אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 7 מדרגים

ימי הולדת לילדים בחברה החילונית בישראל

יום הולדת
מור רוט
שכונת בית אליעזר בחדרה
יום הולדת בגן
הדס נעמן
הרצליה
יום הולדת
שרון דגני
תל-מונד
יום הולדת בבית קפה
מור רוט
שכונת בית אליעזר בחדרה
מחברי המאמר
עוז אלמוג, שי רודין

נוצר ב-3/31/2008  |  עודכן לאחרונה ב-9/12/2009

יום-ההולדת במקורות היהדות

תיאור של טקס חגיגת יום-הולדת מופיע פעם אחת ויחידה בתנ"ך, בספר בראשית: "... ויהי ביום השלישי יום הֻולדת את-פרעה, ויעש משתה לכל-עבדיו, וישא את-ראש שר המשקים ואת-ראש שר האופים בתוך עבדיו..." (בראשית מ', כ'). על-פי מקור זה, פרעה חוגג יום-הולדת ועורך מסיבה של ממש ("ויעש משתה לכל עבדיו").

שרה תאומים, מפקחת ארצית על החינוך הקדם-יסודי במשרד החינוך, מעריכה שמדובר ב"מנהג גויים" קדום, מימי פרעה, שלא אומץ לחיקה של התרבות היהודית. עם זאת, עיון מעמיק במקורות היהדות ובמדרשים השונים, חושף לא-מעט איזכורים והתייחסויות מעניינות ליום-הולדתו של האדם.

בספר האגדה מובאת מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, באשר למשמעות הסמלית שיש ללידתו של אדם: "הללו אומרים: נוח לו לאדם, שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. עכשיו, שנברא, יפשפש במעשיו, ויש אומרים: ימשמש במעשיו..." רוח הדברים מעידה, כי לידתו של אדם אינה 'סיבה למסיבה'. אדרבא, ניתן להבין, כי יום-השנה להיוולדו של אדם ראוי יותר שיהיה יום של חשבון-נפש, של התבוננות פנימית ובדיקה עצמית, בבחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך".

לעומת זאת, יום לידתו של האדם הראשון - למעשה, ראשיתו של המין האנושי - זוכה להתייחסות של ממש במדרש ובאגדה: "ר' נחמיה אומר, מנין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית?, שנאמר: 'זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוקים אדם...' ולהלן הוא אומר: 'אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם'... מה להלן בריאה ועשייה, אף כאן בריאה ועשייה..." (אבות דרבי נתן, ל"א). ממדרש זה עולה, כי יום לידתו של אדם עומד בקנה-מידה אחד עם מעשה בראשית כולו, ומכאן שהולדת האדם היא מאורע של ממש.

במסכת אבות, פרק ה', נאמר: "יהודה בן תימא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, בן שלוש-עשרה למצוות, בן חמש-עשרה לגמרא, בן שמונה-עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם..." במילים אחרות, הגעה לגיל מסוים הינה בעלת משמעות. יום-ההולדת, בעיקר זה החותם עשור ופותח עשור חדש בשנים שונות במהלך חייו של אדם, מהווה נקודת-ציון.

מעניין לבחון את המנהג הארץ-ישראלי בתקופת התלמוד ואת תפיסת יום-ההולדת כפי שעולה מהתלמוד הירושלמי, "לא במהרה אדם נופל ביום גנוסיא שלו (יום-הולדת בארמית, הושאלה מהמילה היוונית ג'נסיס, לידה). לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו" (מסכת ראש השנה, ג', ח'). כלומר, ביום זה יש סייעתא דשמייא.

מהאמור לעיל עולה, כי ההתייחסות במקורות היהודיים ליום-ההולדת היא דו-ערכית. מחד גיסא, אין עדויות על דמויות יהודיות שחגגו את יום-הולדתן. מאידך גיסא, על-פי סיפור פרעה בספר בראשית, מדובר במנהג שהחל לפני אלפי שנים. לסיכום, יום-הולדתו של האדם נתפס ביהדות כיום חשוב ובעל ערך, מעין "ראש שנה פרטי" לכל אדם. יום בו ראוי לאדם לעשות חשבון-נפש ולתקן 'קילקולים'. אך זהו גם יום של שמחה, יום טוב, יום שהמזל שורה בו. אולם, מי שיצק תוכן ממשי ביום ההולדת הישראלי והקנה לו תפקיד חברתי חשוב היה המגזר החילוני. הדבר נעשה בהשפעת תרבויות לא יהודיות.

