אנשים ישראל אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 14 מדרגים

מאפייני לבוש נשים בחברה החרדית

אירוע חגיגי
דליה בר אור
חליפה ותכשיטים לאירוע
דליה בר אור
חליפה לצעירה לאירועים
דליה בר אור
חליפה לצעירה לאירועים
דליה בר אור
חליפת עונת מעבר
דליה בר אור
חליפה ממשי טאפט לעונת מעבר עם עיטורי תחרה בשולי חצאית
חליפת ערב לצעירות
דליה בר אור
חצאית טוויד לחג
דליה בר אור
חצאית לחג
נח רובין
לבוש והנעלה חגיגיים
דליה בר אור
לבוש חגיגי לצעירות
דליה בר אור
מחברי המאמר
דליה בר אור, עוז אלמוג, ר' רוז, תמר אלמוג

נוצר ב-6/1/2008  |  עודכן לאחרונה ב-1/21/2010

כללי

כללי הצניעות דורשים מן האישה לבישת בגד בעל שרוולים ארוכים, חצאיות המכסות את הברכיים, גרביים אטומים במשך כל עונות השנה, וכיסוי-ראש לנשים נשואות. הלבוש מהווה סמל הן לריבוד הפנימי של החברה החרדית, והן לשמירה על הגבולות החיצוניים בינה לחברה החיצונית. 

פשקווילים רשמיים ופרטיים המופצים בחצרות בכלל וברחבי מאה שערים בפרט, מצביעים על הקשר בין לבושן הצנוע של הנשים לבין הגאולה.

ניתן למיין את הנשים החרדיות לשתי קבוצות עיקריות מבחינת הלבוש: אלה המתעדכנות באופנה ואלה השומרות על הקו השמרני והקלאסי. חשוב לסייג שהחלוקה היא כוללנית וגסה, ובכל קבוצה תהיינה נשים המתלבשות כמו בקבוצה השנייה, אך אלו הקווים הכלליים.

הקבוצה ראשונה מורכבת מן הנשים הליטאיות והספרדיות. אלו מעודכנות באופנה. חלקן מחדשות את מלתחתן ברשתות חילוניות כמו 'זארה' ו'קסטרו'. גם החנויות בבני ברק או בירושלים לא שוקטות על שמריהן, ומייבאות סחורה עדכנית וחדשנית על פי דרישת קהל הלקוחות. אך מה קורה כשהאופנה מתנגשת עם דרישות ההלכה? כאן נדרשת מעט יצירתיות. כשצו האופנה מורה ללכת במעין 'חולצת גופיה' חסרת שרוולים, תרכוש האישה החרדית פריט זה בתוספת חולצה נוספת, צנועה וארוכה, אותה היא תלבש מתחת לחולצה האופנתית. מותגים, חביבים גם הם על האישה החרדית מטיפוס זה, והיא תרכוש לעצמה פריט ממותג על פי יכולתה הכלכלית. (לדוגמה: 'הלהיט' האחרון בשוק הן חולצות הצווארון של ראלף לורין.) סיכומו של עניין – חדשני, עדכני ואופנתי, אך על פי דרישות ההלכה.

כמובן שבין הנשים הליטאיות והספרדיות יש את אלו ששומרות על המראה הקלאסי (כפי שיפורט להלן). ההגדרה החרדית הרחובית לנשים אלו היא "נראית כמו מורה בבית יעקב" (= לבושה שמרני, מיושן, 'יאכנע').

הקבוצה השנייה מורכבת בדרך כלל מנשים חסידיות. אלו שומרות על מראה שמרני ומאופק מאד: חצאית וז'אקט. אך גם כאן לאופנה יש הרבה מה לומר. כשהחצאית האופנתית היא חצאית 'פליסה' – זו תהיה גם החצאית בחליפתה של האישה החסידית. כשהחצאית האופנתית קצרה וצרה (עד כמה שחצאית היא דבר מקובל) זו גם החצאית שתלבש האישה. כמובן שהצר והקצר יהיו בגבולות המותר. גם הז'אקט מתאים עצמו לאופנה. לעיתים מקובל ז'אקט ארוך, מעין מעיל שמגיע עד אמצע הירך, ולעיתים ז'אקט קצר - בקושי עד קצה המותן. לסיכום – גם בגישה השמרנית, הכל פתוח.

מכנסיים

בחברה החרדית הנשים אינן לובשות מכנסיים ככלל; מכנסיים הם לבוש המיועד לגברים בלבד.

בתורה עצמה נאסר על האישה ללבוש בגדי גבר. רק כ 10% מהפיג'אמות הנלבשות בחדרי חדרים כוללים מכנסיים לנשים, ועל כך בדרך כלל אין דיון פתוח. באתר yeshiva.org.il, הרב אליעזר מלמד מתיר מכנסי פיז'מה כי הם 'סוג אחר' של מכנסיים, ואינם בגד שלובשים ביום. תשובתו ניתנה לשאלה: 'האם מותרת לאישה לבישת מכנסיים בשינה או שיש בזה משום 'לא ילבש'? 

איסור לבישת המכנסיים חל מגיל שלוש. עד גיל זה מקובל מאד שילדה תלך במכנסיים.

חצאיות

חצאיתה של האישה החרדית עשויה מאריג ולא מסריג. האריג חייב להיות אטום לחלוטין, ואם יש בו שקיפות קלה, על החצאית להיות מחוברת לתחתית אטומה. 

אריגי חצאית אטומים הם סוגי ויסקוזה באריגה צפופה או תערובות פוליאסטר וכותנה בקיץ ופוליאסטר וצמר בחורף. ברוב המקרים, האריגים עשויים תערובות סינתטיות, שתכונותיהם העיקריות הן - חומר 'לא נושם' בגלל ספיגות ירודה; מגע לא נעים בעקבות גושי- בד המתכדררים על פני שטח הבגד, ומראה 'לא נקי'. לעומת זאת, הטיפול בהם, כמו כביסה חוזרת, מראה 'מגוהץ' גם אחרי קיפול, ועמידותם בבלאי כמעט לנצח, מקנים להם מקום קבוע במלתחה של האישה החרדית. 

לגזרת החצאית אין הגבלות, למעט הכללים ההלכתיים הבאים: אורכה מגיע מתחת לברך והיא לא נצמדת מדי לגוף. מעבר לכך רשאית האישה לבחור כל חצאית שתרצה ובכל גזרה שחפצה נפשה. 

אין הגבלות בנוגע להדפסים, צורתם, צפיפותם וסגנונם, וכן אין הגבלות בנוגע לצבע החצאית, ובלבד שלא יהיו באדום.
עם זאת, אישה מבוגרת נוטה יותר לכיוון הקלאסי, ותעדיף בדרך כלל חצאית בגזרת A ובאורך עד אמצע השוק. 

