בתי ספר על יסודיים לבנות בחברה הדתית לאומית

רוב בתי הספר היסודיים במערכות החינוך של הציבור הציוני – דתי הם שש שנתיים, מלבד תלמודי התורה ומספר בתי ספר פרטיים, ומכאן שרוב הילדים (בנים ובנות) במערכת החמ"ד עוברים לחטיבות הביניים בסיום לימודיהם היסודיים.

בדרך כלל יהיו חטיבות הביניים צמודות, במבנה אחד, או במבנים סמוכים, לחטיבות העליונות שבהן ימשיכו התלמידים/ות עם סיום לימודיהם בחטיבת הביניים. לכן המעבר מחטיבה לחטיבה הוא ברוב המקרים מובן מאליו.

בעוד שברוב בתי הספר היסודיים כתות הבנים והבנות נפרדות אך נמצאים במבנה אחד, הרי שבחטיבות הביניים ובתיכון כמעט כל בתי הספר נפרדים לחלוטין: בתי ספר לבנים ובתי ספר לבנות.

הבנות של המגזר הדתי לאומי לומדות בתיכונים עירוניים או באולפנות והבנים לומדים באחת משלוש מסגרות: התיכונים הדתיים והישיבות העירוניות, החטיבות הפנימייתיות, כדוגמת רוב הישיבות התיכוניות השייכות לרשת "ישיבות ואולפנות בני עקיבא", והישיבות "הקטנות" שקבלו תנופה בשנים האחרונות.

בתי הספר

הבנות לומדות בדרך כלל בבתי ספר משלהן שלא לומדים בהם בנים.

תלמידות

רוב התלמידות באות מבתים דתיים. יש גם מעט בנות שהוריהן מגדירים את עצמם כמסורתיים או כחילוניים. במעבר לחטיבות הביניים אין כמעט אפשרות להנהלת חטיבה לא לקבל תלמידה שאינה מבית דתי. לחטיבה העליונה יש להנהלה יותר סמכויות. בדרך כלל, לא תהווה אי-הדתיות של ההורים סיבה, לא להמשיך בחטיבה העליונה.

בשנת הלימודים2006/7 למדו, לפי טבלה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 185,299 תלמידים בחטיבות הביניים העבריות: 80% בפיקוח הממלכתי הכללי, 0.1% בפיקוח החרדי ו-19.9% בפיקוח הממלכתי דתי (אין הפרדה בנתונים בין בנים ובנות).

בבתי הספר התיכוניים העבריים למדו באותה השנה 278,352 תלמידים: 62.3% בפיקוח הכללי, 20.7% בפיקוח החרדי ו-17% בפיקוח הממלכתי דתי (אין הפרדה בנתונים בין בנים לבנות).

כללי הלבוש לתלמידות  

התלמידות בבתי הספר הדתיים, מחויבות להתלבש בהתאם לתכתיבי הצניעות של בית הספר. כמעט כל בתי הספר הדתיים אינם מאפשרים לבנות להגיע ללימודים במכנסיים ובחולצות ללא שרוולים, ועל פי רוב גם מבקשים מהן להימנע מכך בהיותן מחוץ למסגרת הלימודים.  

המאפיין הבולט, לכן, את לבוש הבנות בבתי הספר הדתיים היא החצאית. התלמידות באות לבית הספר אך ורק בחצאית ולא במכנסיים, ועל החצאית להגיע עד הברכיים לפחות. התפיסה העומדת מאחורי קביעה זו היא שיש בכך חוסר צניעות מאחר והמכנסיים מבליטים את מתאר קו הגוף במקומות שהצנעה יפה להם. 

בזמן האחרון התפתחה בחלק של הציבור הדתי לאומי אופנה של לבישת מכנסיים מתחת לחצאית, וכמובן שאופנה זו גלשה גם לבתי הספר הדתיים. אין מדיניות אחידה כיצד להתייחס לתופעה זו וכל מוסד קובע מדיניות לעצמו. בבתי הספר, הנחשבים ל"ליברליים" יותר, מאפשרים לבנות ללכת עם מכנסיים מתחת לחצאית.

בחלק ניכר מבתי הספר יש תקנון התנהגות כללי, הכולל גם תקנות צניעות. אלה מתייחסות לאורך החצאית והשרוולים, ולמגבלות נוספות הנוגעות להופעתן של הבנות, כגון הימנעות מאיפור כבד, מנעילת כפכפים במסגרת בית הספר, מענידת תכשיטים רבים ורועשים מדי, וכיו"ב.

בחוברת המוגדרת כ"אמנה בית ספרית" של תיכון צייטלין, למשל (תיכון דתי לבנות ובנים), מופיעות הנחיות מפורטות כיצד על התלמידות להתלבש ולהיראות. בין היתר, מופיעה בחוברת התייחסות לחצאיות, לתסרוקת ולענידת תכשיטים. וכך נכתב: "בתקופת החורף, מז' חשון ועד פסח, ניתן ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית ובצבעי החצאית, ובתנאי שהחצאית באורך מלא...חובתה של התלמידה להקפיד על תספורת הולמת, אסורה קרחת, וכן אסור לצבוע את השיער או לעשות גוונים בשיער, וכן חובה על התלמידות להקפיד על שימוש בתכשיטים באופן צנוע והולם" .

בחלק מבתי הספר של הזרם החרד"לי (חרדי דתי לאומי), כמו רשת "צביה", מחויבות הבנות ללבוש גרביים במסגרת בית הספר.

מרבית הבנות הצעירות חברות בתנועות "בני עקיבא", "אריאל" ו"עזרא", שגם בהן אין מקובל ללכת במכנסיים. לנוכח זאת, מרבית הבנות שבגיל בית הספר אינן לובשות מכנסיים גם "בחיים שמחוץ לבית הספר". 

