אנשים ישראל אנשים ישראל
  עמוד הבית מאמרים לפי חתכים מאמרים לפי א-ב אלבומי תמונות ישראליאנה - אז והיום אירועים  

דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
 10 מדרגים

צדקה וגיוס תרומות באוכלוסיה החרדית

קופות צדקה ירושלים
הדס חנני
קופות צדקה
מתן זיו, דניאל כהן
קופות צדקה ליד פינת התשלום בחנות לבגדי נשים ברמת ויזניץ בחיפה
ספר חת"ת וקופת צדקה
נעמה גרינוולד
בית ספר של חסידות חב"ד
קופות צדקה
אלינה קזקביץ
קופות צדקה במזנון פלאפל
עוז אלמוג
רמת ויזניץ, חיפה
מחברי המאמר
חנן אלפר, עוז אלמוג

נוצר ב-7/15/2008  |  עודכן לאחרונה ב-11/18/2011

רקע

מקור מצוות הצדקה

צדקה היא מצוות 'עשה' המוזכרת בתורה מספר פעמים: "כי פתח תפתח ידך לו" (דברים, פרק ט"ו פס' ח'), "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא, פרק כ"ה פס' ל"ח) וכן "וחי אחיך עימך" (ויקרא, פרק כ"ה פס' ל"ו).

הרמב"ם בספרו היד החזקה בסדר זרעים מתאר את החשיבות הרבה, שיש למצוות הצדקה ולמעמדה מול שאר המצוות (רמב"ם, זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק י', הלכה א'): "חייבין אנו להיזהר במצוות צדקה יותר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו... לעשות צדקה' (בראשית, פרק י"ח פס' י"ט)... ואין כיסא ישראל מתכונן, ודת האמת עומדת, אלא בצדקה, שנאמר: 'בצדקה תכונני' (ישעיהו, פרק נ"ד פס' י"ד) ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' (ישעיהו, פרק א' פס' כ"ז)".

כמה צריך לתת לעני אחד, ולפי איזה פרמטר? "די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים, פרק ט"ו), והרמב"ם מפרט: "לפי מה שחסר העני, אתה מצוּוה ליתן לו. אם אין לו כסות, מכסים אותו. אם אין לו כלי בית, קונין לו. אם אין לו אשה, משיאין אותו... אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על סוס ועבד רץ לפניו, והֶעְנִי וירד מנכסיו, קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו..." (רמב"ם זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ז' הלכה ג').

גם לשאלה, למי יש לתת ובאיזה סדר עדיפות, עונה הרמב"ם: "עני שהוא קרובו קודם לכל אדם ועניי ביתו קודמין לעניי עירו ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת ..." (רמב"ם הלכות עניים פרק ז' הלכה י"ג). הלכה זו תופסת מקום נכבד בפרסומי 'קופות העיר' השונות (להלן).

כל פרט מצווה לתת עשירית מכלל הכנסותיו לצדקה, ומי שיש באפשרותו והוא מעוניין בכך – יכול לתת עד חומש (אך לא יותר מכך). המקור ההלכתי לנתינת מעשר נמצא במדרש (פסיקתא דרב כהנא פרשה י' אות י'). נאמר בתורה: "עַשֵׂר תְּעֲשֵׂר את כל תבואת זרעך" (דברים, פרק י"ד פס' כ"ב). אומר המדרש עַשֵׂר תְּעֲשֵׂר שלא תתחסר, עַשֵׂר שֶׁתִּתְעֲשֵׁר. אמר הקב"ה: עַשֵׂר את שלי ואני מְעַשֵׂר את שלך. את כל אמר ר' אבא בר כהנא רמז לפרגמטופטין ולמפרסי ימים (סוחרים) שיהיו מוציאים אחד מעשרה לעמלי תורה".

אסמכתא מעשית לנתינת עשירית דווקא מופיעה בספר בראשית, פרשת ויצא. כאשר נמלט יעקב אבינו מאחיו עשיו, הרוצה להרגו, הוא פונה לבורא העולם, ומתחייב: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית, פרק כ"ח פס' כ"ב).

ההבטחה האלוקית כי המפריש מעשרות יזכה לברכת שמים מופיעה במפורש בספר מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי, פרק ג' פס' י"ג). אין עוד ציווי אלוקי עליו נאמר "בחנוני נא בזאת" זולת מצוות הצדקה, ללמד על החשיבות הרבה שיש למצווה זו בעיני הבורא.

אם בשל חשיבותה של המצווה, אם בשל השכר, המובטח למקימיה, ואם בשל היותם של ישראל "בעלי חסדים", כפי שמצוטט בגמרא בשם דוד המלך: "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (מסכת יבמות דף עט ע"א), הפכה הצדקה והעזרה ההדדית לסימן היכר יהודי. כל קהילה באשר היא דאגה לחלשים, לענייה, לאלמנות וליתומים ולסתם נזקקים, אם באמצעות 'קופת קהל' משותפת ואם באמצעות מתן סיוע ועזר ליחידים. וכלשונו של הרמב"ם "חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו" (רמב"ם. הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה א'). הרמב"ם אף מציין כהערת אגב: "מעולם לא ראינו ולא שמענו, בקהל מישראל, שאין להם קופה של צדקה" (רמב"ם, הלכות עניים, פרק ט' הלכה ג').

כיצד לתת צדקה? הרמב"ם בהלכותיו מייחס ל"איך" משמעות שאינה פחותה ואף גדולה מן ה"כמה". "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע" – כותב הרמב"ם - "אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה... ומתאונן עמו על צרתו (משתתף במצוקתו ובצערו) ..ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר "ולב אלמנה ארנין" (הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה ד'). אגב: צדקה אינה רק בממון, כנאמר: "שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו - פייסהו בדברים" (הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה ה').

דרגות בנתינת צדקה

הרמב"ם מונה שמונה דרגות בנותני הצדקה, כאשר המודד ל"מעלת הצדקה" הוא: האם התבייש הנזקק ואיבד מכבודו בעת קבלת הצדקה או לא. על פי מודד זה, בתחתית המידרג נמצא אותו הנותן צדקה ישירות לעני לאחר שזה השפיל את כבודו ופנה אליו ובנוסף, נותן הוא "בעצב"...

בקצהו השני של המידרג נמצאת הדרגה העליונה לאמור: "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה" והיא הלוואה, מתנה בדרך כבוד או עזרה במציאת עבודה, וזאת, קודם שיהפוך הנזקק לעני ויצטרך לבריות. (מכאן, קופות הגמ"ח הרבות המעניקות הלוואות ללא ריבית).

דרגה אחת פחותה ממנה היא ה"מתן בסתר", בה הנותן אינו יודע למי נתן, והמקבל אינו יודע ממי קיבל (בסיועם של "גבאי צדקה" המתווכים בין הנזקק לנותן הצדקה).

ההשקפה החרדית על צדקה

ההלכה והחיוב לתת צדקה ברורים, וגם על חשיבותה הרבה של המצווה אין חולק. אך מה חש החרדי הממוצע כאשר מידי חודש הוא מפריש עשירית מהכנסותיו הדלות לצדקה, האין הוא חש מופסד? 

"כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית" (בבא בתרא, דף י' עמ' א'). בראש השנה נגזר על כל אדם כמה ירוויח בשנה זו. כסף אותו הוא העניק לעני כצדקה לא נגזר עליו להרוויח, וממילא אין כאן הפסד.

נקודה נוספת היא האמונה כי "לה' הארץ ומלואה" – כל רכוש שאדם מחזיק בידיו אינו אלא פיקדון שניתן לו מהקב"ה, הבעלים האמיתי. הקב"ה הוא זה שחילק את העולם בצורה זו של עניים ועשירים – כאלו שקבלו חלק גדול יותר, וכאלו שקבלו חלק קטן יותר, ותפקידם של העשירים לסייע לעניים ולתת להם את חלקם על פי מצוות ה'. 

במידה והעשיר מנסה לחמוק מתפקידו ונמנע ממתן צדקה, אומר עליו הירושלמי: "תרעא דלא תפתח לעניא, תפתח לאסיא" (מצוטט ב"קיצור שלחן ערוך" סימן לד' – הלכות צדקה) – בית שאינו פתוח לעניים פתוח לרופאים. אין הכוונה לעונש, כפי שמשתמע מהכתוב, אלא כאמור "מזונותיו של אדם קצובים..." ואותן מעות אותן לא רצה בעל הבית לתת לצדקה (מעות שע"פ האמור לעיל לא שייכות לו) תצאנה בדרכים אחרות: לרופאים, תרופות וכו'.

המדרש משווה את נותן הצדקה לנר: הנר יכול להדליק נרות רבים אחרים בלי שפעולה זו תפגע באורו. כך נותן הצדקה אינו נפגע ואינו מפסיד ממעשהו (שמות רבה ל"ו).

מעמדו של התורם

בחברה היהודית המקדשת את הצדקה, זוכה התורם באופן טבעי ליחס של כבוד ויקר. ערכו של אדם אינו נמדד על פי כמות נכסיו או הצלחתו המסחרית, אלא על פי כמות הצדקה שהוא נותן. אדם שהתברך בעושר אך שומר אותו לעצמו זוכה לתואר 'קמצן' וליחס לגלגני למדי.

הספרות החרדית מלאה בסיפורי צדקה וחסד, אך גם בסיפורי קמצנים. סדרה פופולארית במיוחד היא סדרת ספרונים לילדים בשם "סיפורי צדיקים" בהוצאת מחניים. בספרונים סיפורים עתיקים, בדרך כלל מוצאם מעיירות מזרח אירופה. בקריאה בספרים אלו עולה דמותו של עשיר העיירה או כצדיק גדול, שמעשי הצדקה והחסד שלו מפורסמים בכל המחוז, והכל מעריכים ומוקירים אותו, או פשוט כ"קמצן", תכונה המאפילה על מידותיו הטובות האחרות והמוזכרות בהבלעה. המסר לקוראים הצעירים ברור ומובן: אם אינך תורם לצדקה – כל מעלותיך אינן שוות כמעט.