חצאיתה של הצעירה החרדית שונה מזו של הבוגרת בכך שגזרתה מעודכנת יותר ומתאימה לרוח הזמן. אם האופנה היא חצאית בגזרת A זו אכן החצאית שתבחר הצעירה, אך באותה מידה זו יכולה להיות חצאית בגזרת 'פליסה', 'דג' או כל רעיון אחר.

חולצות

אישה חרדית בחיי היומיום לובשת חולצה במראה אלגנטי, מחויט, או חולצת טריקו, סריג, או טווין סט - כל מה שאופנתי ומתאים למזג האוויר, אך כמובן צנוע.

סוג האריג ברוב המקרים הוא תערובות של סיב סינתטי – פוליאסטר עם כותנה, או סינתטי בלבד, או 100% כותנה. לסיב הסינתטי יש מספר יתרונות: הקניית מראה "מגוהץ" ומחויט, הנובע מתכונות התערובות הסינתטיות מאפשרות עמידות החולצות בפני כביסות רבות וחומרי ניקוי, וכושרם לחזור למצבם המקורי לאחר קיפול, כפיפה, דחיסה וקימוט העולה על כושרם של הסיבים הטבעיים. יתרון נוסף בשימוש בחומרים הסינתטיים הוא שמירת צורת הפריט לאורך זמן, יתרון העולה בקנה אחד עם שמרנות צורנית המאפיינת את הגישה העקרונית של האישה החרדית ללבוש.

לבדים הסינתטיים ישנם גם חסרונות הנובעים מהתכונות הבסיסיות של הסיבים, והם כושר ספיגת זיעה ירוד, שבעטיו ריח הזיעה מורגש; קלקול מרקם המוצר ומראהו בעת השימוש, כתוצאה מהיווצרות כדוריות על הבד, הגורמות למגע לא נעים ולמראה לא נקי. התחושה הכללית היא, שהבגד 'לא נושם'.

החולצה מונחת באופן רפוי, כדי למנוע הבלטת חלקי גוף מוצנעים.

נשים מבוגרות אינן לובשות חולצות פשוטות מטריקו (Tshirt), למרות שמותר להן. הן מעדיפות, בדרך כלל, את המראה השמרני שמעניקה החולצה המכופתרת והמחויטת.

אורך השרוול מעבר למרפק. המחמירות (מטעם עצמן) מאריכות את השרוול עד לפרק כף היד.

צבעים מאפיינים: כל צבע מותר, למעט הצבע האדום. האדום נחשב לצבע נועז ורועש, ולכן אסור. 

הצעירות לובשות ביומיום, כמו המבוגרות, חולצות אריג רחבות לא צמודות. הן מחמירות מאוד ולא תלבשנה חולצה צמודה מטריקו גם כחולצה תחתונה. בקיץ צעירות לובשות חולצת טריקו עם חצי שרוול בתנאי שמעליה חולצת אריג מחויטת פתוחה אך לא מתנפנפת.

כך הם כללי תקנון הצניעות של הסמינר. אך אחרי הצהריים ובחופשות הכללים הללו נפרצים, וניתן לראות בנות הלבושות בחולצת טריקו ה'עומדת בזכות עצמה'. 

ילדות קטנות לובשות חולצה צבעונית, חלקה או בעלת דוגמאות, ללא כל הגבלה.

בגדי שבת וחג

בגד השבת או החג מורכב בדרך כלל מחליפת חצאית וז'אקט. בדרך כלל מקובל ללבוש חליפה העשויה מאותו אריג לחולצה ולחצאית. במידה והחצאית עשויה מבד קל, היא תהיה מחוברת לתחתית כבדה וכהה יותר. במידה והחצאית עשויה מבד כבד, חורפי ועבה, מקובל ללבוש חלק עליון העשוי מאותו בד בגזרת ז'קט או מעיל קצר, ולהתאים לחליפה חולצה תחתונה תואמת. בדרך כלל חולצת טריקו או לייקרה בעלת 'מגע חגיגי' (מבריקה, עם דוגמה עדינה וכו') ובצבע מנוגד לצבע הז'אקט. ככלל – מראה כל-לבן איננו מקובל.

ביום כיפור נהוג ללבוש צבעים בהירים יותר, ובכלל זה גם חצאית בהירה יותר, אך אין חוקים ברורים. 

בגדי שבת לצעירות וילדות

בגדי השבת של הילדות נקנים בדרך כלל בחנויות לבגדי ילדים, המייבאות ביגוד מכל העולם (טורקיה, אירופה לבעלות התקציב וארה"ב) או מייצרות לבד ('קידי שיק' כדוגמה). אין סגנון אחיד לבגדי הילדות, והם יכולים להיות מורכבים מחצאית וחולצה, סרפן או שמלה - הכל כפי צו האופנה.

בגדי הצעירות נקנים בחנויות המיועדות לשכבת גיל זו. הבגדים מיובאים מכל העולם או מיוצרים ע"י החנות. לאחרונה, הצעירות נוטות להתעדכן במראה, ולשלב חצאית מבד אחד וחלק עליון ('עליונית') מבד אחר. גם הז'אקט איבד את חינו בעיני הצעירות, והן משלבות עם חצאיתן עליוניות קלילות מבדי תחרה (כמובן שעם שכבה אטומה מתחת), סריגים וטווין סטים.

הצעירות באירועים מיוחדים כמו 'ווארט' (מיידיש– 'מילה'– טקס הנערך בבית הכלה המיועדת לפני האירוסין, לאחר שבני הזוג החליטו שהם מוצאים חן האחד בעיני השני, והחתונה מתאימה לשניהם בעתיד), אירוסין, חתונה ובר מצווה, לובשות את בגדי השבת שלהן.

בחורף משתמשות בעלי היכולת באריגים העשויים מצמר נקי, אריגים יקרים בעלי כושר ספיגה מעולה ומחממים –בזכות יכולת בידוד גבוהה. רוב האריגים עשויים סיבים סינתטיים או תערובת צמר וסינתטיים.

שמלות ערב

נשים חרדיות מבוגרות, בעיקר בפלגים החסידיים, הולכות עם שמלות וחליפות בעיקר בשמחות (ביום יום נהוג ללכת יותר עם חצאיות וחולצות ז'אקט, כי זה יותר נוח ואפשר להחליף חולצה אם היא מתלכלכת). כמובן שהכל תלוי בסגנון, בגוף ובכיס (אפשרויות כלכליות). 

השמלה החגיגית במגזר החרדי נראית כמו חליפה של חולצה וחצאית: ארוכה, בעלת שרוולים וצווארון, כפתורים או רוכסן, ללא מחשוף, באורך מתחת לברך ועד לקרסוליים.

בדי השמלה אטומים, צפופי – אריגה, מחומרים טקסטילים של תערובת חומרים סינתטיים עם כותנה בקיץ, ותערובות צמר וסינתטי בחורף, או אקרילן (חיקוי סינתטי של צמר).

