דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 10 מדרגים

תפישת היחסים ההומו-לסביים בחברה הדתית לאומית

חברות עמותת
חברות עמותת "בת קול"
שרון הורנשטיין
מצעד הגאווה בירושלים, 2007
מצעד הגאווה
מצעד הגאווה
שרון הורנשטיין
תל אביב
אתר
אתר "בת קול" - ארגון לסביות דתיות
בת-קול
דף הבית, 18.7.2008
לסביות דתיות במצעד הגאווה
לסביות דתיות במצעד הגאווה
שרון הורנשטיין
חברות עמותת"בת-קול" (לסביות דתיות) צועדות במצעד הגאווה בירושלים
אתר הו
אתר הו"ד - הומואים דתיים
הו"ד
דף הבית, 18.7.2008
פורום הומואים דתיים בפורטל
פורום הומואים דתיים בפורטל "תפוז"
דף הבית, 18.7.2008
אתר
אתר "חברותא" - קבוצת הומואים דתיים
חברותא
דף הבית, 25.10.2008
סימה זלצברג, עוז אלמוג

נוצר ב-7/17/2008

רקע

מאמר זה אינו מתבסס על סקר מדעי, אלא בעיקר על אינטגרציה של מקורות כתובים ועל שיחות עם מומחים שונים הקשורים בנושא המחקר (מקצתם ביקשו להישאר בעילום שם). המאמר הוא בבחינת נסיון ראשוני בלבד לגבש תמונה בנושא מעניין זה. אין ספק שיש מקום למחקר נוסף כדי לאמת ולהשלים את התמונה ששירטטנו.

כמו בכל ציבור אחר, גם במגזר הדתי לאומי יש שיעור לא-מבוטל של הומוסקסואלים ולסביות, אשר בשל נטייתם המינית מתקשים לבוא בברית הנישואים על פי המתווה ההלכתי המסורתי. מקצתם לא ייכנסו כלל לחופה המסורתית, כדת משה וישראל, ולא יקימו בית בישראל בהתאם לציפיות החברה בה הם חיים. רבים מהם מתכחשים לזהותם/נטייתם המינית ו/או מסתירים אותה מסביבתם. מקצתם (אולי אפילו הרוב) מתחתנים עם בן/בת המין השני, רק כדי להביא ילדים לעולם וכדי לרצות את המשפחה והקהילה ולהימלט מתויות שליליות. לרוב הם משלמים מחיר כבד  של חיי סבל ומצוקה נפשית.

הדיון בתופעת ההומוסקסואליות בחברה הדתית-לאומית קיבל תאוצה בשנים האחרונות, לנוכח העלייה בשיעור יראי השמיים 'היוצאים מהארון', מיעוטם בגלוי, רובם עדיין במסתרים. ביטוי מוחשי לשיח הציבורי הער בנושא זה, המתקיים בחברה הדתית-לאומית, הם המאמרים הרבים המתפרסמים בכלי תקשורת מרכזיים כמו ידיעות אחרונות, הצופה, מקור ראשון, nrg יהדות, Ynet יהדות וכו'. הדיונים וההרצאות בפורמים אקדמיים (דוגמת אוניברסיטת בר-אילן), בכנס קולך – פורום נשים דתיות, בבית הפתוח - המספק מסגרת קהילתית תומכת ללסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס בירושלים, ובעיקר - הפעילות התוססת באתרי האינטרנט הו"ד (הומוסקסואליים דתיים), ובת-קול (אתר ללסביות דתיות). מספר הגולשים הרב באתרים הללו, מעיד על היקף העיסוק בתופעה בחברה הדתית-לאומית.

פעילות תוססת, לא פחות, מתקיימת במסגרת "חברותא" - הקבוצה הדתית של הומוסקסואלים. ארגון חברותא קדם להו"ד, ובמסגרתו מתקיימים מפגשים חודשיים וכן אתר המתעדכן על בסיס שבועי. האתר נבנה על מנת לשמש כאתר הבית של חברי הקבוצה ולהוות "בית" לקהילת ההומואים הדתיים בכללם ולבני משפחותיהם. מטרות האתר הן, בין היתר, לקדם חינוך לסובלנות ולקבלת השונה בחברה הדתית, לקדם שיח רבני ושיח ציבורי בנושא ולהעלות את המודעות בקרב הציבור הדתי לסוגייה. בדרך זו - מאמינים בקבוצה - יסייעו בחיזוק תחושת השייכות של ההומואים הדתיים ובני משפחותיהם לקהילה הדתית הרחבה יותר. אתר חברותא מדגיש את מחויבות תכניו להלכה היהודית האורתודוקסית.