באירועים חרדיים זוכים תורמים נכבדים למקום ב'מזרח' (נאמר במילרע כמו 'יצחק'). הם יוצאים ובאים בבתי גדולי ישראל, ובאופן כללי גם ברחוב הם מתקבלים בכבוד רב.
ה"מזרח" הוא מקום הישיבה המכובד בבית הכנסת לצד הרב, עם הפנים אל הקהל. כאשר נאמר על אדם כי "הוא מיושבי המזרח", משמעות הדבר שהוא מרבני הקהילה או ממכובדיה. גם שולחן הכבוד באירועים ציבוריים ומשפחתיים מכונה (בהשאלה) "המזרח".

עם זאת, נחשבת הצדקה כחסד שעושה העני עם העשיר, בכך שהוא מזכה אותו במצווה כה חשובה: "תניא ר' יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, כלומר, העולם נברא מלכתחילה באופן לא שוויוני כדי שיְזַכּוּ העניים את העשירים במצות צדקה.

רבי חיים קנייבסקי המצוטט לעיתים קרובות בעלוני הקופות למיניהם ובמיוחד ב"קופת העיר - בני ברק" מצוטט : הקדוש ברוך הוא "מגלגל" מקרים (קשים) כדי לזכות את האדם במצוות צדקה.

הערת ביניים: כאשר מדובר בצדקה, לא ניתן לעולם לדעת בוודאות כי פושט היד בבית הכנסת או המקיש על דלתך הוא אכן עני. ללא ספק, לא מעט "פרזיטים" והולכי בטל מוצאים את ה"מקצוע" כמשתלם. גם בין נתמכי "ועדות הצדקה", המתגאות למנגנון הביקורת האמור למנוע מאותם שאינם נזקקים את קבלת התמיכה, מסתננים רמאים. הסנקציה, המוטלת עליהם, נמצאת בדברי בהלכות הרמב"ם, המזהיר כי המתחזה כעני סופו שיסיים את חייו כשהוא עני "אמיתי", וכדבריו: "כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות" (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה י'). 

עם זאת, כאשר מדובר ב"כסף קטן", נוקטים רבים את דברי הגמרא: "אין בודקין למזונות", כלומר: כאשר אדם מבקש להשביע את רעבונו – אין לבדוק אם הוא ראוי או לא אלא להאכילו (מסכת בבא בתרא דף ט ע"א). קיימת גם התפיסה: כשם שאינני מדקדק לבדוק אם אכן ראוי פושט היד לצדקה או לא, די בכך שהוא מבזה את עצמו לקבץ נדבות כדי שאתן לו צדקה, כך כשאבקש דבר מה מן האלקים, לא ידקדק הוא אחרי ...

החינוך לנתינת צדקה

החינוך לנתינת צדקה מושרש בילד החרדי כבר בגיל צעיר ביותר. בכל בית חרדי קיימות מספר קופות צדקה, חלקן מיועדות לעניים וחלקן למוסדות. הוא רואה את הוריו תורמים ומשלשלים מטבעות לקופה בשעת שמחה כמו בשעת מצוקה (כיום מחליף כרטיס האשראי את קופת הצדקה המיתולוגית. ראו להלן). מדי ערב שבת, קודם הדלקת נרות, רואה הוא את אמו תורמת צדקה לקופה, הוא שומע את המגביות הרבות הנערכות סביבו, ולקינוח, בגן הילדים (לפחות במרבית הגנים), מדי יום שישי מצטיידים הילדים במטבעות קטנים כבר בבית, והגננת אוספת אותם לתוך קופת צדקה תוך שירה של כל ילדי הגן: 

"מטבע נתנה לי אמא / של עשר אגורות / וכך היא אמרה לי: / חשבי נא מה כדאי לך בה לעשות / אם אקנה לי בובה – היא תשבר / אם אקנה סוכריה – היא תגמר / אז כדאי לי כדאי לי מאד - / אקנה בה כמה מצוות: / אחת שתיים, שלש, ארבע הכנסתי אותה לקופה / בשביל עני, בשביל מסכן – צדקה אותה אתן"

השיר אולי ילדותי ונאיבי, ואפילו סובל מחריזה מקרטעת, אבל אין כמוהו כדי להדגים עד כמה חזק מושרשת מצוות הצדקה בזאטוט החרדי. כאשר יגדל הילד ויהפוך לבעל משפחה, אך טבעי הוא שינהיג בביתו "מתנות לאביונים" וינחיל את המסורת הלאה, לילדיו.

מוסדות תורניים

כל משפחה חרדית מפרישה עשירית מהכנסותיה לצדקה. המשמעות היא שכסף רב מתגלגל במגזר החרדי בכל חודש. עובדה זו מעלה את השאלות לאן נתרם הכסף, כיצד נתרם, ובאילו שיטות. להלן ננסה לענות על השאלות הללו.

את מבקשי התרומות ניתן לחלק לכמה קטגוריות: מוסדות תורניים, ובהם: ישיבות ובתי כנסת, ארגוני חסד שונים, קרנות צדקה וארגוני החזרה תשובה.

סיור בריכוזים החרדיים ובעיקר במוסדות התורניים הרבים הנמצאים בהם, מביא למסקנה, כי רובם המוחלט של בתי הכנסת והישיבות נמצאים בבניינים מרשימים עד מפוארים. עובדה מטעה לאלה המכירים את מצבם הכלכלי האמיתי. הפער בין ה"פנים" ל"חוץ" הוא תולדה של הקלות היחסית בה ניתן לגייס תורם "כבד", אשר שמו יתנוסס על חזית הבניין, לעומת הקושי למצוא תורמים לאיזון תקציבו השוטף ו"האפור" של המוסד (משכורות, חשמל, מים, ארנונה, ניקיון, מטבח, חימום וקירור וכו').

קיימות מספר דרכים, בהן מגייסים מוסדות תורניים כספים:

"נציב ישיבה"

כשהקים הרב מפוניבז', (הרב יוסף כהנמן 1886-1969) את ישיבת פוניבז' בבני ברק (הישיבה נקראה על שם הקהילה והישיבה בפוניבז' - ליטא שחרבו בשואה), הוא גייס כספים בחו"ל להקמת מבנים לישיבה, ובנה עשרות בנייני מגורים בבני ברק. בכניסה לבניינים התנוססו (ועדיין מתנוססים) שלטים, עליהם כתוב היה כי "בנין זה נבנה על ידי נציב ישיבת פוניבז' פלוני אלמוני". הדירות נמכרו בדמי מפתח, כאשר התמורה יועדה להחזקת הישיבה. בשיטה מקורית זו, נוצר מחד בסיס כלכלי איתן לישיבה, ומאידך נבנו דירות למחוסרי דיור שיכולים היו להרשות לעצמם מגורים ב"דמי מפתח".

להלן מספר מלים על הרב כהנמן ז"ל, שהפך למיתוס בעולם החרדי: משפחתו של הרב כהנמן, קהילתו וישיבתו חרבו בשואה. הוא עצמו ניצל כיוון שבעת הכיבוש הגרמני, היה מחוץ לליטא, בשליחות הצלה. כהנמן הקים בעידודו של ה"חזון איש" את ישיבתו עם תכנון של "בית מדרש ל-1000 בחורים". מדובר היה בשנת 1944, ולכן גם אותם שסייעו לו היו בטוחים כי הוא שוגה בחלומות. הרב בעל המעוף הקים ישיבה נוספת וקריה חרדית באשדוד (ישיבת "גרודנא" על שם הקהילה והישיבה בליטא שחרבה) וכן את רשת "בתי אבות" – בתי חינוך עם פנימייה לילדים פליטי שואה, שהגיעו לארץ, והרב היה להם כְּאָב. הוא אף תכנן מעין "יד ושם חרדי" לקהילות ישראל שחרבו בשואה.

הרב כהנמן נודע כנואם מבריק, שידע לגייס מימון למוסדותיו באמצעות רעיונות ייחודיים. מסופר כי בפגישה עם תורם פוטנציאלי התנה האחרון את תרומתו בכך שבמוסד שיקבל את התרומה, "לא ילבשו כיפה ולא יניחו תפילין". הרב הסכים לתנאי ו... הקים מוסד לבנות.

על ישיבת פוניבז', מתנוסס עד היום ביום העצמאות דגל ישראל - מורשתו של הרב כהנמן. כמו כן בחייו, ביום העצמאות לא אמרו בישיבה 'הלל', אך גם לא אמרו 'תחנון'. כאשר נשאל הרב מדוע אינו אומר הוא אחד מן השנים? השיב "אני נוהג בדיוק כמו בן גוריון: כשם שהוא אינו אומר לא הלל ולא תחנון, כך גם אני.. "

"נציב יום"

רעיון נוסף של הרב כהנמן שאומץ על ידי מוסדות רבים היא "נציב יום" לאמור: אדם התורם את עלות אחזקת הישיבה ליום אחד, תעמוד לזכותו זכות לימוד התורה של אותו יום. במילים אחרות, הוא "קונה" את זכות לימוד התורה במסגרת הסכם "יששכר וזבולון" (ראו בערך "תעסוקה ופרנסה במגזר החרדי" במדריך זה). במשך הזמן, הועתק הרעיון לתחומים נוספים. כוללים, ישיבות מתמידים ומפעלי תמחוי מעניקים את התואר "נציב יום" למי שתרם את עלות האחזקה או המזון ליום אחד. לרוב יבחר התורם בתאריך פטירתו של הורה או קרוב משפחה, שעבור עילוי נשמתו ניתנה התרומה.