השמלה אינה נראית אופנתית, במונחים חילוניים. שמלות הקיץ של החילוניות מתאפיינות בחשיפה, קווים לא סימטריים ובדים טבעיים ארוגים בדלילות וחצי שקופים, או מסריגים הנצמדים לחמוקי הגוף. מאפיינים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הנורמות האפשריות אצל החרדיות. שמלות חורף 'רגילות' העשויות להתאים לנשים חרדיות מבחינת עובי האריג, חייבות לעמוד בכללים של אורך, גזרה - מראה רפוי ולא צמוד לגוף ואטימות האריג.

הצעירות החרדיות לובשות שמלות אם הן באופנה; בתקופה האחרונה המראה הרווח הוא צירוף חולצה וחצאית כלבוש ליום יום, כשמתלווה למערכת הלבוש ז'אקט, עפ"י רוב מבד החצאית.

שמלות לערב ולאירועים רווחות לצד חליפות חצאית. שמלות אלה עשויות מבדים איכותיים יותר מבדי השמלות ליום יום: תערובות חומרים טבעיים באחוז גבוה עם חומרים סינתטיים, או חומרים טבעיים בלבד לבעלות יכולת. מבין הבדים הטבעיים יש נטייה לבחור במשי, המשדר פאר, הידור ויוקרה, ולא בפשתן, בעל מראה קמטוטי, נקי ומעט שקוף.

שמלות הערב של הצעירות מפוארות מאד, ועשויות על פי צו האופנה האחרון. מקצתן שמלות צרות וקצרות (כמובן לא צרות מדי, וחס וחלילה לא קצרות מדי) ומקצתן שמלות ארוכות ונפוחות. צבע השמלה יהיה כהה (שחור, בדרך כלל) כיוון שכהה נתפס כאלגנטי, אך גם הצבע נתון לשיקולי אופנה. מחיר בד 'מעניין' (ברוקד או משי פראי, משי נקי, קטיפת צמר חרוטה, תחרת גפיור וכו') יכול להיות כ- 600 – 1200 ₪ למטר. בדים מיוחדים, המשובצים אבני – חן, חוטי לורקס וכיו"ב עשויים לעלות כ- 3000 ₪.
את הבד רוכשים בחנויות המרכזיות בירושלים, בני ברק או בתל אביב, בעצת התופרת. חנויות כמו 'הולנדר' ו'שאנל' בתל אביב, מייבאות בדים יקרים של מיטב המעצבים, ומשרתות קהל דתי וחרדי לרוב.
נשים חרדיות בעשירון העליון נוסעות לקנות שמלות לאירועים של קרובי משפחה בחו"ל, בעיקר בפאריס ובניו יורק, ואם הזמן דוחק – בכיכר המדינה.

בגדי מעצבים כמו פראדה, ג'ורג'יו ארמאני או דולצ'ה וגבאנה, משודרגים על ידי תופרת הבית של האישה החרדית האמידה, כך שיתאימו לכללי ההלכה, באמצעות כיסוי חלקי גוף שבבגד המקורי היו חשופים. לעיתים השמלות נראות כשמלת מעיל ארוכה מאוד, מעל חצאית שרק שוליה התחתונים גלויים.

לצעירות באירועים חגיגיים מוקנה חופש יחסי בלבוש, ובלבד שיהיה צנוע, ארוך וסגור, זאת בניגוד לבנים הצעירים שלהם מוגדרים פרטי לבוש ברורים וידועים. החופש היחסי אינו מתבטא בצבע. אין ללבוש בגדים בצבע אדום, או בצבעים זרחניים ועזים. יחד עם זאת, ישנה פתיחות לבגדים מבריקים, או לשילוב דרמטי בין שחור ללבן. הגבולות כביכול ברורים, אולם בעיניים חילוניות הם מעוררים תמיהה: מדוע צבע אדום נחשב 'זנותי', בעוד שאריג מבריק או בעל דוגמא 'מקושקשת' נחשב מהודר ומכובד? אמות המידה אמנם ברורות, אך בעין אובייקטיבית, המשוחררת ממוסכמות ומהתניות, אין לאבחנות אסתטיות אלו לוגיקה אחידה.

השקעה רבה במיוחד ניכרת בלבוש מהודר לאירועים עבור צעירות המתקרבות לפרקן. שמלה יכולה לעלות בין 800 ₪ ל – 2500 ₪, הכול "לפי סוג הבד ושיגעון העיצוב" (מ. שטרן, סערט ויז'ניץ). יש הקונות בגד מוכן בחנויות המתמחות בבגדי ערב, ויש המעדיפות ללכת לתופרת. אותן ה'תופרות לבד' (הולכות לתופרת) קונות את הבדים לבד או בעזרת התופרת. לרוב אלו בדי ג'קארד יציבים וכבדים. לעיתים הבדים המשמשים בגדי אירועים לקיץ עשויים להיחשב חורפיים בקנה מידה חילוני, מפאת כובדם ואטימותם.

שמלות כלה

הכלה לבושה תמיד בשמלת - קרינולינה לבנה וסגורה, באורך קרסוליים, בצללית קלאסית מיושנת, בסגנון 'new look' אירופאי של שנות החמישים. הבדים הנבחרים לשמלת הכלה הם בדי סאטן משי או משי סינתטי, משי פראי, תחרות, או אורגנזות - הכל תלוי בתקציב העומד לרשות הכלה. בדרך כלל הבדים בעלי ברק, עם שכבות טול, תחרה ומלמלות לרוב. השמלות נקראות בשם הקיבוצי 'שמלות קצפת', בשל המראה המתקתק – קיטשי, מרקם הבדים ומראה השכבות הרבות. יש המגדילות לעשות, ומתהדרות בשמלות כלה מפוארות, בעלות חצאיות בשכבות רבות, בהיקפי בד המזכירים שמלות במראה ויקטוריאני רחב בירכיים.

חתונה במשפחה היא ההזדמנות הגדולה להשקיע עבודה רבה וכסף גדול להלביש לא רק את הכלה והחתן, אלא גם את האחים ובעיקר את האחיות. הסגנון בלבוש הילדות והצעירות לאירוע כמו חתונה של אחות או אח גדולים, הוא מפואר מאד, אך קלאסי-תיאטרלי. המראה מהודר, ומתכתב עם סגנונות הוליוודיים של שנות חמישים, ועם 'מראה הרפד' שהיה רווח באירופה במחצית השנייה של המאה ה-17. (מראה עתיר רבידות ווולאנים סרטים ושנצים כשל וילונות ובדי ריפוד). כמו שמלת הכלה, השמלות של הצעירות - קרובות המשפחה - ארוכות, מתרחבות מהמותניים ובעלות שכבות של בדים אטומים ומבריקים, ברובם מאריגי משי מלאכותי, סאטן ואטלס. 

ילדות המתארחות באירועים כחתונה, בר מצווה אירוסין וכד', לובשות את בגדי השבת שלהן. בחתונה קרובה במיוחד, של אח או אחות, הן מתהדרות בשמלות בסגנון 'נשים קטנות', כלומר דגם מוקטן של לבוש אישה מבוגרת. השמלות ארוכות ועשויות בדרך כלל מקטיפה במראה כבד וכהה. סגנון אהוב נוסף הוא סרפאן ארוך מעל חולצה סגורה וארוכה, מסריגים בצבעים כהים או ניטראליים.

