אוכלוסיית דוברי הרוסית בישראל - ממדים וגבולות

העולים מחבר העמים אינם עשויים מקשה אחת. עולים אלה הגיעו ממדינות שונות, בעלות רקע חברתי-תרבותי מגוון, חלקם נטו להיטמע בסביבה הרוסית והיו רחוקים מאד מהיהדות ומישראל, ולעומתם היו כאלה, ששמרו על המסורת היהודית וחלמו לעלות לציון. רבים מתושבי הערים הגדולות - בעיקר ממוסקווה וסנט-פטרבורג (לנינגרד) - טיפחו אורח חיים שהתפאיין בתחכום, באנינות טעם וברכישת השכלה כללית רחבה ועשירה. לעומתם אנשי הפרובינציות החקלאיות חיו חיים פשוטים, והיו רחוקים ממאפיינים תרבותיים "גבוהים".

אולם, חרף הגיוון והשונות בין קבוצות ובודדים ברקע התרבותי והאישי, בטעמים האינדיבידואלים ובקצב הקליטה וההשתלבות בתרבות הישראלית, אפשר להצביע על מספר מכנים משותפים, המצדיקים התייחסות אל העולים, בשלב זה, כאל מגזר אחד (קבוצה מובחנת בחברה הישראלית):

זיקה עמוקה לתרבות הרוסית

חרף העובדה, שהעולים הגיעו מרפובליקות שונות, קרוב ל-80% עלו מהרפובליקות האירופיות ורק 20% מהרפובליקות באסיה. בראשיתו של הגל היה חלקם של העולים מהרפובליקות האירופיות אף גבוה יותר. זאת ועוד, מרבית העולים הגיעו מרוסיה ומאוקראינה, והדבר יוצר מכנה משותף אתני חזק. ומעל לכל, רוב העולים בעלי זיקה עמוקה לתרבות ולמסורת הסלאבית-רוסית, שנתפסת בעיניהם כתרבות עילית.

רקע סובייטי

כל המהגרים ממדינות סובייטיות באשר הן התחנכו במשטר רודני, פטרנליסטי וסמכותי. המדינה שלטה בהיבטים רבים של חיי הפרט והגבילה הזדמנויות להגדרה עצמית. רוב תחומי החיים התנהלו תחת עינו הפקוחה והמשגיחה של "האח הגדול". על פי הפסיכולוג רוני ברגר "החיים במסגרת המשטר הקומוניסטי והאידיאולוגיה הסובייטית מנעו מעולים מחבר-העמים ניסיון ומיומנות בקבלת החלטות, ויצרו אצלם יחס מורכב כלפי גורמי סמכות, יחס מורכב כלפי מסגרות קבוצתיות ועמדות שליליות כלפי ביטוי חופשי של רגשות". ואכן, גם אחרי קרוב לעשרים שנה בארץ, ניתן לאתר בקרב העולים קודים ייחודיים ושונים מהקודים של הישראלים הוותיקים בתחומים לא מעטים, כגון: הורות, סמכות, חינוך, חוק, משפט ודת. 

התנתקות מאוכלוסיית חבר העמים

ההגירה בתקופה הפוסט סובייטית יצרה נתק תרבותי מסוים בין העולים לבין האוכלוסייה שנשארה בחבר המדינות. למעשה, כל אחת מהאוכלוסיות חוותה חוויה מעצבת שונה של השתחררות מהמשטר הסובייטי ועיצבה את זהותה בהתאם.

היעדר החוויה הציונית המעצבת

עולי חבר העמים לא חיו בארץ בעידן הפטריוטיזם הציוני הטוטאלי והתמים. הם לא היו בתנועות הנוער הציוניות, לא העריצו את המנהיגות החלוצית, לא שרו שירי ארץ ישראל, לא רקדו הורה, ולא טיילו עם 'מקל ותרמיל' כדי לכבוש את המולדת. לכן הם חסרים את חוויות היסוד המעצבות של הישראלים הוותיקים. למעשה, הם הגיעו ארצה בתקופה המכונה 'פוסט ציונית' והדבר השפיע על תפישת עולמם ומאווייהם האישים בתחומים רבים.