מאפיינים כלליים של חגיגת יום-ההולדת

יום-הולדתו של אדם הוא היום בשנה, המציין את תאריך יציאתו לאוויר העולם. לא כולם חוגגים באותו היום. החילוניים חוגגים לפי התאריך הלועזי, הדתיים - ובעיקר החרדים - מסתמכים לרוב על תאריך הלידה לפי הלוח העברי. התכנים, ההיקף ומספר המשתתפים נגזרים מגילו של חתן השמחה, כיוון שיש הנתפשים כמשמעותיים יותר מאחרים:
* גיל הגן. יומולדת ראשון בפעוטון או בגן הילדים. הילד חווה לראשונה בחייו אירוע חברתי, שכל-כולו מתמקד בו ונערך לכבודו.
* גיל 12 לבנות (בת-מצווה) ו-13 לבנים (בר-מצווה). טקס הבגרות הראשון של שני המינים.
* גיל 16 אפוף ההילה הרומנטית, המציין את שלב המעבר לבשלות גופנית ומוכנות לקשר רומנטי.
* גיל 18 שבו משתנה מעמדו של הנער מקטין לבגיר. בגיל זה מתחוללים עוד מספר שינויים מהותיים, כמו סיום לימודי התיכון וקבלת תעודת בגרות וכמובן, הגיוס לצה"ל. במגזר הדתי, זה הגיל בו צעיר רשאי להתחתן.

מנהגי יום-הולדת הרווחים כיום בחברה הישראלית החילונית, התפתחו במאות השנים האחרונות באירופה, ובפרט בגרמניה. מנהגים אלה אומצו על-ידי ההנהגה הציונית בארץ-ישראל, שקבעה נוהלי חגיגה בגני הילדים על-פי הדגם האירופי, כולל ליצור עָם ציוני חדש במולדתו המתחדשת, עם מערך חגיגות וטקסים משלו.

במגזר החילוני-מסורתי מייחסים חשיבות רבה ליום-ההולדת של הילד, במידה כזו שהאירוע נחגג פעמיים: תחילה במסגרת החינוכית אליה הוא שייך (פעוטון, גן טרום-חובה, גן חובה, בית-ספר) ואחר-כך במסגרת המשפחה. לעיתים, בסדר הפוך.

הרכב המשתתפים בחגיגת יומולדת לגיל הרך מצומצם וכולל את המשפחה הגרעינית. לחגיגה בגן מגיעים רק ההורים, האחים והאחיות ולעיתים גם הסבא והסבתא. למסיבה בבית מזמינים גם קרובי-משפחה מהמעגל השני. ככל שהילד מתבגר, כך הולך ומשתנה בהדרגה גם הרכב המשתתפים: יותר חברים מהכיתה או מהשכונה, פחות בני-משפחה מהמעגל השני.

הפקת ימי-הולדת לילדים הפכה לתעשייה ישראלית ענפה המגלגלת מיליונים. אתרים רבים, שגם בימים כתיקונם מהווים מוקד משיכה לצעירים, מציעים לערוך ימי-הולדת לילדים. מדובר בפארקי שעשועים, מסעדות מזון מהיר וכדומה, החוסכים להורים כאב ראש הכרוך בכיבוד או בתוכנית אמנותית. חברות ההפקה נותנות גם שירות עד הבית. כשההורים מחליטים לקיים את המסיבה בבית, עומדת לרשותם סוללה של קוסמים, ליצנים ומפעילים. חגיגת יומולדת לילד כרוכה, לרוב, בהוצאה כספית גבוהה, אך בלתי-נמנעת. אין כמעט הורה הרואה בכך מותרות.

מהלך הטקס בגן הילדים

מספר ימים לפני האירוע, הילד מחלק לחבריו הזמנות ליום-ההולדת. ההזמנות מעוצבות לרוב במחשב הביתי, על-ידי האם או אחד האחים הגדולים. בגן טרום-חובה ובגן חובה, נהוג לתלות על לוח המודעות הודעה על האירוע.

לקראת האירוע מתגייסים ילדי הגן להכנת קישוטים, כרזות ומתנות אישות. הגננות מוסיפות משלהן ותולות הכל על קירות הגן. הכיבוד בסיסי: עוגת יומולדת, ממתקים, פירות ושתייה קלה. הכיבוד הוא באחריות ההורים ובמימונם. האם משתדלת לאפות ולעצב בעצמה את עוגת יום-ההולדת.

חתן השמחה מגיע בלבוש חגיגי. הגננת מניחה זר פרחים (תחליף כתר) לראשו, ומושיבה אותו על כיסא במרכז המעגל, כשהוא מוקף בילדי הגן. הילד הקטן מרגיש מלך ליום אחד.