ז'אקטים חליפות ומעילים

סגנון המעילים לנשים במגזר החרדי הוא כסגנון הרווח בשוק, על פי בחירת האישה והיכולת הכלכלית של המשפחה. הקו המנחה הוא ז'אקט ומעיל בדוגמאות קלאסיות, ובצבעים שקטים ועדינים.

ישנן נשים חרדיות עם נטייה להבליט את זיקתן למודרניות, ואת מעמדתן החברתי והכלכלי איתן. זאת הן עושות בעזרת לבישת ז'אקט בעל קונטראסט בולט של פסים בשחור ולבן, או מרקמים ודוגמאות של בדי טוויד צמר, המאופיין בסיבים בולטים בקונטראסט צבעוני לרקע האריג.

אורך הז'קט או המעיל חופשי, מאחר וזהו בגד עליון וממילא הגוף מוסתר על ידי הבגדים מתחתיו. לעיתים, כשהז'אקט ארוך במיוחד, הוא נראה כשמלה רכוסה לאורך אמצע הקדמי, ומתחתיו חצאית תואמת במראה 'סרוויס'. 

הז'אקט והמעיל שימושיים מאוד באירועים חגיגיים, כשהם מלווים בחצאית תואמת.

הצבע השחור אהוב במיוחד על נשים מבוגרות לאירועים חגיגיים, בעיקר לנשים גדולות – מידה, לעיתים עם דוגמאות בקונטראסט צבע לבן.

האריגים החגיגיים האהובים על הנשים החרדיות הם אריגים בוהקים מבדי משי טבעי או תערובות משי וסינתטי, המשולבים סיבי אצטט וזהורית, המקנים לבד מראה מבריק וחלק. סוג אחר של אריגים שייכים לקבוצת האריגים שסיביהם גסים, ברמת טקסטורה בולטת גבוהה, בהם מובלטים סיבים בחלק מפני שטח הבד. 

הצעירות נוטות ללבוש ז'קט עם חצאית במראה מוקפד. נערה ההולכת לעשות בייבי-סיטר בערב אצל השכנה ממול, לבושה באופן רשמי ומוקפד, מראה שאינו מקובל בקרב החילוניים. הז'קט והחצאית מאותו בד, בדרך כלל אריגת דריל בתערובת פוליאסטר וכותנה בקיץ, פוליאקריל וצמר בחורף, בצבעים המתונים מתוך צבעי העונה.

אין הבדל מהותי בין הז'קט של המבוגרת לצעירה, מאחר ועל פי הנורמה יש העדפה למראה קלאסי בגזרה ובצללית. ההבדלים נובעים מטעם אישי בבחירת צבע ומיכולת כספית בבחירת בד.
ההבדל הבולט בין ז'קט או מעיל של מבוגרת לאלו של הצעירה הוא בסקאלת הצבעים: בעוד שהמבוגרות מעדיפות מעיל וז'קט כהים, הצעירות לובשות בהיר יותר. אדום נפסל על הסף, וכן צבעים זרחניים או צבעים עזים, מאחר והם משדרים מראה זול ולא צנוע, על פי אמות המידה המקובלות בקרב החרדיות.

איכות הבד אצל בעלות היכולת גבוהה גם אצל הצעירות, בעיקר בשל העובדה שהן מועמדות לשידוך. 

בקרב צעירות חרדיות, ניכרת השפעה של תפישה מודרנית יותר ללבוש; פעמים רבות הז'אקט לא קיים, ואם הוא קיים, אזי קיימת התאמה צבעונית בין הז'אקט לחצאית, אך הם עשויים מבדים שונים, המתאימים יותר לייעודם: הז'אקט עשוי מאריג גברדין יציב של חוטים צפופים כמו תערובת אקריליק וצמר, פוליאמיד וויסקוזה, פוליאסטר או צמר נקי, לרוב באריגת טוויד גס (אריג העובר תהליך ניפוץ והברשת הסיבים, להבלטת הגירוד).החצאית, לעומת זאת, עשויה מאריג בעל נפילה רכה יותר, כמו ויסקוזה או תערובת ויסקוזה וכותנה, או מבדי קרפ, המצטיינים במראה ובמגע מחוספס עדין, ובנפילות רכה וטובה.

צעירות לפני חתונה, העומדות בצומת שלאחר ההחלטה בדבר בחיר ליבן, מתחילות להגיע לאירועים חגיגיים בחליפות חצאית המבליטות את נשיותן ובגרותן. האמצעים לכך הם בעיקר בחירת בדים דרמטיים. אמצעי נוסף – בחירת אריגים איכותיים יותר, בעלי ברק עמום ומראה הדור, כמו משי אטלס, וצללית יותר הדוקה מאשר רפויה. הצללית הדוקה (צללית שעון חול) כתוצאה מגזרת 'פרינסס' המאפשרת הצמדה לגוף באופן המדגיש את הגוף, באופן לא הדוק אולם תואם.

כותנות לילה

בקרב הנשים החרדיות יש הלובשות כותונת הנראית כמו חולצת כותונת – ארוכה, רפויה וגדולה, בעלת שרוולים וצווארון, ויש נשים הלובשות כותונת לילה יפה ובעלת גזרה ממיטב החברות, כמו 'אווה שו' ו'קלידה'.

לרוב עשויה הכותונת מאריג פלנל (בד מגורד בצידו האחד או בשני צדדיו), כותנה או תערובת כותנה ופוליאמיד. כותנות לילה נפוצות עשויות בדי שרמז – סריג ויסקוזה, אצטט, פוליאסטר ופוליאמיד. 

כאשר אישה חרדית רוכשת את כותונת הלילה שלה, היא מביאה בחשבון קימה באמצע הלילה לילדיה ונתונים אלה מנחים אותה לקנות כותונת במראה יותר צנוע.

להשלמת המראה נשים נשואות חובשות מטפחת גם בלילה המטפחת המקובלת תפורה כטורבאן, מסריג לייקרה - לאחיזה טובה יותר על הראש.

חלק קטן מהנשים החרדיות, להערכתנו כ 10-20%, לובשות פיז'מה דומה לזו של הגברים, בעלת חולצת כותונת מפלנל ומכנסי – גומי רחבות בהתאם. באתר yeshiva.org.il, מתיר הרב אליעזר מלמד מכנסי פיז'מה כי הם 'סוג אחר' של מכנסיים, ואינם בגד שלובשים ביום. תשובתו ניתנה לשאלה: 'האם מותרת לאישה לבישת מכנסיים בשינה או שיש בזה משום 'לא ילבש'?

הצעירות החרדיות לובשות אותה כותונת לילה כמו המבוגרות, אך הנטיה היא לצבעים בקשת של פסטלים עדינים, כמו ורדרד, ירקרק ותכלכל.