קשיי ההשתלבות והקליטה

המעבר לארץ חדשה, לחברה חדשה, לתרבות שונה ולמבנה כלכלי, ארגוני ומוסדי אחר, הוא תהליך המתמשך על פני זמן רב. תהליך זה כרוך בקשיים פיזיים ונפשיים מרובים, והוא יוצר מכנה משותף וסולידריות בין העולים. ביטויים לכך - מקצתם מרירים ומקצתם הומוריסטיים - אפשר למצוא לרוב בתקשורת ברוסית ובספרות הרוסית, הנוצרת בארץ, וכמובן, גם בשיחות בתוך המשפחה ובין חברים וידידים. חשוב להדגיש, שלמהגרים בכל העולם, לוקח לפחות שני דורות להיטמע לחלוטין בתוך אוכלוסיית ארץ ההגירה (בפרט אם תרבות המקור שונה מאד מתרבות ארץ ההגירה) ולאבד את כל, או לכל הפחות חלק ניכר, מהאוריינטציה התרבותית ו'המנטליות' של תרבות המקור. העולים מחבר העמים נמצאים בארץ פחות מעשרים שנה ולכן עדיין נמצאים (מבחינה תרבותית) 'רגל פה ורגל שם'.

השפה הרוסית והקושי ברכישת העברית

כל העולים הם דוברי השפה הרוסית. קשיי רכישת העברית (כתיבה ודיבור), המבטא הזר והשימוש היומיומי בשתי שפות (רוסית ועברית) יוצרים מכנה משותף לשוני (ובמשתמע גם תרבותי), ומחזקים את תדמיתם כקבוצה ייחודית בעיני הישראלים האחרים.

מכנה משותף עמוק ורחב בתחום הטעם התרבותי והצריכה

בשל המכנה המשותף התרבותי קיימים בקרב העולים מכנים משותפים רחבים בתחומי הטעם ודפוסי הצריכה. זו גם הסיבה לכך שרבים ממשרדי הפרסום, השיווק וחקר השוק בארץ הקימו חטיבות נפרדות המיועדות למגזר הרוסי.

חילוניות

רוב העולים אינם דתיים או מסורתיים. שליש מהם כלל אינם יהודים (על פי הגדרתם). תפישת הדת והיהדות שלהם היא תפישה ייחודית, המבדילה אותם מרוב היהודים הוותיקים.

ריכוזים גיאוגרפים ומוסדות תרבות ייחודיים

תחושת הקבוצתיות והייחוד מחוזקת בארץ הן על ידי מגורים בריכוזים גיאוגרפים והן על ידי מוסדות ושירותי תרבות של הקהילות הרוסיות (עיתונים ברוסית, ערוצי רדיו וטלוויזיה ברוסית, מוסדות חינוך ותרבות המיועדים לקהילה דוברת הרוסית ועוד).

חשוב להדגיש כי על אף המכנה המשותף הרחב בין העולים קיימים עדיין הבדלים פנימיים לא מבוטלים, הקשורים למשתני מוצא, מעמד כלכלי, השכלה, זהות לאומית ודתית, וותק בארץ, גיל, ומקום מגורים.

בולטים במיוחד הגבולות הקהילתיים והזהות הנפרדת על בסיס עדתי: בעליית שנות ה-90 מובחנת קהילת 'יהודי ההר', המוכרים כ'יהודי הקווקז'. עולים אלה שומרים על גבולות קהילתיים ברורים בינם לבין יהודים אשכנזים שהיגרו לקווקז, וכן בינם לבין 'יהודי גרוזיה' ו'יהודי בוכרה', המייצגים עדות מזרחיות נוספות בקרב עולי ברית המועצות לשעבר. הגבולות החברתיים של הקהילה נשמרים ברוב המקרים גם בארץ.