שיטות הגיוס של ישיבת "בריסק"

רבי חיים סולוביצ'יק (1853-1918) נחשב מייסד שיטת העיון הישיבתית. שיעוריו וספריו מהווים עד היום אבן יסוד לגישה האנליטית להבנת כל מושג לעמקו ללא הנחות מוקדמות (בישיבות מצוטט הוא כר' חיים. לדוגמא: ראיתי בר' חיים על הרמב"ם / הבנתי פשט בר' חיים). בנו של ר' חיים, רבי יצחק זאב סולוביצ'יק (הרב מבריסק) ונכדו, רבי יוסף דב סולוביצ'יק (ירושלים) נחשבים למובילים שבממשיכי דרכו.

ממשיכי דרכם לבית סולוביצ'יק, העומדים בראש ישיבת בריסק, מודעים היטב להיותם ממשיכים של שושלת האצולה. במובנים רבים מזכירה ישיבת בריסק "חסידות", כאשר מוסכמות מיוחדות, אותן נהג "הסבא", נהוגות בה, והכל נוהגים על פיהן. הישיבה שומרת על עצמאות ואי הליכה בתלם במובנים רבים. לדוגמא: כאשר הזמינו ראשי מכון "עוז והדר" את ראשי הישיבות להשתתף ב"מעמד סיום הש"ס של המכון (חנוכת השקת הוצאת מהדורה חדשה מוערת ומפוארת של הש"ס הנקרא בשם "עוז והדר") זכו הם להיענות גורפת מכל ראשי הישיבות, שידעו כי התורם המרכזי ל"עוז והדר" (הנגיד הרשי פרידמן), שהוא גם תורם ידוע לישיבות, נותן את חסותו לאירוע. כאשר הגיעו המארגנים להעניק הזמנה אישית לראש ישיבת בריסק, רבי אברהם יהושע, זכו הם ל"מקלחת של צוננים" ולגערות בנוסח: "קודם מקבצים נדבות ואחר כך עושים כינוסים מפוארים... חפשו לכם מישהו עם זקן לבן להצגה. אני לא משתתף בה...( על פי תימלול מאידיש של הקלטת דבריו).

גם שיטת גיוס הכספים בישיבת בריסק שבירושלים ייחודית לישיבה זו. על פי שיטת 'בריסק', מפני כבוד התורה ראוי שהתורמים ירדפו אחרי מנהלי הישיבה, ולא להיפך. אדם הרוצה לתרום לאחזקת הישיבה מתכבד לבוא ולעשות זאת.

מסופר כי פעם פגש עשיר גדול את הרב מבריסק במורדות הרי האלפים. מיהר העשיר לשלוף את פנקס ההמחאות שלו ורשם סכום של אלפי דולרים. כשהעניק את ההמחאה לרב מבריסק, סירב זה לקחתה ואמר לתורם כי אם ברצונו לתרום – עליו לעשות זאת בירושלים. התורם אכן הגיע לירושלים והעניק את תרומתו לישיבה (למרות שאין מקור מדויק לסיפור, הרי שהוא מתאים להתנהלותה הייחודית של הישיבה).

אפרורו "מסופר": מספרים כי העלילו על ה"חפץ חיים" עלילה ותבעוהו למשפט. הסנגור החל לתאר לשופט מיהו ה"חפץ חיים" ועד כמה גדולה צדקותו וישרותו. "מספרים עליו ומספרים עליו וכו'. השופט הפסיקו: "אז מה אם מספרים.." ענה לו הסנגור: "כבוד השופט, עלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלו...".

המשולח

נציג מטעם הישיבה נוסע לארצות הברית, או לאחת מארצות אירופה, בהן ריכוז של יהודים (לרוב: בריטניה, בלגיה,) ומחזר שם על פתחי נדיבים. לא פעם נוסע ראש הישיבה עצמו או בכיר אחר מהצוות.

עבודתו של המשולח קשה ביותר, ולא פעם כפוית טובה. הוא נוסע מביתו של גביר אחד לשני, מדבר אל ליבם ומשכנע אותם בנחיצות תרומתם. הגבירים מצידם, לעיתים תומכים ביד נדיבה ולעיתים לא כל כך, מה שגורם מפח נפש למשולח, בפרט אם הוא ראש ישיבה שעזב את ישיבתו, התנתק מתלמידיו, אינו מרצה את שיעוריו והוא בגלות בנכר ועוד ללא תוצאות. מתהלכים סיפורים על ראשי ישיבות גדולים בתורה, שנאלצו עקב כורח הנסיבות ומצבה הכלכלי הקשה של הישיבה לקחת את מקל הנדודים ולהפוך למשולחים. בסופו של סיפור הייתה הישיבה בארץ צריכה לשלוח לראש הישיבה דמי כרטיס חזור, משום שגם סכום זה לא הצליח האחרון לגייס.

בכתבה, שפורסמה בחורף 2008 בשבועון החרדי משפחה, רואיינו מספר ראשי ישיבות שתיארו את דרך החתחתים, אותה הם עוברים במסעותיהם לגיוס כספי הישיבה. היו שתיארו את האכסניות העלובות ובתי המלון המפוקפקים, בהם הם נאלצים להתאכסן, היו שתיארו את הגעגועים לבית ולמשפחה, והיו שכאבו את יחסם המשפיל של העשירים, שעייפו מהמתרימים הרבים, המתדפקים על דלתם והם שולחים את המזכירה הלא יהודיה לשקר כי הבוס איננו... יש לזכור, כי ראשי ישיבה אלו מתקבלים בכל מקום בארץ בכבוד מלכים, ותלמידיהם מתייחסים אליהם בהערצה.

ישיבות רבות אינן משליכות את המשולח למים הקרים ללא עזרה. לרוב, מגיע הוא לחו"ל מצויד ברשימת תורמים, שהניסיון מראה כי אפשר "להוציא מהם משהו". לעיתים מחכה לו במקום איש קשר, המארגן בביתו מיטִינְג (meeting – מפגש אליו מוזמנים בעלי פוטנציאל לתרומה). בעת המִיטִינְג, על רקע הכיבוד, מסביר המשולח את מטרת בואו, ומבקש את סיועם של משתתפי הפגישה למוסד החשוב.

למעשה ה"מיטינג" או ה"דינר" (ראו להלן) מקבילים במהותם לכינוס של חבר ידידי האוניברסיטה. תעודת הוקרה הניתנת מידי הרבי או מידי ראש הישיבה אינה שונה בהרבה מהענקת "דוקטור לשם כבוד" לאילי הון התורמים למוסדות אלו.

הרב שולֶם בער סורוצקין "שידרג" את נושא גיוס הכספים ויצר 'סטייל' חדש של איסוף תרומות. הרב סורוצקין מחזיק ברשת כוללים "עטרת שלמה", בהם לומדים כ-2500 אברכים - ללא ספק מעמסה כלכלית כבדה על כתפיו של ראש הכולל. כדי להחזיק את הרשת נוסע גם הרב סורוצקין לאסוף כספים בחו"ל, אך בניגוד לאחרים, המנסים לתפוס את הגבירים 'בין לבין', הוא קובע עימם פגישות במסעדות יוקרה, מקפיד על נסיעה ברכבי יוקרה, ומתייחס אל העניין כאל פגישת עסקים לכל דבר. ציטוט מפי אחד התורמים לרשת הכוללים שלו: "מגיעים אלי משולחים רבים, אבל הרב סורוצקין מצליח לגרום לי להרגיש שכל השקעותיי ונכסי הם ערימת אשפה ורק תרומתי לכולל היא השווה את משקלה בזהב".

דינרים

מוסדות רבים עורכים מדי פעם 'דינר' יוקרתי, האמור להעשיר את קופת המוסד. קיימים שני סוגי 'דינרים'. הראשון מיועד לעשירי המגזר המסוגלים לתרום בערב אחד סכום מכובד ביותר, והסוג השני מיועד ל'פשוטי העם' או ל'ידידי המוסדות', לאמור: החסידים התורמים בסדירות למוסדות הקהילה, להורי התלמידים או לישיבות.

הדינר מתוכנן לפרטי פרטים, והמארגנים דואגים שיתנהל על הצד הטוב ביותר, ולשביעות רצונם של התורמים הפוטנציאליים. לצורך האירוע נשכר אולם אירועים מפואר, ומאורגנת ארוחת ערב כיד המלך. המארגנים לא יוותרו גם על סידורי פרחים מרשימים ושאר אביזרים המשדרגים אירוע פשוט לאירוע יוקרתי.

במהלך הערב ינאם ראש המוסדות, יודה למשתתפים על שטרחו ובאו, יתאר את גדולת המוסדות ואת מצבם הכלכלי העגום. במידה ומדובר במוסדות חסידיים, ינאם גם האדמו"ר. במוסדות ליטאיים יוזמן אחד ה'גדולים' לכבד בנוכחותו את המעמד.

בין לבין תוצג מצגת מרשימה המספרת בשבח המוסדות ומתארת את פעילותם. כניסה לערב שכזה עולה בין מאות שקלים לאלפי דולרים, תלוי באופי וברמת האירוע. ההכנסות מכרטיסי הכניסה היקרים כמובן קודש למוסדות.

בסיום הערב תחולק למשתתפים מזכרת, כאשר הרעיון מאחרי חלוקתה הוא נחיצותה ונגישותה למשתתף הדינר כדי ש"לא ישכח" את המוסד. המזכרת יכולה להיות ברכון (ממנו מברכים את "ברכת המזון" בכל יום), ספר תהילים או סידור תפילה עם הטבעת הלוגו של המוסד בצרוף תאריך האירוע ובגב החוברת: "שי זה נדבת ידידנו הרב..." (שמו של מממן המזכרת). למוסדות "יצירתיים" עומדת קשת רחבה ביותר של אפשרויות. בסיום אירוע, הנערך במוצאי שבת, יחולק נוסח התפילה "אלוקי אברהם" ('גאט פון אברהם', תפילה שנכתבה על ידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ונהוג לאומרה לפני הבדלה במוצאי שבתות) או מארז בשמים מעוצב (כנ"ל, להבדלה). בחודש אלול יחולק נוסח 'תשליך', קרוב לסוכות יחולק 'סדר אושפזין' (הנאמרים בסוכה), סדר "הושענות" (חלק מתפילת חג הסוכות), לפני חנוכה 'סדר הדלקת נרות חנוכה' וכן הלאה.