חשוב להדגיש, כי הומוסקסואלים ולסביות דתיים נאלצים להתמודד עם דילמות וקשיים רבים יותר, מאלה של דומיהם בחברה החילונית. זאת, בשל העמדה הבלתי-מתפשרת של הדת וההלכה ביחס לנטיות חד-מיניות, ובשל עמדת הציבור הדתי בנושא, כפועל יוצא מכך.

עמדת ההלכה כלפי יחסים חד-מיניים

ההלכה רואה בחומרה רבה קיום משכב זכר, האסור בדין תורה (מדאורייתא). היא מסתמכת על הפסוק בספר ויקרא: "...ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו, שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ' י"ג). 

רש"י מתאר בלשון ציורית את המגע המיני, כ"מכניס כמכחול בשפופרת". מין במינו (כלומר, מגע מיני בין גבר ואישה) מותר, מין בשאינו מינו (היינו, משכב זכר) - דינו מיתה. 

הרמב"ם מסביר כי מדובר במצב בו: "...הבא על הזכר או הביא זכר עליו, כיוון שהֵעֶרָה [חַדָר], אם היו שניהם גדולים - נסקלים" (משנה תורה, פרק הלכות איסורי ביאה). כלומר, שני גברים בוגרים, מעל גיל 13, המקיימים מגע מיני, דינם מיתה בסקילה. לשיטתו של הרמב"ם, דין סקילה חל לא רק על מי שבא על סיפוקו המיני, אלא גם על מי שרק הֵעֶרָה.
יתר על כן, הרמב"ם מחמיר עוד יותר וקובע, שאין אפילו צורך בהוכחת חדירה. כך נכתב בהלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה י"ט: "אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת, אלא משראו אותן דבוקין זה עם זה כדרך הבועלין, הרי אלו נהרגין בראיה זו, ואין אומרים שמא לא הערה, מפני שחזקת צורה זו שהערה".

באשר ליחסי מין בין נשים - אין לכך איסור מפורש מדאורייתא. ואולם, יש המוצאים רמז לאיסור בפסוק: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא, י"ח, ג'). הספרא (מדרש הלכה לספר ויקרא) מפרש פסוק זה כך: "ומה היו עושים? האיש נושא לאיש, והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשניים, לכך נאמר: 'בחוקותיהם לא תלכו'".

התלמוד, לעומת זאת, מתייחס במפורש למעשה האהבה בין נשים: "נשים המסוללות זו בזו - פסולות לכהונה" (בבלי, יבמות, ע"ו, ע"א). רש"י מפרש "נשים מסוללות" כמי שנוהגות "כדרך תשמיש זכר ונקבה, משפשפות נקבתן זו לזו... משום תאוות תשמיש". אקט זה, מסביר רש"י, פוסל אותן מלהינשא לכהן גדול, משום שאשה מסוללת אינה נחשבת "בתולה שלמה".

לעומתו, הרמב"ם סבור כי "...אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות". עם זאת, הוא קובע כי "ראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן" (הלכות איסורי ביאה, כ"א ח').

את חומרתו של איסור משכב זכר מייחס הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה ומרבני עמותת צוהר, להגדרת המעשה בתורה כ"תועבה", ולכך שהדבר פוגע "ביסוד היסודות - המשפחה".

מצוקתם של הומואים ולסביות דתיים

ד"ר עירית קורן, שחקרה את נושא ההומוסקסואליות בחברה הדתית, במסגרת עבודת התיזה שלה לתואר השני), טוענת כי עקב האיסור הדתי המוחלט על קיום יחסים חד-מיניים, מוצאים עצמם ההומו-לסבים הדתיים בישראל בהתמודדות קשה עם שלוש מערכות של דעות ערכיות:
א. מערכת הערכים של החברה המערבית.
ב. מערכת הערכים הישראלית.
ג. מערכת חיים דתית.

לדבריה של קורן, "נוער הומו-לסבי נאלץ לברר לעצמו את זהותו המינית השונה, בירור המתרחש בתוך תרבות המנסה להכחיש ולהתעלם מעצם הווייתו. במקביל, הסטריאוטיפים והמיתוסים בנוגע לקהילה זו, רווחים ומשגשגים".

נוסף על כך, ההומוסקסואלים הדתיים נאלצים להתמודד עם שאלות ערכיות ועקרוניות במימד הדתי-אמוני. ביטוי לכך ניתן למצוא בכמות האדירה של שאלות שהם מפנים לרבנים באתרי השו"ת (השאלות והתשובות) ברשת, בהתייחס לסוגיות הקשורות בזהותם המינית. רבים מהם מרגישים אבודים, קרועים, כעדר ללא רועה רוחני שייתן מענה למצוקתם הרגשית, החברתית, הדתית, האמונית והמינית.