מהלך האירוע קבוע, פחות או יותר: הגננת פותחת בדברי ברכה ומחמאות לחתן השמחה, מטילה עליו לבצע פעילות כלשהי (לרוב, להרכיב פאזל) ומעניקה לו מתנה לאחר שעמד במשימה. ההורים מוזמנים ליטול חלק בפעילות משותפת, ילדי הגן מברכים, מחבקים ונותנים את המתנות שהכינו.

אחר-כך (לרוב לצלילי שיר הילדים הקלאסי "אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה") מכניסים את עוגת יום-ההולדת ועליה נרות כמספר שנותיו של הילד, בתוספת אחד לשנה הבאה. הילד מכבה את הנרות בנשיפה ומביע משאלה. ההורים וחלק מהילדים מוזמנים להרים את הילד בכיסא כמספר שנותיו, פלוס אחת לשנה הבאה. משם עוברים לשולחנות האוכל, כל ילד מקבל פרוסה מעוגת יום-ההולדת, שתייה וממתקים. לבסוף, לפני היציאה, מצפה להם שקית יום-ההולדת המסורתית.

עוגת יום-ההולדת

פריט מרכזי במסיבת יומולדת לגילאים הצעירים. לעיתים הילד מזמין מאמו עוגה בעיצוב מסוים, המייצג תחביב, פריט או דמות שהוא מעריץ. זה יכול להיות כדורגל, כלי נגינה או דמות מסידרת טלוויזיה אהובה. בעבר היו אלו עוגות פשוטות מחומרים בסיסיים, שנאפו בתבנית מרובעת או עגולה, ושני הדברים היחידים שבידלו אותן היו הסוכריות הקטנות שפוזרו מעל והנרות. כיום, הציפיות גבוהות בהרבה, ואמהות רבות טורחות שעות על עיצוב העוגה בעזרת פיסות מרציפן, או עדיף בצק סוכר.

יש אמהות צעירות שעובדות מחוץ לבית, ועם כל הרצון הטוב, לא נותר להן זמן להתעסק עם העוגה, מה עוד שמדובר לעיתים בשתי עוגות נפרדות, אחת למסיבה בגן או בכיתה ואחת למסיבה בבית. לעזרתן נרתמו הן קונדיטוריות ידועות והן אופות פרטיות, המתמחות בעוגות מפוסלות לאירועים. הן קוראות את המפה, יודעות מה ילדים אוהבים ומוציאות תחת ידן יצירות מופת קטנות, תאווה לעיניים ולחיך.

בשנים 2007-2006, לדוגמה, כיכבו על עוגות יום-ההולדת דמויות מצוירות אהודות כמו בוב הבנאי, בוב ספוג, ספיידרמן, צבי הנינג'ה, פו הדב, בובות בְּרָאץ, כשבראש מובילה דוֹרּה, ילדה ההרפתקנית. ילדים גדולים קצת יותר, שמתחילים להתעניין בספורט, עשויים לבקש עוגה עם סמל קבוצת הכדורגל או הכדורסל האהובה עליהם, ולעיתים אף עוגה מעוצבת כמגרש כדורגל.

טווח המחירים לא זול, ונקבע על-פי שעות העבודה ומורכבות 'היצירה'. עוגת יומולדת בסיסית, עם קישוטים סטנדרטיים, תעלה בסביבות 200 שקלים. מחיר עוגה מורכבת, הכוללת מספר דמויות, או מבנים לפי הזמנה, עשוי להגיע ל-600 שקלים ויותר.

מתנות לבנים ולבנות

סוג המתנות וההשקעה הכספית בהן, נקבעים לרוב על-פי גילו של הילד. לילדים גילאי שנתיים עד שלוש, שעדיין לא עמדו על דעתם, נהוג להביא בגדים, צעצועים, משחקי הרכבה וכדומה. גילאים בוגרים יותר כבר נשאלים מראש מה ברצונם לקבל. לרוב, בנים יבקשו אופניים, כדורגל, כדורסל, מכונית ננסית או טרקטורון ממונעים (אם נותן המתנה הוא בעל אמצעים). בנות יעדיפו בובות, בדרך-כלל של דמויות טלוויזיוניות הנערצות עליהן (בובות בְּרָאץ, לדוגמה)

ביגוד ליום-ההולדת

לרגל האירוע החגיגי, קונים לילד בגד חדש. הבנים לובשים לרוב מכנס ג'ינס וחולצה לבנה, הבנות מתגנדרות בשמלת מלמלה ובנעליים חגיגיות. הביגוד מבליט את מרכזיותו של הילד באירוע, ובנוסף, נותן לו תחושה של בוגר, ולו ליום אחד. בעיניו, הבגדים החגיגיים הם בגדי מבוגרים מוקטנים ולא בגדי ילדים.