באירועים יוקרתיים יותר יחולקו חוברות בכריכות עור, ובאירועים יוקרתיים ממש לא מן הנמנע כי יחולקו מוצרים המשולבים בכסף טהור, כמו קופסת גפרורים (לשימוש בהדלקת נרות שבת) שעל גביה לוח כסף וכו'.

לא תמיד ישאו המזכרות אופי 'רוחני'. לעיתים תהיינה הן מזכרות פשוטות ונחמדות עם זיקה לאירוע. כך בטקס הסיום של כתיבת ש"ס 'עוז והדר' (מהדורה חדשה ומושקעת של התלמוד), שנערך ב-2007, חולקה למוזמנים קופסת סוכריות, שצורתה סדרת ספרי 'עוז והדר'.

עבור החסידים אין צורך ב'דינר'. די במילתו של הרבי כדי להכניס את היד לארנק ולסייע כנדרש. דווקא בשל כך לא יפנה האדמו"ר וגם לא נציגיו לעיתים תכופות אל חסידיו. ה'דינר' מיועד ל'ידידי המוסדות' ואוהדיהם, כלומר: המעגל השני והשלישי של מקורבים לחסידות או לישיבה. האירוע מעניק להם את תחושת השייכות ואת הדחף לשלוף את פנקס הצ'קים. לעיתים ייערכו גם כינוסים פנימיים של החסידות, ובהם יושם הדגש מלבד על המגבית הנוכחית גם על "דיבוק חברים" (חיזוק האחווה הפנימית) ונושאים שונים הטעונים "חיזוק".

דרכים לא שגרתיות לגיוס כספים

חסידות גור, ידועה בציבור החרדי כחסידות רבת השראה בתחום גיוסי הכספים. העיתונים החרדיים מרבים לספר על 'הברקות' שונות של אנשי גור בתחום הזה. בשנת 2005 נערכה בבודפסט שבהונגריה ועידת גור (מוצא החסידות בפולין). מטרת הועידה הייתה גיוס כספים לטובת מוסדות החסידות.

הועידה נערכה באחד המלונות היוקרתיים בעיר – מלון רויאל. כתב 'ידיעות אחרונות', חיים לוינסון, דיווח בעיתון שכדי להשתתף באירוע נאלצו משתתפיו להיפרד מסך של 55 אלף דולר, אולם קבלו תמורה מלאה לכספם (מנקודת מבט חסידית) – ארוחת ערב מפוארת במיוחד, בהשתתפות האדמו"ר מגור. אותם שרצו להיפגש אישית עם האדמו"ר ולקבל ברכה להצלחה בעסקיהם, נאלצו להיפרד מעשרות אלפי דולרים נוספים. עם שחר, המריאה הקבוצה בלוויית האדמו"ר לעיירה גור שבפולין, שם התפללו שחרית בבית המדרש המקורי של החסידות.

ייחודה של הוועידה במכלול מרכיביה: נסיעה לחו"ל (לארץ מקור החסידות), השהות במלון מפואר, ארוחת הגורמה והשהות האינטימית במחיצת האדמו"ר הנערץ. כל אלה הופכים את האירוע להרבה יותר מ'דינר רגיל'. המשתתפים עצמם, המגיעים מכל העולם, מתכנסים ל"מושבי דיון", ותורמים מניסיונם הכלכלי והעסקי (וכאמור: אין מדובר ב"דגי רקק") לשיפור יציבותם של מוסדות החסידות. לדוגמא: בוועידה הנדונה הועברה החלטה לרכישת ביטוח חיים קבוצתי לכלל החסידים ובמחיר אטרקטיבי (כושר המיקוח מול חברות הביטוח גבוה מאד כאשר מדובר באלפי משפחות מאוגדות). סוכם שמוסדות ה"איחוד" (איחוד מוסדות "גור" העומד מאחרי הפקת הארוע) ידאגו למימון. התכנית מיועדת לאותן משפחות, שאין באפשרותן לשלם את התשלום החודשי. תכנית שכזו מונעת צורך ב"עלונים" (ראו להלן) עבור משפחות שנקלעו למצוקה עם פטירת ראש המשפחה.

ב-2007 נערך אירוע גיוס כספים נוסף, שעורר התעניינות רבה, ושהדגים את שיטת גיוס הכספים בחסידויות. הפעם הוזמנו העשירים הגדולים לעיירת נופש איטלקית, כמובן במחיצת האדמו"ר. לא נכביר במילים על הארגון המופתי, על האוכל המושקע ועל הירידה לפרטים הקטנים (סמל החסידות הודפס על הקערות והנטלות שהוכנו לנטילת ידיים של שחרית). גולת הכותרת של האירוע היה שיחזור מושלם של עיירה יהודית פולנית מהתקופה שלפני השואה. השחזור המדהים כלל את הבתים על ריהוטם, החנויות, לוחות המודעות וכמובן ה'קולייקע' – הרכבת שעברה בין העיירות, והחסידים נסעו בה לרבם.

לפני שנכנסו בשערי העיירה, חבשו הגבירים את כובעי הקסקט האופייניים, כדי ליצור אווירה מושלמת. שיחזור העיירה היהודית עורר התעניינות רבה גם בקרב אלו שאינם גבירים ואפילו לא מתקרבים לכך. העיתונות החרדית פרסמה את התמונות שזכו להתעניינות רבה.

גם בחסידות סאטמר מגייסים כספים תמורת שהייה במחיצת האדמו"ר. אין הכוונה לחסיד הנכנס לקבל ברכה או עצה, אלא לעשירים מופלגים, המבקשים שהות ארוכה ומיוחדת עם האדמו"ר.
ב-2007 ביקר האדמו"ר בארץ. תמורת הזכות לשמש כנהגו, שילם אחד החסידים כ-50 אלף דולר. תמורת הזכות לנסוע עימו באוטובוס, שילם כל נוסע לא פחות מ-10 אלף דולר.

אפרופו גיוס כספים מעשירים, ראוי לציין כי גביר ידוע הקופץ לביקור בארץ זוכה ליחס מפנק מכל ראשי המוסדות עימם הוא בא אי פעם במגע. רבים מנסים לשמר את דבר הגעתם ארצה בסוד, אך ברוב המקרים אין דבר זה עולה בידם. אנשי קשר של המוסדות בחו"ל מדווחים על ה'דג השמן' שנעלם מן העיר. כל שנותר לראשי המוסדות בארץ הוא לחפש את המלון בו מסתתר הגביר.

ציטוט מפי איש כספים של מוסד ידוע בארץ: "בערב חג הסוכות נודע לי כי אחד מן ה"גבירים" של לונדון הגיע לארץ "בעילום שם". לא התעצלתי, בררתי בדרכים משלי היכן הוא מתאכסן, רכשתי אתרוג מהודר במיוחד והגעתי ללא הודעה מראש ל"ביקור נימוסין" כדי להעניק את האתרוג המהודר לגביר...על השולחן בחדרו, נחו אין ספור אתרוגים..."

מנהלי מוסדות רבים משקיעים דווקא באשת העשיר, מתוך אמונה כי הדרך לארנקו עוברת אצלה. מספרים על עשיר ידוע שהגיע לארץ בלוויית אשתו, חובבת בלינצ'סים ידועה. בתוך זמן קצר הוצף חדרם במלון בכמות בלינצ'סים היכולה להשביע גדוד.

התורמים הבולטים

באופן טבעי, מרבית התורמים למגזר החרדי נמנים עליו בעצמם. מדובר בעשירים גדולים המרימים תרומות ענק למוסדות החסידות, עליה הם נמנים, לעולם התורה ואפילו להוצאת ספרים חשובות. חלק ניכר מהם תושבי חו"ל, הרואים זכות גדולה לעצמם לתרום למען ארץ ישראל.

להלן רשימה של כמה מהתורמים "הכבדים" למגזר החרדי, רובם הופיעו ברשימתו של נתי טוקר "כלכלת תרומות", שפורסמה בעיתון הארץ ב-23 במאי 2008 .

התורם המשמעותי ביותר של חסידות וויז'ניץ הוא יצחק קסירר מאנטוורפן. קסירר קבל בזמנו את הבלעדיות על יצוא היהלומים מרוסיה, ומהכסף הרב שהרוויח תרם והקים בבני ברק את בנייני החסידות, אליה הוא משתייך.

את בנייני מוסדות גור בירושלים תרם משה בורנשטיין, הבעלים של חברת טמפו. על התורמים הבולטים של החסידות כיום (הזקוקה לתרומות רבות כדי לתחזק את מפעלי הצדקה הרבים שלה) נמנים משה חים שיינפלד, מגדולי הקבלנים בארץ, והנגיד בן ציון פישהוף (ארה"ב).

יוסף יצחק גוטניק הינו מיליארדר חב"דניק מאוסטרליה. בתחילת דרכו כאיש עסקים סחר ביהלומים, אך האדמו"ר מליובביץ' שרטט לפניו אזור באוסטרליה, והורה לו לחפש שם זהב. גוטניק עשה כך, מצא במקום כמויות אדירות של זהב, והפך ליהודי העשיר באוסטרליה. הוא תורם כמובן למוסדות חב"דיים, אך גם למטרות פילנתרופיות רבות אחרות. (בארץ הוא התפרסם יותר כמי שהריץ את הקמפיין הידוע "ביבי טוב ליהודים", זה שהעלה את נתניהו לשלטון ב-1996).