על סערת הנפש בה נתונים הומואים ולסביות דתיים, ניתן ללמוד ממכתבו של ר', שפורסם באתר הו"ד. המכתב נמען לאחד הרבנים, בבקשה שיפיצו הלאה בקרב רבני המגזר. להלן קטעים נבחרים מן המכתב, המובאים כלשונם.

"לכבוד הרב שליט"א

הריני כותב לכבוד תורתו כדי להעיר את תשומת ליבו לבעיה כואבת... תופעת ההומוסקסואלים הדתיים. מדובר בתופעה רחבה. לפי הסטטיסטיקה ייתכן וההומוסקסואלים מהווים כ-10% מן האוכלוסייה, חילונית ודתית כאחד, ובכל מקרה, יש מקרים רבים מאוד גם בציבור הדתי. במגזר הדתי מדובר על אוכלוסייה בעלת אתגרים, בעיות וקשיים ייחודיים. למרות זאת, יש התעלמות כמעט מוחלטת של הממסד הרבני מהתופעה. כשנער דתי מגלה שהוא הומוסקסואל, עליו להתמודד תחילה עם הפחד והייאוש. קשה לתאר את עומק המבוכה, הבילבול והשנאה העצמית שאדם כזה יכול לטבוע בהם. הרי כל מה ששמע על הנושא זה מונחים כמו "עונש כרת" ו"מיתה בסקילה". פתאום הפסוקים הללו מדברים, לכאורה, עליו. הוא מזוהה לפתע עם מילים כמו 'טומאה' ו'תועבה'.

לכך נוספת העובדה שבחברה הדתית מתייחסים לכל התופעה כאל מוקצה מחמת מיאוס ('אצלנו זה לא קורה'). רבנים ואנשי חינוך חוששים שעצם הדיון בסוגיה עלול לתת לגיטימציה לתופעות כאלו. מתוך כך בורות ואי הבנה הם תופעה רווחת בחברה הדתית ואיתם באה אווירה של דעות קדומות ושנאה...אנשים שוכחים גם שהאיסור הוא המעשה בלבד, ותופסים את האנשים עצמם כמשוקצים ומתועבים (רק לאחרונה ראיתי פשקווילים המתייחסים לכל הומוסקסואל באשר הוא כאל מפיץ מחלות קטלניות).

צעיר שחי באווירה כזו ושומע ביטויים כאלה מהוריו, מוריו וחבריו, מתחיל לשנוא את עצמו. עם רבניו הוא לא ידבר, כי 'הם לא יבינו'. גם המעטים שאזרו אומץ ופנו לרבניהם, לא תמיד מקבלים עזרה ראויה. רבנים ומחנכים לא תמיד יודעים איך להתמודד עם התופעה מבחינה אמונית, ערכית וחינוכית.

גם אדם הומוסקסואל שיצא מן הייאוש הראשוני, שהתמלא תקווה וכוונה לעבוד על מידותיו, לברר את מהות חייו ולכוון את כוחותיו לעבודת ה', עומד נבוך מול אתגר תמידי שאין לו בו הבנה ואין לו כלים להתמודד איתו...

המסגרת שבה אנו אמורים לעסוק בתורה, הישיבה, אף היא מסובכת מאין כמוה... מסגרת של בנים בלבד בה נרקמים קשרים נפשיים עמוקים בין נערים, קשה מנשוא למאמין ההומוסקסואל, במובן הרגשי יותר מהמיני. כמדומני שמסדרונות הישיבות מרוצפים ברסיסי לבבות שבורים? גם אין לנו את התקווה שיש לאחינו הסטרייטים. לנו אין למה לצפות. סטרייט יודע שהוא פשוט צריך לחכות ויום יבוא וימצא את אשת נעוריו איתה יבנה בית יהודי כשר לתפארת. הם באמת מתחתנים, ואנו מרקדים לפני כלתם, שמחים בשבילם באמת, אך עמוק בפנים נכווים... מי שלא ראה הומו דתי רוקד לפני כלתו של חבר שהוא עצמו מאוהב בו, לא ראה מצווה לשמה מימיו.

קשה להומו הדתי להבין מה הוא אמור לעשות עם נטייתו, איך עליו להתמודד איתה ... איפה מקומי בעולמו של ה'?', 'איך אני יכול לעבוד אותו?', 'איך זה שעצם טבעי מנוגד לדרך התורה?' שאלות כאלה הנותרות ללא מענה, גורמות לאדם לחשוב שהוא מנותק במהותו מה'... חלק מרגישים רחוקים מאביהם שבשמיים, ובצר להם משליכים את הכיפה. חלק נוטשים את הדת בכעס - כעס על הרבנים, כעס על התורה שניסתה, לתפיסתם, לעשוק מהם את עצמם ולרמוס את נפשם. חלק מנסים להישאר בקודש ו'חוטאים' רק מידי פעם. חלק כלל לא רואים במעשה עבירה.