חשוב לציין שישנם מצבים בהם צריך ללבוש מכנסיים, למשל בשיעורי ספורט. אז לובשות הבנות מכנסי טרנינג, מאחר ושיעורי הספורט נערכים, בדרך כלל, באולם ספורט שבו לא נמצאים גברים בעת השיעור.

בטיולים, הנערכים במסגרת בית הספר או התנועה, שבהם הדרך אינה ישרה, עולים ויורדים על הרים או בסולמות וחבלים, וברור שהליכה ללא מכנסיים היא זו שאינה צנועה, נוהגות הבנות ברוב בתי הספר ללבוש חצאית רחבה, על מנת לאפשר צעדים נוחים ורחבים לצורך הטיול, ומתחתיה ללבוש מכנסיים. יש גם בתי ספר בהם מורשות הבנות ללבוש בטיולים מכנסיים ארוכים.1

סגל המורים

צוות המורים והמחנכות הם אנשים דתיים. כמורים/ות מקצועיים יקבלו גם כאלו שאינם דתיים. לרוב הכתות תהיינה מחנכות, אם כי יש גם מחנכים גברים.

מקצועות הלימוד

הן בחטיבת הביניים והן בחטיבה העליונה לומדים לפי תכנית הלימודים המחייבת של משרד החינוך עם ההדגשים המתחייבים מהיות בית הספר דתי. המקצועות הייחודיים למגזר הדתי לאומי:

תורה שבעל פה

בעוד שהבנים בכתות המקבילות לומדים תלמוד, הבנות ברוב בתי הספר לומדות תורה שבעל פה ולא תלמוד. מקצוע זה מורכב מלימוד משנה, לימוד הלכות מעשיות לחיי הבת הדתית, ולימוד נושאים נוספים, לפי בחירת בית הספר, מתוך רשימת נושאים שפרסם הפיקוח על תורה שבעל פה שבאגף החינוך הדתי של משרד החינוך. יש מספר תיכונים בהם לומדות הבנות תלמוד, בהיקף של יחידה אחת או שתיים מתוך חמש, לדוגמה- אולפנית (אולפנה ללא פנימייה) 'שח"ם' בקרית אתא.

מחשבת ישראל

ברוב התיכונים הדתיים לומדות התלמידות מחשבת ישראל בהיקפים שונים. אין זה מקצוע חובה לבחינות הבגרות ואפשר להמיר אותו בבחינה בספרות. יחד עם זאת, ברוב בתי הספר נגשים בו לבחינת בגרות לפחות בהיקף של יחידה אחת. גם בבתי ספר בהם לא ניגשים לבחינת בגרות במקצוע זה, משתדלים ללמוד את המקצוע כחובת לימוד בית ספרית, בגלל חשיבותו להשקפת העולם הדתית.

שירות צבאי או שירות לאומי לבנות

במדינת ישראל חייבים הבנים והבנות בני 18 להתייצב לשירות צבאי על פי חוק. בנות המצהירות שאינן יכולות לשרת בגלל ענייני דת או מצפון מקבלות פטור. כך נהוג מאז קום המדינה. המדיניות הרשמית של הרבנות הראשית לישראל לאורך כל שנות המדינה היא שלבנות, לאו דווקא דתיות, אסור לשרת בצה"ל. ואכן מאז קום המדינה רוב הבנות הדתיות אינן משרתות בצה"ל. ישנן קבוצות בציבור הדתי שלמרות זאת בנותיהן משרתות בצבא, כגון: בנות הקיבוץ הדתי. בשנת 1953 נחקק חוק בדבר שירות לאומי למי שאינו משרת בצבא, אך החוק לא יושם עד היום בגלל שיקולים פוליטיים.

באמצע שנות השישים החלה תנועת התנדבות לשירות לאומי של בנות בוגרות החינוך הדתי לאומי. לאט לאט התמסד העניין, וכיום ישנן מספר עמותות, כמו בת עמי או עמינדב, שהמדינה מכירה בהן, ודרכן מתנדבות הבנות. גם כיום השירות הלאומי הוא התנדבותי. הוא מוכר על ידי הרשויות אך אינו נכפה על הבנות בחוק. הבנות השייכות לציבור החרדי, על כל גווניו, אינן מתנדבות לשירות לאומי כלל.

בכתות י"א ו-י"ב של החטיבה העליונה נעשית בבית הספר פעילות חינוכית כהכנה לשירות הצבאי או הלאומי. כאמור, רוב הבנות הדתיות אינן משרתות בצה"ל והן מתנדבות במסגרת השירות הלאומי. בפני הבת עומדות אופציות רבות, לכן שולחות העמותות השונות נציגות שתעזורנה לבנות לבחור היכן להתנדב. כמעט בכל מחזור ישנן מספר תלמידות שמסיבות שונות מתגייסות לצבא. בדרך כלל לא מופיעים נציגים של צה"ל בבתי הספר לבנות, וההכוונה של התלמידות אינה ממוסדת.

בית הספר כאולפנית

בשנים האחרונות גדל מספר ההורים המעוניינים בחינוך תורני לבנותיהם ולכן יותר בנות לומדות באולפנות. כדי לתת מענה להורים אלה במסגרת החינוך הממלכתי דתי, הופכים חלק מבתי הספר העירוניים הדתיים לבנות לאולפנית – "מיני" אולפנה – אולפנה ללא פנימייה. יש אולפניות שהתייחסו לשינוי, בעיקר השינוי ברמה הדתית, ברצינות: עשו שינויים מתבקשים בצוות (שלבו יותר מורים/ות בעלי רקע תורני), הוסיפו שעות תורניות למערכת, ולאט לאט נעשו דומות לאולפנה. אך בחלק מהם ה'הסבה' הינה קוסמטית יותר ממהותית.