חלוקים

חלוק הבית עבור האשה החרדית הוא פריט לבוש בעל חשיבות מרובה ביותר. בחיי היום יום ישנם שני סוגי חלוקים: חלוק לעבודות הבית וחלוק מכובד יותר. 

חלוק מיועד לשהיה בבית. הוא עשוי מאריג קל ונעים בקיץ ומבד חורפי בחורף. כמו בבגדים, גם לחלוקים אופנה משלהם. כיום למשל, אופנתי חלוק קפוצ'ון ישר גזרה וארוך (עד לקרסול) עם רוכסן אמצע קדמי.

נשים שמרניות תוותרנה על הקפוצ'ון הנחשב לפריט 'מודרני', אך בכל השאר החלוק שלהן זהה לחלוק הקפוצ'ון. בחלוק זה תלך אישה למכולת השכונתית, תרד עם ילדיה לגינה ואף תקבל אורחים. 

חלוק העבודה מיועד לניקיון וטיפול בילדים. זהו חלוק המוכתם באקונומיקה, בכתמי אוכל של הילדים הקטנים וכו'. הוא עשוי מסריג כותנה מעורבת בפוליאסטר עבה או מבד ג'ינס, וזאת כדי שיוכל לעבור כביסות רבות. בחזיתו יש לרוב כפתורים, תיק-תקים או רוכסן.

חלוק זה נלבש רק בין כותלי הבית, ורבות משתמשות בו רק בשעת ניקיון באקונומיקה. אישה המכבדת את עצמה לא תפתח את הדלת כשהיא לבושה כך, ותשתדל שלא ללבוש את חלוק העבודה אפילו לעיני בעלה. 

חלוק מיוחד לשבת הוא חלוק מהודר, יקר וחשוב. החלוק ארוך, מבד מיוחד – בדרך כלל עשוי קטיפת צמר או כותנה בחורף ופוליאסטר מעורב בלייקרה כבדה בקיץ. בחלוק החגיגי משובצים חוטי לורקס, כסף או זהב, והוא פריט אופנתי לכל דבר ועניין. עלותו כ- 400 – 600 ₪. האופנתיות של החלוק נמדדת בתוך החברה החרדית; מחוץ לה – אין כמעט לפריט הזה שימוש והוא מיותר.

החלוק נראה כמו שמלה ארוכה רפויה, סגורה, מבד לייקרה או קטיפה, בדרך כלל שחור חלק. באמצע הקדמי רוכסן לכל האורך, ושלוב בד שונה, כמו פסים בלבן ושחור, לכל אורך החלק הקדמי, או שילוב בד שחור בדוגמת פסים מבריקים באלכסון.

בריכוזים החרדיים ניתן לראות תופעה חדשה לאחרונה: נשים אינן מתלבשות בבגדי שבת, אלא לובשות חלוקים יפים, ליציאה לשכונה, בעיקר בקיץ. התופעה נחשבת לא יאה בעיני הנשים הקלאסיות המבוגרות.

החלוק הוא פריט הכרחי במלתחה של הצעירה החרדית המתבגרת, בשל המחויבויות שלה לעזרה בבית, ובעיקר בטיפול באחים קטנים. כמו לאם, גם לבת יש חלוק פשוט לעבודת הבית, וחלוק הדור לשבת.

החלוק של הצעירה ליום יום ארוך עד לקרסוליים, עשוי סריג משולב לייקרה, בדוגמאות שונות, בגזרה מתרחבת, בעל שרוולים ארוכים. הוא נלבש דרך פתח הצוואר, כפי שלובשים טי - שרט. 

החלוק לשבת וחג של הצעירה החרדית דומה מאוד לזה של אמה: בדרך כלל שחור, מבד משולב ספנדקס (לייקרה) כבד, שזור בחוטי לורקס. מחירו של חלוק לשבת, לייקרה בקיץ או קטיפה בחורף, כ 350 – 400 ₪.

ילדות לובשות גם בשבת חלוק שחור או צבעוני, אך בין כותלי הבית. כשהן יוצאות הן לובשות את בגדי השבת שלהן.

הלבשה תחתונה

במגזר החרדי אין עניין, לכאורה, ואין 'דיבור' על ההלבשה התחתונה בכלל. אין אפשרות להציץ או להבליט חלקי גוף, ולכן אין דנים בכך.

האישה החרדית לובשת תחתונים כמו האישה החילונית, למעט חוטיני. הצעירה החרדית לובשת תחתונים כמו כולן, למעט חוטיני, הנחשב לסוג בוטה של לבוש, למרות שאין לכאורה אפשרות לראותו, בשל אופי הבגדים האטום מעליו.

האישה החרדית לובשת חזייה כמו כל אישה. מאחר ופריט זה מוצנע ובלתי נראה, אין סייגים בצורתו צבעו או גזרתו. יש נטייה ללבוש חזייה צבעונית, פרחונית, כדי לשמור על אינדיווידואליות בטריטוריה פרטית שלא נחשפת חו"ח ברבים. נשות המגזר החרדי לא לובשות חזיית פוש אפ.

הצעירה החרדית לובשת חזייה כמו כל צעירה, אולם כשהחולצה שקופה היא לובשת גופיה מעליה, כסימן ליתר צניעות. זהו מאפיין כללי של הצעירות במגזר החרדי – הבלטת צניעות יתר.

בחורף לובשת האישה החרדית גופיה ארוכת שרוולים שאין רואים אותה, והיא משמשת לחימום הגוף. הבחירה נופלת על גופיית כותנה לבנה ארוכה ובסיסית.

צעירה חרדית לובשת גופיה מעל החזייה ומתחת לחולצה, כדי להסתיר את החזייה. גופיה לא תילבש לעולם כך שיראו אותה, מאחר וזה פריט לבוש חושפני וצמוד.

בחורף הצעירה יכולה ללבוש גופיה ארוכת שרוולים שבמילא אין רואים אותה, והיא משמשת לחימום הגוף.

הגופייה של הצעירות החרדיות אינה דומה לגופיה המקובלת בעולם החילוני. למעשה הגופייה היא חולצת סריג נטולת שרוולים, בעלת פתח צוואר גבוה וסגור.
מחוך-"מחטב" מיסודו הוא פריט לבוש המדגיש את חיטובי הגוף מאזור המותניים ומעלה, ומבליט את החזה. הוא משמש בעיקר את צעירות המגזר ובפרט כפריט להשלמת שמלת הערב.

קומבינזון משמש בעיקר כפתרון לבעיית שקיפות של אריג או מתן נוחות בלבישת בגד מאריג גס, נוקשה או לא נעים על הגוף, כפי שנתפס פעם בקרב נשים מבוגרות.

אישה חרדית (מבוגרת וצעירה) נותנת עדיפות לבטנה מובנית בבגד, ובכך אינה מטרידה עצמה בבעיית השקיפות.