תפקיד יום-ההולדת בפולחן הילד והמשפחה

חגיגת יום-ההולדת לבני המשפחה הצעירים צוברת תאוצה, ומתקרבת במהירות למעמד של פולחן משפחתי. זה לא קרה בין-לילה. התהליך החל לפני שנים רבות, והתפתח במקביל לתמורות החברתיות והכלכליות בחברה הישראלית, כמפורט להלן:

א. האתוס הפיידוצנטרי ("הילד במרכז") שהלך והתחזק במרוצת השנים, בין השאר במקביל להתחזקות הפלורליזם בתרבות המערבית. יום-הולדת לילד הוא, במידה רבה, החג של הוריו. המסר שלהם לסביבה: "תראו איזה הורה נהדר אני, כמה אני רגיש לילד שלי, אוהב אותו ולא חוסך מאמצים ומשאבים כדי לפנק אותו".

ב. רגשי האשמה של הורים קרייריסטים. הורים צעירים רבים, גם האב וגם האם, יוצאים לעבודה, כשהילד מבלה חצי יום או יותר בגן או בבית-הספר, ולחלופין, שוהה במעון-יום או בצהרונית עד שעות אחר-הצהריים. הם מתראים איתו רק בשעות הערב, וגם אז לרוב לזמן קצר, כי הילד צריך לישון מוקדם. להשקטת המצפון, הם מגדירים את האינטראקציה הקצרה כ"זמן איכות", אך מודעים לכך שזהו שקר מוסכם. הרי אי-אפשר לדחוס את כל תשומת-הלב והחום ההורי לתוך שעה או שעתיים. מכאן נובע הרצון לערוך לילד חגיגת יומולדת גדולה ומושקעת. ההורים אומרים לעצמם: "אם אנחנו לא מתראים הרבה עם הילד, לפחות נפצה אותו ואת עצמנו בחגיגה גדולה".

ג. תחרות חומרנית-כלכלית בסיגנון "שלי גדול יותר". הורים שומעים שהשכן עשה לילדו מסיבת יומולדת מושקעת, ומחליטים שהילד שלהם ראוי לאותו פינוק, אם לא יותר מזה. הדור הצעיר, לא זו בלבד שמקבל את זה כמובן מאליו, אלא גם מגביה ציפיות מהוריו. רבים מילדי שנות ה-2000 נולדו עם כפית כסף בפה, הם מוצפים בלאו הכי בכל ימות השנה במתנות ובפינוקים, ודי קשה לרָצות או להפתיע אותם. פרט קטן הממחיש את התופעה הן שקיות יום-ההולדת הפשוטות והזולות, שכל-כך ריגשו את הוריהם, כשהיו בגילם. השקיות הללו (עם הממתק, הוופל, המסטיק והצעצוע הפשוט) נעלמות בהדרגה מהשטח, ואת מקומן תופסות מתנות יקרות בהרבה.

ד. פיצוי על השנים הקשות. הורים רבים נולדו למשפחות מהמעמד הבינוני-נמוך, וגדלו בתנאי צנע ומחסור. כעת, לאחר שהתבססו כלכלית, הם חשים צורך עז לפצות את עצמם דרך הילדים. "לי לא היה, אבל לילדים שלי יהיה הכל", הם אומרים לעצמם, ושופכים אלפי שקלים על מסיבה מנקרת עיניים, מתנות ופינוקים.

ה. פולחן היחיד. המעבר לחברה יחידנית (אינדיווידואלית) המקדשת את הפרט, מוצא את ביטויו בין היתר בחגיגת יום-ההולדת, המתמקדת בפרט. בעוד שבעבר האירועים המרגשים ביותר היו יום-ההולדת למדינה (חגיגות יום העצמאות), יום הולדת לעצים (ט"ו בשבט) וחגים לאומיים בכלל, כיום השמחה מתכנסת אל תוך התא המשפחתי. תהליך זה משקף את המעבר מפולחן הלאום לפולחן המשפחה והיחיד.

ו התכנסות משפחתית. הריחוק הגיאוגרפי בין המשפחה הגרעינית והמורחבת (לרוב, זוגות צעירים נשואים אינם מתגוררים ליד ההורים), מדרבן ייזום אירועים שיפגישו בין בני-המשפחה ובעיקר בין הנכדים, ההורים והסבא וסבתא. יום-ההולדת הוא בעצם סוג של כנס משפחתי שנתי, שחשיבותו רבה. זו הפעם הראשונה (ואולי היחידה) שסבא וסבתא, לדוגמה, זוכים לבקר בגן או בבית-הספר של הנכד האהוב. ובאותו הקשר: ניתן לייחס חלק מהפופולאריות הגואה של חגיגות יום-ההולדת גם לדור החדש של הסבים והסבתות. רבים מהם צעירים יחסית, נמרצים ומבוססים כלכלית. יש להם יותר זמן וכסף לפנק את הנכדים, לעיתים כפיצוי עצמי על כך שלא פינקו את הילדים.
 