רקע

אולפנה היא בית ספר תיכון דתי לבנות, שהוקם מתוך רצון של הורים שהבנות תקבלנה חינוך תורני העולה על הניתן בבית הספר התיכון הדתי המקומי, הממלכתי דתי. אולפנה לבנות היא למעשה המקבילה לישיבה תיכונית אצל הבנים.

האולפנות הן מוסד פרטי ויש לכך שתי משמעויות: חינוכית וכספית. חינוכית – הנהלת האולפנה יכולה לבחור את תלמידותיה. כדי להתקבל לאולפנה יש לעבור מבחני כניסה וראיון. כספית - ההורים משלמים במיטב כספם על מנת שבנותיהם תלמדנה באולפנה. העלויות הגבוהות נובעות ממגורים בפנימייה, במידה וקיימים, ומתוספת השעות והפעילויות שהאולפנה נותנת, כדי להשיג את יעדיה החינוכיים.

אולפנות עם וללא פנימייה

האולפנה הראשונה נוסדה בשנת 1960 בכפר פינס, והיא הוקמה כבית ספר פנימייתי. אחריה הוקמו אולפנות נוספות ברחבי הארץ במתכונת דומה – לימודים תיכוניים תוך דגש על הצד הרוחני-דתי ובמסגרת פנימייתית. יש אולפנות שעד היום שומרות על מסגרת הפנימייה – כל בת הלומדת בה חייבת לגור בפנימייה, גם אם היא תושבת המקום, כמו: האולפנה בכפר פינס. אולפנות אחרות משלבות בנות הנמצאות בפנימייה עם בנות אקסטרניות, כגון: אולפנת "סגולה" בקרית מוצקין.

במשך השנים הוקמו אולפנות גם ללא פנימייה. הן נולדו מתוך דרישות של הורים לחינוך ברמה דתית גבוהה מחד, אך בלא צורך להוציא את הבת מהבית, מאידך. אולפנות אלו משתדלות לקחת חלק ממאפייני האולפנות הקלאסיות, שיפורטו להלן, תוך התאמתן לבית ספר רגיל בו הולכות התלמידות לביתן בסוף יום הלימודים. דוגמאות לאולפנות מסוג זה: "צביה" ירושלים, "חורב" ירושלים, "אולפנית" תל אביב.

כמו האולפנות הפנימיתיות, גם רוב האולפנות האלו הן בתי ספר פרטיים שבהם ההורים נושאים בנטל כבד של תשלומים, מאחר ויש בהן תוספת שעות מעבר לתיכון רגיל. כדי "לטעום" משהו מה'ביחד' של פנימייה, מארגנים מוסדות אלו פעם או פעמיים בשנה 'שבת אולפנה' לעצמן, באחת האולפנות מהן נסעו הבנות הביתה לשבת. גם הצוות החינוכי על משפחותיו מצטרף לשבת זו.

מספר אולפנות

לפי מכון כוון להכוונת בוגרות חטיבת ביניים ללימודי המשך תורניים, היו בשנת 2008 היו 79 אולפנות. רובן (61) ללא פנימייה ומיעוטן (18) עם פנימייה.

קיים הבדל גדול בין הישיבות התיכוניות, שרובן עם פנימייה, לבין האולפנות (ה"ישיבות" של הבנות), שרובן ללא פנימייה. הבדל זה נובע ככל הנראה מהקושי של ההורים "לוותר" על גידול הבת בבית, וויתור שהוא כנראה קשה יותר לגבי בנות. יתכן וההבדל גם נובע מהחשיבות הגדולה יותר שההורים מייחסים ללימודים התורניים של הבן לעומת הלימודים התורניים של הבת. בשל חשיבות הלימודים של הבן, מוכנים ההורים "לשלם את המחיר" של עזיבתו את הבית.

שתיים מהאולפנות – "נווה דולב" ו"רוחמה" קולטות תלמידות עם צרכים מיוחדים.

בין האולפנות קיימות גם ארבע בעלות הדגשים ייחודיים: אמונה- אולפנה תורנית לאומנויות, נווה שרה הרצוג לאומנויות ומדעים, צביה יצירתית אומנויות ירושלים' שבי רחל- אולפנה לאומנויות.

אולפנה שש שנתית או ארבע שנתית

חלק מהאולפנות הוקמו כאשר מערכת החינוך בכללותה היתה מורכבת מבית ספר יסודי שמונה שנתי ובית ספר תיכון ארבע שנתי, ולכן האולפנות היו גם הן ארבע שנתיות- כתות ט' עד יב'. חלקן שומר עד היום על המבנה הארבע שנתי, כמו אולפנת כפר פינס ואולפנת 'בהר"ן' בגדרה. הבנות לומדות עד סוף כתה ח' בחטיבת ביניים ועוברות לאולפנה בכתה ט'. רוב האולפנות התאימו עצמן למערכת השש שנתית והן כוללות הן את חטיבת הביניים והן חטיבה עליונה, לדוגמא: אולפנה "סגולה" בקרית מוצקין ואולפנת "אמנה" בכפר סבא.

תלמידות

הקמת האולפנה נועדה לתת לתלמידות חינוך דתי מעבר למקובל. מכאן שהתלמידות ההולכות ללמוד במוסד שכזה, באות מבתים בהם ההורים מעוניינים בחינוך ממין זה. רוב התלמידות הן מבתים המגדירים את עצמם כדתיים מאוד. כמובן שיש גם בנות מבתים פחות דתיים. האולפנה אינה נמנעת מלקבל אותן על מנת שהחינוך באולפנה ישפיע על ההתפתחות הדתית של הבת.