גיבושם הקהילתי של עולי ברית המועצות לשעבר בישראל איננו מונע את תהליך שילובם בחברה הסובבת. אדרבא, השתלבותם וטמיעתם מהירות מאד, ואפשר לצפות שבתוך שניים שלושה דורות ייטשטשו ואף ייעלמו חלק גדול מהמאפיינים המייחדים אותם היום. כבר עכשיו ניכרים הבדלים משמעותיים בזהות העצמית של צאצאי העולים שנולדו בארץ בהשוואה להוריהם שנולדו בחו"ל. 

כך למשל, ילדי העולים שנולדו בארץ נוטים לאבד את המבטא הזר. הם גם מדברים וקוראים פחות רוסית מהוריהם, ופוקדים פחות מהוריהם מופעים והצגות, המיועדים לקהל הישראלי דובר הרוסית. 

[ + ] תרשים 1 - שפת השיחה עם חברים ומשפחה בקרב עולי חבר העמים[ - ] תרשים 1

שפת השיחה עם חברים ומשפחה בקרב עולי חבר העמיםמכון ברנדמן בשיתוף מגזרים, תחושת השייכות והבידול של העולים מחבר העמים - דוח משולב סקר טלפוני וקבוצות מיקוד, דצמבר 2006.

תוצאות סקר טלפוני בין 300 גברים ונשים, עולים מחבר העמים, בגילי 12 ומעלה, דצמבר 2006.
  
[ + ] תרשים 2 - קריאת עיתונים בשפות שונות*, עולי חבר העמים, 2006[ - ] תרשים 2

קריאת עיתונים בשפות שונות*, עולי חבר העמים, 2006מכון ברנדמן בשיתוף מגזרים, תחושת השייכות והבידול של העולים מחבר העמים - דוח משולב סקר טלפוני וקבוצות מיקוד, דצמבר 2006 - תוצאות סקר טלפוני בין 300 גברים ונשים, עולים מחבר העמים, בגילי 12 ומעלה

הנתונים התקבלו במענה לשאלה "האם את/ה קורא/ת עיתונים ברוסית או בעברית?"
  
[ + ] תרשים 3 - האזנה לרדיו, עולי חבר העמים לפי שפות[ - ] תרשים 3

האזנה לרדיו, עולי חבר העמים לפי שפותמכון ברנדמן בשיתוף מגזרים, תחושת השייכות והבידול של העולים מחבר העמים - דוח משולב סקר טלפוני וקבוצות מיקוד, דצמבר 2006.

תוצאות סקר טלפוני בין 300 גברים ונשים, עולים מחבר העמים, בגילי 12 ומעלה, דצמבר 2006.
  
[ + ] תרשים 4 - צפייה בטלוויזיה לפי שפות, עולי חבר העמים[ - ] תרשים 4

צפייה בטלוויזיה לפי שפות, עולי חבר העמיםמכון ברנדמן בשיתוף מגזרים, תחושת השייכות והבידול של העולים מחבר העמים - דוח משולב סקר טלפוני וקבוצות מיקוד, דצמבר 2006.

תוצאות סקר טלפוני בין 300 גברים ונשים, עולים מחבר העמים, בגילי 12 ומעלה, דצמבר 2006.
  
[ + ] תרשים 5 - צפייה במופעי תרבות לפי שפות, עולי חבר העמים[ - ] תרשים 5

צפייה במופעי תרבות לפי שפות, עולי חבר העמיםמכון ברנדמן בשיתוף מגזרים, תחושת השייכות והבידול של העולים מחבר העמים - דוח משולב סקר טלפוני וקבוצות מיקוד, דצמבר 2006.

תוצאות סקר טלפוני בין 300 גברים ונשים, עולים מחבר העמים, בגילי 12 ומעלה, דצמבר 2006.
    
[ + ] תרשים 6 - חשיפה למוזיקה בשפות השונות, עולי חבר העמים[ - ] תרשים 6

חשיפה למוזיקה בשפות השונות, עולי חבר העמיםמכון ברנדמן בשיתוף מגזרים, תחושת השייכות והבידול של העולים מחבר העמים - דוח משולב סקר טלפוני וקבוצות מיקוד, דצמבר 2006.