חגיגת יום-ההולדת ('יומולדת' בפי הילדים) אומנם זרה למסורת היהודית, אך אינה חדשה בנוף הישראלי. העיתונאית ציפי שוחט מציינת, כי "התארגנויות ספונטאניות של חגיגת ימי-הולדת היו בגני ילדים כבר בראשית המאה שעברה: הילד הראשון שזכה לחגוג את יום-ההולדת בארץ היה יגאל ידין ב-1921, כשהיה בן ארבע. מדיניות היישוב מיסדה חגיגות מסוג זה וקישרה אותן עם יום הולדת של השקדייה ועם האדמה. כך, יום-הולדת נהפך ליום-מולדת. יש בוודאי הזוכרים את הטקסים האלה ואת הקופסה הכחולה, שלתוכה היו הילדים משלשלים את מספר המטבעות הזהה לגילם" (הארץ, 8.10.2000).

דוגמה מעניינת לפולחן ימי-ההולדת ניתנה בתוכניתה הפופולארית של מיכל ינאי בערוץ הילדים, קצפת (סוף שנות ה-90'). התוכנית כללה "פינת יום-הולדת", שבה המטירו על חתן או כלת השמחה עשרות מתנות חלומיות.

הכל מתחבר אל מגמת ההתיילדות, המאפיינת את תקופתנו. מקורה במיתוס נעורי הנצח ובשלושה גורמים נוספים: עליית השקפת-החיים הפסיכולוגיסטית, הגורסת שלמעשה כולנו 'ילדים מגודלים', צמיחת תרבות הפנאי, וההתפתחויות הטכנולוגיות שבזכותן נהפכו חיינו לגן שעשועים ענק.

תעשיית 'חלומות הילדות' מבית-היוצר של אולפני דיסני ויוניברסל, חברות משחקי המחשב (נינטנדו, מיקרוסופט ואחרות) וסטיבן ספילברג (מפיק ובמאי קולנוע אמריקני, הקולנוען הפופולארי ביותר בעולם, בזכות סרטי ההרפתקאות שיצר, ובהם אי.טי., אינדיאנה ג'ונס, פארק היוּרָה ואחרים. נחשב, במידה רבה, נביא עידן ה'מבוגר-ילד'. רבים מסרטיו משקפים את הלגיטימציה להישאר ילד, את הכבוד לעולם הילדות ואת ההתרפקות על תקופת התום), מספקת ריגושים להורים ולילדים כאחד והיא מעצבת ומשקפת את רוח הזמן. השאיפה, שהיא לעיתים אובססיבית, לרצות את הילדים ולשמחם, הולידה אין-ספור מוצרים ושירותים לילדים.

תופעה זו החלה להתפתח בישראל עם הופעת פסטיבלי הזמר לילדים בתחילת שנות ה-70', ששוכללו מבחינה מסחרית ואמנותית בשנות ה-80' וה-90', עם התמסדות ה'פסטיגלים'. תופעה דומה היא העלייה במספר ההצגות ומופעי הבידור לילדים בארץ. באוקטובר 2000 דיווח עיתון הארץ שמיליון ילדים וחצי צופים לפחות פעם אחת בשנה בהצגה במסגרת בית-הספר, גן הילדים או בילוי עם ההורים. יותר מ-500 הצגות ילדים שונות הוצגו באותה שנה, כ-100 מהן חדשות.

"שוק הילדים", דווח בכתבה, "מקיף כיום עשרות מפיקים ואלפי מועסקים. במשך שנת הלימודים מועלות בכל יום 50-40 הפקות ברחבי הארץ - באולמות ספורט, בבתי-ספר, במתנ"סים, ב-150 אולמות התיאטרון בישראל ובפסטיבלים ואירועים לילדים". בכתבה מודגש שאיכותן של ההצגות אינה אחידה: מקצתן טובות מבחינה אמנותית ופדגוגית, מקצתן ברמה ירודה, אך הביקוש רק גדל.

לצד הפסטיבלים וההצגות לילדים צמחו בשנים האחרונות מעין 'היכלי ילדות', שילדים ומבוגרים מבלים בהם במשותף: חנויות צעצועים ענקיות (למשל, רשת Toys-R-us), פארקי שעשועים והרפתקאות (בהשראת דיסנילנד ודיסני-וורלד ואולפני יוניברסל), ואולמות של משחקי מחשב ולייזר. גם רשתות המזון המהיר, החביב במיוחד על ילדים, הן חלק מ'הלונה פארק' הילדותי הכובש את החברה. הן מציעות 'קיד בורגר', 'איטלקיד' (ספאגטי לילדים), ארוחות ילדים, ספסלי ילדים ומתנות לרוב.