סגל האולפנה

 מלבד צוות המורים המקובל בכל בית ספר, יש באולפנה מספר נושאי תפקידים שחותמתם ניכרת מאוד: ראש האולפנה, המחנך/כת והמדריכה.

ראש האולפנה

ראש האולפנה הוא למעשה המנהל הרוחני – חינוכי של האולפנה. שם זה הוא מקבילה של תפקיד ראש הישיבה אצל הבנים. הגדרת התפקיד בכינוי זה הוא מדגישה שהאולפנה היא מבחינה חינוכית "ישיבה" לבנות. בראש רוב האולפנות עומד רב שהוא גם איש חינוך, ויש אולפנות בהן עומדת בראש – אשה. לדוגמא: אולפנה "סגולה" בקרית מוצקין, אולפנת "להבה" בקדומים. נשים אלו הן מנהלות וגם מורות בתחומי דעת שונים.

ברוב המקרים ראש האולפנה לא עוסק בניהול המערכת ובפעילותה התקינה היום יומית. הוא/היא עוסק/ת יותר בהתוויות הקו החינוכי – רוחני של המוסד. הוא/היא אישיות שהצוות והתלמידות מעריכים בשל יושרתו/ה האישית, גישתו/ה הנעימה, והדוגמא האישית. הוא/היא נפגש/ת עם חלק מהבנות במסגרת שיעורים שהוא/היא מלמד/ת במקצועות הקודש, ועם כיתות אחרות במסגרת של שיחות שכבתיות או שיחות לכלל האולפנה.

המחנך/כת

בחלק מהאולפנות גר הצוות החינוכי במגורי צוות. במצב זה יש למחנכים קשר הרבה יותר קרוב עם התלמידות מאשר בתיכון רגיל. הדבר מאפשר מפגש לא רק בכיתות הלימוד או בחדר המורים, שם המפגשים יותר רשמיים, אלא גם בבית, באווירה נינוחה, עם כיבוד קל, מפגש היוצר קשר טוב יותר. גם התלמידות יכולות לפנות אליהם בבעיה או בקשה גם מעבר לשעות הלימודים. כמובן שהדבר פוגע בפרטיות של המשפחה, אך הדבר נלקח מראש בחשבון כשעוברים לגור באולפנה. יש אולפנות בהן רק נשים תשמשנה כמחנכות, ויש אולפנות בהם גם גברים משמשים כמחנכים.

המדריכה

המדריכה היא בדרך כלל בוגרת כיתה י"ב המתנדבת לשירות לאומי. לעיתים היא מבוגרת יותר, והיא עובדת כמדריכה בשכר. תפקיד המדריכה מאוד מיוחד: מצד אחד היא חלק מהצוות ומצד שני היא אינה מורה. היא מעין 'אחות בוגרת' או חברה. היא גרה עם הבנות בפנימייה ונמצאת אתן בכל הפעילויות שמעבר לשעות הלימודים. ברוב המקרים היא זו שיוזמת את הפעילות. אליה באות הבנות כאשר קשה להן או שהן באות לשמוח אתה. היא קולטת את תלונות הבנות מול ההנהלה ומנסה לפתור אותן. מאידך היא חלק מהצוות ועליה לדרוש מהבנות התנהגות ניאותה בפנימייה, ולעיתים עליה גם להטיל סנקציות על בת סוררת שלא עומדת בהתחייבויותיה.

הצלחה בתפקיד זה תלויה רבות באופייה של המדריכה, באינטואיציה נכונה ובעזרה וגיבוי מצד שאר הצוות. מדריכה טובה משפיעה מאוד על חניכותיה, ולעיתים הקשר בין מדריכה לחניכה נמשך הרבה מעבר לאולפנה.

ברוב האולפנות אחראית המדריכה על מספר דברים: השכמת הבנות בזמן, עזרה כמידת יכולתה לבנות המתקשות בלימודים, טיפול בבנות שאינן חשות בטוב או חולות השוכבות בחדר - דאגה לאוכל או לשתיה חמה, וגם פינוק לעיתים. בעגה האולפניסטית – להכין 'צופרים'. יש אולפנות בהן המדריכה מקבלת שעה במערכת בה היא נפגשת עם בנות הכיתה ומעבירה להן פעילות לפי ראות עיניה.

מקצועות הלימוד

הבנות ניגשות לבחינות הבגרות לפי תכניות הלימודים של משרד החינוך. קיימות באולפנה, כמו בכל בית ספר אחר, הקבצות ומגמות שונות. המקצועות המייחדים את האולפנה לעומת בתי ספר אחרים:

תנ"ך

מוגבר בהיקף של 5 יחידות לימוד

תורה שבעל פה

מוגבר בהיקף של 5 יחידות לימוד

מחשבת ישראל

בהיקף של יחידה אחת או שתים, ויש מוסדות הבונים לעצמם תכנית ייחודית נוספת, לפי נושאים המעניינים אותם, כך שהתלמידות נבחנות בהיקף של 4 יחידות לימוד.

שעת מוסר

בתוך מערכת השעות ישנן שעות של פעילות לימודית שאינה קשורה ללימודים מקצועיים לקראת בחינת בגרות, אלא היא חלק מהעשייה החינוכית המיוחדת לאולפנה. ב"שעת מוסר" - הייחודית לאולפנה ולא מתקיימת בתיכונים דתיים - מתקיימת פעילות לימודית בזוגות – בחברותא. תלמידה מכיתה י"ב לומדת עם תלמידה מכיתה י' ובת מכיתה י"א – עם בת מכיתה ט'. הבת הבוגרת שבחברותא, הנקראת בעגה האולפניסטית - "המוסרניקית", צריכה להכין את הלימוד. בדרך כלל יעסקו תכני הלימוד בבעיות שמטרידות אותן, כשהבוגרת מכינה מראש חומר על הנושא והן תקראנה אותו ביחד וידונו עליו. לעיתים הן תבחרנה ללמוד מתוך ספר כלשהו אם מספרות המוסר הקלאסית העוסקת בשיפור התנהגותו של הפרט, ואם מספר עכשווי העוסק בענייני מוסר או השקפת עולם. ברוב המוסדות "שעת מוסר" היא פעם בשבוע.