יש מי שמנסים לשנות את המצב בתוך המסגרת עצמה. הם מתחתנים, בידיעה שאינם יכולים למלא במלואן את חובותיהם כלפי נשותיהם...מעטים בוחרים בחיי נזירות - חיים עקרים, בודדים ועצובים, מלאי ייאוש ותסכול. דועכים לאיטם ללא תקווה, ללא אהבה, ללא צחוק ילדים. ויש מי שפשוט עוזבים את החיים...

... כל מטרת המכתב הייתה להביא לידיעת הרב את הסוגיה במלוא חריפותה מנקודת-מבטו של הומוסקסואל דתי שבסך-הכל רוצה לעבוד את ה', ולתאר לרב את הצורך העמוק והנורא שלנו בהדרכה תורנית. אנו צריכים רב! התייחסות כלשהי למצבנו מלבד הפקודה "השתנו!" כי באמת שאנחנו לא יכולים...

משאלתי היא שיקום התלמיד חכם שירים את הכפפה... שיתעמק בנושא מצדדיו האמוניים, ההלכתיים והמדעיים. שייפגש עם בחורים דתיים תורניים הומוסקסואליים (לא צריך לחפש הרבה. בכל ישיבה יש) וילבן איתם את הסוגיה, ובסופו של דבר יורה לנו דרך להתמודד עם עצמנו, דרך שתיתן לנו אומץ, שמחה ועוז בעבודת ה', שתחזק את אמונתנו בנקודה הטהורה שבנו..."

קולות דומים, שמהם מהדהדת מצוקה נפשית קשה, עולים גם ממחנה הלסביות הדתיות. להלן קטעים ממכתבה של א"ק לרב יובל שרלו:

"אני דתייה בת שלושים פלוס. גדלתי בבית תורני בקהילה דתית. אני מקפידה על שמירת מצוות, מתפללת פעמיים ביום ומחויבת להלכה. שנים ניסיתי להדחיק את הנטייה המינית שלי, ויתרתי על אהבה, יצאתי עם בנים - אבל לא במקרה זה לא הצליח. אין לי את היכולת להגשים את האידיאל של 'זכר ונקבה ברא אותם', אין לי את היכולת להקים בית עם גבר שיהיה מבוסס על אהבה ואמת. אני לא מתאימה למבנה המשפחה כפי שההלכה מכירה.

אבל אם אין ביכולתי להגשים את 'זכר ונקבה ברא אותם', מדוע שלא אקיים את 'פרו ורבו' ו'לא טוב היות האדם לבדו'? מדוע בשם אידיאל שאין ביכולתי להגשים, עלי לוותר על זוגיות והקמת משפחה עם אשה? האם אין זו דרכה של תורה להעדיף הקמת משפחה על פני חיי ערירות? ערכי משפחה, נתינה בזוגיות, נתינה לילדים וחינוכם לתורה ומצוות, הם ערכים שאני יכולה להגשים רק בזוגיות עם אשה. דווקא הפנמת ערכי המשפחה של הציבור הדתי היא שדוחפת אותי שלא לוותר על הקמת משפחה המבוססת על אהבה אמת, תורה ומצוות. אני יכולה להבין את הדרישה לעקידה פנימית כאשר קיים איסור תורה, אבל לא זה המצב במקרה שלפנינו.

הרב כתב שרוב הקהילות לא תקבלנה משפחות כאלה. האם הדבר מקובל עליו? אין ספק שמשפחה חד-מינית תהווה חריג בציבור הדתי, אך האם חטאי כה גדול שיש לנדות אותי מקהל ה`? אני מרגישה שלמשפחה כזו אין מקום בחברה הדתית, ובעצם נגזר עלינו חרם ונידוי, אבל לא מובן לי מדוע. יחס החברה הדתית גורם לי להרגיש שעדיף שאחלל שבת מאשר...

אני רוצה לחנך את ילדי (שבעזרת השם יהיו לי) על-פי אותם ערכים שחינכו אותי. אבל מה הטעם בכך אם החברה הדתית דוחה אותם ואת משפחתם? האם יש לי סיכוי לחנך אותם לקיום מצוות ואהבת תורה? אני מחזיקה בציפורניים באמונה שלי, ולא מוכנה לוותר, אבל היהדות היא דת קהילתית, וקשה מאוד לבנות בית של קיום מצוות כאשר החברה הדתית דוחה אותי."