גרביים

כיום קיים כמעט קונצנזוס בין הנשים החרדיות על עובי הגרביים: 40 דנייר. יש המחמירות על עצמן, בעיקר בקרב החוגים הספרדיים והחסידיים וגורבות גרביים בעובי 70 דנייר. מעטות, מסאטמר ומתולדות אהרון גורבות גרביים בעובי 100 דנייר הנחשבות אטומות לחלוטין.

ניתן להבחין בגרביים בצבעי הרגל בקשת גדולה של גוונים. גרביים בצבע חום כהה (גוון השוקולד או הקפה) או גרביים בצבע שחור, נחשבים למעט מודרניות, אך הן נפוצים מאד (פרט לחוגים החסידיים, שאצלם הם פחות מקובלות). 

חסידות תולדות אהרון היא היחידה בה גרביים בצבע שחור (אטום אטום) הם היחידים הנחשבים מהודרים.

גרביים צבעוניים לא מקובלים כלל, רק גרבי כותנה לבנות ניתן איכשהו לראות (וגם הם אסורים באופן רשמי).

אין היתר לגרוב ברכונים (גרביים עד הברך) מחשש הצצה של הרגל בעת הליכה או ישיבה, אלא אם כן לובשת האישה חצאית ארוכה דיה. האורך הרצוי של הגרביים הוא מעל הברך (ירכונים או גרביונים). 

ילדות בבית הספר גורבות גרביים כחולים, אך אחר הצהריים הן יכולות ללכת בגרביים צבעוניים התואמים לבגדים.

הנעלה

האישה החרדית נועלת נעלי עור קלאסיות, על פי האופנה הרווחת. נשים רבות תחפשנה נעליים בקניונים וברשתות חילוניות (מיקולינסקי, אלדו). אין הגבלה על סוגי הנעליים, אך יש קודים פנימיים אותם אף אישה לא תעבור: פלטפורמה מותרת, אך חייבת להיות בגבול מסוים, 'טרקטור' אף הוא מותר, אך כמובן שלא גס מידי. ניתן לומר כי הקו המנחה הוא נעל עדינה (הכל יחסי).

אצל נשים מבוגרות לרוב הנעליים עשויות עור שחור כהה, מט וגם מבריק (בשום אופן לא אדום), במראה בסיסי של נעל 'סירה' או נעל 'בובה' עם תוספת רצועה ואבזם. העקבים לא מדי גבוהים, עד 6 ס"מ.

צבעי הנעליים המקובלים הם שחור, חום, קאמל, בז'. נעליים בכל צבעי הקשת מאד לא מקובלות. 

נעלי הערב של החרדית הן לכאורה כנעליהן של הנשים בציבור כולו, על פי האופנה הרווחת, כולל סוגי העקבים. הסייגים הם – איסור על נעליים אדומות ועקבי סיכה גבוהים מאוד.

נעלי הערב של הצעירה החרדית – על פי האופנה הרווחת, בתנאי שתהיה נעל קלאסית, עשויה מעור, בעלת עקב צנוע כמו של האם, ובכל מקרה לא עקב דק ולא גבוה מאוד. הבחירה במראה בסיסי של נעל 'סירה' בתוספת רצועה על מגבהת כף הרגל, על עקב מרובע בגובה של כששה ס"מ.
מותר לנעול מגפיים.

מאחר והחרדית חיה בחברה שמרנית, הנורמה לאירועים חגיגיים היא שימוש בנעלים קלאסיות מעור בעלות עקב ולא במגפיים.

סנדלים מותרים בקיץ. כל סוג מותר, אך לא "סנדלי אצבע", כדי שניתן יהיה לגרוב גרביים.

נעלי הבית המקובלות זהות לאלו המקובלות בציבור הכללי. כיום למשל הכפכף האולטימטיבי הוא 'קרוקס' וחיקוייו, על שלל הצבעים הקיימים בשוק.

מותר לצאת מהבית עם נעלי בית, אך בדרך כלל תישאר אישה בנעלי בית במסגרת השכונה.

הכשר על חנויות בגדים

רעיון שעלה לאוויר בשנה האחרונה הוא הכשר על חנויות בגדים. את הרעיון הגתה מורת סמינר מבני ברק (ה.כ. מסמינר הרב מאיר).

בבסיס הרעיון, וועדת מורות תעבור בקרב חנויות הבגדים ותקבע איזו חנות תקבל הכשר, ואיזו תוכרז כלא ראויה. חנויות שתקבלנה הכשר תומלצנה על ידי הסמינרים לקניות, והאחרות תיאסרנה. לטענת "וועדת ההכשר" הזו נתמך הרעיון על ידי הרבנים, אך שמו של אף רב לא נקשר לעניין.

הרעיון אכן יצא לדרך, וחנויות שעמדו בכללים קבלו תעודת הכשר מוזהבת וממוסגרת. אך על מידת ההצלחה של השיטה ניתן ללמוד משתי עובדות עיקריות: א. לא נסגרה בבני ברק אף חנות שלא זכתה להכשר. ב. השיטה לא הועתקה למקומות אחרים.

אביזרי נוי ותכשיטים

תכשיטים

האבזור לאישה החרדית הוא כאוויר לנשימה. להערכתנו האבזור משמש מעין פיצוי לשלל האיסורים החלים עליה. האבזור הרווח ביותר אלו התכשיטים – שרשרות, צמידים, טבעות, עגילים סיכות ושעונים. 

אצבעות ידיה, צווארה, אוזניה ופרקי ידיה של האישה החרדית יהיו בדרך כלל ענודים בתכשיטים. לכל אישה יש מערכת תכשיטים לשבת ולאירועים ומערכת נפרדת ופשוטה יותר ליום יום.

בכל חג ואירוע משפחתי, החל מטקס ה 'ווארט' ואילך, מקובל לתת לאישה תכשיטים, שרובם הגדול עשויים זהב ומשובצים ביהלומים, פנינים ואבנים טובות אחרות. לילדות נותנים תכשיטי זהב קטנים ועדינים, אולם ככל שהצעירה מתבגרת כמות התכשיטים, גודלם וערכם מתעצם.

בתקופת האירוסין יהיו התכשיטים מזהב ויהלומים בלבד, אך הן בחורה צעירה והן אישה נשואה תבחרנה מדי פעם בתכשיטי מעצבים כמו מיכל נגרין או סברובסקי. הבחירה הזו קיימת בפרט אצל זוגות צעירים, כשאין תקציב לתכשיט זהב בכל חג.

חוק בלתי כתוב מצווה לתת לחתן והכלה המיועדים שעון יקר ערך מזהב ביום האירוסין. גם במשפחות מעוטות יכולת, אצלן חוק בלתי כתוב זה מהווה נטל כלכלי כבד ביותר, מגייסים את הכסף הדרוש, על חשבון דברים אחרים.

לאחרונה חל שינוי גם ב"מנהג" זה, כשמאורסים רבים החלו לדרוש שעוני מותגים (היקרים קצת יותר משעוני זהב...).