לשעה זו שתי מטרות: האחת, ליצור קשר בין תלמידות משכבות שונות. הלימוד עם אותה "מוסרניקית" נמשך בדרך כלל שנתיים, כלומר: הבוגרת מתחילה ללמוד עם החברותא שלה בכיתה י"א וממשיכה אתה גם בכיתה י"ב. רצף לימודי זה יוצר, לעיתים קרובות, חברות טובה בין הצעירה למבוגרת, כך שהתלמידה הצעירה מרגישה שיש מישהי שעברה את מסלול דומה לשלה והיא יכולה לפנות אליה ברגעים קשים. המטרה השניה היא להרגיל את הבנות להתמודד בשאלות מוסריות וערכיות המטרידות אותן, תוך ניסיון למצוא מקורות העוסקים באותו נושא.

מלבד שעה זו יש במוסדות הפנימיתייים עוד מסגרת של לימוד מוסר, בדרך כלל בשעות הערב. במסגרת זו הבנות אינן מלמדות אלא מקשיבות. שיעור זה ניתן על ידי אנשי הצוות של האולפנה לפי תכנית קבועה. השיעור ניתן בדרך כלל 4 פעמים בשבוע. מטרת השיעור היא להציג בפני התלמידות, לפי רמתן, משנה סדורה של התנהגות מוסרית על פי מקורות היהדות.

פרשת השבוע

לימוד פרשת השבוע ייחודי לאולפנה (לא מתקיים בתיכון דתי לבנות) ונעשה בשתי צורות. הראשונה - יש מוסדות בהן כל בוקר, מיד לאחר התפילה, חבר צוות נותן שיעור קצר, כרבע שעה, על נושא מסוים מפרשת השבוע. השנייה – הבנות לומדות לבד את הפרשה והן נבחנות עליה מדי שבוע בבוחן קצר בכתב.

מבחני כבוד

אחד הערכים שאליהם מחנכת האולפנה הוא האמת והיושר. כחלק מהתהליך הנהיגו באולפנות מנהג ייחודי. בעת שמתקיים מבחן בכיתה אין שומר שהבנות לא תעתקנה. אומרים להן שסומכים עליהן שכל בת תכתוב מה שהיא יודעת, בלי להיעזר בחברתה. די בכך כדי שהן לא תעתקנה. גם אם בת נכשלת בהעתקה, סומכים עליה שהיא תודה בכך, גם במחיר של פסילת המבחן. אמון כזה מאפשר גם לתלמידה שלא עשתה את המבחן עם כולם, להבחן בחדרה או בביתה, בלי השגחה. נוהל זה הוא חלק מהתהליכים החינוכיים שמחנכם לקראתם באולפנה.

יש לציין כי קשה להתמודד עם מבחני כבוד, ועם השנים הם בוטלו בחלק מהמוסדות. 

התנדבות לפעילות חברתית

במערכת החינוך הממלכתית נהוגה כיום "מחויבות אישית" - חובת התנדבות לטובת החברה של כל הלומדים בכיתה י'. גם באולפנות מכניסים את הבנות למסגרת זו, בדרך כלל בצורה מוגברת. יש אף אולפנות, כדוגמת אולפנה "סגולה" בקרית מוצקין, בהן ההתנדבות מתחילה כבר בכיתה ט' ונמשכת עד סיום כיתה י"ב. דבר זה דורש ארגון וחיפוש מקומות להתנדבות, שיבוץ הבנות במקומות המתאימים להן, ומעקב לאורך כל השנה שהן אכן מתנדבות באופן סדיר. בדרך כלל מעסיקים איש צוות שזו עיקר עבודתו. רצף כזה של 4 שנות התנדבות משאיר את חותמו על כל תלמידה להמשך חייה.

יש אולפנות בהן ההתנדבות היא רק בכיתה י', אך מדי פעם יוצאות כיתות או שכבה לפעילות התנדבותית, כגון: מחנה עבודה חקלאי של מספר ימים, עזרה למפוני גוש קטיף, או מספר ימים מרוכזים של התנדבות באזורי מצוקה. פעילויות אלו גורמות להתפתחות תודעת התנדבות חזקה אצל בנות האולפנות. 

הכוונה לשירות לאומי והיחס לשירות בצה"ל

הקו החינוכי של האולפנות הוא דתי לאומי ציוני, אך לאור הוראת הרבנים הראשיים מאז קום המדינה, שאסור לבנות לשרת בצה"ל, מחנכות האולפנות להתנדבות לטובת החברה במסגרת ה"שירות הלאומי". כל אולפנה פועלת בדרכים שונות בתיאום עם העמותות המפעילות את מסגרות ההתנדבות. יש אולפנות העורכות ימי עיון בהן עוסקים בהבנת הצד הדתי-ערכי של ההתנדבות, במפגש עם נציגי העמותות, ולעיתים אף במפגש עם בנות בוגרות שנמצאות בשירות לאומי המספרות על עבודתן וקשייהן. יש אולפנות המסתפקות בפעילותן של הנציגות מטעם העמותות השונות.

