאשר הסכם זה בבית-המשפט לענייני משפחה, ובכך למנוע מחלוקות אפשריות עתידיות או מתחים מצד בן-הזוג או משפחתו.

ערכים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • גליקמן אניה, אורן ענת ולוין-אפשטיין נח, "מוסד הנישואין בישראל בפתחה של המאה ה-21 - מחקר מטעם מכון ב.י ולוסיל כהן לחקר דעת קהל, אוניברסיטת תל-אביב", דעות בעם 7, 2003.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – סקירה דמוגרפית בישראל לשנת 2006, 3.12.2007.

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

משפחה-חדשה | זוגרות | נישואין | משק-בית | דין-משפחה | בית-משפט | הסכם | ירושה | צוואה | סטטוס | משפחה | סטטיסטיקה | אישות | מגזר-חילוני | אירית-רוזנבלום | רבנות | שותפות | טקס-נשואין | יחסים | תעודת-זוגיות

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על ידועים בציבור בישראל (1)

    ליילה

    המידע המרוכז במאמר הוא אחד המקורות המפורטים שראיתי בנושא. אך שמתי לב כי עודכן לאחרונה לפני כשנתיים ואני מאמינה כי מידע חדש הצטבר בנושא מאז. כמו כן, לדעתי המאמר שם דגש רב מידי על הנושא המשפטי ופחות על השימוש של הזוגרים במעמד ועד כמה ישנה מודעות בקרב "קהל היעד" לאפשרויות שהמעמד מקנה.
    יום שני כ"ד בחשון תשע"א 1 בנובמבר 2010

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.