החסידויות לבית רוז'ין נהנות מתמיכתו של ויינרעב, חסיד באיאן ממנהטן, שאת רכושו עשה בנדל"ן.

עולם התורה (הישיבות והכוללים) נהנה מתמיכה רחבה של עשירים יהודיים רבים מרחבי העולם. יש מהם המעדיפים לתרום להקמת בניינים, ויש התורמים להוצאות השוטפות (כפי שתואר לעיל).

כשכותבים על תורמים לעולם התורה, אי אפשר שלא להזכיר את משפחת רייכמן מטורונטו. המשפחה נמלטה בעור שיניה מאירופה הנאצית לטנג'יר. בטנג'יר החלה לסחור במטבע חוץ, וכאשר היגרה לקנדה החלה לעסוק בנדל"ן, תחום בו ראתה הצלחה מרשימה עד ראשית שנות התשעים. או אז "נפלה" המשפחה בפרויקט החוף המזרחי בלונדון.

יש לציין כי גם לאחר שהמשפחה פשטה את הרגל, היא לא ממש הזדקקה לפשוט יד. כיום נמצאת המשפחה שוב ברשימת המשפחות היהודיות העשירות ביותר.

תרומותיהם של בני המשפחה לעולם התורה נחשבות לשם דבר. הם תרמו סכומים עצומים לישיבות בקנדה ובארץ ישראל. בבני ברק אף יסדו ישיבה לבחורים ספרדיים בשם בית שמעיה על שם אביהם.

זאב וולפסון הוא מיליונר אמריקאי העוסק בנדל"ן והבעלים של נס טכנולוגיות. וולפסון מחזיק רשת גדולה של כוללים ("וולפוסוניות") לאברכים, הנמצאים דווקא בערים חילוניות. וולפסון דורש מאברכי הכולל להתגורר עם משפחותיהם בעיר, בה נמצא הכולל, כשהמטרה כמובן היא הפחת רוח יהודית ב"שממה הרוחנית". האברכים מצידם נהנים ממלגה מוגדלת, המאפשרת להם קיום בכבוד. על פי פרסומים בתקשורת החרדית תרם וולפסון רק בחצי השנה הראשונה של 2008 כ-110 מיליון דולר.

בהערת אגב ניתן לספר, כי לפני מספר שנים הגיע וולפסון לבית של הרב שטיינמן כשבידו צ'ק על סך עשרה מיליון דולר לטובת מלגות קיום לאברכים הרוצים לצאת וללמוד מקצוע מכניס. הגראי"ל שטיינמן דחה את התרומה הנדיבה, שמטרתה היתה הוצאת האברכים לשוק העבודה.

דוד הופשטטר הוא איש עסקים קנדי, העוסק בנדל"ן וביהלומים. הופשטטר הקים את קרן דרשו ה' ועוזו. דרשו הוא כולל עולמי המונה כ-4000 אברכים, 3000 מהם בישראל. הכולל מפעיל מספר תוכניות לימוד תמורת מלגות מכובדות.

משה גרטנר הינו איל הון מלונדון, העוסק בנדל"ן ובנפט. גרטנר תורם סכומים עצומים לישיבות, ובעיקר למוסדות ישיבת הר"ן. בכל מוצאי שבת הוא מקבל קהל, והשמועות מספרות שהוא תורם כרבע מיליון ליש"ט בכל פעם.

צבי רייזמן הוא איש עסקים מארצות הברית, העוסק אף הוא בנדל"ן. תורם לישיבות ולכוללים, ובמיוחד לקרן שערי הוראה, המעודדת לימודי הלכה. רייזמן עצמו הוא תלמיד חכם וכותב ספרים.

איירה לאון רעננערט הוא בעליה של חברת AM General האמריקאית, יצרנית רכב ההאמר, ועוסק בנדל"ן בארה"ב ובישראל. רענרט תורם מדי שנה מיליוני דולרים למוסדות תורה וכן 12 ספרי תורה בכל שנה. מלבד לישיבות תורם רעננערט לישיבות הסדר ולמוסדות רבים בישראל כ"אוניברסיטה הפתוחה", "הועד למען החייל" ועוד.

אריה ארנטרוי ממנצ'סטר, אנגליה, עוסק בנדל"ן ובשוק ההון. מידי שנה הוא תורם מיליונים רבים להוצאות השוטפות של מוסדות תורה ולמבנים חדשים.

כוכב עולה חדש בשמי עולם התרומות הוא ארקדי גיידאמק, התומך במוסדות תורה רבים. במיוחד תומך הוא בישיבת חברון שבירושלים, והישיבה אף ערכה 'דינר' לכבודו.

בני העדה הבוכרית בארץ ומוסדות חב"ד בארץ ובעולם נהנים מידו הרחבה של איל היהלומים והנדל"ן לב לבייב.

איל הנדל"ן היהודי הקנדי הרשי פרידמן (המעורה בשנים האחרונות גם בעסקי הנדל"ן בישראל) מסייע לישיבות ומוסדות רבים, ונחשב כ"פטרון" של מכון עוז והדר, המתמחה בהדרתם והוצאתם לאור של ספרי יסוד יהודיים.

בארצות אמריקה הלטינית, ובפרט בפנמה ובברזיל, קיים ריכוז גדול של אילי הון יהודיים, התורמים למוסדות תורה ול'משולחים' הפוקדים את משרדיהם. האחים ג'ו ויוסף ספרא (אחיו של אדמונד ספרא מז'נבה, שנספה בדליקה לפני כשלש שנים) ידועים בתרומותיהם. פיליפ (פנחס) וידיסלבסקי מברזיל תרם את מבנה ישיבת גור באשדוד, ועוד ועוד.

מרבית התורמים הללו פוגשים פנים אל פנים את הפונים אליהם, שומעים את דבריהם ורק אחר כך מחליטים כמה להעניק. חלק מהפגישות נעשה במשרדו של התורם, וחלק אחר בביתו, כאשר המשולח מתדפק על הדלת ומבקש להיכנס ולהשמיע את דבריו. מתיאוריהם של מרבית המשולחים עולה כי התורמים מתייחסים בכובד ראש רב יותר לאלו שקבעו עימם פגישה ולא 'צנחו' עליהם בהפתעה.
כדאי לציין כי מעבר לערכה הישיר של התרומה המגיעה ליעדה, הרי שתרומותיהם של הנדיבים מזרימות "מטבע זר" למדינת ישראל ומסייעות בעקיפין לכלכלתה.

לאחרונה חלה ירידה בתרומות העשירים מחו"ל למוסדות תורניים בארץ. גרם לכך המשבר הכלכלי הכלל עולמי. לשם כך יצא הרב שטיינמן, מגדולי הרבנים הליטאיים לחו"ל, כדי לדבר אל לב הגבירים ולשכנע אותם בנחיצות תרומתם להחזקת התורה בארץ ישראל.

כאשר מתקשר אל הרב שטיינמן יהודי עשיר מחו"ל, מוסר לו הרב שם של כולל לתרומה. כמו כן יהודים המגיעים לארץ ישראל, ומעוניינים להיפגש עם הרב אליישיב או הרב שטיינמן, תורמים קודם לכן להחזקת מוסדות תורה.

שיטות לגיוס תרומות מ'עמך ישראל'

רקע

עם כל הכבוד לתרומות השמנות של הגבירים הגדולים, לא מזלזלים ראשי המוסדות בתרומתו הצנועה של האדם הפשוט ברחוב. האדם "הפשוט", אומנם לא מסוגל לתרום סכומי עתק להקמת מבנים, אך רבים מסוגלים ורוצים להתחייב לסכומים קטנים מדי חודש לטובת המוסד האהוד עליהם. ההתחייבות למוסד נעשית באמצעות הוראת קבע,

עד שנות השבעים לא נהנו המוסדות מהפריווילגיה של הוראות הקבע, כיון שהבנקים אישרו אותן רק לגופים כלכליים גדולים כמו חברת החשמל, בזק וכו'. בשנות השבעים, הורחבה אפשרות השימוש בהוראות קבע גם למוסדות פרטיים וכתוצאה מכך גופים, כדוגמת מרכזי תורה ועמותות צדקה, החלו להשתמש בה.

הוראת קבע ולו בסכום מועט, מעניקה למוסד תורני או צדקה יציבות כלכלית, מאפשרת לו קבלת אשראי מבנקים וממוסדות פיננסים וכמו כן מאפשרת תכנון מהלכים כלכליים.

עד לאחרונה (2007) היו מרבית הוראות הקבע צמודות לשער הדולר האמריקני (שריד משנות ה-80 האינפלציונית), אך בעקבות הנפילה בערכו, עוברים יותר ויותר מוסדות לשימוש בשקלים.
סכומי הוראת הקבע נעים מ-5$ ומעלה. מנהל כולל ציין בפנינו "תרומה קטנה בהוראת קבע, תורמת לכולל הרבה יותר מאשר תרומה חד-פעמית גדולה".

מוסדות רבים משקיעים גם בתורמים הקטנים, כמובן בהתאם לתרומתם. בערבי חגים תישלח להם ברכת "חג שמח", בערב פסח יהיה זה "סדר בדיקת חמץ" או "לוח ספירת העומר". קודם לחג החנוכה יקבל התורם מעטפה עם ערכת פתילות לשימוש בהדלקת הנרות. בערב ראש השנה כל מוסד, המכבד עצמו, שולח לוח שנה עם הלוגו של המוסד.
במוסדות החסידיים מקובל לערוך פעם בשנה דינר לכלל החסידים בהשתתפות האדמו"ר. מחיר כניסה לדינר שכזה כ-250 ₪, כמובן "קודש למוסדות".