אין באולפנות באופן עקרוני הכוונה לשירות צבאי, אולם ישנן בנות שלמרות הכל פונות לאחת מהמסגרות הצבאיות. יש בנות שרוצות להתגייס מתוך שהן רואות אידיאל לעשות כל מה שבת במדינת ישראל מחויבת על פי חוק, ביחד עם המשך שמירה בצבא על אורח חיים ברמה דתית גבוהה. הן רואות בכך מעשה של "קידוש השם" – הנה אפשר להיות חיילת טובה ודווקא מתוך תפיסת עולם דתית (מניע זה נמצא בעיקר אצל בוגרי המכינות הקדם צבאיות, אך גם אצל בנות דתיות הרואות לנכון להתגייס). יש לעיתים, שהרצון להתגייס בא כמחאה או מרד. בדרך כלל, היחס אל בנות מתגייסות הוא כיחס לשאר הבנות. ההכוונה והעזרה לבנות אלו תלויה במידת הקשר שיש להן עם הצוות החינוכי. יש הרבה אנשי צוות שיסייעו, למרות שבאופן רשמי הם מסתייגים מדרך זו.

שבת מחזור

זהו למעשה כנס בוגרות. כל מחזור מוזמן, בשנה הראשונה לאחר סיום הלימודים, להתארח באולפנה באחת השבתות. מטרת המפגש היא משולשת: האחת - להפגש על מנת לחזק את הקשר. אחרי 4 שנים שהן היו יחד, הן נפרדו וכל אחת נמצאת בשירות לאומי במקום אחר בארץ, מקרית שמונה והגולן עד אילת, וזו הזדמנות לחזור ולהיות יחד לחלוק חוויות ולשמור על קשר. השניה - להפגש עם הצוות החינוכי שעבד אתן במשך השנים, לספר להם על הקורות אותן בשירות הלאומי, לקבל חיזוקים מהצוות, ולעתים, להתייעץ עם מי מהצוות על קשיים או בעיות. השלישית – לפגוש את בנות שכבה י"ב, לספר להן על פעילותן במסגרת השירות הלאומי ועל קשייהן, על מנת להכין אותן לקראת השירות הלאומי בשנה הבאה.

הווי הפנימיה

בכל הפנימיות שוהות הבנות שבועיים, ואז הן יוצאות לחופשת שבת, שבדרך כלל מתחילה ביום חמישי אחרי הצהרים. עצם השהייה הארוכה יחד של הרבה בנות יוצר הווי פנימי של בנות החדר, השכבה או כלל אולפני, הווי שעובר במסורת משכבה בוגרת אל הבנות החדשות. ברוב האולפנות התנאים הפיזיים טובים, דבר המוסיף להרגשה הטובה של הבנות.

שבת באולפנה

כל שבת שנייה נשארות הבנות בפנימייה, והדבר מחייב את הצוות לדאוג שהשבת תעבור על הבנות בכיף, וההעדרות מחיק המשפחה לא תגרום לאווירה לא נעימה. בדרך כלל מזמינים אורח/ת לשבת שיש להם סיפור מיוחד, או כאלו שיודעים לרתק קהל. גם הצוות החינוכי הגר במקום עם בני משפחותיהם אוכל יחד עם הבנות את סעודות השבת בחדר האוכל. לפעמים עורכים אחרי סעודת ליל שבת 'עונג שבת'. בנות הכיתה מתאספות בחדר אחד, או בבית של המחנך/ת, מגישים כיבוד קל – פיצוחים, עוגה, שתיה- שרים שירים שונים, אומרים דברי תורה קצרים או מספרים סיפורי חסידים. לפעמים, עושים הרקדה במוצאי שבת, בלווי כלי נגינה. בימי שישי הארוכים של ימות הקיץ מארגנים, לפעמים, טיולים קצרים או רחצה בבריכה סמוכה.

בית הכנסת באולפנה

חלק מאווירת השבת אצל המשפחה הדתית היא התפילה בבית הכנסת. ניהול התפילה בבית הכנסת הוא בידי הגברים. מינימום הגברים הנדרש לקיום תפילה בציבור הוא עשרה - מניין. לכן יש בכל אולפנה אולם המשמש כבית כנסת, ויש בו מתפללים קבועים, על מנת שהבנות תוכלנה להצטרף לתפילה, כמו בבית. אך בעוד שבבית כנסת רגיל רוב שטח בית הכנסת מיועד לעזרת גברים ועזרת הנשים תופסת חלק קטן, הרי באולפנות המצב הפוך רוב שטחו של בית הכנסת מיועד לעזרת נשים עבור הבנות, ולגברים מוקצה שטח קטן.

החגים באולפנה

בתוך שנת הלימודים ישנם מספר חגים בהם הבנות נשארות באולפנה וחוגגות את החג בצוותא: פורים, יום העצמאות, כח' אייר וחג השבועות. מלבד חגים אלו יש באולפנה אווירה מיוחדת בחודש אלול לקראת הימים הנוראים. אמנם הבנות אינן נשארות בראש השנה באולפנה, אך יש מספר אולפנות שבהן נשארות התלמידות ביום הכיפורים.

הכנה לימים הנוראים

ראש השנה ויום הכיפורים נקראים במסורת היהודית 'ימים נוראים'. לפי המסורת, ימים אלו הם ימי משפט של כל אדם מישראל. מקובל בעולם התורני להתכונן לקראת ימים אלו. באולפנה יוצרים אווירה מיוחדת של רצינות ורצון להשתפר. מתחילת שנת הלימודים ועד ערב יום הכיפורים מרבים באולפנות בפעילויות מיוחדות: שיחות מוסר מפי רבנים שונים, ימי עיון מסביב לנושא התשובה, נסיעה למסע התעוררות לירושלים או לקברי צדיקים בגליל, או למערת המכפלה אשר בחברון וקבר רחל בבית לחם, מפגש עם חוזר/ת בתשובה המתארים את תהליך התשובה האישי שלהם. בנסיעות אלו שומעות הבנות גם שיחות התעוררות. בנוסף לפעילויות אלה, גם הצוות החינוכי של כל כתה, עוסק בשיעוריו בנושאים הקשורים לתשובה.