חגיגה של הילד או של ההורים?

ימי-הולדת לילדים כבר מזמן מהווים זירה לתחרות סמויה בין ההורים, אבל בשנים האחרונות נראה כי המגמה מקצינה. "משפחות באזור המרכז מוציאות כיום על ימי-הולדת כ-2500 שקל בממוצע, כולל אוכל והפעלות", מספר הבעלים של חברת ההפקות שרון אירועים בראיון לעיתון הארץ, ומונה את הטרנדים החמים בשוק ימי ההולדת של ילדי בית-הספר היסודי: דוכני מזון ייחודי (קרפ צרפתי, לדוגמה), מפלי שוקולד עם שיפודי גומי, מכונות בָּרָד (משקה על בסיס פתיתי קרח), פינת קעקועי נצנצים, שולחנות משחק (ובהם כדורגל שולחני, ביליארד, סנוקר), עמדת קליעה לסל והלהיט האחרון - עמדות של משחק סוני פלייסטיישן.

"בזמן האחרון הכל נעשה גרנדיוזי", מאשרת שירלי בן-חיים, מנהלת פורום ימי-הולדת בפורטל תפוז. "ההורים כבר לא מסתפקים בבית או בחצר, אלא מחפשים אולמות, בריכות, מסעדות מזון מהיר או לונה פארק. במקום המפעיל הסטנדרטי מביאים בעלי-חיים לליטוף, מעבדה עם חומרים כימיים ואקרובטים". לדבריה, "הם מנסים להיות יותר מיוחדים מאחרים ולהפיק מסיבה יותר מהממת מזו שהייתה לילד הקודם".

לעיתים, ההוצאה הכספית הנכבדה אינה בהכרח החלק הקשה ביותר; החלטות פוליטיות שההורים נדרשים לבצע, הן לא פחות מעיקות. לדוגמה: השאלה את מי להזמין לאירוע - את כל הילדים בכיתה/גן, או רק את החברים הטובים של הילד? התשובה לכך מתבססת לא רק על רצון הילד, אלא על מערכת שיקולים שלמה שלוקחת בחשבון תקדימים בגן, תגובת הורי הילדים שלא הוזמנו ועוד.

"ברגע שהילד הראשון הזמין את כל הגן ליומולדת שלו בבית", מספרת אם לילד בן ארבע, "היה ברור לי שאכלנו אותה. שלא יהיה מנוס מלהזמין את כל שלושת-וחמישה הילדים והוריהם לאירוע שלנו".

החלטה אחרת שבה מתחבטים הורים רבים היא, האם לשכור ליצן, או לבדר את הזאטוטים בעצמם? מצד אחד, חגיגה שהוכנה לבד חסכונית יותר ומושקעת יותר. מצד שני, למי באמת יש כוח להתחפש לליצן, ולשעשע חבורת ילדים קולניים שכבר ראו הכל ומחפשים ריגושים חדשים? למערכת שיקולים זו נכנסת, לעיתים, דמות נוספת, הגננת. יש גננות הדוגלות במעורבות הורים, וכמעט אונסות את הורי חתן השמחה הקטן לעשות בעצמם את ההפעלה במסיבת יום-ההולדת שלו.

יש מי שלא מסתפק בשכירת שירותיו של מפעיל, אלא מעתיק את כל האירוע למרכז או משחקיה, המספקים את המקום והפעילות לילדים (לא כולל כיבוד). במרכז דיאדה בתל-אביב, לדוגמה, יומולדת-נושא יעלה 1700 שקלים. בפארק השעשועים קיפצובה שבקיבוץ צובה, גובים 37 שקלים לילד. אירוע של 35 ילדים יעלה 1300 שקלים.

הכיבוד עצמו דורש לא מעט החלטות: האם ללכת על כיבוד צנוע לילדים בלבד, או לפתוח מיזנון גם להורים המלווים? האם להגיש אוכל בריא שישמח את ההורים, או ג'אנק פוד שישמח את הילדים? בניגוד להורים שהולכים על האופציה הזולה ("נקניקיות, פיתות, קטשופ, במבה ומיץ פטל"), יש כאלה שבעבורם השמיים הם הגבול, והאוכל הוא הדרך להגיע לליבם של ההורים האחרים ולזכות לשידרוג חברתי בעבורם ובעבור ילדיהם. במסיבת יום-הולדת לילדה בת ארבע, המתגוררת בשכונת יוקרה בצפון תל-אביב, פתחו הוריה שולחן אחד לילדים, עם ממתקים מסורתיים, סוכריות ג'לי, גלידות חמות ופיצות, ושולחן אחד למבוגרים, בו הוגשו פוקאצ'ות, עוגות בשלל טעמים, ירקות חתוכים ומטבלים.