במרכז העדיפויות של שיקולי בחירת הפריטים מונחים ערכים של כובד וכמות הזהב, גודל ומשקל האבנים היקרות, על חשבון שיקולים של עיצוב ואסתטיקה מודרנית. העדפה האולטימטיבית תינתן ליהלומים, לפנינים ולשאר האבנים בשל יוקר ערכן.

כלה מקבלת תכשיטים רבים: החל מיום טקס ה 'ווארט', האירוסין, הנישואין ואילך: בכל חג מקובל לתת לאישה נשואה תכשיטים.

מקובל מאוד לראות אישה מבוגרת שעוטה את רוב תכשיטיה בו זמנית, כך שהיא עטויה במספר טבעות על כל אצבע, מספר צמידים ללא הגבלה, ויותר משרשרת אחת לצווארה.

יש מנהג להשאיר תכשיט אחד מכל סוג בבית, לזכר חורבן הבית, ומטעמי צניעות לכאורה. 

ישנם צורפים המצויים בקשרי מסחר עם נשות המגזר החרדי. צורפים אלו מכירים את התפישה העיצובית השמרנית ומעצבים את התכשיטים בהתאם: דוגמאות עדיליונים שמרניות בעיצוב, והדגש הוא על משקל הזהב, כמות היהלומים וגודלם. העיצוב הרווח הוא "תכשיטי חוליות". עם זאת, מקובל גם לקנות תכשיטים בחנויות יוקרה כמו ה. שטרן או בחו"ל, על פי היכולת והטעם האישי. 

לצעירה חרדית מספר תכשיטים מצומצם, צורתם וגודלם עדין ולא בולט. לבת המצווה הנערה מקבלת תכשיטי זהב עדינים. מיום טקס ה 'ווארט', דרך האירוסין, החתונה, ואילך – מאגר התכשיטים יגדל באופן משמעותי.

בטקס האירוסין הכלה מקבלת מחמותה העתידית שעון זהב. אצל המרוקאים, נערך בשעת האירוסים "טקס הזהב". באותו מעמד מקבלת הכלה מכל אישה קרובה תכשיט זהב משמעותי: מהאם היא מקבלת צמיד זהב גדול, מהסבתא – עגילי זהב ויהלומים. מהסבתא של חתנה לעתיד עגילים נוספים, ומהסבתא רבא – תכשיטים נוספים לפי בחירתה – עגילים, טבעת או צמיד נוסף. בשאר העדות מתקבלים תכשיטים מהורי החתן ומהסבתות, כשגודל התכשיט וערכו נקבע על פי מעמדה הכלכלי של המשפחה.

תיקים

הנשים החרדיות משתמשות בתיקים על פי האופנה, היכולת והטעם האישי, בתנאי שלא יהיו נועזים ובולטים בצבעם, צורתם והחומרים ממנו עשויים.

אם ניתן, ישנה העדפה לתיקי עור איכותיים במראה קלאסי ולא מנקר עיניים, ואף תיקי – מעצבים איטלקיים בצבעי בסקאלה של צבעי חום ושחור.

חגורות

 על פי האופנה, היכולת והטעם האישי, בתנאי שלא יהיו נועזים ובולטים בצבען, צורתן והחומרים מהם עשויות.

כפפות

בדרך כלל לא בשימוש, אלא בקרב נשים מבוגרות מאוד, העונדות כפפות סטרץ' בצבע שחור, לבן ובייז'.

עניבות

עניבה נחשבת לפריט גברי, אולם אם היא משתלבת במראה האופנתי המסוים למראה ועונה נתונים, ואיננה סותרת את כללי הצניעות המקובלים, ניתן לענוב עניבה.

שעונים

שעון עבור האישה החרדית הוא תכשיט לכל דבר ועניין. כבר באירוסין מקבלת הצעירה שעון זהב, כמו הארוס. זוהי גולת הכותרת בטקס האירוסין, שבו מקבלת הכלה לעתיד שעון מחמותה העתידית.

נשים חרדיות בעלות אמצעים עונדות שעוני מותגים: 'טאג', 'ראדו', 'לונגין', רולקס ועוד.

סיכות וקישוטי שער

סיכה המוצמדת לדש הבגד אינה תכשיט מועדף. הנשים מעדיפות לקבל תכשיטים הקרובים לגופן ללא חציצה- טבעות, צמידים, ענקים לצוואר ושרשראות, שעונים. סיכות כמעט שלא ניתן לראות אפילו על דש בגדן של נשים מבוגרות.

קישוטי שיער מותרים בתנאי שיהיו צנועים. 'נצנצים' בשיער מקובלים אצל מבוגרות מרוקאיות, לדברי פאנית וותיקה. זאת נחשבת להופעה זולה, מפני שה"בון טון" עכשיו הוא מראה טבעי.

קוסמטיקה וטיפולי גוף

אין איסור להתאפר על נשים מבוגרות וצעירות. מותר איפור עדין ו"לא צעקני", למרות שהגבולות אינם ברורים. לבנות לא נשואות הכללים (של הסמינר) קובעים "מייק – אפ וסומק בלבד", אך מיותר לציין כי תקנון הסמינר הוא לא "תורה למשה מסיני". (ובמילים אחרות – לא ממולא ככתבו וכלשונו).

על פי ההלכה איפור עיניים אסור, ורבות מקפידות לא לאפר את עיניהן. עם זאת, נשים רבות בכל זאת מאפרות את עיניהן. הנורמה היא איפור בקו עדין eye – liner שחור או חום, וצלליות עדינות בגוונים טבעיים או פסטליים. מחוץ לאיפור העיניים, מותר לשים פודרה, סומק ושפתון.

מדי תקופה מתקיימים כנסים מיוחדים בהם חוזרים ומשננים את כללי הצניעות המקובלים, כמו איסור על ליפסטיק או מנהגי הגרביים, צבעם ועוביים. בסיום הכינוס מתקבלות החלטות ברורות.. מאחר ופעמים רבות זו "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה" בסופו של דבר ה'רחוב' מנצח, ומקובל באירועים לצבוע את השפתיים בליפסטיק.

בשמים ודיאודורנטים מותרים ורצויים. מבוגרות כצעירות – אין הגבלה בשימוש, הכול אפשרי. אך יש להקפיד שריח הבושם לא ישאיר "שובל" ברחוב (איסור הלכתי).

קעקועים אסורים בתכלית האיסור, על פי התורה.

פדיקור ומניקור - לגבי מבוגרות, לא חלה הגבלה. הצעירות לא משתמשות בשירותים אלו.