עמדת הממסד הרבני

עמדתם של רבני הציבור הדתי-לאומי בנושא אינה אחידה, ומתפרסת על קשת של גוונים, החל מהתעלמות מוחלטת, התחמקות מהתמודדות בשל הקושי לפתור את הסוגיה בדרך שתעלה בקנה אחד עם ההלכה היהודית; המשך במתן ייעוץ והדרכה ל"בעלי הנטייה ההפוכה" (כך מכונים בפיהם ההומוסקסואלים) לצאת ממצבם וכלה בהבנה שה"נטייה ההפוכה" בלתי-הפיכה, ועל כן יש לחדול מהוקעתם אל עמוד הקלון, ולגלות אמפתיה למצוקתם. ואולם, גם אותם רבנים המגלים הבנה, נמנעים ממתן היתר הלכתי לדפוס זה של יחסים.

הרב יובל שרלו, מהבודדים המתעמקים בנושא מההיבט התורני והמדעי כאחת, החליט לעשות זאת בעקבות עשרות פניות אנונימיות של צעירות וצעירים דתיים בעלי נטייה חד-מינית. במאמר "לא מתגאים במצבם", שפורסם בעיתון הצופה, מציג הרב שרלו עמדה ולפיה, אין קביעה מדעית חד-משמעית, כי הומוסקסואליות הינה נטייה מוּלדת, או לחלופין ניתנת לבחירה. לדבריו, ובניגוד למה שפורסם בשעתו בתקשורת, "לא נמצא הגֶן הגורם להומוסקסואליות. הגנטיקאים טוענים כי סביר להניח שיימצא רצף של גָנִים, אך לא גֶן בודד. משמעות הדבר היא שהרצף גורם לנטייה מסוימת, אך ניתן להשפיע עליו בעזרת חינוך, מוסר, סביבה חברתית וכדומה".

הרב שרלו מגלה הבנה וחמלה כלפי ההומוסקסואלים הדתיים. לדבריו, הם מתחבטים בשאלות הן במישור האמוני ("למה הקב"ה הביא את זה עלי?"), והן במישור המעשי (האם מותר ללמוד בישיבה? לרקוד במעגל הבנים? להתייחד עם בת כדי לבדוק אם אני יכול לצאת מזה?), ובכלל זה שאלות הנוגעות להקמת משפחה, ליחס של ההורים, לאפשרויות אימוץ ועוד.

על אף טענתו כי ההלכה מתייחסת בחומרה רבה ליחסים חד-מיניים, קורא הרב שרלו לציבור הדתי להימנע מלנדות ולהוקיע את בעלי הנטייה הזו, ותחת זאת להביע חמלה למצוקתם.

ד"ר עירית קורן מציינת, כי חלק מן ההומוסקסואלים הדתיים שריאיינה לצורך המחקר בנושא, פנו בצר להם אל רבנים. לדבריה, הגירסאות ששמעה היו שונות זו מזו אך במעט, בהתאם לנסיבות וליושרתו של הרב. היו רבנים שהמליצו להתחתן ולנהל מערכת יחסים כפולה גם עם גבר; היו שפסקו כי הקשר החד-מיני חייב להיפסק לאלתר, משום שמדובר בחטא חמור ביותר. רוב הרבנים הציעו להומואים להתחזות לסטרייטים, להקים משפחה (גם במחיר של הולכת בן/בת-זוגם שולל), לנהל חיים רגילים, לא לגלות לאיש את סודם הנורא, ולהתפלל לאלוהים שירפא אותם.

הרב שרלו יוצא חוצץ נגד גישה זו. לטענתו, אין להקים משפחה מבלי ליידע את בן-הזוג על הנטייה המינית, כיוון שבדרך-כלל הדבר מסתיים בגירושים מכוערים. עוד הוא טוען, כי ההנחה הרווחת, ולפיה "אחרי החתונה זה יעבור" - שגויה מעיקרה. לא זו אף זו, העלמת הנטייה המינית מבן-הזוג מנוגדת ליסוד היסודות של היהדות ("מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך") ולאיסור "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג, ז').

טיפול והדרכה להומואים שרוצים להיגמל

אירגון עצת נפש, שנוסד בשנת 2001 על-ידי קבוצת רבנים, בברכתו ובמעורבותו הפעילה של הרב שלמה אבינר (מהמנהיגים הבולטים בזרם החרד"לי וראש ישיבת עטרת כהנים), מגדיר עצמו כך: "אירגון המושיט יד לגברים, נשים וצעירים, המתמודדים עם סוגיות של הומוסקסואליות, שמירת הברית (הוצאת זרע לבטלה) ואובססיות מיניות. עצת נפש הוא אירגון דתי שלא למטרות רווח, הפונה בעיקר לדתיים וחרדים, אך גם לאנשים שאינם דתיים. עצת נפש פועל על-ידי מתנדבים, בהכוונת רבנים ואנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והחינוך, ובתמיכתם של גדולי תורה, המלווים בהדרכה את המתנדבים".