גם המוזמנים מצויים בתחרות מתמדת, הפוגעת לא אחת בכיסם. "בתחילת השנה הגבלתי את עצמי ל-25 שקלים למתנת יום-הולדת, כי בכיתה של הבת שלי יש 35 ילדים וזו הוצאה לא קטנה", מספרת אם צעירה. "אבל כשראיתי מה ילדים אחרים מביאים כמתנה, נאלצתי להגדיל את התקציב ל-40 שקלים". במילים אחרות, תוספת תקציב שנתית של 1400 שקלים למתנות לחברים מהכיתה.

עם זאת, לא כל מוסדות החינוך רואים את התופעה בעין יפה. יש גני ילדים שבתחילת השנה אוספים מההורים סכומי כסף נמוכים (20-10 שקלים) ומבצעים רכישה מרוכזת של מתנות קטנות וזולות, כמספר הילדים. זאת תהיה המתנה שילדם ייתן בכל חגיגות יום-ההולדת. באחד מבתי-הספר בתל-אביב הוחלט שימי-הולדת ייערכו בקבוצות של חמישה ילדים בפארק הסמוך, עם מגבלות על המתנות והאירוע, כדי למנוע פגיעה בילדים שהוריהם בעלי אמצעים מוגבלים.

היבטים פסיכולוגיים וחינוכיים של החגיגה בגן

צמד החוקרים שמגר והנדלמן (1991) מציינים שלושה היבטים מרכזיים הבאים לידי ביטוי בחגיגת יום-הולדת בגן. היבטים אלה משקפים את מקומו של החג בגן, ואת החגיגה בפרט, ככלי חיברוּת (סוציאליזציה) בתהליך ההתפתחותי, החינוכי והפסיכולוגי אצל ילדים בגיל הרך:

זהות עצמאית

הפסיכולוגית מרגרט מאהלר (1969) התוותה מודל התפתחותי דינאמי ולפיו, הילד בשנות חייו הראשונות רוכש זהות עצמאית ומופרדת. תהליך זה קשור בהתפתחותם של מנגנוני האגו השונים (חשיבה, תפיסה, ביקורת מציאות וכדומה). מנגנונים אלה, בהתפתחם כראוי, מאפשרים לילד תיפקוד נפרד ופיתוח זהות עצמאית. זהו תהליך חיוני קריטי בהתפתחות ובעיצוב הזהות של האדם. במובן זה, טקס יום-ההולדת משמש קטליזטור חינוכי.

בחג יום-ההולדת, להבדיל מחגים אחרים בגן, זוכה ילד יחיד ובודד להיות חתן השמחה. מהות החג היא למעשה קיומו הנפרד, ציון הולדתו כאדם יחיד ועצמאי. הילד נמצא במוקד תשומת-הלב, כשמכל עבר מרעיפים עליו חיזוקים חיוביים וביטויי קבלה והערכה, מה שמסייע לפיתוח זהותו העצמאית.

המעבר מגיל לגיל

יכולת הפשטה והתפתחות קוגניטיבית, המאפשרת את תפישת סולם הגיל. התכנים אליהם מכוונת הגננת קשורים בהבנת המושג "גדילה", "בגרות", ולמעשה היא מסייעת לילדים להפנים את מהות המעבר מגיל לגיל. ביטוי לכך בחגיגה מתקבל בסיפור הביוגרפיה של הילד: הנראטיב, בעיקר כשהוא מלווה בצילומים ובאמצעי המחשה אחרים, מאפשר לילדים ללמוד, להבין ולהפנים את משמעות מילות השיר הידוע: "הופּ טְרָה-לָלָה, גדלתי בשנה". המעבר ל"גיל חדש" טומן בחובו מעבר לשלב אחר בחיים. כל שנה שעוברת הופכת אותו לבוגר יותר, בשל יותר ובעל מיומנויות ויכולות רבות יותר. 

תפיסת המשכיות הזמן (רצף עבר-הווה-עתיד)

בשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד בגן, טרם התקבעה אצלו תפיסת זמן. קשה לו להבין את ההבדל בין "שבוע שעבר" ל"לפני שנתיים". יום-ההולדת הוא חג פרטי אישי, המציין מאורע בחייו של הילד, כאירוע על רצף הזמן 'הפרטי' שלו. במובן זה, כאשר מדובר בחייו שלו ובהיסטוריה הקצרה הפרטית שלו, קל יותר לילד להפנים תפיסת זמן.