כוללים רבים מורידים בעצמם מעשר או חלקו ממלגת האברך, כתרומה לכולל. מובן שכשמגיע האברך לחשב את סכום המעשר הוא מתחשב בסכום שכבר נוכה.

מאחר שמדובר לרוב במלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) ומאחר שגם המשכורת הבסיסית המחולקת על ידו היא מלגה, המגיעה ברובה מכספי תרומות, הרי שהסירקולציה לא משנה בהרבה את מעמדו של הכסף אלא עוזרת במשהו למוסד.

קופות צדקה

מוסדות רבים מחלקים לאוהדיהם קופות צדקה. קופסה מלבנית עם חריץ צר להכנסת המטבעות, לרוב מטבעות של עשר אגורות או שקל אחד. על הקופה מודפס שם המוסד.
כאשר אישה חרדית מדליקה נרות שבת היא מקפידה לשלשל קודם לכן מעט כסף לקופת הצדקה. פה ושם זורקים מטבעות נוספים לקופה, ובסופו של דבר מצטבר בה סכום. מדי תקופה עובר גובה מטעם המוסדות, ומרוקן את הקופה.

ועדי הצדקה

המשפחה החרדית הממוצעת לא נהנית בדרך כלל מהכנסה גבוהה, ולא חיה ברמת חיים גבוהה. מרבית המשפחות מנסות לגמור את החודש בכבוד ועם מינוס קטן ככל האפשר בבנק. החיים על קו התפר הנ"ל מתגלים כשבירים מאד במקרה של אסון חלילה.

לרוב המשפחות החרדיות אין ביטוח חיים, בין השאר בשל העובדה שהדבר נתפס כהוצאה מיותרת שניתן לחסוך בה. כמו כן, לרבים אין עבודה מסודרת המזכה בפוליסת ביטוח, ולרבים עוד יותר אין את המודעות לחשיבות העניין.

בספרות ההלכתית של המאה האחרונה קיים דיון אם קניית פוליסת ביטוח מעידה על ליקוי באמונה או לחילופין פתיחת פה לשטן. המסקנה הסופית של רוב הפוסקים היא כי קניית פוליסה פירושה "השתדלות" סבירה שאדם עושה, ואין היא מעידה על היעדר אמונה. באשר לחשש כי מדובר בפתיחת פה לשטן הפסיקה היא כי מותר לאדם להתכונן ליום מותו.

לפני מספר שנים (המועד המדויק אינו ידוע לנו) יצאו גדולי הפוסקים בקריאה לציבור לרכוש פוליסות ביטוח חיים. פניה זו לציבור יצאה בעקבות מספר אסונות שאירעו והותירו משפחות חסרות כל. היו שניסו בעקבות הקריאה הנ"ל לנהל משא ומתן עם החברות הגדולות ולהגיע להסכמים אודות רכישה קבוצתית גדולה ומוזלת, אך עד כמה שידוע לנו, תוכניות אלו לא התממשו.

כאשר מתגלה מחלה קשה בגופו של מאן דבעי, עומדים לא אחת בני משפחתו בפני שוקת שבורה. לפתע הם מגלים שלא כל התרופות עולות כמו אקמול, וכיסוי אין. לא מעט משפחות חרדיות נקלעו למערבולת של הוצאות בגין מחלה קשה של בן משפחה או בת משפחה, והדבר גרם להם לחובות אדירים. למרבה הצער, לא פעם מסתיים המאבק במוות, והמשפחה נותרת קרחת מכל הכיוונים - ללא המפרנס אך עם חור כלכלי בלתי ניתן לסגירה.

החברה החרדית מנסה למצוא פתרונות למצבים אלה. בשנים האחרונות הוקמו מספר וועדי צדקה, המרכזים את מקרי המצוקה הקשים בתוך הציבור החרדי ומנסים להעמיד משפחות הנמצאות בקשיים כלכליים על הרגליים. עיקר פעילותם של ארגונים אלה מתמקדת בהקמת קרנות לעזרה כלכלית ליתומים ולאלמנות.

את פעילותה של קופת העיר בני ברק, מנחים רבנים מהעיר: הרב מ"ש קליין, הרב מ' שפרן, הרב י' סילמן והרב ש' בעדני. עסקנים מקבלים אינפורמציה על משפחות במצוקה, מבקשים המלצה מרב, ותורמים ככל שירחב ליבם. על הצ'קים חותמים הרב וואזנר, הרב חיים קנייבסקי והרב ליפקוביץ. שלושתם נחשבים ממנהיגי הציבור החרדי. טרחתם לחתום על הצ'קים מדגישה את החשיבות הרבה, שהם מייחסים לפעילות הקופה, ומהווה גימיק פרסומי לתורמים פוטנציאלים הרוצים לדעת בברור "מי חותם על הצ'קים".
קיימות גם קופת העיר אלעד וקופת העיר קרית ספר.

הקופה החזקה ביותר שעובדת בפריסה ארצית היא הוועד להצלת משפחות במצוקה שבנשיאות בד"ץ העדה החרדית. העומד בראש הקופה הוא הרב שמואל לובצקי, ומנהליה בפעל הם הרב אברהם סלונים והרב דוד וויספיש.

לא לכל יתום מוקמת 'קרן'. בתחילה בודקים נציגי הקופה את יכולתה הכספית של המשפחה. השלב הבא יהיה כינוס של קרובים וידידי המשפחה כדי לנסות ולהקים את הקרן ממשאביהם. רק לאחר שהוברר כי הדבר אינו אפשרי, יגיע תורה של הפניה לציבור לתרום להקמת הקרן ליתומים.

כאשר מוחלט באחת מהקופות על הקמת 'קרן' עבור משפחה כלשהי, מפרסמים 'עלון' כדי לשכנע אנשים לפתוח את ליבם ולתרום. מהו העלון? פרוספקט צבעוני ובו הסיפור קורע הלב שהביא את אנשי קופת העיר להחליט ולפתוח קרן. 

בעמוד הראשון מופיעה תמונה של המשפחה בזמנים הטובים או להיפך. אם המדובר במחלת אם – מופיעות תמונות של התרופות הרבות בהן היא משתמשת, או לחילופין תמונת הבית המוזנח. אם הלך אבי המשפחה לעולמו, כשהוא מותיר לאנחות אלמנה עם מספר יתומים שלאיש אין מושג כיצד היא תחתן אותם, אין כמו תמונה של האבא בימיו הטובים יושב עם ילדיו וכולם מחייכים באושר. תינוק על ברכי האב ישדרג את התמונה עשרת מונים. בתוך העלון מופיע הסיפור בצורה נרגשת ומליצית, תוך הבלטת הטרגדיה. העמוד האחרון הוא הוראת קבע, למקרה שהשתכנעת לתרום. המטרה היא, לאסוף 50 אלף דולר לכל יתום להוצאות החתונה, ולאפשר לאלמנה להתקיים מהריבית.

בשנים הראשונות לקיומן של וועדות הצדקה, העלונים היו מחולקים בכמויות מסחריות. לעיתים אפילו מספר עלונים ביום. הדבר עורר אנטגוניזם המשתקף בבדיחה המקברית הבאה: "האם רכשת כבר ביטוח חיים?" – שואל יהודי את חברו – "בודאי" – משיב הנשאל - "כבר הצטלמתי בבגדי שבת עם כל הילדים על יד ארון הספרים..." היו גם משפחות רבות שלמרות השבר האישי והכלכלי שפקד אותן, התנגדו לפרסום הוולגרי של מצוקתן ולא זכו ל"קרן".

הקופות הנ"ל נהנות מתמיכת כל הרבנים, שאף משתפים פעולה עם ניסיונות הפרסום שלהן. "תורמים שיעבירו את תרומתם עד ליום שלישי בחצות, שמם יועבר לברכה למרן ר' חיים קנייבסקי שליט"א". הבטחה מפורשת שכזו לא מתפרסמת ללא הסכמת הרב קנייבסקי.

הבטחה אחרת של מנהלי קופה: "מניין אברכים יראי שמים יתפללו עבורך ארבעים יום בכותל" עבור תרומה בסכום מסוים (סגולה ידועה להתפלל על דבר ארבעים יום רצופים בכותל).

בערבי חגים יוצאים מנהלי הקופות מגדרם, במטרה לאסוף כספים רבים ככל הניתן. יום הפורים וערב יום הכיפורים הם זמנם הגדול של הקופות. בערב יום כיפור תורמים רבים לצדקה, שהרי "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". בפורים, מבטיחים מנהלי הקופות להעביר את התרומות לעניים בו ביום, כדי לאפשר לתורמים קיום מצוות 'מתנות לאביונים' בהידור רב. בעיצומם של שני ימים עמוסים אלו יושבות המוקדניות (העובדות תמיד בהתנדבות) ומקבלות את הפניות הרבות.

"תרמתי ונושעתי"

עלון ועוד עלון, טרגדיה ועוד טרגדיה. עלוני ההתרמה הסטנדרטים הפכו לזרא. במקרים רבים, אנשים רוקנו את תכולת תיבת הדואר לסל הניירות הקרוב בלי להעיף מבט בעלון. כך נולד הרעיון של "תרמתי ונושעתי". תחילה היתה זו שורה קצרה או שניים בשולי העלונים של קופת העיר, נוסח: "תרמתי לקופת העיר ונושעתי ב...", בהמשך גדל הפורמט והפך למדור, ולא חלף הזמן, וקופת העיר הנפיקה חוברות שנושאן אחד – סיפורי ישועות. א"ס מתאר כיצד ברגע שהחליט לתרום לקופת העיר, התקשרו ממס הכנסה והודיעו שהתיק נסגר. ש"ל מספרת כיצד נואשו מלהמתין לילד, אך זמן קצר לאחר שתרמו התבשרו בבשורות טובות... ועוד סיפורים רבים.
ארגונים נוספים שמעו על הפוטנציאל האדיר והחלו לנקוט בשיטות פרסום דומות.