אחת הפעילויות המרכזיות של עצת נפש הוא מוקד טלפוני, אליו ניתן להתקשר בעילום-שם, בדיסקרטיות וללא חשש מחשיפה, ולזכות באוזן קשבת, לב מבין ועזרה מעשית. הקו פתוח שלושה ימים בשבוע, בשעות הערב המאוחרות. מעברו השני יושבים מתנדבים בעלי רקע תורני-ישיבתי, שעברו מסלול הכשרה מיוחד.

הנחת-העבודה של עצת נפש היא, שניתן 'לצאת מזה' באמצעות טיפול והדרכה נכונים. מקבל השיחה מנתח עם הפונה את מצבו, מנחם אותו כי הוא אינו בודד במערכה וכי רבים במצבו "הצליחו לצאת מזה". בסיומה של שיחת הטלפון מופנה מי שמעוניין בכך, לטיפול מקצועי אצל לפסיכולוג מוסמך הפועל בתיאום עם האירגון.

עצת נפש מפעיל גם אתר אינטרנט (www.atzat-nefesh.org), המוגדר כ"האתר הישראלי הראשון ברשת שעוסק בריפוי הומוסקסואליות ושמירת הברית". באתר ניתן לקרוא מאמרים ולהשתתף בפורומים בנושאים אלה. הפורום הוא רב-שיח תומך שבו ניתן לשתף מתמודדים, ולהיעזר בניסיונם האישי, להגיב, לחוות דעה, לתמוך ולקבל תמיכה במסע השינוי המאתגר. האתר משופע במחקרים המצביעים על כך שאפשר להיגמל מן ה"נטייה ההפוכה", ובסיפורים על אודות אנשים ש"שינו את חייהם".

בנוסף, מפעיל האירגון קבוצות תמיכה נפרדות להומואים ולסביות ("שאינם מוכנים להשלים עם הבעיה שלהם", כהגדרת האירגון) ולהוריהם. אחת לשנה נערך, באחד היישובים בצפון הארץ, מסע אל הגבריות, סמינר טיפולי חסוי בן מספר ימים. מדובר ב"מפגש מרתק של תרגילים חווייתיים ותהליכים פנימיים שמביאים את המשתתף בהם לגילוי, מודעות והתחברות עצמיים עמוקים, ומעניק לנוטלים בו חלק כלים להתמודדות במהלך שינוי המשיכה המינית".

קריאה לבחינה הלכתית מחודשת

העלייה במספר ההומואים והלסביות הדתיים ש'יצאו מהארון' בשנים האחרונות, כמו גם השיח הציבורי המתרחב בנושא, סודקים אט-אט את חומות השתיקה וההתעלמות. יותר ויותר קולות במגזר – לאו דווקא של סמכויות רבניות או חינוכיות - קוראים לבחינה הלכתית-דתית מחודשת של סוגיית ההומוסקסואליות.

אחד מהם הוא יחיאב נגר, בעל טור במדור NRG יהדות, צעיר יליד רחובות, ממקימי תנועת ציונות דתית ריאלית. ועורך הספר "ויכוחים על אמונה ופילוסופיה" (האוניברסיטה המשודרת). באחד ממאמריו, "רוחות של שינוי" (2006), קרא נגר לבחון מחדש את האיסור הדתי על משכב זכר. 

את הקריאה מעגן נגר במהפך שחל בעמדותיו של הוגה-הדעות הדתי הנודע, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', ביחס להומוסקסואליות. לדבריו, פרופ' ליבוביץ הציג בזמנו גישה אמפטית לאדם הסובל, מצד אחד, ונוקשות הלכתית, מצד שני. עמדתו זו מובאת בספר "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'..." (אסופת מכתבים שיצאה לאור שנים מספר לאחר פטירתו), בתשובה להומוסקסואל דתי, שביקש למצוא היתר הלכתי, ענה ליבוביץ' חד-משמעית, כי "משכב זכר מן העבירות החמורות הוא, ולא ייתכן למצוא לו היתר מן התורה בגלל טבעו או יצרו של העבריין".

עם זאת, ממשיך נגר וטוען, ליבוביץ' שינה בערוב ימיו את עמדתו הנחרצת. השינוי נבע לא רק מהמגמה של גילוי יתר סובלנות כלפי 'האחר', אלא גם מן ההכרה בקיומם של מינים נוספים פרט לגבר ואישה בהגדרתם הקלאסית. "מכאן נובע הצורך הדתי החיוני להתייחס הלכתית לתופעה זו. זהו 'יש' חדש שההלכה מעולם לא נתנה דעתה עליו. זו לא אופנה חולפת; זה לא משכב זכר; זו לא ההומוסקסואליות הפדרסטית של יוון העתיקה".