תוצאות סקר טלפוני בין 300 גברים ונשים, עולים מחבר העמים, בגילי 12 ומעלה, דצמבר 2006.


גם הגדרת העולים את זהותם על הסקאלה שבין 'רוסי' ל'ישראלי' משתנה בהתאם לגיל. ילדי העולים נוטים להעניק משקל רב יותר למרכיב ה'ישראליות' בהגדרת זהותם, לעומת הוריהם, אשר נוטים להעניק משקל נכבד יותר מילדיהם למרכיב ה'רוסי'. 

[ + ] תרשים 7 - הגדרה עצמית של העולים (באחוזים) - כלל האוכלוסיה[ - ] תרשים 7

הגדרה עצמית של העולים (באחוזים) - כלל האוכלוסיהמכון ברנדמן, מתוך נתונים שהוצגו בכנס "קוויאר בפיתה", דצמבר 2006




מחקרים רבים, שנעשו בקרב העולים, מוכיחים שככל שעמדתו הריבודית של העולה גבוהה יותר, תפיסתו את סביבתו החברתית בישראל חיובית יותר, עמדתו כלפי חברת המוצא שלילית יותר ופתיחות החברה הסובבת כלפיו גבוהה יותר.

דפוס ההיבדלות שכיח יותר, וככל הנראה גם יישאר יציב יותר בעתיד הקרוב, נמצא בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית מבין העולים ובקרב העולים ביישובים ובשכונות הפריפריה.

לסיכום, בשלב זה, הדפוס השכיח ביותר בקרב העולים הוא דפוס ביניים אינטגרטיבי, המשלב בין 'טמיעה' ל'היבדלות' והמבוסס על מחויבות וזהות כפולה, הנשענת הן על המרכיב הרוסי-יהודי, המעוגן בארץ המוצא, והן על המרכיב הישראלי, המעוגן בחברה המקבלת ובתרבותה.

ההגדרות השונות

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 'עולה' הוא אדם הנכנס לישראל לישיבת קבע לפי חוק השבות או לפי חוק הכניסה (על פי הגדרה של למ"ס).

חוק השבות מעניק זכות עלייה לישראל לא רק ליהודים, אלא גם לאנשים ממוצא יהודי עד דור שלישי, וכן לבני זוג של יהודים. לפיכך, גם מי שאינו נחשב כיהודי, או שאינו רואה עצמו כיהודי, עשוי לקבל מעמד של "עולה חדש" אם התקיימו בו התנאים הקבועים בחוק השבות. 

מעמד של "עולה חדש" ניתן גם למי שמבקש להפוך לתושב קבע בישראל מכוח חוק השבות, וגם למי שמבקש להפוך לאזרח ישראלי לכל דבר ועניין לפי אותו חוק. 

המעמד קצוב בזמן - בדרך כלל למשך שנה מהיום שבו הגיע העולה לישראל. במהלך שנה זו זוכים העולה ובני משפחתו להטבות מיוחדות, שמתבטאות בקצבאות קיום, בהקלות במס, בזכות לקבלת שיעורי עברית חינם ועוד. מי שמתאזרח בישראל שלא על-פי חוק השבות, אינו נחשב כעולה חדש, ואינו זוכה בדרך-כלל להטבות הללו. ישראלי שנולד בחוץ לארץ או שהה בה שנים רבות ומבקש לחזור לישראל אינו נחשב לעולה חדש, אולם מוענק לו מעמד דומה - תושב חוזר - שכולל את רוב ההטבות המוענקות לעולה חדש. 

מספר העולים על פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כולל עולים, 'עולים בכוח' (עולה בכוח הוא 'מי שזכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי חוק השבות, 1950, ורוצה לשהות בישראל עד שלוש שנים, כדי לבדוק את האפשרות והתנאים להשתקעות בישראל כעולה') ותיירים ששינו מעמדם לעולים או לעולים בכוח. ההגדרה אינה כוללת אזרחים עולים.