לדברי שרה תאומים, מפקחת ארצית על החינוך הקדם-יסודי במשרד החינוך, טקס יום-ההולדת משלב מרכיבים משלושת הזמנים: העבר (מקבל ביטוי בסיפורי המשפחה והילד), ההווה (הריטואל הנחוג כאן ועכשיו) והעתיד (הברכות, האיחולים וכיבוי הנרות תוך הבעת משאלה). כך נשזרים יחד עבר, הווה ועתיד למיקשה אחת, המחזקת אצל הילד את תחושת הקיום המתמשך.

לסיכום: טקס יום-ההולדת, אף שהוא טקס אחד מני רבים בגן, מתייחד במסריו החינוכיים ובתכניו. להבדיל מחגים אחרים, הנושאים אופי לאומי חברתי, יום-ההולדת הוא חג לפרט. הילד כיחיד ניצב במרכז, והחגיגה מהווה שלב חשוב בתהליך גיבוש זהותו העצמאית. הטקס 'מדבר' אל הילד בגיל הרך, במישור התפיסתי המובן לו וברגישות ובגמישות המתאימות. יש בו הכוח לעצב זיכרון חי וחשוב, שכפי הנראה ננצר בלבו של הילד לשנים ארוכות.

כמה עולה לחגוג לילד יום הולדת "בסטייל"

"האינפלציה" במשאבים הכספיים שמשקיעים היום הורים (בעיקר בעלי הממון) בימי ההולדת של ילדיהם אינה מפסיקה, והעלויות מגיעות לא אחת לממדים כמעט דמיוניים. להלן רשימה שפורסמה לאחרונה בעיתונות (המחירים בשקלים, נכונים ל-2007)
1700-1300 השכרת מקום (כולל הפעלה, עיצוב וכיבוד קל)
1500 עמדת סוני פלייסטיישן
1500-800 די ג'יי לשעתיים, כולל הגברה ותאורה
1500-600 מפעיל מקצועי (קוסם, ליצן)
1200 מיתקנים מתנפחים (עם מים)
700-600 מיתקנים מתנפחים רגילים
1000-500 עגלות פופקורן וצמר-גפן מתוק
650-250 עוגת יומולדת מעוצבת

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אלמוג עוז, פרידה משרוליק - שינוי ערכים באליטה הישראלית, זמורה-ביתן ואונ' חיפה, 2004.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • לנדאו אורנה, "ילדותם השנייה", הארץ, 1.4.97. 
  • לינדר-גנץ רוני, "מסיבת שחיתות", הארץ, 24.11.07.
  • שוחט ציפי, "הלב נעלב", הארץ, 8.10.2000.
  • פרוני אמיליה, "יום מולדת", הארץ, 12.4.02.
  • מנור הדס, "חגיגה נחמדת",מעריב - עסקים, 29.7.97.
  • קופפר רותה, "יום הולדת, הוצאה מכובדת", הארץ, 17.4.97.
  • נאור איריס, "מדריך למסיבת יום הולדת", ידיעות אחרונות - 24 שעות, 17.2.98.

שונות

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על ימי הולדת לילדים בחברה החילונית בישראל (2)

    רונן

    ronen@giftme.co.il
    אכן, כפי שציינתם נושא המתנות הינו נושא כאוב ובעייתי. למרות שהוצאה של ההורים על רכישת המתנות לכל אחד מהמסיבות אליהן מוזמן הילד הולכת וגדלה עם הזמן והטרחה בהגעה בכל פעם לחנות הרי שילד יום ההולדת מתאכזב פעמים רבות מערימת המתנות שבתחילה נראית מבטיחה אולם למעשה המתנות אינן אטרקטיביות לרוב בעיני הילד והאם צריכה לצאת למסע בילוש אחר מקור המתנות במטרה להחליפן. מיזם www.giftme.co.il מאפשר לחברים להשתתף ביחד וילד יום ההולדת בוחר מתנות איכותיות ואותן הוא מקבל למסיבה
    יום שני ג' ב אדר א תשע"א 7 בפברואר 2011

    אורי חץ

    מאמר מעניין המספק חומר למחשבה, אני חושב שבאמת הנושא יצא מפרופורציות והתחרות הקיימת היא כבר לא סמויה, חברים והורים הופכים את אירועי יום ההולדת למדד ההשקעה. יום הולדת יש פעם ב-356 יום, אסור לחשוב שהשקעה חד פעמית ביום זה תפצה על ימים רבים של הפקרה. כמורה אני מרגיש ורואה את הדברים הללו בכל יום והילדים בהחלט מודעים לתופעה. עצוב מאוד שילדים שאינם "מקובלים" זוכים (אם בכלל) ליחס מעליב לעומת אחרים.
    יום ראשון ל' בחשון תשע"א 7 בנובמבר 2010

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.