גישה זו, מסביר נגר, עולה מדברים שהשמיע ליבוביץ בשנת 1994, בהם מנה את ההומוסקסואליות עם תופעות נוספות שההלכה כלל לא נתנה דעתה עליהן, "משום שהאובייקט אליו התייחסה הוא דבר אחד, והאובייקט שאנו מכירים כיום הוא דבר שונה, ואין ביניהם אלא שיתוף השם בלבד. היינו, התורה כלל אינה מכירה בתופעת ההומוסקסואליות כפי שהיא קיימת כיום".

אי לכך, רבני הציבור הדתי-לאומי נקראים לבחון את 'הזן' החדש שההלכה לא התייחסה אליו בעבר, להתוות דרך הלכתית ביחסים חד-מיניים, ולא להתעלם ממציאות-חייהם העגומה של הומואים דתיים.

התמודדות בפועל של הומוסקסואלים דתיים

כאמור, הומוסקסואלים רבים מתמודדים עם שאלות במישור האמוני-דתי. בהקשר זה יש לציין, כי רובם ככולם אינם רואים עצמם כאחראים למצבם. כאנשים מאמינים ודתיים הם מייחסים את נטייתם המינית לבוראם. היטיב לבטא זאת אחד המרואיינים במחקרה של קורן: "נולדתי הומו ונולדתי דתי. מי שעשה אותי, מי שברא אותי, ברא אותי גם כזה".

אביגיל שפרבר, לסבית דתית מוצהרת, ממחישה גישה זו במדרש ממסכת תענית, העוסק ברבי אליעזר בן רבי שמעון והמכוער, שאותו גוללה במאמר "לך לאומן שעשאני" (2007), כדלקמן: "מעשה ברבי אלעזר בן רבי שמעון שהיה רכוב על חמורו ומטייל על שפת נהר, והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: 'שלום עליך רבי'. ולא החזיר לו. אמר לו: 'ריקא, כמה מכוער אותו האיש. שמא כל בני עירך מכוערים כמותך?'. אמר לו: 'איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית!'. כיוון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו. אמר לו: 'נעניתי לך, מחול לי'. אמר לו: 'איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית..'.

ברוח המדרש פנתה שפרבר לציבור הדתי, בשמה ובשם הומואים ולסביות דתיים, ש"רובם חיים בפחד מהקהילה ובפחד מעצמם" וקראה להם: "לכו ואמרו לאומן שעשאנו, כמה מכוערים כלים אלו שעשית".

יש הומוסקסואלים שעושים דין לעצמם מבחינה הלכתית: הם נמנעים מחדירה במהלך קיום המגע המיני ובכך, להבנתם, אין הם עוברים על איסור משכב זכר. חלקם אינו מתנזר לחלוטין, אך מגביל את תדירות היחסים. מקצתם, מקיימים אורח-חיים דתי מלא בכל המובנים, פרט לאותו 'חטא' מסוים. הם אומנם מודעים לכך שמדובר באיסור חמור, אך חיים עם זה בשלום.

רבים מאלה שאינם מצליחים ליישב את הסתירה בין האיסור הדתי והנטייה המינית, נוטשים בשלב זה או אחר את כור מחצבתם ומתנתקים מן הקהילה בה גדלו וחיו. יש הנישאים וחיים בשקר מבלי לחשוף את נטייתם המינית. בחלק מהמקרים, השקר נחשף ומוביל לגירושים בלתי-נמנעים. במקרים אחרים, הסוד האפל נשמר בקנאות, מחשש לתגובה עוינת של המשפחה, החברים, הקהילה, ובמידה רבה גם לטובת הילדים.

אותם הומואים יראי שמיים הממאנים להינתק מכבלי הדת, עושים כל מאמץ לחיות בעולם המודרני, להיות חלק מן המציאות החילונית הסובבת אותם, ובה בעת לקיים מצוות. בפועל, הם מהווים קבוצת מיעוט דתית בתוך קבוצת מיעוט חילונית, כשההומואים החילונים לא בהכרח מגלים הבנה למצוקתם.