על פי הגדרת המשרד לקליטת העלייה, 'עולה' הוא מי שקיבל מעמד עולה לפי חוק השבות ממשרד הפנים, או מעמד תושב ארעי א1 (עולה בכח) לפני 1.1.1992, ונרשם במשרד לקליטת העלייה (על פי הגדרה של המשרד לקליטת העלייה). מספר העולים על פי נתונים של המשרד לקליטת העלייה מתייחס לסך כל מקהלי תעודת העולה ותעודות זכאות מהמשרד לקליטת העלייה, בכלל זה: עולים, קטינים חוזרים, אזרחים עולים ובעלי מעמד לפי חוק הכניסה.

הספירה של הסוכנות היהודית כוללת את כל האוכלוסיות הנספרות כעולים על ידי הלמ"ס, ובנוסף לכך כוללת את האוכלוסיות הבאות שטופלו על ידי שליח העלייה של הסוכות היהודית: א. קטינים חוזרים – מי שהורד על ידי הורים לפני גיל 14 וחוזר לארץ לאחר גיל 17; ב. אזרחים עולים – מי שנולדו להורים ישראלים בחו"ל והם בגירים בהגיעם לארץ – מעל גיל 17; ג. קטינים אזרחים - מי שנולד להורים ישראלים בחו"ל והוא קטין בהגיעו לארץ (טרם מלאו לו 17); ד. תושבים חוזרים כחלק ממשפחה – ישראלים יורדים שהתחתנו בחו"ל עם יהודיה עם/ללא ילדים וחוזרים ארצה כחלק מיחידה משפחתית.

המשטרה מגדירה 'עולה' בפשטות - כאדם שעלה ארצה מאז שנת 1989. זו גם ההגדרה שבה אנחנו משתמשים במדריך זה. עם זאת חשוב לציין שהמגזר הרוסי מכיל בתוכו גם את דור הצאצאים שנולדו בארץ (על פי הגדרת רוב הגופים הציבוריים והפרטיים העוסקים בחקר העולים).

חשוב לציין שישנם גופים (כגון מספר משרדי פרסום וחקר שוק) המתייחסים גם לעולים שהגיעו ארצה מברה"מ בשנות השבעים והשמונים (עליית אסירי ציון) ובני משפחתם כאל חלק מ'המגזר הרוסי'. מצד אחד יש הגיון בהכללה זו, שכן רבים מבני הקבוצה הזאת (בעיקר אלה שנולדו בבריה"מ) עדיין מדברים רוסית בבית (לפחות באופן חלקי) ושומרים על זיקה לתרבות הרוסית. מצד שני, רוב צאצאיהם (ילדים, נכדים, נינים), כבר נולדו בארץ והם עצמם, ברובם, נטמעו בתרבות הישראלית. לפיכך במדריך זה הם אינם כלולים באוכלוסיית המגזר דובר הרוסית אלא במגזר הצברי הלא דתי.

בין "עולים" ל"מהגרים"

במסורת היהודית והציונית מקובל להתייחס לאדם יהודי שהיגר לארץ ישראל או למדינת ישראל, כדי להשתקע בהן, במושגים לא ניטרליים. זו הסיבה שבעברית נעשתה הבחנה ברורה בין "הגירה", שהיא מעבר מארץ לארץ באופן כללי, לבין "עלייה" המציינת השתקעות של יהודים בארץ ישראל.