יום הכיפורים

באולפנת "אמנה" בכפר סבא, ובאולפנה בכפר פינס נשארות הבנות הרוצות בכך באולפנה גם ביום הכיפורים. כל תפילות היום הן בנחת ומלוות בנעימות מסורתיות וחדשות לימים אלו. בליל החג לאחר סיום התפילה נערכת 'התוועדות'. הבנות נפגשות עם הצוות ושרים שירים מסורתיים לימים אלו, ובין שיר לשיר מישהו מהצוות אומר דברי תורה. הבנות נוסעות לביתן לאחר שהטיבו את ליבן במוצאי הצום.

פורים

מטבעו זהו חג מאוד שמח, אך באולפנות הוא מקבל תוספת שמחה. אווירת הפורים מתחילה שבועיים לפני פורים, מראש חודש אדר. ההלכה אומרת: "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ובאולפנות מרבים ומרבים. מחזה נפוץ הוא לראות קבוצת בנות שרות שירי פורים, עוברות מכיתה לכיתה בריקודים שמשבשים את המהלך של השיעור והדברים מתקבלים בהבנה מצד הצוות. בזמן ההפסקות במערכת מפעילים הרקדה בחצר דרך מערכת הכריזה, והבנות רוקדות בכל המרץ. נכון לומר, שבאולפנות לא לומדים בצורה מסודרת מראש חודש אדר עד פורים.

מלבד הריקודים, מקובל באולפנות שבשבועיים אלו כל שכבה אחראית על איזושהי פעילות שמחה/ מצחיקה/כייפית לכלל האולפנה. למשל, שכבה אחת אחראית לארגן שוק פורים, שבו יש פינות פעילות שונות, ואפשרות לזכות בפרסים שונים. בנות השכבה אחראיות להפעלת הפינות, לשכנע חנויות שונות, מפעלים ומקומות בילוי לתרום פרסים להגרלה. בדרך כלל הדבר נעשה תמורת פרסום התורמים בזמן הפעילות. בפעילות כזו גובים מכל בת הרוצה להשתתף בפעילות סכום סמלי, וההשתתפות בהגרלה היא על ידי רכישת כרטיסים תמורת תשלום. הכסף הנאסף נתרם על ידי השכבה לאיזשהו מפעל חסד אזורי - כגון: בית תמחוי, או ארצי – כגון: 'קו לחיים' או 'זיכרון מנחם' - אגודות הפעילות בעזרה בקרב ילדים חולי סרטן. כך משיגים שתי מטרות: גם שמחים ונהנים, וגם מתחנכים לא לשכוח את החלשים בחברה.

לאירועי הפורים באולפנות יש שני שיאים: הכתרת "רבנית פורים" ושבת"זכור".

רבנית פורים

בעולם הישיבות הקלאסי של מזרח אירופה היו נוהגים לבחור לקראת פורים "רב פורים". היו בוחרים באחד מהתלמידים המבוגרים שהיה בעל שכל חריף ולשון חדה, הוא הולבש כמו ראש הישיבה, והוא דרש בפני התלמידים והרבנים דרשה מעין הלכתית שכל כולה היתה ביקורת מרומזת או גלויה על תופעות שונות בישיבה. לעיתים גלשה הביקורת גם לפסים אישיים כנגד ראש הישיבה או מי מהמורים. כשהוקמו הישיבות התיכוניות בארץ הם העתיקו נוהג זה, ומאוחר יותר כשהוקמו האולפנות גם הן העתיקו זאת.

"רבנית פורים" היא תמיד אחת משכבת י"ב. היא נבחרת על ידי בנות השכבה, אך תוצאות הבחירה אינן ידועות לשאר הכיתות. "התגלות" הרבנית מלווה באולפנות באירוע שנקרא 'ההכתרה'. בנות שכבה יב' אחראיות עליו, ומבחינתן זהו אחד מרגעי השיא שלהן באולפנה. בדרך כלל יש באירוע זה הצגה שמציגות בנות השכבה. הצגה זו היא על טהרת העבודה של בנות י"ב. יש מקומות, כמו באולפנה בכפר פינס, בהן הבנות הכישרוניות כותבות את ההצגה. יש מקומות בהן הן מעבדות איזושהי הצגה שמצאה חן בעיניהן. הבנות הן שמשכתבות את ההצגה, הן הבמאיות, הן מחברות את הריקודים, הן מציירות את התפאורה, והן מארגנות את התלבושות ולפעמים תופרות חלק מהן. מדובר אפוא במאמץ שכבתי כאשר כל בת תורמת הרבה מכישרונה ומזמנה להצלחת הפעילות השכבתית הזו. ל'הכתרה' מוזמנות גם האמהות והאחיות של בנות שכבת י"ב. ברוב האולפנות גברים אינם נוכחים בהצגות של הבנות. בסיום 'ההכתרה' מתגלית "רבנית פורים". ומאותו יום ועד פורים היא 'מנהיגה' את האולפנה, מתוך שיתוף עם ראש האולפנה. היא מפרסמת תקנון לימי כהונתה ובו הקלות לתלמידות בתחומים שונים.