יחס ההורים והקהילה

הורים רבים בחברה החילונית מתקשים להשלים עם העובדה שילדם הומוסקסואל, ולהורים בחברה הדתית, הדבר קשה שבעתיים. שכן, בנוסף לבעיות שעימן מתמודד ההורה החילוני, ההורה הדתי ניצב מול התנהגות הקוראת תיגר על איסור מפורש מדאורייתא. יש הורים המגיבים בשתיקה, התעלמות והכחשה, כעס, איום בנידוי וניתוק הקשר עם 'הילד שסרח'. אחרים, משלימים לאחר תקופת-מה עם המצב ומקבלים את ילדם כמות שהוא, ואף תומכים בו ככל יכולתם. מבחינה זו, אין הבדל מהותי בין הורים דתיים וחילונים.

חנה שפרבר, למשל, אמה של אביגיל הלסבית, החלה להעביר סדנאות שמטרתן לבחון, להבהיר ולשפר את התגובות הרגשיות וההתנהגויות של ההורים לדילמות ולמתחים הנוצרים בתוך המשפחה, בעקבות סטיית הבן או הבת מן הדרך המקובלת על הוריהם.

מעבר לקושי במישור הדתי, חווים ההורים קושי אדיר במישור החברתי. ד"ר עירית קורן מצטטת בספרה ארון בתוך ארון הומוסקסואל דתי, המסביר כמה קשה להוריו: "תארי לך, עשר שנים מציעים להם שידוכים בשבילי והם צריכים כל פעם להמציא תירוצים. זה לא קל. ומה אומרים לדודות, ולחברות שיש להן בנות צעירות ויפות?"

מנגד, בשנים האחרונות מבחינים בקהילות דתיות שונות, בניצני פתיחות בנושא. אילנה (שם בדוי), סבתא טרייה למדי בקהילה ירושלמית דתית, סיפרה לנו: "רבים מבית-הכנסת הגיעו לקידוש שעשינו לרגל הולדת הנכדה שלי, איחלו מזל טוב והגיבו מאוד יפה". זאת, על אף שידעו כי בתה הלסבית ילדה את הנכדה מתרומת זרע.

ברם, חשוב להדגיש כי הפתיחות נוגעת ליחס החיובי שמפגינים כלפי בני-זוג הומוסקסואלים או לסביות וילדיהם, להכרה בהם כ'משפחה' או זוג, אך אין בה כדי להעניק הכשר הלכתי-דתי לאורח-חייהם. פתיחות שכזו קיימת בעיקר בקהילות הנמנות עם הזרם הליברלי בחברה הדתית-לאומית.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • ליבליך עמיה, סדר נשים: סיפורי נשים במשפחה החדשה בישראל, שוקן, 2003.
  • קורן עירית, ארון בתוך ארון, ידיעות אחרונות, 2003.
  • ששר מיכאל, רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ, כתר, 1999.

ספרי קודש והלכה

  • ויקרא כ', פס' י"ג;
  • ויקרא י"ח, פס' ג'.
  • בבלי, סדר נשים, מסכת יבמות, ע"ו, ע"א.
  • סדר מועד, מסכרת תענית, כ ע"ב.
  • הרמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א ח', בני ברק: אגודת נתיבות התורה והחסד, תש"מ.

מאמרים וכתבות בעיתונות

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם אנגלברג ארי, בוגר ישיבת ההסדר ישיבת הכותל ודוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית (מחקרו עוסק בנושא: רווקות מאוחרת בחברה הדתית לאומית), 2008.
  • ראיון עם אילנה, מרפאה בעיסוק, ירושלמית, אם ללסבית, 2008.
  • ראיון עם א"ש, מהנדס, הומוסקסואל דתי, 2008.

שונות

  • שפרבר חנה, כשכילדינו בוחרים בדרך אחרת, הרצאה שניתנה בכנס אשה ויהדותה, הכנס הבינלאומי הרביעי בישראל, מלון רמדה רנסס, ירושלים, 2005.

מילות מפתח

הומוסקסואליות | לסביות | טרנסג'נדריות | טרנסקסואליות | הומו | הומואים | לסבית | גאווה | סובלנות | בית-פתוח | תנועה-הומו-לסבית | חברותא | בת-קול

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על תפישת היחסים ההומו-לסביים בחברה הדתית לאומית (2)

    ללא שם

    אין שום הוכחה שרוב ההומואים הדתיים לא יתחתנו או יקימו משפחה קובנציונלית. אני חושד שזו דווקא הדרך שבה יינקטו רובם. ואם מדובר על הומואים חרדים, אז אין בכך בכלל ספק.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    תגובה ליהושע

    משיחות שערכנו מתקבלת תמונה שונה ממה שכתבת. אבל אתה עדיין צודק שלא נעשה שום סקר והדברים בגדר השערה. לכן, בהחלט צריך למתן את הדברים שכתבנו בפתיח. נעשה זאת.
    יום רביעי י"ב באב תשס"ח 13 באוגוסט 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.