התפישה הבסיסית היא שהגירה ארצה היא בבחינת מצווה גדולה (מצוות יישוב ארץ ישראל), ולפיכך "העולה החדש" (המהגר) נחשב כמי שראוי לשבח. אזכור מוקדם של המונח "עולה" מצוי בתנ"ך (בראשית נ', י"ד), כאשר בני יעקב, שבאו ממצרים לארץ, כדי לקבור את אביהם, נקראו בשם "עולים". גם לאחר מכן, ומאז גלותם מארץ ישראל, נעשה שימוש במונח זה בכל הדורות, כאשר יהודים חלמו לעלות לארץ האבות. הם עלו כיחידים ובקבוצות קטנות, ברישיון וללא רישיון, וביקשו לחיות ולהיקבר בה. המושגים "עלייה" ו"עולים" נוצרו ככל הנראה מסיבות, שאינן דווקא ערכיות, ונועדו לבטא תמונה גיאוגרפית יבשה (מעבר ממקום נמוך למקום גבוה), אולם עם הזמן נוצק בהן סנטימנט יהודי וציוני, ככל הנראה בשל האסוציאציה, שהן מעלות, למצוות חשובות ובסיסיות אחרות: עליה לירושלים עיר הקודש, עליה לבית המקדש ועליה לתורה וכו'.

באותה מידה, המונח "ירידה", המציין עזיבת ארץ ישראל מכל סיבה, איננו מושג ניטרלי, ומבטא יותר מהגירה מישראל לחו"ל. "הירידה", שבמשך שנים רבות נתפסה בישראל כמעשה לא מוסרי (משהו דומה להשתמדות), היא גם מעין מטאפורה ל"ירידה בדרגה המוסרית". אולם, היום, בעידן הפוסט ציוני, משמעותו הערכית-שלילית של המושג "ירידה" הולכת ופוחתת, וגם השימוש בו נעשה פחות ופחות רווח. אנשים פשוט "עוזבים" את הארץ או "עוברים לחו"ל".

גם ההתייחסות אל המהגר לישראל כאל מי שעשה מצווה הולכת ונשחקת. עולי ברה"מ נתפסים על ידי רוב הישראלים הוותיקים כמהגרים. זאת בשל הכרסום שחל באידיאליזם הציוני ובהתחזקות האינדיבידואליזם, האגונצטריזם והציניות בחברה הישראלית, ומשום שחלק לא מבוטל מהעולים מודים בעצמם (בסקרים שונים שהתפרסמו בעיתונות הכללית) שהשיקולים שלהם להגר לישראל לא היו בהכרח ציוניים או אפילו יהודיים. הם הגיעו בעיקר בשל המצב הקשה בבריה"מ המתפוררת ומשום שנוצרה עבורם הזדמנות פז להגר למדינה מערבית שתקבל אותם בזרועות פתוחות.

מחקר, שערך משרד הקליטה, ושממצאיו פורסמו במרץ 2004, מציג תמונה מעט יותר מורכבת של שיקולי ההגירה של יוצאי ברה"מ לשעבר. על-פי ממצאי המחקר:

• 10% מהעולים לערך דיווחו שהם הגיעו לישראל למרות ש"לא רצו לעלות" או "לא כל כך רצו לעלות".
• 15% מהעולים לערך דיווחו שהם שקלו אפשרות להגר לארץ אחרת לפני שהחליטו לעלות לישראל (85% לא שקלו אפשרות כזו).
• 11% ציינו את "היעדר האפשרות לארץ אחרת" כמניע "חשוב" או "חשוב מאד" לעלייתם. 27% נוספים אמרו שהיה "חשוב במקצת". 62% טענו שגורם זה "לא היה חשוב כלל כמניע לעלייתם".
• 18% מהעולים הרגישו עצמם, בהיותם בברה"מ לשעבר, לגמרי "כבני ארצם ובכלל לא כיהודים" (82% חשו לפחות "קצת יהודים").
• 16% מהעולים ציינו שהאפשרות "לחיות כיהודי במדינה של יהודים" לא היתה חשובה כלל כמניע לעלייתם. 63% ציינו שגורם זה היה "חשוב" או "חשוב מאד" כמניע לעלייתם.