מסחור "סיפורי הישועות" גרם לתגובות נגד של הציבור, שמצאה את ביטויה אף בבדיחות כגון: "בליל הסדר השנה יהיו שש כוסות. (רקע: ארבעת הכוסות בליל הסדר הן כנגד ארבעה לשונות של גאולה המוזכרים בתורה בסיפור יציאת מצרים : "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי") לארבעת לשונות הגאולה יצטרפו הלשונות: 'הבטחתי' ו'נושעתי'...".

מאידך, מצטטים עלוני הקופות, המודעים לסקפטיות בה מתקבלים סיפורי הישועות, את רבי חיים קנייבסקי, שאמר: "הקדוש ברוך הוא מסובב מקרים (בם נזקק אדם לישועה) כדי לזכות אותו בנתינת צדקה שעל ידה תבוא ישועתו". בעלונים מתפרסמים סיפורי הישועות בצרוף מספרי טלפון של אותם שנושעו ומעוניינים לחלוק עם אחרים את סיפור ישועתם.

"עֲרֵבִים זה לזה"

במקביל לירידת "כח ההתרמה" של העלונים ולאי שמירת פרטיותן של אותן משפחות שסיפור מצוקתן הפך לנחלת הכלל, הגה מי שהגה את הרעיון להקים בציבור החרדי קבוצות "ערבים". מאוחר יותר השתרש השם "ערֵיבים". על פניו מדובר ברעיון פשוט למדי: קבוצות של עשרת אלפים משפחות אשר חותמות על התחייבות כי במקרה של פטירת אחד ההורים במשפחה השייכת לקבוצה, ובמידה ולמשפחת הנפטר אין היכולת הכלכלית לתמוך ביתומים, מחויבים שאר בני הקבוצה לתרום, כך שלכל יתום תוקם קרן בת 50 אלף דולר. 

הנהלת הקופה עצמה התחייבה כי לא יגבו יותר ממאה ש"ח בחודש למשפחה, כדי לא להכביד על החשבון. נערכו דיונים הלכתיים, האם נחשבת ההשתתפות ב'ערבים' כ'צדקה', והוסכם, כי למרות המימד הביטוחי שבתכנית, ניתן לתרום אליה מכספי מעשר. בשונה מתכנית ביטוח, הרי שב"ערבים" לא בכל מקרה תוקם קרן עבור היתומים, ולא עבור כל חבר. רק לאחר שייבדקו נתוניה הכלכליים של המשפחה (הון, נכסים, חסכונות, ביטוחי חיים ואפשרות סיוע על ידי קרובי משפחה) ויימצא כי אין בכוחה להעמיד קרן עבור היתומים, תתקיים גבייה מן הערבים.

שם המשפחה, שבעבורה נאסף הכסף, לא יפורסם. ידיעה בעיתון או מענה קולי במספר טלפון יעדכנו את כל ה"ערבים", כי החודש תתבצע גבייה של כך וכך שקלים. בצורה כזו, יישמר כבודה של המשפחה בעבורה נאסף הכסף.

הרעיון התקבל בציבור החרדי בזרועות פתוחות, ובתוך זמן קצר נסגרו רשימות ה'ערבים' (בכל מספר שנים אמורות להיפתח קבוצות חדשות). רבים ראו בתוכנית ביטוח חיים לכל דבר ועניין, למרות אזהרות האקטוארים כי במקרה של אסון המוני חלילה וחס עלולה התוכנית לקרוס.

נוסף לקופת העיר, קיימים וועדי צדקה נוספים הפועלים בשיטות דומות, כמו ועד הרבנים לענייני צדקה, ועד הרבנים הספרדיים ועוד.

קמפיין מושקע

בציבור החרדי פועלים ארגוני חסד לרוב. יש בהם המסייעים לחולים ולבני משפחותיהם, יש המטפלים בילדים בעלי פיגור ותסמונות שונות, אחרים מסייעים ליתומים ואלמנות (בעיקר מהבחינה המוראלית, כיון שכלכלית עושים זאת ועדי הצדקה) ויש המושיטים יד תומכת, מקצועית וכלכלית לחשוכי ילדים. אחרים 'סתם' תומכים במעוטי יכולת.

התחרות על ליבו של התורם קשה, ומרבית ארגוני הצדקה והחסד מנסים לנתב את כספי המעשר דווקא אליהם. בפרסומיהם הרבים הם קוראים לציבור להעביר את כספי המעשרות דווקא לקופתם. כל ארגון מנסה לשכנע כי בלעדיו חייהם של החולים בסכנה, וחייהם של בני המשפחות אינם חיים. אם מדובר בארגון התומך בעניים, הוא ינסה לשכנע כי בלעדיו עלולים העניים לגווע ברעב או לקפוא מקור.

קמפיין פרסומי של ארגון סיוע כלשהו, אינו נופל ברמתו מקמפיינים של חברות גדולות המנסות להחדיר מוצרים לשוק. פרוספקטים צבעוניים ויפים מחולקים בתיבות הדואר, ובהם פירוט כל פעולות הארגון - כמובן שבתוספת תמונות צבע מרשימות.
תמונה של צי אמבולנסים פרטי? מעולה. יתכן שבעזרתך נוכל לקנות אמבולנס נוסף ולסייע לחולה נוסף!
תמונת מטבח, בו מתבשלות ארוחות למשפחות המלווים בבתי החולים? תמונה טובה.
תמונה של ילד חולה מחייך באושר במסיבת יום ההולדת שערך לו הארגון – אין טובה ממנה. אתם יכולים לגרום לעוד ילדים לחייך!

נוסף על כך, רוכשים הארגונים עמודי צבע שלמים בעיתונות, מעמידים דוכני התרמה, ומפעילים מערך טלמרקטינג.

ארגוני חלוקת המזון פועלים בשיטות דומות ובפרוספקטים דומים. אך שיטת הפרסום שלהם ממחישה יותר: תרום 15 ₪ - תרמת ארוחה בשרית לעני, תרום 180 ₪ - תרמת הוצאות שבת אחת וכו' וכו'.

הגרלות

בשנים האחרונות חדרה לציבור החרדי שיטת ההגרלות הסיניות. מספר שבועות קודם האירוע מחולק קטלוג מרשים ומושקע, ובו תצלומי מאות פרסים, שנתרמו בידי בעלי חנויות ורשתות שיווק, עליהם תתקיים ההגרלה. לצד כל זכייה, מודפס מחיר ההשתתפות בהגרלת הפריט. ההגרלה עצמה אינה נערכת במשרדי רואה חשבון כמקובל במבצעי הגרלות למיניהם, אלא במהלכו של 'ערב נשים', הנערך באולם נוצץ וסביב שולחנות ערוכים והכולל "תכנית אמנותית". הכנסותיו של הערב קודש לצדקה.

על גבי החוברת תמיד מודפס המשפט המודיע כי "על פי הוראת הרבנים מותר לקנות כרטיסי הגרלה מכספי מעשר". בבסיס פסיקה זו עומדת ההנחה שהקונה כרטיס הגרלה להגרלה שמטרתה צדקה – תורם את הכסף בשל ליבו הרחום. הפרס אינו אלא מאיץ לתרומה ולא סיבתה הישירה.

מערכת כריזה

שיטת התרמה נוספת היא באמצעות רכב בעל מערכת כריזה, הנוסע לאיטו לאורך הרחוב מכריז על מטרת התרומה ופונה לליבם של "יהודים רחמנים בני רחמנים". זר כי יקלע לרחובות בני ברק או ירושלים בערב יום הכיפורים או בערב חג הפורים, יחשוב מן הסתם שנפל ל'בית משוגעים'. מספר רכבים עם מערכות כריזה מסתובבים בו זמנית ברחוב, כשמכל רכב בוקעת קריאה אחרת לעזרה. 

הראשון אוסף עבור "תלמיד חכם הזקוק להשתלת ריאה", השני מצווח "אמא הבטחת לנו עוף לשבת!" ואילו השלישי שר את מספר הטלפון של קופת העיר "א-ח-ד –ש-מ-ו-נ-מ-א---ו-ת". בקרנות רחוב ניצבים דוכני התרמה נייחים שמפעיליהם המצוידים במגאפון, מכריזים על "מרכולתם" אם זהו "בית התבשיל" (מוסד תמחוי לעניי העיר) או "אחמד בן שרה מצפה לעזרתך" (ארגון הפעילים "יד לאחים" שאחת ממחלקותיו מתמחה בהצלתן של נשים יהודיות שנישאו לבני זוג ערביים ומחפשות דרך מילוט ממצבן). מעבר ברחובות ללא אטמי אוזניים הוא סיכון ידוע מראש.

חסדי ישורון

צורה מעניינת של גיוס תרומות יזם ארגון החסד "חסדי ישורון" הנקרא על שם הרב ישורון דרזי שנפטר בגיל צעיר. הארגון אינו מתבסס על איסוף תרומות כספיות מאנשים, אלא על "שאריות".

כידוע, בסוף כל אירוע הנערך האולם נותרות מנות מיותמות. מנות אלו הולכות במקרה הטוב למלצרים, ובמקרה הפחות טוב לפח האשפה. ב"חסדי ישורון" החליטו לנצל את עודפי המזון הללו ולהעבירם לנזקקים. מדי ערב עוברים מתנדבי הארגון מאולם לאולם, אוספים את השאריות (הנקיות בלבד) מהמטבח, אורזים בצורה אסטטית ונאה ושולחים לבתי נזקקים. אלו זוכים לאכול למחרת ארוחת צהריים חמה ומבושלת, לא פעם כזו המורכבת ממנות יוקרה מרשימות.