באופן בלתי פורמלי מותר להשתמש בלק לציפורניים, אך השימוש בלק רחוק מהנורמה הרשמית.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • זלצברג סימה, עולמן של נשות חסידות "תולדות אהרן": מעמדן כפרטים וכקבוצה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, 2006. 
  • לוי אמנון, החרדים, כתר, 1988.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • ארן ג', "גוף חרדי: פרקים מאתנוגרפיה בהכנה", חרדים ישראלים, השתלבות בלא טמיעה,  סיוון ע' וקפלן ק' (עורכים), הקיבוץ המאוחד/מכון ון ליר, 2003, 99. 
  • פיקאר א', "פסיקתו של הרב עובדיה יוסף לנוכח שינויים באורחות הלבוש", תרבות יהודית בעין הסערה: ספר היובל ליוסף אחיטוב, שגיא א' ואילן נ' (עורכים), עין צורים, 595.

מאמרים וכתבות בעיתונות

מילונים לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2008). צניעות. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 11:00, מרץ 25, 2008.

אתרי אינטרנט

  • הרב שלמה אבינר, "צניעות/לבוש", אתר שו"ת שאלת שלמה, תאריך כניסה 31 במרץ 2008. 
  • הרב יוסף עובדיה, "צניעות", אתר דעת, תאריך כניסה: 31 במרץ 2008.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על מאפייני לבוש נשים בחברה החרדית (9)

    דן

    תכבדי את עצמך - וגם הסביבה תכבד אותך יותר!!! איך אני יודעת שהצניעות צריך שיפור? בגלל כשאני הולכת ורואה את כל הפאות המסולסלות, ואת הבגדים הצמודים ביותר, והפרוצים ביותר, כל חלקי הגוף בולטים!! כן אני יכולה להעיד שאני רואה “כל” חלקי הגוף בולטת, מרוב נשי החרדים! אז מה אם הגוף מכוסה.. אבל איפה הצניעות! איפה רבונו של עולם? איפה הלב שלנו? איפה ההרגש שלנו? איפה היראת שמים שלנו? איפה שרה באוהל? איפה הצניעות של יראת ד’? זה מזעזע איך השם יתברך יכול לראות ולסבול את זה ועוד מי דורש מהנשים להתלבש בפריצות? מי דורש? הנשים תמימות, שטוענות “אני עושה את זה בשביל בעלי” ועל זה ד’ מאוד כועס עכשיו, זה הבושה הכי גדולה לחרדים שהבעל לא שומר את העינים שלו ומסתכל ברחוב בנשים פרוצות, ורוצה שאשתו תתלבש יפה (שהיא התלבש כ-ז-ו-נ-ה כשאר נשי חרדים, עם חצאיות מיני חולצות צמודות...) שמושכת העין של בחורי חמד ואברכים, בושה!!! אלף אלפי פעם!!! אני פשוט מזועזעת שהשם ישמור את כל עם ישראל וכולם יזכו לעשות תשובה שלמה באהבה ובשמחה. חז"ל אומרים שאלמלא נתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול, תראו איך הם בקושי נראים עושים צרכים, לעומת הכלב ההופכי לו, והם מכסים במדויק. נראה שד' נותן לנו כלי להשפיע, רק ננצל. אנא ד’ בזכות התשובה של הנשים צדקניות, שמהיום ילבשו רק מטפחת, אמור לכל צרותינו די. אנחנו בדור האחרון שלפני הגאולה- דור בו תנאים לא רצו להיות. ועכשיו המלחמה האחרונה היא המלחמה על קדושת ישראל. היצר הרע משתולל עכשיו, בהבינו שעוד רגע קרב סופו, והוא יודע "אלוקים של ישראל שונא זימה הוא" אז הוא מנסה להגיע לכל סוגי הציבור בישראל וגם לצערנו אצל החרדים.. על כן בנות ישראל קדושות עלינו להתחזק ולהיות בעוז ותעצומות נפש בכדי לקיים והדר בלבושנו ואז יקוים בנו הפסוק ותשחק ליום אחרון. כי בזכות נשים צדקניות יבוא גואל! ובל נטעה יש לנו אחריות גדולה מאוד על שלום עם ישראל וכן זה מתבטא במלבושינו אנחנו לא לבד בעולם. על כל איבר ואיבר שברא ד' באישה ביקש ואמר "בתי היי צנועה" וגם לחרדיות יש מה לשפר, החצאית הקצרה כדאי שתחזור להיות ארוכה, הפאה המתנופפת כדאי שתהיה מתפחת. ובכלל אנחנו חיילים של המלך הבנים שלו ואנו לא חסים על כבוד השכינה הקדושה? בואו נתחזק ונביא יחד את הגואל!!! אפילו מלכת אנגליה שומרת על צניעות כמו חרדית ויודעת שכבודה של בת מלך פנימה כל שכן כשמדובר במלך העולם ולא בבשר ודם.
    יום שישי כ"ח בחשון תשע"ה 21 בנובמבר 2014

    דבורה- חרדית

    מצאתי את עצמי קוראת ולא יודעת אם לצחוק או לכעוס מההכללות שמופיעות בכל משפט שני. הבאתם בפרטי פרטים את קוד הלבוש של מגזר קיצוני חרדי והשלכתם אותו על 'כל הנשים החרדיות'. המאמר לא משקף.
    יום חמישי כ"ג בשבט תשע"ב 16 בפברואר 2012

    מערכת

    המאמר יעודכן בעתיד הקרוב. את מוזמנת לשלוח הערות קונקרטיות במייל.
    שבת כ"ח בכסלו תשע"ב 24 בדצמבר 2011

    חרדיה

    אני חייבת לציין שיש כאן הרבה דברים לא נכונים לא כל אישה חרדיה עושה מה שכתוב כאן ואני חושבת שזה לא לענ יין המאמר הזה
    יום שני ט"ז בכסלו תשע"ב 12 בדצמבר 2011

    חיה

    בתור אחת חרדיה חסידית שלומדת בסמינר הישן-שנחשב לאחד הסמינרים הטובים-אני חייבת לציין שרוב רובם של הדברים פה שגויים ומטעים. אני לא אעבור פה על כל פריט שכתב,אבל מה שמתואר פה -זה נכון לציבור קטן. ורוב הציבור מרשה לעצמו להתלבש בצורה יותר פתוחה. וגם התמונות שלא עדכניות-מאד קיצוניות ודיי נדיר לראות נשים בציבור החרדי-חסידי שמתלבשות כך.
    יום שני ה' בשבט תשע"א 10 בינואר 2011

    מערכת

    נכון, כי מאד קשה להשיג תמונות של נשים חרדיות.
    יום שישי כ' בתמוז תש"ע 2 ביולי 2010

    גיא

    אבל התמונות הם כמעט רק של המגזר החסידי
    יום רביעי ד' בתמוז תש"ע 16 ביוני 2010

    מערכת

    תודה. נתקן
    יום חמישי ו' בשבט תש"ע 21 בינואר 2010

    גיא

    המאמר מפורט וניכר כי הושקעה בו עבודה רבה רק דבר אחד שאליו שמתי לב מציק לי- גרביים הם בלשון זכר ולא גרביים ארוכים, שחורים, שקים וכו' ולא בלשון נקבה כפי שכתוב במאמר. תודה
    יום ראשון כ"ד בטבת תש"ע 10 בינואר 2010

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.