החוקרים מציינים במסקנותיהם, כי לפני 1995 עולי ברה"מ עזבו את ארץ מוצאם יותר ממניעים ייחודיים הקשורים למצבם כיהודים (אנטישמיות וכו') מאשר ממניעי הגירה "אוניברסאליים", שאינם קשורים למצבם כיהודים, וגם בחרו בישראל יותר ממניעים אלה (רצון לחיות במדינה יהודית). לעומת זאת, אחרי 1995, כנראה בשל שינוי המצב האובייקטיבי בברית המועצות לשעבר, ההגירה לישראל מונעת יותר ממניעים אוניברסאליים (הרצון לשפר את רמת ואיכות החיים).

לדעתנו, יש לסייג את ממצאי המחקר במספר נקודות:

• מעניין, ואולי לא מקרי, שהסקר לא שאל כלל את העולים על מניעים "ציוניים" לעלייתם. אפשר ששאלות בתחום הזה היו נותנות מענה חד יותר לשאלה התיאורטיות האם אלה "מהגרים" או "עולים".
• העולים, שבאו ממדינה קומוניסטית, לא הורגלו לענות במלוא הכנות לשאלונים, ובעיקר לשאלונים שמגיעים מהממסד. לכן, סביר להניח שהיה במענה שלהם יסוד חזק של "רציה חברתית" (רצון לרָצות את הסוקר ובעקיפין את המוסד שהוא מייצג). חשד זה מתגבר בעיקר לנוכח העובדה שבאותה עת נוצרה, הן בממסד הקולט והן בציבור הישראלי הרחב, עננה של חשדות בדבר ניצול חוק השבות בידי אלה שאינם יהודים כדי לצאת מבריה"מ, ובמיוחד לארץ מערבית שמעניקה למהגרים הטבות מפליגות. לימים החדשות הללו התאמתו בחלקן. לכן סביר שרבים מהעולים נזהרו מלציין בתשובותיהם את המניעים "האמיתיים" שלהם להגירה לישראל.
• הגם שרוב העולים ציינו שהרצון "לחיות כיהודי במדינה של יהודים" היווה שיקול "חשוב" או "חשוב מאד" עבורם, עדיין שיעור לא מבוטל (כשליש) ציינו שהיו להם שיקולים פרגמאטיים לחלוטין, כלומר, כאלה שאינם קשורים כלל למרכיב אידיאולוגי כזה או אחר או לזהותם כיהודים. 
• העובדה, שמתוך כמיליון עולים שהגיעו לישראל עד היום, לפחות שליש אינם יהודים כלל (על פי הגדרתם), יש בה כדי להעיד על כך שבסופו של דבר משקלם של שיקולי הגירה "אוניברסאליים" (רצון להתקדם מבחינה כלכלית ומקצועית והיעדר אפשרות להגר לארץ אחרת) היה מרכזי מאד בקרב העולים. שיקולים אלה לא רווחו באותה מידה בגלי ההגירה הקודמים למדינת ישראל.

בסקר, שערך העיתון ידיעות אחרונות ב-1996 (באמצעות מכון הסקרים "דחף"), נשאלו הנסקרים "איזה מבין הדברים הבאים הוא התיאור שהכי מתאים?: "מהגר", "עולה חדש", "יוצא חבר העמים", "יהודי", "ישראלי". להלן התשובות שניתנו:

• 12% הגדירו עצמם כ"מהגר".
• 14% הגדירו עצמם כ"עולה חדש".
• 26% הגדירו עצמם כ"יוצא חבר העמים".
• 32% הגדירו עצמם כ"יהודי".
• 16% הגדירו עצמם כ"ישראלי".

לשאלה "האם החברה הישראלית הוותיקה מעריכה את העליה מחבר העמים כתורמת למדינה או כעול ?" השיבו הנסקרים:

• 15% תורמת במידה רבה.
• 36% תורמת במידה מסוימת.
• 13% לא זה ולא זה.
• 25% עול במידה מסוימת.
• 8% עול במידה רבה. 

במלים אחרות: התחושה של רוב העולים (לפחות בראשית גל העליה) היתה שהישראלים אינם מעריכים במיוחד את עלייתם, וגם בכך יש אולי הבדל בין גל ההגירה הנוכחי לגלי הגירה קודמים לישראל.