שבת "זכור"

זהו הכינוי ההלכתי לשבת שלפני פורים, שבה קוראים בתורה קטע המתחיל במילים "זכור את אשר עשה לך עמלק...". לשבת זו יש באולפנות אופי שמח במיוחד. בנות שכבה י"ב מקשטות את חדר האוכל בציורים מעשה ידיהן, לפי נושא שהן בחרו לאותה שבת. הן כותבות לאותה שבת מין "הגדה" שבה הן מתארות בצורה הומוריסטית את חיי האולפנה, ומצביעות על דברים הטעונים תיקון. המטרה היא להצחיק ולבקר. "הגדה" זו מחולקת לכל הבנות ונקראת בזמן אחת מסעודות השבת. מלבד זאת "רבנית פורים" דורשת באותה שבת בדברי תורה הקשורים לענייני דיומא, ומשלבת בדבריה הומור ועקיצות על תופעות באולפנה. חלק נכבד מהאווירה נוצר על ידי ריקודים, הנמשכים שעה ארוכה.

ליל פורים

לקראת ליל הפורים רוחשת האולפנה פעילות. הבנות מארגנות לעצמן תחפושות לקראת החג, וכמו כן הן עסוקות בהכנת משלוח מנות. מקובל באולפנה שכל בת שולחת לבת אחרת משלוח מנות, כך שאין בת שלא מקבלת משלוח מנות, וזאת מתוך מגמה של קירוב הלבבות ויצירת הרגשת שמחה. במשלוח מנות משתתף גם הצוות החינוכי של האולפנה. בדרך כלל הדבר נעשה בצורה של הגרלה. כותבים על פתקים את שמות כל בנות השכבה וכל אחת מוציאה פתק אקראי, ועליה להכין משלוח מנות לבת ששמה מופיע בפתק. מלבד זאת מקובל שהחברותא למוסר (ראו 'שעת מוסר') מכינות אחת לשניה משלוח מנות.

בליל פורים מתאספות כל הבנות בבית הכנסת לקריאת המגילה, ועם סיומה יושבות לארוחת ערב חגיגית עם הרבה שירה וריקודים. בשעות הערב המאוחרות מתכנסות הבנות לריקודים לצלילי תזמורת, שנמשכים לעיתים עד אור הבוקר. בבוקר יוצאות הבנות לביתן לחופשת פורים ולחגיגת המשך הפורים עם המשפחה.

יום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות

כל האולפנות מחנכות ברוח הציונות הדתית, ולכן אך טבעי שתהיה התייחסות חיובית לימים אלו. גם אם הבנות עצמן אינן משרתות בצה"ל, אין בת באולפנה שאביה או אחיה לא שרתו או משרתים בצה"ל. מכאן שהכאב של עם ישראל ביום הזכרון בא לידי ביטוי גם באולפנה. תמיד יערך טכס זכרון שיכלול הדלקת נר זכרון, אמירת פרקי תהילים ומסכת שמכינה אחת הכתות.

במעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות יש אולפנות בהן מכינות הבנות הצגה או פעילות אחרת המשלבים את הצער של יום הזכרון עם השמחה של יום העצמאות.

בליל יום העצמאות מתאספות הבנות לבושות כחול לבן לבית הכנסת לתפילה חגיגית, כפי שקבעה הרבנות הראשית, ובנוסח המקובל בישיבות בני עקיבא ובישיבות הציוניות. תפילה זו מלווה בדברי תורה על משמעות היום ובהרבה שירה. עם סיום התפילה מתכנסות הבנות, יחד עם הצוות החינוכי ומשפחתם, לארוחת ערב חגיגית בחדר האוכל שקושט אף הוא בכחול ולבן. במשך הערב ישנה תכנית שמכינה אחת הכיתות, ולאחר מכן שירי ארץ ישראל או הרקדה, ולעיתים גם סרט על ההווי הארץ ישראלי של פעם.

כ"ח אייר - יום שחרור ירושלים

ביום כ"ח באייר חוגג הציבור הדתי לאומי את יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. בליל החג מתכנסות הבנות בבית הכנסת לתפילה חגיגית, לאחר מכן נערכת סעודה חגיגית בחדר האוכל המלווה בדברי תורה על מקומה של ירושלים ביהדות, ואחר כך מתאספים לשירה בציבור של שירי ירושלים. למחרת היום נערכת תפילת שחרית חגיגית, ובמשך היום עולות כל האולפנות על תלמידותיהן לירושלים, לסייר בעיר או בסביבותיה ולהשתתף ב'ריקודגלים' המסורתי ממרכז העיר אל רחבת הכותל המערבי, שם נערכת תפילה חגיגית.

חג השבועות

חג זה מסמל במסורת היהודית את יום מתן תורה, שהיא הבסיס הרוחני של עם ישראל. אין כמו יום כזה ליצור סביבו פעילות שתעסוק במשמעות של התורה לחיי הפרט והכלל ובמיוחד לחיי הבת והאשה בעולם המודרני.

לקראת החג קובע הצוות החינוכי את הנושא שבו יעסקו בשנה זו. מלבד הצוות החינוכי מזמינה האולפנה אורחים ואורחות שיתארחו בחג עם משפחותיהם וייטלו חלק בפעילות, אם כמנחי קבוצות דיון או כנותני "שיחות" [=הרצאות] לקבוצות גדולות.

הפעילות מתפרשת על פני כל ליל החג ויומו. נהוג בעם ישראל להיות ערים בליל חג השבועות, וכך נוהגים גם באולפנות. הבנות אינן חייבות להיות ערות כל הלילה, אבל מארגנים את הפעילויות כך שכל בת שתרצה להשתתף בלימוד לאורך כל הלילה תוכל להשתלב באחת הקבוצות. משתדלים להאיר את הנושא שנבחר מזוויות שונות, מפי מרצים ומרצות עם השקפות שונות, ובפעילויות שונות. מקובל מאוד לארגן סימפוזיון שידון בנושא מסוים, ובין חברי הפאנל המתדיינים משתתפות גם תלמידות.