תרומות בחגים

פורים

אחת ממצוות היום של יום הפורים היא מצוות "מתנות לאביונים". מה שהפך יום זה ל"יום הלאומי לאיסוף כספים" הן של קופות הצדקה וארגוני החסד (לעיל) והן של הת"תים של הישיבות.
ת"ת - תומכי תורה - קרנות צדקה שמוקמות על ידי הבחורים למען הבחורים. מטרת הת"ת: הינה להעניק עזרה לבחורים מעוטי יכולת בקניית בגדים ובהלוואות ומענקים לחתנים. במקרים קשים של מצוקה מסייע הת"ת גם למשפחת הבחור. מקור המימון העיקרי של הת"ת הוא המגבית השנתית של פורים. 

חודשים קודם החג יושב "הועד המכין" ומארגן תחפושות, אביזרים, שלטים לכלי הרכב וכל מה שיכול לפתוח את ידיו של הגביר הפוטנציאלי. ביום הפורים מסתובבים בחורי הישיבות בין בתי הגבירים, על פי רשימות מוכנות מראש, ואוספים תרומות. (ראו בהרחבה בערך "הישיבה הקטנה במגזר החרדי" וכן בערך "הישיבה הגדולה במגזר החרדי" במדריך זה).

קמחא דפסחא - תמיכות חג הפסח

ימי ערב חג הפסח הם ימיהם היפים של בעלי ארגוני חסד ועסקנים שונים. כל אחד מהם מנסה לארגן 'חלוקה' מוצלחת ושווה מרעהו, כשהמרוויחים הגדולים הם ציבור המקבלים. ובמקרה זה אלו מרבית בני הציבור החרדי וכמעט כל האברכים.

ראשיתן של התמיכות לפסח היא הגדלת המילגה החודשית ב'כולל' בכחמישים אחוזים, כדי לסייע בהוצאות החג. כלומר, אם המילגה החודשית של אברך הינה בת 400$, בחודש, יזכה הוא למילגה של 600$. בחסידויות רבות מקובל מלבד זאת, לשלוח 'ארגז' המכיל את כל צרכי החג לכל בני החסידות.

בחלוף השנים החלו להיכנס לתחום זה ארגוני חסד ועסקנים, שהשיגו תרומות נכבדות מגבירים בחו"ל, וניתבו אותם לצרכים שונים. ארגון אחד חילק חליפה חדשה לכל אברך (באמצעות תלושים של חנויות ידועות), שני חילק תלושי קניה בצרכניית הלבשה, שלישי תלושים של "שפע שוק", רביעי כסף מזומן וחמישי זכות למגבעת חדשה. יש שחילקו סל מצרכי מזון, או מצות, אחרים חילקו כיריים חדשות או 'אובן' קטן.

בראש חודש ניסן ניתן האות, ופסטיבל החלוקות הגדול מתחיל. בערב פסח תשס"ז הוקם בירושלים אוהל ענק בו בוצעה חלוקת מצרכי מזון לחג וגם חלוקת נעליים לכל המשפחה. 'הנזקקים' עברו בסרט נע ובסדר מופתי כדי לקבל את המתת. ארגון אחר חילק מצות לכל דורש. לצורך החלוקה נחסם הרחוב לתנועה, מוזיקת רקע ניגנה את הימנון הארגון ותמונות האירוע פורסמו במסגרת "כתבות תדמית" בכל העיתונים. בבני ברק נחסם אחד הרחובות לתנועה, כדי לאפשר את קיום החלוקה. "פסטיבל" זה המתקיים בכל שנה, ימשיך כפי הנראה להתקיים כל עוד מרבית החרדים יהיו נתונים מתחת לקו העוני.

כאמור, חלק גדול מהארגונים חילק תלושים לאברכים ובכך העניק להם את תמיכת החג בצורה מכובדת ונאה. אך צורת הפעולה של ארגוני החסד האחרים, בתוספת תמונות הייחצנו"ת בעיתונות עוררה זעם רב. "הלכתי לקחת את המצות בחלוקה של... (ארגון חסד ידוע). ממש התביישתי, מדוע החלוקה באמצע הרחוב, האם על כולם לדעת שאין לי די כסף למצות?" שאלה אותנו אשת אברך מבני ברק. בעוד הנתמכים לקחו את שלהם ואמרו תודה, אם כי בלב מלא מרירות, העיתונות החרדית הרימה את הכפפה והוקיעה את יחסי הציבור שעורכים ארגוני החסד על גבם של הנזקקים.

הביקורת התבטאה לעיתים במרומז כדוגמא: ידיעה תמימה באחד העיתונים סיפרה כי אחד מגדולי ישראל שעבר ליד אוהל החלוקה בירושלים, התבטא: "כאן מתקיים ביזוי הציבור". עיתונאים אחרים לא היססו לדבר מפורשות נגד התופעה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי קודש והלכה

  • בראשית, פרק י"ח פס' י"ט.
  • דברים, פרק ט"ו פס' ח'.
  • ויקרא, פרק כ"ה פס' ל"ח.
  • ישעיהו, פרק נ"ד פס' י"ד.
  • ישעיהו, פרק א' פס' כ"ז.
  • מלאכי, פרק ג' פס' י"ג. 
  • מסכת יבמות דף עט ע"א.
  • מסכת בבא בתרא, דף י' עמ' א'.
  • פסיקתא דרב כהנא פרשה י' אות י'.
  • מדרש שמות רבה ל"ו.
  • מדרש רבא, ויקרא פרשה ל"ד סימן ח'.
  • קיצור שלחן ערוך" סימן לד' – הלכות צדקה.
  • רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה י'.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה, "יוסף יצחק גוטניק," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 16, 2008). 
  • תורמי ויקיפדיה, "שאול רייכמן," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 16, 2008).
  • תורמי ויקיפדיה, "דרשו ד' ועוזו," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 16, 2008).
  • תורמי ויקיפדיה, "ביטוח," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 16, 2008).

ארכיונים ומאגרי מידע

  • תימלול מאידיש של הקלטת דברי הרב אברהם יהושע.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • יצחקי יאיר, שטרן יאיר ואברמוביץ ירחמיאל, "תורה, דולרים ודמעות", משפחה 857.
  • לוינסון חיים, "כבוד רב 100 אלף דולר על ארוחה עם הרבי", ידיעות אחרונות, 6.9.2005, 12.
  • טוקר נתי, "כלכלת תרומות", הארץ, 23.5.2008.

ראיונות

  • ראיון עם מר י"ל, מנהל משרד נסיעות.
  • ראיון עם י"א, חסיד סטמר.
  • ראיון עם ז"ב, מנהל כספי.
  • ראיון עם הרב ש"י, מ"משולח" באמריקה הלטינית, 2008.
  • ראיון עם הרב י"פ, מבאי ביתו של הרב שטיינמן, 2008.
  • ראיון עם הרב י"ש, מנהל כולל בצפון הארץ, 2008.
  • ראיון עם הרב י"מ, ממפעילי הקופה, 2008.
  • ראיון עם ל"ר, מנכ"ל מוסדות, ירושלים, 2008.
  • ראיונות עם מספר אברכים ונשות אברכים, 2008. 

מילות מפתח

רמב"ם | חרדים | מצווה | תרומה | יהודי | עשיר | עני | ישיבה | משולח | דינרים | גיוס-כספים | תרומה | לב-לבייב | קופת-צדקה | ועד-צדקה | הלכה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על צדקה וגיוס תרומות באוכלוסיה החרדית (7)

    עדןאריה

    arie15166@gmail.com
    ניקלענו לחובות היתי מאוד חולה ובעלי טיפל בילדים בעלי עובד ואני חולה ואין אפשרות לשלם תלמוד תורה ובתי ספר לילדים באוכל ההורים כבר נתנו כל מה שיכלו בבקשה עיזרו לנו
    יום ראשון ט"ז בחשון תשע"ה 9 בנובמבר 2014

    dd

    dd@ww.com
    היי רציתי לספר לכם על המיזם שלנו למגזר השלישי מיסטרנם הינו מיזם חדשני וחופשי לשימוש,באתר יש מאגר קרנות פילנתרופיות עצום שמפרסם פרטי יצירת קשר של קרנות שנותנות מענקים לעמותות-ארגונים-קהילות..המאגר חינמי-חופשי-שיתופי לחלוטין... http://www.mystarname.com/
    יום ראשון ב' בחשון תשע"ה 26 באוקטובר 2014

    אסתר

    eti23673@gmail.com
    אני אסתר מיתגוררת בירושלים יש לי שמונה ילדים ואן לי פת לחם המצב שלי מאוד קשה עקב חובות רבים מחפשת עזרה דחופה בבקשה מיתחננת יש לי חובות ואן לי למי לפנות השמח הם תוכלו לעזור לי למצוא משהו שיציל אותי ואת ילדי מרעב
    יום שני ה' בתשרי תשע"ה 29 בספטמבר 2014

    tohelp

    באתר www.tohelp.co.il, תזכו להאפשרות למתן צדקה בסתר בקלות ובאחריות. הכסף מנוהל על ידי רב מוכר .
    יום רביעי כ"ה בתמוז תש"ע 7 ביולי 2010

    מערכת

    יש משהו בדברייך. אם כי הכלל אומר "עניי עירך קודמים". אל תשכחי שגם החילונים תורמים בעיקר לחילונים ולא לחרדים או לערבים. החברה שלנו מאד מפוצלת וזה משתקף גם בדפוסי צדקה
    שבת כ"ג באלול תשס"ט 12 בספטמבר 2009

    יעלי נבון

    yaelinavon@walla.com
    מאד מרגש ומאידך מבייש שהמצווה לסיע רק לחרדי שבמצוקה
    יום שישי כ"ב באלול תשס"ט 11 בספטמבר 2009

    ללא שם

    איך אפשר להגיע לכל עוזר ותומך וללב האדם בפרט.
    יום שני כ"ו בניסן תשס"ט 20 באפריל 2009

    הוספת תגובה



    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.